אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שש שנות מאסר מתוכם שלוש בפועל למי שמכרו דירה לא שלהם

שש שנות מאסר מתוכם שלוש בפועל למי שמכרו דירה לא שלהם

תאריך פרסום : 16/09/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
5580-05
10/09/2008
בפני השופט:
דורית רייךשפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - פמת"א
עו"ד גיא רוסו
הנתבע:
1. הושמנד אברהם - ע"י ב"כ עו"ד כצמן
2. רומנו יוסף

עו"ד כצמן
עו"ד אזולאי
גזר דין

שני הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בקשירת קשר לביצוע פשע וקבלתם במרמה ובנסיבות מחמירות של 334,000 ש"ח מהמתלוננת, גב' שרה שניצר, במהלך יוני 2002.

הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת דין שיצאה מלפני בתאריך 17.7.08 ואין צורך לחזור.

לשם השלמות ייאמר כאן בקליפת אגוז, שהנאשמים קיבלו מהמתלוננת, את הכסף הרב הזה, תוך שהם מציגים בפניה מצג שווא, כאילו הם מוסמכים למכור לה חלק מדירה שבבעלות אחר.

התובע - בפתח טיעוניו לעונש הגיש התובע, עו"ד רוסו, את גיליונות ההרשעות הקודמות של שני הנאשמים (במ/1+במ/2), הוא הפנה להצהרת הנפגעת - המתלוננת (במ/3), אישה גלמודה, כבת 62, אשר עקב מעשי הנאשמים נותרה בחוסר כל. כיום אין לה לא דירה ולא כסף, ועליה להתגורר בדירה עלובה ששכרה. לטענת התובע, כפירת הנאשמים, ניהול משפט הוכחות ממושך ומסובך, העדר חרטה והעדר פיצוי, בהצטרפם לעובדה שמעשי המרמה בוצעו כלפי אישה כמו המתלוננת, נותנים למעשים משנה חומרה. התובע התייחס להרשעותיהם הקודמות של הנאשמים. בהקשר לנאשם 1, שלחובתו "רק" ארבע הרשעות קודמות, האחרונה שבהן, עניינה הונאת אזרחים תמימים ובנקים ע"י הוצאתם במרמה של כספי המשכנתאות ב- 14 פרשיות (במ/5א), מוכיחה, לדעתו, דפוס התנהגות עברייני. בהקשר לנאשם 2, לחובתו 26 הרשעות, ביניהן עבירות משל"כ, רכוש ואלימות. לדעת התובע הגיליון מוכיח שנאשם 2 מבצע עבירות פליליות ברצף מאז היותו כבן 23.

את מידת עונשם של הנאשמים ביקש התובער לגזור מהתוצאה העונשית אליה הגיעו בתי המשפט בע"פ 40653/07 (שיצא מלפני ביהמ"ש המחוזי בירושלים) ות.פ 7933/07 (שיצא מלפני בימ"ש השלום בת"א ב- 21.7.08).

התובע טען שהאינטרס הציבורי מחייב לגזור על כל אחד מהנאשמים מאסר ממושך, חלקו לריצוי בפועל, שישקף את חומרת הנסיבות וסלידת בית המשפט מהעבירות נשוא ההרשעה ויבטא את הנזק והסבל שנגרמו למתלוננת. התובע עמד על הדרישה המחמירה חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, שממנו לא התעלם אך ביקש לקבוע שמשקלו נמוך ובלתי משמעותי בהשוואה לשיקולי החומרה.

ב"כ נאשם 1 - עו"ד כצמן, ביקש באופן טבעי ליתן משקל משמעותי עד מכריע לזמן שחלף (כ-6 שנים) מאז ביצוע העבירות. לגישתו, כשהפרקליטות משתהה קרוב לשלוש שנים בהגשת כתב אישום, לא תוכל להישמע בטענה, שהעבירה חמורה מאוד. כמו כן אין מקום "לגלגל" לפתחם של הנאשמים חומרה, רק בגין כך שכפרו במיוחס להם ועמדו על זכותם הלגיטימית לנהל משפט. הנאשמים סברו שעומדות להם טענות הגנה אשר עשויות להתקבל. בנוסף ביקש ליתן משקל להתנהגותה של המתלוננת, שגם בית המשפט ראה אותה כפזיזה.

ב- 25.03.04, נידון נאשם 1 לעשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל בגין ארבע עשרה עבירות שעניינן קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לקבל דבר במרמה, סיוע לזיוף ושימוש במסמך מזוייף. לדעת הסנגור, אילו צורף תיק זה לאותם תיקים, עונשו לא היה חמור יותר ובוודאי שלא כה חמור כפי שמבקש התובע.

באשר לפן הכספי ביקש הסנגור להתחשב במצבו הכלכלי הקשה מאוד של הנאשם, כעולה מדיווח תיק פשיטות רגל 1905/04, ואישור אגף הרווחה של עיריית רמת גן. ראה מסמכים במ/6, 7 ו-8.

ב"כ נאשם 2 - עו"ד אזולאי, ביקשה גם היא ליתן משקל מכריע להתמשכות ההליכים. היא נדרשה בפירוט לנסיבותיו האישיות, הבריאותיות והכלכליות של מרשה, שנולד במחנה ריכוז בשנת 1942, ב- 1949 הגיע לישראל, שירת שירות צבאי מלא, הקים משפחה והצליח בעסקי נדל"ן בשנות 70-80. דא עקא שתקופת הזוהר הסתיימה בקריסת העסקים, מצבו הכלכלי של הנאשם הורע מאוד, הוא הסתבך בחובות כבדים בהיקף מיליוני שקלים (במ/9). עובדה זו השפיעה לרעה על הדינאמיקה התוך משפחתית, אחד מבניו עזב את הבית, התמכר לסמים והנאשם נחלץ לעזרתו. הסנגורית הדגישה את העובדה שהרשעותיו הקודמות של מרשה ישנות, ועניינן מתחומים אחרים, אשר אינם בגדר עבירות מרמה. הנאשם עשה את שביכולתו לפצות את המתלוננת אך הצליח לאסוף רק 80,000 ש"ח. הסנגורית ביקשה לא להחמיר עם מרשה ולכל היותר להשית עליו עבודות שירות.

כל צד תמך טיעוניו באסמכתאות.

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי במסמכים ובאסמכתאות ושקלתי הנסיבות לקולא ולחומרה, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1)      ככלל - הרתעה, מניעה, שיקום וגמול, הם ארבעת השיקולים שמנחים את מלאכתו של בית המשפט בשלב גזירת הדין. בית המשפט חייב לאזן בין שיקולים אלה תוך התייחסות לאופיין של העבירות נשוא הדיון ונסיבות ביצוען, ראו פסקי הדין בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421, ובע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חלייחל ואח', תק-על 2006(2), 1308.

2)      בהקשר לעבירות, שעניינן כלכלי הנעברות במטרה להפיק רווחים, רלוונטי סעיף 63(א) לחוק, המסמיך את בית המשפט להטיל קנס גבוה פי ארבעה מטובת ההנאה שהפיק הנאשם מביצוע העבירה או הנזק שנגרם לקורבן עקב אותה עבירה. התכלית החקיקתית תושג באמצעות פגיעה בכיסיהם של עבריינים, אשר תהפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאי. משכך, בעבירות כלכליות מונחה בית המשפט ליתן משקל בכורה לשיקולי הרתעה, ראו פסקי הדין בע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י, פ"ד נח(3) בעמ' 729; רע"פ 3641/06 ד"ר צ'צקס נ' מ"י, רע"פ 1572/06 עאסלה נ' מ"י, וע"פ 789/99 דרעי נ' מדינת ישראל.

3)      חרף מעמדו הדומיננטי של שיקול ההרתעה בעבירות כלכליות, בהתחשב בעיקרון הענישה האינדיווידואלי בית המשפט הגוזר את הדין מתחשב בנאשם הספציפי שבפניו ונסיבותיו האישיות. מכאן שהענישה היוצאת מלפני בית המשפט היא תוצאה משוקללת, המאזנת בין שיקולי הענישה (בינם לבין עצמם) הרלוונטיים לאינטרס הפרטי כשמנגד נמדדים השיקולים הרלוונטיים לאינטרס הציבורי, ראו פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה, שברע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל:

"ראוי לבטא בענישה מחמירה את הנזק הכבד הנגרם לציבור ממבצעי עבירות כלכליות, הפוגעות באינטרסים יסודיים של החברה והמדינה... חומרתן של העבירות הכלכליות ותוצאתן הקשה על הכלכלה ועל מירקם החיים החברתיים במדינה מצדיקות, אכן, ענישה קשה ...יחד עם זאת, גם במסגרת מדיניות החמרה כאמור, נדרש בענישה האינדיבידואלית לאזן בין שיקולי הכלל לשיקולי הפרט, ולקבוע את הענישה הראויה על יסוד נקודת איזון זו".

4)      רק טבעי הוא שעברייני מרמה מצליחים להפיל בפח אנשים תמימים שאינם טורחים להרהר אחרי הבטחותיהם של העבריינים ואינם בודקים את הנסיבות לאשורן, חרף יכולתם לעשות כן. בהקשר זה ראו פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 7155/93 בילו נ' מדינת ישראל, מפי כבוד השופט טל בפסקה 5 כלדקמן:

" לעניין עבירת מרמה, אין בכך כלום שהמרומה יכול לבדוק מראש את הטענה שבעובדה ולהיווכח שאיננה אמת. תמימותם של המרומים הסומכים על המצג של הרמאי ואינם טורחים לבודקו איננה הגנה. אדרבא, כל עיקר העבירה היא ניצול תמימותם של הבריות הסומכים על המצג ומאמינים לרמאי ואינם בודקים אחריו". 

5)      בעת גזירת הדין יש משקל רב לקולא להשבת הגזילה. בהשבה מוכיח העבריין שהפנים את הנזק שגרם למתלונן ומביע חרטה על מעשיו, ראו בהקשר זה פסק דינו של כב' השופט, כתוארו אז, ח. כהן, בע"פ 395/77 צור נ' מדינת ישראל, פד"י לו(2) 589, בעמ' 599:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ