אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שתיוי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

שתיוי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

תאריך פרסום : 08/05/2013 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
14589-10-10
29/04/2013
בפני השופט:
בדימוס רחל גרינברג – יו"רפרופ' יוסף זהבי - חברעו"ד יהודית ארבל - חבר

- נגד -
התובע:
עיזבון אמיליה שתיוי ז"ל
הנתבע:
משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים
פסק-דין

פסק דין

זהו ערר על החלטת המשיבה לדחות תביעה לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות), שהגישה אמיליה שתיוי ז"ל בשנת 2001 ונדחתה ב- 2003, ההחלטה לא נשלחה לעוררת בדואר רשום כדרישת החוק. העוררת נולדה בשנת 1926 בעיר זליתן שבלוב שם עברה עליה תקופת מלחמת העולם השנייה, עילות הנרדפות להן טענה יפורטו בהמשך. הערר שבפנינו הוגש ב- 3.10.2010, היינו, בחלוף 7 שנים ממועד הדחייה ושלושה ימים בלבד בטרם הלכה העוררת לעולמה. השאלה העומדת לדיון היא זכותם של יורשי המנוחה לבוא בנעליה בהליך הערר וזכאותם לקבלת התגמולים שהגיעו לעוררת עד לפטירתה.

המשיבה עותרת לדחיית הערר על הסף בטענה שאין העיזבון יכול לבוא בנעלי העוררת, ולחילופין, אם תידחה בקשתה והערר יישמע, לדחותו לגופו.

הדיון בערר החל באוגוסט 2011 ונדחה מעת לעת לבקשת המשיבה עד למתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי ברע"א (ת-א) 7767-08-11 הרשות המוסמכת נ' עזבון המנוחה זנזורי ואח' (להלן פס"ד זנזורי). בעניין זנזורי ערערה המשיבה על החלטת וועדת העררים בראשות כב' השופט פרידלנדר (ו"ע 2758-02-10 עיזבון זנזורי ז"ל ואח' נ' הרשות המוסמכת), לדחות טענתה המקדמית לפיה עיזבונותיהם של תובעים שהגישו בקשות לתגמולים לפי חוק הרדיפות בעודם בחיים ונדחו, מנועים מלערור על החלטות הדחייה לאחר פטירת המבקשים. הוועדה קיבלה את העררים שהוגשו ע"י יורשי תובעים שנפטרו מספר שנים לפני הגשתם.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבה ופסק כי ככלל הזכות לתגמולים של ניצול שואה המוכר כנכה לפי חוק הרדיפות, הינה זכות אישית המגשימה תכלית סוציאלית לסייע לניצולי שואה לממש זכויותיהם, אך יחד עם זאת קבע, ברוב דעות, כי אין לשלול לחלוטין את הזכות מהיורשים ובמקרים מצומצמים להעניקה גם לעיזבון. פס"ד זנזורי מתייחס ליוצאי לוב בלבד והנימוק עליו ביסס ביהמ"ש החלטתו הוא שינוי מהותי בגישת הפסיקה בהסתמך על נתונים היסטוריים בשאלת החלת "הילכת הפחד" על יוצאי לוב; ברחו ממקומות מושבם לא רק בגלל חשש מהפצצות – בריחה שלא הקנתה להם עילת נרדפות – אלא גם מפחד הגרמנים, ראה פס"ד טייר (ו"ע ת-א 255/08 ג'וליה טייר ואח' נ' הרשות המוסמכת). בעקבות פס"ד טייר החליטה המשיבה להכיר באופן גורף ביוצאי לוב שעילת תביעתם בריחה ממקום מושבם מפחד הגרמנים (להלן ההחלטה המנהלית). "קו פרשת המים", כדברי ביהמ"ש המחוזי, להכרה המצומצמת ביורשים הוא מועד מתן פס"ד טייר וההחלטה המנהלית – 1.4.10, קרי, ניצול שנפטר אחרי 1.4.10 והגיש בחייו ערר שטרם נדון, יוכלו יורשיו לבוא בנעליו (פס"ד זנזורי סעיף 8 לחוו"ד הרוב).

למען הבהירות יוער, כי התובעים בפרשת זנזורי נפטרו לפני 1.4.10 והעררים הוגשו ע"י היורשים.

בקשת המשיבה למחיקת הערר על הסף

עד להחלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין זנזורי, ביקשה המשיבה לדחות את הדיון בכל העררים התלויים ועומדים בפני הועדה של תובעים שנפטרו לפני או אחרי הגשת העררים. בדיון בערעור סייגה התנגדותה הגורפת לשמיעת ערריהם של תובעים שנפטרו והצהירה כי "מעת שהוגש ערר או ערעור על ידי תובע, ולאחר הגשתו הלך התובע לעולמו, יש מקום לאפשר ליורשיו להמשיך את אותו ההליך" (עמ' 21 לפסה"ד). על אף פסיקת ביהמ"ש המחוזי בעניין זנזורי ולמרות הצהרת המשיבה, עמדתה בערר הנוכחי היא כי "לעיזבון אין זכות לבוא בנעלי המנוח" (עמ' 6 לפרוטוקול).

זאת ועוד, המשיבה ראתה לנכון להגיש בעררים הנ"ל, כ- 200 במספר, בקשה זהה שכותרתה "הודעה לעניין פסק הדין המחוזי", לדחייה על הסף של כל העררים וזאת מבלי להתייחס לעובדות הפרטניות ולשאלות המשפטיות הספציפיות. אנו סבורים כי התנהלות זו מצד המשיבה בלתי ראויה, מעמיסה שלא לצורך על עבודת הוועדה ומקשה על העוררים. נוסיף כי היורשים שערריהם נדחו בפס"ד זנזורי הגישו ברע"א לבית המשפט העליון שטרם נדונה ולא כך המשיבה.

נוסיף כי המשיבה עצמה מציינת ב"הודעה" הנ"ל "כי במקרה שבו ניצול נפטר בעת שקיים הליך תלוי ועומד בעניינו...הרשות...הסכימה לכניסתו של העיזבון לנעלי המנוח, ובלבד שהתביעה או הערר הוגש על ידי המנוח עצמו." (סעיף 9 ל"הודעה").

אנו דוחים, אפוא, את בקשת המשיבה לדחיית הערר ללא צורך בדיון.

העובדות הצריכות לעניין:

העוררת המנוחה נולדה בשנת 1926 בעיר זליטן בלוב שם התגוררה בעת כניסת הגרמנים.

להלן עיקרי גרסתה בהצהרה המצורפת לתביעה:

במאי 1942 הגרמנים דרסו למוות את אביה ושדדו את כספו. היא עצמה נלקחה לעבודה במחנה של גרמנים ועשתה עבודות כביסה וגיהוץ מדים.

כמו כן סיפרה על היחס הקשה של השלטון הפשיסטי האיטלקי כלפי היהודים. גם אביה נפגע מכך: הולקה ע"י שוטרים איטלקים משום שסרב לעבוד בשבת.

בינואר 1943 משפחתה עזבה את זליטן ועברה לטריפולי.

בשנת 2002 התבקשה להשלים תביעתה וב-2003 המשיבה דחתה את התביעה אך לא שלחה את ההחלטה בדואר רשום כנדרש לפי סעיף 7(ב) לחוק הרדיפות.

הערר הוגש ביום 3.10.10 ושלושה ימים אח"כ העוררת נפטרה. תאריך הדיון הראשון בערר היה ביולי 2011 ונדחה מעת לעת עד למתן פסק הדין בעניין זנזורי באוגוסט 2012.

עילות הנרדפות הנטענות בערר (סעיף 8 ואילך):

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ