אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שר טוב נ' ערמוני ואח'

שר טוב נ' ערמוני ואח'

תאריך פרסום : 22/06/2014 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
43414-12-13
16/06/2014
בפני השופט:
אריאל ואגו

- נגד -
התובע:
רענן שר טוב
הנתבע:
1. עז' המנוח זליג ערמוני ז"ל
2. אברהם ערמוני
3. יצחק ערמוני
4. אבישי ערמוני
5. דורית מואיז
6. דניאל סטרול
7. רבקה עמרם
8. דניאל ישראלי
9. סאלם אבו אלקיעאן
10. נורוש ג'הנגיר
11. אבי פדלוןמשיבים 5-11 נמחקו.
12. פקיד הסדר המקרקעין אזור דרום
13. לשכת רישום המקרקעין באר-שבע

פסק-דין

פסק דין

בהמרצת הפתיחה שלפני, התבקש ליתן פסק דין הצהרתי, שלפיו המבקש, עו"ד רענן שר טוב, הוא בעל זכויות הבעלות ב- 31 מגרשים המצויים בישוב ניטוש-תיאהה (חירבת חורה) (להלן: "המגרשים" או "המקרקעין"), לאחר שרכש אותם, בשנת 1979, תמורת 600,000 ל"י מהמנוח זליג ערמוני ז"ל (להלן גם "המנוח". הוא הלך לעולמו בשנת 1996).

בעקבות התנהלות דיונית, שכרגע אינה רלוונטית להכרעה, צומצמה הבקשה כך שהיא חלה רק לגבי חלק מהמגרשים הללו, אשר נותרו רשומים ע"ש המוכר הנטען, ערמוני ז"ל, שיורשיו הם המשיבים דכאן, והם אלה שהתנגדו למתן הסעד. בדומה, אין עוד טענה כלפי התנהלות המשיבים שהם רשויות הרישום וההסדר.

אף פרטי הזיהוי של המגרשים המדויקים אינם חיוניים להכרעה המהותית, באשר ליבת המחלוקת היא טענת המשיבים, שלפיה לא הוכח כלל ועיקר קיומה של עסקה כלשהי במקרקעין הנדונים, בין מר ערמוני המנוח, לבין המבקש. לכל היותר, טוענים המשיבים, שהמבקש – עו"ד במקצועו ושותף במשרד עורכי דין, ייצג את המנוח בהקשרים שונים הנוגעים למגרשים הללו, ואפשר שאף היה מיופה כוחו בעסקאות מקרקעין שביצע המנוח, אולם, כאמור, אותם מגרשים שהיו רשומים ועודם רשומים ע"ש המנוח, מעולם לא נמכרו על ידו לעו"ד שר טוב. על כל פנים – הם טוענים, שאין בנמצא "מסמך בכתב" המקיים דרישת סעיף 8 של חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969, להוכחת ההתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, דרישה שהיא קונסטיטוטיבית להכרה בעסקה אשר כזו.

המגרשים מצויים בחטיבת קרקע גדולה, שנרכשה בשנת 1946 וחולקה לכ- 1,300 מגרשים, שטרם עברו הליך הסדר בהתאם לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט -1969, והזכויות בהם נרשמות בפנקס השטרות. פקיד הסדר המקרקעין, שמונה על פי הפקודה הנ"ל, הוא הסמכות להרשות ביצוע עסקאות במגרשים, וככל שהוא מאשר עסקה כזו, נרשמת הערת אזהרה בגינה בלשכת רישום המקרקעין. אין חולק, שהגם שלאורך השנים אושרו, ע"י פקיד ההסדר, עסקאות רבות בגוש הקרקע הנדון, ולרבות במגרשים נשוא ההליך, ובגדרן נמכרו מגרשים לצדדי ג' שונים, לא התבקש, למן שנת 1979 ועד אוגוסט 2013, אישור לעסקה הלכאורית הנטענת בין המנוח לבין המבקש. לעומת זאת, לאחר שהמשיבים דכאן, יורשי המנוח, פנו בשנת 2011, לפקיד ההסדר וביקשו זאת, נרשמו הזכויות בחלק מהמגרשים על שמם, מכוח הירושה.

נפקות העתרות להמרצת הפתיחה, תהא איפוא, בכך, שאם יוכר המכר מ-1979 כמוכח ותקף, אזי, למנוח לא היו עוד זכויות במקרקעין מאותו מועד ואילך, ואלה הוקנו למבקש, והוא יהיה רשאי לעתור לרישום בעלותו בהם, חלף הרישום הנוכחי ע"ש המנוח או יורשיו.

באי כוח המשיבים ויתרו על חקירת המבקש על תצהירו, וביקשו להכריע במשפט על פי החומר הכתוב, וסיכומים שהוכנו על סמכו, כשהם שמים יהבם על הטענה שעילת התביעה לא הוכחה אפילו לכאורה.

אין חולק, שלא קיים לגבי המגרשים הסכם מכר או חוזה כלשהו, במשמעות הקלאסית, ובאופן הנפוץ, בדרך כלל, בעסקאות מסוג זה. המשיבים גורסים שאסופה מסויימת של מסמכים, עיקרי שבהם – ייפוי כוח בלתי חוזר, מהווה "מסה קריטית", שהצטברות יחידיה מקיימת הדרישה ההוכחתית החקוקה.

אקדים את המאוחר ואומר, כבר כעת, שהדין עם המשיבים, וכי גרסת המבקש אודות העסקה הנטענת (וכפי שנראה – מדובר בעצם ב"העדר גרסה" יותר מאשר בגרסה), רצופה תמיהות ותהיות במידה כזו שלא ניתן לקבוע שהוכח דבר קיומה של עסקת מכר בכלל, לא כל שכן- עסקת מכר במקרקעין שההתחייבות לעשייתה טעונה מסמך בכתב.

הגם שבאי כוח המשיבים מרחיבים, בסיכומיהם, אודות הדרישות שבפסיקה כדי שמסמך יחשב כ"מסמך בכתב" לצורך סעיף 8 של חוק המקרקעין, והם מבקשים להצביע על אי התקיימות דרישות אלה, הרי, לטעמי – יש לזכור, שקודם לכל, "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין" (בהקשר הנדון כעת של חוזה דו-צדדי. איננו עוסקים כעת בתרחיש של הענקה במתנה וכו') משקפת הסכמה חוזית. מעבר לדרישת הכתב, קיימת דרישה בסיסית ומובנית לקיומה של "עסקת יסוד", שאכן, יש להוכיחה בעזרת מסמך בכתב, אולם, אותו מסמך אמור לשקף מפגש רצונות, הצעה וקיבול, תוצר של מו"מ, ובמילים אחרות, עומד מאחוריו "סיפור מעשה" שלם, של אינטראקציה בין הנוגעים בדבר, שהם, במקרה הטיפוסי, המוכר והקונה.

ניתן היה לצפות מהמבקש, כאשר בעל דברו החוזי אינו בין החיים ולא ניתן להעידו, שיפרוש בפני ביהמ"ש גרסה עובדתית סדורה ומפורטת אודות "עסקת היסוד" וסיפור המעשה המתייחס למכר המגרשים, ולצד זה- הסבר משכנע מדוע לא הילכו הצדדים בדרך הרגילה והמוכרת של גיבוש וחתימת חוזה כתוב. כך, למשל, מעניין היה לשמוע מהו הרקע להיכרות בין המנוח למבקש, כיצד עלה הרעיון של רכישת המגרשים, היכן ובאיזה אופן, אם בכלל, נוהל מו"מ, כיצד חושבה התמורה ואיך הגיעו לסכום של 600 אלף ל"י? האם היו להתנהלות עדים חיצוניים ועוד ועוד. המבקש לא מצא לנכון לשתף את המשיבים, או את בית המשפט, בפרט כלשהו מאלה, והסתפק, לכל אורך ההליך, באמירה הסתמית ולפיה "ביום 5.6.79, נמכרו לי המגרשים במחיר של 600,000 ל"י, עבור כולם. לאחר ביצוע התשלום ...נתן לי המנוח את יפויי הכח הבלתי חוזר...". משמע – כל מה שקדם למתן ייפוי הכוח, שנטען כי נמסר לאחר ביצוע התשלום, מגולם בצמד המילים "נמכרו לי".

המבקש אף בחר שלא לפרט הטעמים שבעטיים נמנע במשך עשרות שנים לרשום הזכויות במקרקעין על שמו, אף שאישור פקיד ההסדר להעברות כאלה, ורישומן בפועל, אם בצורת הערות אזהרה, ואם בהעברת זכויות ממש, ניתן, דבר שבשגרה, ונושא המשרה, מר דמארי, פירט זאת בהרחבה בתצהירו. בהקשר זה, הסתפקו באי כוח המבקש ב"הסבר", שלפיו "המבקש...מטעמיו הוא ,לא העביר את המגרשים על שמו" (פסקה 15 בסיכומי התשובה המגיבים).

ואם תמצי לומר, שאותו יפוי כוח כללי, בלתי חוזר, כוחו רב לו והוא מעיד על עצמו בנחרצות כזו על טיבה של העסקה ופרטיה, עד כי כל תוספת ו"סיפור" מתייתרים, ניתן להשיב, שההיפך הוא הנכון במקרה זה. יפוי הכוח, שאליו עוד אדרש בהמשך, נעשה ונחתם על ידי המנוח זליג ערמוני וע"י חנה פייגל ערמוני. מה מעמדה של הגברת ערמוני? אנו למדים שהיא היתה רעייתו של המנוח. על פי צווי הירושה הרלוונטיים, היא הלכה לעולמה בשנת 2001, ויורשיה, כמו גם יורשי המנוח, בעקבות כך, הם המשיבים שלפני. מדוע חתומה היא על יפוי הכוח לצד המנוח? לכאורה – אין היא הבעלים הרשום של המגרשים, ואין סיבה שתהא חתומה על יפוי הכוח. מצד אחר – קיים בתיק יפוי כוח קודם, שניתן ע"י הבעלים המקורי של המגרשים, אחד בשם אבא אידלז'ק, מיום 29.5.60, שעל סמכו בוצעה העברת הבעלות למנוח ערמוני, ולמרבה התמיהה גם יפוי כוח זה נוקב בשמה של גב' "חנה ערמוני" (בהשמטת שמה האמצעי - פייגל), לצד שמו של המנוח!. מתצהירו של פקיד ההסדר, רמי דמארי, ומנספחיו, למדנו, שלפחות חלק מהמגרשים נרשמו ע"ש המנוח, בלשכת רישום המקרקעין, לאחר שהוגש שטר מכר שנחתם בינו לבין אותו אבא אידלז'ק ביום 8.3.64. על שטר המכר חתמה הגב' ערמוני, בשם המוכר אידלז'ק, מכח אותו יפוי כוח שנעשה לטובת שני בני הזוג בשנת 1960. הגב' חנה ערמוני לא מופיעה, למיטב הידיעה, בשום רישום, כבעלים במשותף של איזה מהמגרשים, לצד המנוח. מדוע, איפוא, היא מייפה את כוחו של המבקש להעביר בהם זכויות, בשנת 1979? סתם המבקש ולא פירש, גם במישור זה. אין אנו יודעים מפיו דבר וחצי דבר על נסיבות כריתת ההסכם ועל פשרן של התמיהות המרובות בהקשר זה, ומעמדה של הגב' חנה ערמוני הוא רק אחד מהם ולהמחשה.

המבקש, כאמור, מסתמך אך ורק על המסמכים שצירף לתצהירו, להוכחת העסקה, באשר אין הוא מוסיף ומפרט דבר משל עצמו. מדובר בשלושה מסמכים בעצם. המבקש חפץ להסתמך, בנוסף, על הדיווח שבוצע לשלטונות המס אודות העסקה "ההיסטורית" מ- 1979. אותן הפעולות, שבוצעו בשנת 2011, לאחר 32 שנים, ושניזומו על ידי המבקש, לאחר שנמנע לפעול לרישום הזכויות על שמו כל אותה תקופה, אינן יכולות ללמד דבר על מה שטעון הוכחה. ההסתמכות על כך משולה למי שמנסה להרים עצמו מהבריכה בציציות ראשו הוא. (אנלוגיה למעשיה הידועה של הברון מינכהאוזן). במסגרת תגובת המבקש על בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף, נטען , לראשונה, לקיום תעודות רישום בידי המבקש, שהוגדרו כ "קושאנים", ביחס לחלק מהמגרשים, ואף בכך המבקש רואה תימוכין להוכחת בעלותו. המשיבים, בסיכומיהם, אמנם פירטו השגות רבות לגופה של הטענה, אולם, הקדימו וציינו, בצדק, שבהמרצת הפתיחה ובתצהיר התומך, אין זכר ל"קושאנים", וקיומם של אלה לא נכלל בעילת התביעה. די בכך כדי לייתר ההיזקקות להם בשלב זה.

נותרו, איפוא, לבירור, המסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה ולתצהיר התומך.

אתייחס, תחילה, לשני המסמכים הנוספים, שמעבר ליפוי הכוח, שבו אדון בהמשך.

נספח 3 א לתצהירמסמך מיום 5.6.79

בתצהיר המבקש נזכר רק נספח 3, שמכונה "קבלה בגין התשלום עבור המגרשים". אולם, אותו נספח 3 א מצורף פיזית לתצהיר, לפני אותה "קבלה", אולם, אין מדובר בחלק אינטגראלי של "הקבלה" כלל ועיקר, ולו מהטעם הפשוט, שהתאריך הנקוב במסמך 3 ב הנ"ל, אותה "קבלה" הוא 2.12.79, כלומר, כחצי שנה לאחר עריכת המסמך 3 א. למרבה הפליאה נספח 3 א, מיום 5.6.79, שהוא המועד הנטען ע"י המבקש לרכישת המגרשים על ידו, עוסק במכירתם, מטעם הבעלים זליג ערמוני, לאדם אחר לחלוטין ושמו אהרון ג'רבי.

נאמר במסמך כהאי לישנא :

5.6.79

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ