אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שפירא נ' שמואל ואח'

שפירא נ' שמואל ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
26804-06-13
02/02/2014
בפני השופט:
רנה הירש

- נגד -
התובע:
רונית שפירא
הנתבע:
1. יוסף שמואל
2. א.נ. נתניה בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.05.13 בתל אביב.

2. לטענת התובעת, עמדה בצומת והמתינה ברמזור אדום בנתיב שני מימין, נתיב לפנייה ימינה בלבד. כאשר התחלף האור ברמזור לירוק, החלה התובעת לדבריה לנסוע בנתיבה, ואוטובוס הנתבעת 2, הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") שהיה בנתיב הימני ביותר, פנה ימינה בקשת רחבה וחלקו הקדמי-שמאלי של האוטובוס פגע בכנף אחורית-ימנית ברכבה.

3.לטענת הנתבע, הרים את רגלו מדוושת הבלם כשהתחלף האור ברמזור לירוק, החל להתקדם אך מעט, והתובעת הגיעה משמאלו וסטתה אל תוך נתיבו, ופגעה באוטובוס.

4. במהלך הדיון, העידו שני הנהגים, והוגשו תמונות נזק לרכב התובע (ת1), תמונות הצומת בהן נראה אוטובוס אחר מבצע את הפנייה בקשת רחבה (ת/2), הודעת הנתבע למבטחת (נ/1) ומכתב של אחד הנוסעים באוטובוס (נ/2).

דיון והכרעה

5.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, מקובלת עלי הטענה כי אוטובוס המבצע פנייה ימינה בצומת זו, בנתיב הימני ביותר, נוטה לסטות לתוך נתיב הנסיעה השמאלי ממנו. זאת, הן מתוך הנראה בתמונות ת/2 והן מדברי הנתבע עצמו אשר הסביר כי רוחב הנתיב זהה לרוחב האוטובוס (והנתיב השמאלי יותר, בו נסעה התובעת, רחב מעט יותר). על כן בוודאי קשה מאד, אם בכלל אפשרי, שהאוטובוס יבצע פנייה ימינה מבלי לצאת מגבולות הנתיב.

שנית, עדות הנתבע לא היתה מהימנה עלי. בעדותו ציין הנהג כי "לא הספקתי להתחיל את הנסיעה" ובהמשך, גם טען כי "אני עדיין במצב עצירה", אך באותה נשימה ובאותו משפט אמר ש"הגלגל נתן סיבוב, הסיבוב שלו זה מטר, עברתי את מעבר החצייה". דברים אלה כמובן אינם מתיישבים זה עם זה, שכן אם עבר את מעבר החצייה, והגלגל "נתן סיבוב", אין ספק שהתחיל את הנסיעה והאוטובוס לא נמצא "במצב עמידה".

שלישית, הנתבע העיד כי לדעתו, התובעת "היתה אמורה לתת קשת רחבה יותר ממה שעשתה" ובעדותו לא ציין כי נכנסה לתוך נתיב נסיעתו. מכך אני מסיקה שהנתבע מודע לכך שהאוטובוס נכנס, ולו באופן חלקי, לתוך הנתיב השמאלי ממנו, אך סבור שהנהגים באותו נתיב צריכים לצפות זאת ולהתרחק מגבול הנתיב – ככל האפשר שמאלה – כדי להימנע מסיכון ופגיעה. בנסיבות אלה, הנתבע אינו יכול לסמוך על ידיעתם וציפיות הנהגים האחרים כי האוטובוס עתיד להיכנס לתוך נתיב נסיעתם, ועליו לבצע את הפנייה מהנתיב השמאלי יותר, או להמתין עד שזה יהיה פנוי בטרם יחל בביצוע הפנייה ימינה.

7.עם זאת, מצאתי בנסיבות המקרה כי יש להטיל על התובעת אשם חלקי לאירוע, בדיוק בשל האמור לעיל: התובעת העידה כי כשהמתינה ברמזור, עמד מימינה האוטובוס ועל כן, בהכירה היטב את הצומת כפי שטענה בעדותה, היה עליה לדעת כי האוטובוס ייכנס מעט לנתיב נסיעתה במהלך הפניה. נראה כי התובעת ניסתה להתקדם במהירות ולהשלים את הפנייה לפני האוטובוס, אך מאחר והיא לא התרחקה מספיק מהגבול הימני של הנתיב, נפגעה הכנף האחורית-ימנית ברכבה. באם התובעת היתה מאפשרת מעט יותר מרווח תמרון לאוטובוס, היה ביכולתה למנוע את התאונה.

בנוסף, הוצג בפני מכתב של אחד מעורכי הדין שנסע באוטובוס ביום התאונה. מקובלת עלי טענת הנתבע כי לא ידע שמכתב זה מצוי בידי נציגת המבטחת, בשל כך לא ידע את זהות הכותב ולא זימן אותו לעדות. לקחתי בחשבון כי המכתב נרשם על ידי אדם שהינו לכאורה אובייקטיבי ואין לו עניין בתוצאות הדיון, וכן את העובדה כי הכותב ציין באופן שאינו חד משמעי, כי "נראה כאילו סטתה אותה מכונית למסלול נסיעתך."

8.לאחר ששקלתי את מידת האשמה של 2 הנהגים המעורבים אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים כך ש-80% מהאחריות מוטלת על הנתבע ו-20% על התובעת.

9.באשר לסכום הפיצוי, התובעת הוכיחה סכום נזק בסך 11,252 ₪ (עלות תיקון הנזק, ירידת ערך ושכ"ט שמאי).

10.אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני כדוגמת אבדן זמן או עוגמת נפש. בתביעות המוגשות בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובע להלן, נשקלו טענותיו לעניין עוגמת הנפש.

סוף דבר

11.התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 9,002 ₪ (המהווים 80% מסכום הנזק הישיר כאמור בסעיף 9 לעיל).

12.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את חלוקת האחריות ואת שערוך הפיצוי להיום, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 9,800 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ