אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שר נ' המוסד לביטוח לאומי

שר נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 10/10/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
6332-05-13
01/10/2013
בפני השופט:
רמי כהן

- נגד -
התובע:
התובע: ניב שר
הנתבע:
הנתבע: המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

1.לפניי תביעתו של מר ניב שר ("תובע") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי ("נתבע") להפסיק תשלום גמלת הניידות לתובע בשיעור 40%. הגמלה השתלמה לתובע על פי הוראות הסכם בדבר גמלת הניידות, משנת 1977 ("הסכם"). עוד מלין התובע בתביעתו על כך שכתוצאה מההחלטה על שלילת זכאותו לגמלה נקבע לו חוב בגין תשלום גמלאות באופן רטרואקטיבי החל מיום 01.12.10.

עובדות הצריכות לעניין:

2.התובע יליד שנת 1961, הוכר כנפגע בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 ("חוק"), בעקבות תאונת דרכים שעבר.

3.ביום 08.04.10 התכנסה ועדת עררים לניידות וקבעה לתובע נכות בשיעור 40%, לפי סעיף ליקוי ד-3 חלקי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("תקנות"), בגין פגיעה אורטופדית בברך ימין של התובע.

מאידך, הועדה לעררים לא קבעה לתובע דרגת נכות בגין הנפיחות הקלה שנמצאה ברגליו של התובע, מכיוון שאינה נחשבת למחלת הלימפדמה, ולכן קבעה הועדה שאינה ניתנת ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימים בתוספת להסכם.

4.התובע הגיש ערעור לבית דין האזורי לעבודה על החלטתה זו של הוועדה (תיק ב"ל 19184-05-10, בפני כב' הרשם [כתוארו דאז] אסף הראל) ובהתאם לאמור בפסק הדין התכנסה שוב הוועדה לעררים ביום 09.01.11, אולם זו לא שינתה החלטתה לפיה לא נמצאה לימפדמה אקססיבית כפי שנדרש בסעיף ט-2.

5.עם מתן החלטתה של הוועדה החליט הנתבע ביום 04.02.11, על הפסקת זכאותו של התובע לקצבת ניידות.

6.התובע ערער על החלטת הנתבע על הפסקת זכאותו לגימלה לבית דין האזורי לעבודה (ב"ל 37253-02-11, בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר) ובפסק הדין מיום 18.04.12 נקבע כי הנתבע טעה בשלילתו את קצבתו של התובע שהרי קצבת הניידות ניתנה לתובע עבור פגיעתו האורטופדית לפי סעיף ד-3 לרשימת הליקויים, ואילו החלטת ועדת העררים מיום 09.01.11 התייחסה למחלת הלימפידמה, לפי סעיף ט-2, שממילא לא נפסקו לתובע בגינה אחוזי נכות. משכך, נקבע כי התובע זכאי לקצבת ניידות בשיעור 40%, לפי סעיף ליקוי ד-3.

7.כעבור חודשיים, ביום 24.04.12 התובע הגיש בקשה להחמרת מצב לוועדה רפואית מדרג ראשון אשר תחילה דחתה בקשתו זו. אולם לאחר שהוחזר עניינו של התובע בשנית לוועדה לאחר שהתקבל הערעור שהגיש לבית הדין לעבודה (ב"ל 37253-02-11, פסק הדין מיום 18.04.12 של סגנית נשיא, השופטת איטה קציר), קבעה הוועדה ביום 26.06.12 כי קיימת החמרה במצבו והעלתה את אחוזי הליקוי בעניינו ל- 50% לפי סעיף ליקוי ד-3, באופן רטרואקטיבי החל מיום 08.11.10.

8.הנתבע הגיש ערעור על החלטת הוועדה, וועדת עררים שהתכנסה ביום 23.01.13 קיבלה את ערעורו וקבעה כי לא ניתן ליישם את סעיף ד-3 ברשימת הליקויים בעניינו של התובע ("הוועדה") ולכן הוא כלל אינו זכאי לקצבת ניידות.

מפאת חשיבותה, תפורט להלן במלואה החלטת הוועדה:

"מדובר בבדיקה חוזרת ונשנית של מר שר הסובל מכאבים בברכיו עקב שינויים ניווניים. כאבים ברגליו עקב צלוליטיס. מתהלך עם סד ארוך אשר אמור לייצב את ברכו. בבדיקה דהיום נמצא על פי MRI בלבד קרע מלא ב- ACL ברגל ימין וחשד לקרע ב- MCL בברך שמאל. בבדיקה דהיום לא נמצאה עדות לחוסר יציבות בברכיים ולא נמצאה מגבלה המאפשרת יישום של סעיפים מהסכם הניידות בתנועות הירכיים או הברכיים. בדיקה זו שונה מהבדיקה שעבר בוועדת ערר מ- 8/4/10 בה הודגמו הגבלות בתנועות הירכיים ונמצאו סימנים לאי יציבות חלקית בברך ימין. יש לציין כי כאשר מדובר במצב כרוני של קרע דגנרטיבי בברך עם שינויים ניווניים. כאשר הברך נמצאת בייצוב המונע תנועות פתולוגיות הרמות הרכות הגרמיות יכולות להביא לייצוב פונקציונאלי של המפרק. דבר שיכול להסביר את ההבדל בבדיקה שבין 2010 להיום. על פי הבדיקה דהיום נקבע כי לא ניתן ליישם את סעיף ד-3 כיוון שהקרעים אינם עומדים בדרישות הסעיף. ערעור המוסד התקבל".

9.בעקבות החלטה זו הפסיק הנתבע את תשלום גמלת הניידות לתובע ואף קבע כי נוצר לתובע חוב בגין תשלום הגמלאות לו, רטרואקטיבית החל מיום 01.11.10 (מכתב מיום 12.02.13).

החלטות אלה של הנתבע הן מושא התביעה שלפניי.

טענות הצדדים

10.ב"כ התובע טוענת כי הוועדה בהחלטתה מיום 23.01.13 חרגה מסמכותה מכיוון שהיא רשאית להחליט רק באשר לבקשת ההחמרה של התובע ואינה יכולה לבטל כליל את הנכות הבסיסית שנקבעה לתובע על ידי וועדה רפואית מיום 08.04.10, ואשר הפכה לקביעה חלוטה בפסק הדין מיום 18.04.12.

עוד נטען כי גם לו היה זה מסמכותה של הוועדה לבטל את הנכות הבסיסית שנקבעה לתובע, הרי שזכותו של הנתבע לערער על החלטה זו התיישנה.

לכן מבקש התובע מבית הדין ליתן צו עשה המחייב את הנתבע בהמשך תשלום הגמלה בשיעור 40% וכן להורות על ביטול החוב לתקופה שבין 08.04.10 ועד ליום 23.01.13.

11.מנגד טוען ב"כ הנתבע כי הוועדה אינה כבולה מכוח פסק הדין מיום 18.04.12 לשיעור מוגבלות בניידות שנקבע כי על ידי ועדת עררים מיום 08.04.10.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ