אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שפירא ואח' נ' פגירסקי ואח'

שפירא ואח' נ' פגירסקי ואח'

תאריך פרסום : 16/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
35394-06-11
09/06/2013
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
1. דליה שפירא
2. מועדון הספורט ברמת השרון בעמ

הנתבע:
1. חגי פגירסקי
2. שמואל פגירסקי

החלטה

לפניי שתי בקשות הדדיות שהגישו הצדדים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים: האחת הוגשה על ידי התובעות, דליה שפירא ומועדון ספורט ברמת השרון בע"מ (להלן "בקשת התובעות"); השניה הוגשה על ידי הנתבעים, חגי פגירסקי ושמואל פגירסקי (להלן: "בקשת הנתבעים").

עסקינן בתביעה חוזית לתשלום פיצויים בסכום של כ-4.5 מיליון ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר. לפי המתואר בכתב התביעה, התובעת מספר 2, חברת מועדון ספורט ברמת השרון בע"מ (להלן: "החברה") הייתה בבעלות משותפת של משפחת פגירסקי (משפחת הנתבעים) ושל משפחת שפירא (משפחת התובעות), ונוהלה משך שנים על ידי הנתבע 1, מר חגי פגירסקי (להלן: "חגי פגירסקי"). לימים נתגלע בין הצדדים סכסוך, בגינו ניהלו הצדדים הליך של גישור. בתומו של הליך הגישור הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו מכרה משפחת פגירסקי את חלקה בחברה למשפחת שפירא (להלן: "ההסכם").

בסעיף 2.1.7 להסכם נקבע כי "מצבת החובות של החברה לצדדים שלישיים, לרבות לבנק, לספקי החברה, לרשות המסים, לביטוח לאומי, ולרשויות המקומיות או לכל צד שלישי, נכון למועד חתימת הסכם זה מצורפת כנספח 2.1.7 ("מצבת חובות החברה"). מצבת חובות החברה הינה נכונה מלאה ומדויקת והיא משקפת באופן נאות, למועד החתימה על הסכם זה, את מצבה הכספי והעסקי של החברה. מוסכם בזה כי חריגה של עד חמישה (5) אחוז בסעיף זה או אחר מהפריטים המנויים במצבת חובות החברה לא תיחשב כהפרה של הסכם זה ולא תזכה את הרוכשת בסעד כלשהו. מצבת חובות החברה כוללת ביחסים שבין הצדדים לצרכי הסכם זה גם תביעה שהוגשה ע"י יעקב וורד מינץ (להלן: "החוב למינץ") אולם מובהר בזה כי הכללתה במצבת החובות אינה מהווה הודאה כלפי מינץ בקיום חוב כלפיו כאמור".

לכתב התביעה צורף נספח 2.1.7 להסכם ובו פירוט בדבר מצבת חובות החברה (להלן: "נספח 2.1.7").

בכתב התביעה טענו התובעות כי הנתבעים הציגו לפניהן מצגי שווא באשר להיקף חובות החברה, וכי בפועל מצבת החובות האמיתיים של החברה גדולה משמעותית מזו עליה הצהירו הנתבעים. כך, לטענת התובעות התברר להן כי לחברה חובות נוספים ו/או חובות שסכומם גבוה מהסכום שנמסר להן לפי הפירוט הבא: חוב לעיריית רמת השרון בסכום של 3,566,646 ₪; חובות לחברות ביטוח שונות בסכום כולל של 142,354 ₪; חוב לעובדי החברה בסכום של 336,977 ₪ ועוד חוב נוסף לעובדי החברה בגין הלנת שכר בסכום של 210,872 ₪; חובות לספקים המסתכמים בסכום של 849,959 ₪. כמו כן, נטען כי הנתבעים הסתירו מהתובעות קיומן של תביעות תלויות ועומדות נגד החברה. התובעות טוענות כי הנתבעים מחויבים בהתאם לסעיף 2.1.7 להסכם לפרוע את חובות החברה האמורים.

בכתב ההגנה מטעמם חלקו הנתבעים על פרשנות סעיפי ההסכם שהוצעה על ידי התובעות, וטענו כי לפי פירושו הנכון של ההסכם הם מחויבים לשאת אך ורק בחובות בפועל, כלומר כאלה שהוכרו על ידי החברה כחובות שיש לשלמם ואשר התגבשו עובר ליום 2.2.2011, ואף נרשמו בספרי החברה קודם למועד זה. בנוסף הכחישו הנתבעים את הטענה לפיה נמסרו לתובעות מצגי שווא בדבר היקף חובות החברה, וטענו כי התובעת 1 ידעה אודות מצבת חובות החברה אך העדיפה לשמור את טענותיה עד לאחר המועד שבו הושלמה העסקה. עוד טענו הנתבעים כי לכל היותר טענות התובעות הן מהסוג של טעות בכדאיות העסקה שאינה מזכה אותן בסעד כלשהו, וכן העלו הנתבעים בכתב ההגנה טענות פרטניות באשר לכל אחד מחובות החברה שצוינו בכתב התביעה. כך, למשל כפרו הנתבעים באותנטיות של מסמכי הנהלת החשבונות שצורפו על ידי התובעות להוכחת מצבת חובות החברה העדכנית, ועוד טענו הנתבעים כי עובר לחתימת ההסכם ערך הנתבע 1 בדיקה בעירייה ממנה עלה כי לחברה לא היה חוב כלשהו בעירייה.

בהחלטתי מיום 9.7.2012 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בחלק מטענות ההגנה שהעלו, וחלק מהטענות שהעלו הנתבעים נדחו. כך, בהחלטתי קבעתי כדלקמן:

"...לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי לפי פרושו הנכון של ההסכם, הם מחוייבים לשאת אך ורק בחובות בפועל, קרי, חובות שהוכרו על ידי החברה כחובות שיש לשלמם ואשר התגבשו עובר ליום 2.2.2011 ואף נרשמו בספרי החברה קודם למועד זה. זאת, להבדיל מדרישות תשלום כאלה ואחרות או התחייבויות לתשלום. לתיזה פרשנית זו של הנתבעים אין כל ביטוי בהוראות ההסכם וגם אין בה כל היגיון. פשיטא שכוונת הצדדים להסכם היתה שאם מדובר בחוב אמיתי של החברה, ועילתו נולדה במועד שקדם למועד חתימתו של ההסכם, אזיי הנתבעים ולא התובעות הם שישאו בו. התובעת 1 הסכימה להתקשר בהסכם על יסוד מצגים מסויימים בדבר גובה החובות של החברה נכון לאותו מועד. באותה מידה, הסכימו הנתבעים לשאת בעצמם בכל חוב החורג מעבר למה שדיווחו עליו. עסקינן בהקצאת סיכונים מוסכמת בין הצדדים להסכם. זוהי תכליתם הברורה של סעיפים 2.1.7 ו-2.1.10 להסכם. משמע, המבחן הוא מבחן התוצאה, אמיתותו של החוב, להבדיל ממבחן צורני או טכני כזה או אחר של הכרת החברה בצדקת החוב או רישומו בספרי החברה. על כן, ידיעתו או אי ידיעתו של הנתבע בדבר קיומם של חובות כאלה ואחרים, לרבות החוב כלפי העיריה, אינה מעלה ואינה מורידה. ממילא, אי ידיעתו אודות קיומו של חוב מסויים אינה טענת הגנה הראויה להישמע. המבחן ואין בלתו הוא השאלה האם מדובר בחוב אמיתי שנוצר בטרם נכרת ההסכם.... המבחן הוא מבחן מהותי – האם מדובר בחוב אמיתי אם לאו. על כן, יש לברר לגבי כל דרישה ודרישה האם עומד מאחוריה חוב אמיתי, ומהו שיעורו".

קביעות אלה יש בהן כדי לצמצם את המחלוקת שבין הצדדים ולייתר חלק מן מהמסמכים שעתרו הצדדים לגלות, הכל כמפורט להלן.

בבקשתן עתרו התובעות להורות לנתבעים לגלות את "כל ההתכתבויות שהוחלפו בין הנתבעים ו/או מי מטעמם מול עיריית רמת השרון ו/או מי מטעמה, בקשר לדרישת החוב לעירייה, בין לפני עריכת ההסכם ונספחיו ובין לאחריו כולל התכתבויות בדואר אלקטרוני" (להלן: "התכתבויות עם העירייה"). באשר לאמור טענו הנתבעים כי אין בידם העתקי תכתובות עם עיריית רמת השרון לפני עריכת ההסכם, ותכתובות כאמור בתקופה שלאחר עריכת ההסכם גולו, לרבות מסמכים שהועברו לתובעות במועד הגשת תגובת הנתבעים, ואשר לטענת הנתבעים בטעות הושמטו מתצהיר גילוי המסמכים מטעמם. בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם, הצהירו הנתבעים, כנדרש לפי התקנות, כי אין בחזקתם או בשליטתם התכתבויות שהוחלפו עם העירייה עובר לכריתת ההסכם, ומכאן שאין מקום כי בית המשפט יכפה על הנתבעים למסור מסמך שלטענתם איננו ברשותם. למעלה מן הדרוש אציין כי למסמכים אלה ממילא אין רלוונטיות למחלוקת שלפניי לאחר שהבהרתי כי השאלה האם ידעו הנתבעים אודות החוב לעירייה אם לאו, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין חובתם לשאת בפירעון חוב זה לפי ההסכם, ככל שייקבע כי אכן מדובר בחוב אמיתי.

בנוסף עתרו התובעות בבקשתן לגילוי "העתק דוחות כרטיסי האשראי בקשר לכרטיסי האשראי שהונפקו על שמו של מר חגי פגירסקי בקשר ו/או לטובת החברה, במהלך 5 השנים שקדמו להסכם מיום 2.2.2011" (להלן: "דוחות כרטיסי אשראי"). התובעות טענו כי המדובר במסמכים רלוונטיים לאור טענת הנתבעים כי שולמו תשלומים שונים באמצעות כרטיסי האשראי שהונפקו על ידי החברה, אלא שהתובעות לא מדייקות בטענתן זו. בתביעתן טענו התובעות כי לחברה חובות לחברות ביטוח שונות בסכום מצטבר של 142,354 ₪, וזאת בניגוד למצגים שהוצגו על ידי הנתבעים עובר לכריתת ההסכם. מנגד טענו הנתבעים בכתב ההגנה מטעמם כי לחברה היו פוליסות ביטוח שהפרמיות בגינן שולמו בתשעה תשלומים באמצעות כרטיס אשראי של החברה שהונפק על שם חגי פגירסקי. מכאן שהעתקי דוחות כרטיסי אשראי הרלוונטיים לתביעה הם אלו הנוגעים אך ורק לחוב הנטען על ידי התובעות, ואשר לטענת הנתבעים, שולם מכרטיס האשראי שהונפק לחגי פגירסקי מטעם החברה, ורק אותם מחויבים הנתבעים לגלות. העתקי דוחות כרטיסי אשראי אחרים אינם רלוונטיים להליך זה, ואין מקום להורות על גילויים. יצוין בהקשר זה כי כל אחד מהצדדים טען כי הצד האחר הוא זה שבאפשרותו לפנות לחברת האשראי לקבלת העתקי דוחות כרטיס האשראי, אשר אמנם היה רשום על שם חגי פגירסקי, אך מאידך, הונפק לבקשת החברה. לפי תקנות 112 ו- 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מחויב בעל דין לגלות מסמך רלוונטי המצוי "ברשותו או בשליטתו". נשאלת איפוא השאלה בשליטת מי מצויים המסמכים המבוקשים. אם חברת האשראי תסרב להעביר לנתבעים העתק מדוחות כרטיס האשראי שהוצא על שם חגי פגירסקי מן הטעם שהחברה היא זו שצריכה לפנות לחברת האשראי, יהיו מטבע הדברים פטורים הנתבעים מגילוי דוחות אלה, וככל שהתובעות יחפצו בהם, יפנו הן לחברת האשראי לקבלת העתק מהדוחות כאמור. לעת הזו, על הנתבעים לפנות בבקשה מתאימה לחברת האשראי.

יש לדחות את דרישת התובעות לגלות מסמכים בקשר להטבות שונות אשר נלוו לשימוש בכרטיסי האשראי של החברה בידי חגי פגירסקי (להלן: "מסמכי הטבות"). בניגוד לטענת התובעות בסעיף 11 לתשובתן לתגובת הנתבעים לבקשה, אין בכתב התביעה טענה כי הנתבעים עשו שימוש פסול ובלתי ראוי בכרטיסי אשראי שהונפקו להם על ידי החברה, וממילא מסמכים אלה אינם רלוונטיים לתובענה המתנהלת לפניי. הניסיון להוכיח את חוסר אמינותם של הנתבעים איננו מצדיק גילוי מסמך שאינו רלוונטי לסכסוך.

בבקשתם הנגדית לגילוי מסמכים ועיון בהם, הלינו תחילה הנתבעים על האופן שבו נוסח תצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעות. כך למשל, נכללה בו תוספת לפיה התובעות יהיו זכאיות בעתיד לצרף לרשימת גילוי המסמכים מטעמן מסמכים רלוונטיים נוספים ככל שיגיעו לידן.

תקנה 112 לתקנות קובעת את נוסח תצהיר גילוי המסמכים שבעל דין צריך להגיש, וזאת לפי טופס 11 לתקנות. כפי שציין השופט י' זוסמן בספרו "הכוונה היא למנוע מתן תשובת מתחמקות ... על בתי המשפט לזכור, כי סטיה מן הנוסח האמור, כמוה, בדרך כלל, כהתחמקות המסייעת בידי בעל הדין להחטיא את המטרה שלמענה נדרש לגלות מסמכים" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 433). איני מסכים עם גישת התובעות, כי דרישת הנתבעים להשמטת ההסתייגות המופיעה בתצהיר גילוי המסמכים היא קטנונית. התובעות אינן יכולות לשמור לעצמן מראש את הזכות לצרף מסמכים נוספים שאינם מצויים כיום ברשותן או בשליטתן. ככל שיגיעו בהמשך ההליך מסמכים חדשים לידי התובעות, הרלוונטיים לעניינים מושא התובענה, התובעות תהיינה רשאיות לבקש להתיר להן להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים בעניין, וזאת לאחר שיבהירו את נסיבות הגעתם המאוחרת לידיהן ומדוע מסמכים אלה לא היו בני השגה במועד גילוי המסמכים, אך לא נתונה להן זכות מוקנית לגילוי מאוחר. לפיכך, על התובעות לתקן את תצהירי גילוי המסמכים מטעמם ולהשמיט את ההסתייגות האמורה. בהתאם יושמטו ההסתייגויות המופיעות במקומות שונים בתצהירי גילוי המסמכים מטעם התובעות, כי המדובר במסמכים שאותרו "עד כה" או "בשלב זה" (כך בסעיפים 1.4, 1.12, 1.13, 1.15 ו-1.18 לתצהיר גילוי מסמכים הספציפי).

כמו כן, על התובעות לאמת בתצהיר את טענתן כי אין בידן עותק קריא מפרוטוקול הדיון בדירקטוריון מיום 30.6.1994, אשר התבקש על ידי הנתבעים, ועוד יאמתו התובעות בתצהיר את טענתן כי מאזן הבוחן שצורף נכון ליום 2.2.2011, נושא את התאריך שבו הודפס המאזן. לאחר שיאומתו עובדות אלה שנטענו על ידי התובעות ללא תצהיר, יהיו התובעות פטורות מגילוי חוזר של מסמכים אלה. בנוסף יעבירו התובעות לנתבעים העתק מכרטסת הנהלת החשבונות לגבי החובות הנטענים בכתב התביעה, אשר אין חולק כי היא רלוונטית להליך, ואשר לטענת הנתבעים לא צורפה לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעות.

בנוסף לאמור, הנתבעים עתרו להורות לתובעות להעביר אליהם העתק התכתבויות שהוחלפו בינן לבין המגשר ביחס להסכם מושא התביעה וכן העתקי כל טיוטות ההסכם שהוחלפו בינן לבין המגשר. הנתבעים טענו כי מסמכים אלה ישפכו אור על הסכמות הצדדים ביחס להסכם, לפרשנות סעיף 2.1.7 להסכם, ואומד דעת הצדדים להסכם. מנגד, טענו התובעות כי המסמכים המבוקשים הם מסמכים חסויים מן הטעם שמדובר במסמכים שהוחלפו במסגרת הליך גישור.

בפסק הדין שניתן אך לאחרונה - רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מאגר נבו, 6.3.2013) – קבע כב' השופט עמית כי קיים אינטרס חזק להכיר בחיסיון יחסי על מסמכים שהועברו במסגרת הליכי גישור (שם, בסעיף 4). כב' השופט עמית הסביר כי "קיים אינטרס ציבורי לעודד פנייה למנגנונים השונים ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט. אחת הדרכים האפקטיביות להצלחתו של הליך חלופי ליישוב סכסוך היא, שהצדדים יחושו "משוחררים" במגעיהם עם הצד השני, מבלי לחשוש כי ההליך ביניהם יתגלה לצד שלישי. כלל המתיר גילוי מסמכים שנמסרו והוחלפו במסגרת אחד ההליכים החלופיים ליישוב סכסוך, עלול "לחתור תחת הרציונאל של חיזוק ועידוד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים, משום שהצדדים עלולים לחשוש כי ההצהרות, המצגים וויתוריהם כלפי הצד השני עלולים לשמש ראיה כנגדם בהליך משפטי" (בפסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

באותו פסק הדין קבע השופט דנציגר כי הדיון בטענת החיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים: "בשלב הראשון על מבקש הגילוי להוכיח כי המסמך המבוקש הינו רלבנטי לזירת המחלוקת. באם נמצא כי המסמך רלבנטי כאמור, נקודת המוצא היא כי יש להורות על גילויו אלא אם יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור. השלב השני מתמקד אפוא בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שאמנם קיים חיסיון או ערך כאמור – יש לבחון האם החיסיון הינו יחסי או מוחלט. ככל שהחיסיון הוא יחסי, וככל שנמצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט במסגרת השלב השלישי להכריע בשאלה האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו. זאת ייקבע על יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית המשפט יבחן האם "הצורך לגלותה [את הראיה, י.ד.] לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה" (סעיף 15 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

בענייננו, לא עמדו הנתבעים כבר בתנאי הראשון לגילוי המסמכים שהוחלפו בין התובעות לבין המגשר, הוא תנאי הרלבנטיות. מסמכים שהוחלפו בין המגשר לבין התובעות בקשר להסכם שנכרת אינם רלוונטים למחלוקת שלפניי, שהרי בהחלטתי מיום 9.7.2012 נדחתה במפורש טענת הנתבעים בדבר פרשנות סעיף 2.1.7 להסכם, והובהר כי אין כל משמעות לשאלה האם ידעו הנתבעים על קיומם של החובות הנטענים על ידי התובעות אם לאו, וכי השאלה שלפיה 'תיחתך' המחלוקת היא האם החובות הנטענים על ידי התובעות חובות אמיתיים הם, אם לאו (ראו גם החלטתי בדיון מיום 30.10.2012). נכון הדבר כי מאז שניתנה ההחלטה בעניין בקשת הרשות להתגונן, תוקן כתב התביעה, והנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן. ואולם, חרף תיקון התביעה, הנתבעים לא רשאים להעלות מחדש טענות הגנה שנדחו כבר בהחלטה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, וקיים לגביהן מעשה בית דין. לעניין זה ראו פסקי הדין בעניין רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (מאגר נבו, 6.3.2009); רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל נ' גולייט בן ברוך (מאגר נבו, 23.7.2012), שם נקבע כי פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן מקים השתק פלוגתא המונע מהנתבע לשוב ולהעלות לדיון את הטענות אשר נדחו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ