אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שנת מאסר בפועל למי שהטריד ואיים על עדה, שלפני כ-10 שנים התלוננה נגדו

שנת מאסר בפועל למי שהטריד ואיים על עדה, שלפני כ-10 שנים התלוננה נגדו

תאריך פרסום : 02/04/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
5777-06
01/04/2008
בפני השופט:
דורית רייךשפירא

- נגד -
התובע:
מדור תביעות פלילי ת"א
עו"ד מור שקים
הנתבע:
חסידיאן גולן - בעצמו
עו"ד רפאלוב
הכרעת דין

כתב האישום  ותשובת הנאשם

ב- 31.08.06, הוגש לבית משפט זה כתב אישום נגד גולן חסידיאן יליד 1974 (להלן: "הנאשם"), לפיו בשביעי ובשמונה עשר לחודש יוני 2005  עבר עבירות לפי סעיפים 192 ו - 249 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"). על פי כתב האישום בתאריכים האמורים הנאשם איים והטריד את ב.ל. (להלן: " המתלוננת") ששמה ופרטי זהותה אסורים לפרסום. התביעה טוענת שהנאשם ביצע את העבירות על רקע תלונה שהמתלוננת הגישה נגד הנאשם למעלה מעשר שנים קודם לכן, שעניינה מעשה מגונה, שהנאשם ביצע במתלוננת (להלן: " המעשה המגונה"),  ובגינו נשפט בשנת 1996 ב.ת. 5275/94 (להלן: " התיק הקודם"). בתיק זה מואשם הנאשם שבכוונה להפחיד או להקניט את המתלוננת, התקשר לביתה ובין היתר איים: " אני יודע שאת גרה בחולון, אני בא אליך הביתה... אני אקרע אותך... את הנקמה אני מחפש ... אם תפלי בידיים שלי ... את מתה, קוברים אותך" (להלן: " השיחות").

לבקשת הסנגור עו"ד רפאלוב ובהסכמת התביעה קודם להקראת כתב האישום, נשלח הנאשם לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי. הנאשם לא שיתף פעולה, ולא הוטל שום סימן שאלה באשר לכשירותו לעמוד לדין, ראו טיעונים והחלטות לעניין זה בעמ'  5- 9 לפרוטוקול.

בתשובה לכתב האישום, הכחיש הסנגור בשם הנאשם את כל העובדות שיש בהן לבסס עבירה והוסיף שהודעה אשר מסר במהלך חקירתו במשטרה נגבתה ממנו בכפייה, לחץ ובאיומים.

הראיות

הראיות במשפט נשמעו במכלול אחד, מבלי לקיים משפט זוטא בנפרד.

לתביעה העידו שלושה עדים: המתלוננת (עמ' 18-29) היתה העדה הראשונה. במהלך חקירתה הראשית הוגשו קלטת ותמלילים ת/1+ ת/2. בחקירתה הנגדית הוגשה הודעתה נ/1 ובחקירה החוזרת הוגשה הודעה נוספת שמסרה ת/3.

ללא התנגדות הגישה התביעה את  כתב האישום ופסק הדין שיצאו מלפני בית משפט השלום בת"א בתיק הקודם - ת/4. עיון בת/4 מעלה שבתיק הקודם הוגש נגד הנאשם כתב אישום שהכיל שניים עשר אישומים, שכולם מייחסים לו מעשים מגונים. הנאשם היה עצור תקופה מסויימת, ושוחרר לטיפול. לא נשמעו הוכחות, שכן הנאשם הודה בכל העובדות. בהתחשב בחוות דעת חיובית החליט בית המשפט שישב לדין בתיק הקודם להרשיע הנאשם בשמונה אישומים בלבד, ולהעמידו במבחן טהור בגין האישומים הנוספים. על מנת שלא לקטוע הליך טיפולי וסיכוי לשיקום, נגזר על הנאשם בגין העבירות שבהן הורשע מאסר על תנאי בנוסף להעמדתו במבחן. בדרך זו ניסה בית המשפט להבטיח הרתעה ושיקום מחד גיסא, ומאידך גיסא אפשרות לחידוש הדיון באם הנאשם יפר את תנאי המבחן  ויחזור לעבור עבירות, כפי שהיה נהוג קודם והכנסו לתוקף של תיקון מספר 4 לפקודת המבחן ב-12.8.2004. 

אחרי המתלוננת העידו לתביעה שני אנשי משטרה: רס"מ שי לופסקו (להלן: " רס"מ לופסקו") ורס"ב עדי בדר (להלן: " רס"ב בדר"), שעדויותיהם נדרשו לקביעת נסיבות גביית הודעת הנאשם. רס"מ לופסקו חוקר ותיק, שחקר את הנאשם ביום 19.06.05. רס"ר בדר שהיה אז שוטר מתחיל השתתף בחקירה השתתפות פאסיבית. בתום חקירת הנאשם מסר רס"ב בדר לקצין הממונה במרחב יפתח פקד פיני אילן (להלן: " פקד אילן"), את כל החומר להמשך טיפולו. ב- 20.06.05 האזין רס"ב בדר לשיחות המוקלטות, השווה אותן לתמליל שערכה המתלוננת ומצאם תואמים, כפי שתיעד בדו"ח ת/5.

החוקרים, שלא זכרו את החקירה, הכחישו שפיתו, איימו או לחצו על הנאשם במהלך גביית ההודעה. לדבריהם הם לא נוהגים לפעול כך ובמקרה זה לא היתה סיבה לכך. העובדה שאף אחד מהם לא רשם דו"ח המתעד אירוע חריג כלשהו, מתיישבת עם מסקנה שהחקירה היתה שגרתית ולא הצריכה נקיטה באמצעים שעלולים לפסול קבילות ההודעה. ההודעה עצמה הוגשה לעיוני תוך כדי עמידתם של החוקרים על דוכן העדים, על מנת שאוכל להתרשם מתוכנה, אופן רישומה ואותות האמת שבה, וזאת בהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"פ 296/85 עודה חמידאת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4), 564.

 הנאשם שתק ולא העיד על נסיבות גביית הודעתו. לאחר שמיעת סיכומי ב"כ הצדדים לעניין הקבילות, בהעדר ראיה לסתור טענת החוקרים, ועל סמך התרשמותי מההודעה, החלטתי שלא נפל פגם כל שהוא ברצונו הטוב והחופשי של הנאשם, ואין פסול בדרך גביית ההודעה. ההודעה התקבלה וסומנה ת/6 (ראו עמ' 46- 48 לפרוטוקול).

 בכך הסתיימה פרשת התביעה והתובע הכריז "אלו עדיי" (עמ' 48 ש' 15).

הנאשם הועמד על זכותו להעיד להגנתו, ושוב בחר לשתוק (עמ' 48 ש' 18-19). לא הובאו שום ראיות נוספות מטעמו, וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם (עמ' 49-53 לפרוטוקול).

סיכומי  ב"כ הצדדים

עמדת התביעה - התובע ביקש ליתן משקל מלא להודעה ת/6, שבה למעשה הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, ולבסס על הודאה זו הרשעת הנאשם. לטענתו בת/6 אגב הודאתו מסר הנאשם פרטים, שהם בגדר "פרטים מוכמנים", ורק מי שעבר את העבירה, יכול להיות מודע להם. שתיקת הנאשם במשפט ועדות המתלוננת מהווים "דבר מה" מאסיבי לת/6 ומביאים מסקנה, שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם.

עמדת ההגנה - בנחישות, שלטעמי עולה על הנדרש, הזכיר הסנגור לבית המשפט את הזהירות, שבה הוא מחויב בעת בדיקת ראיות התביעה. לטענת הסניגור הראיות לא מוכיחות קיומו של קשר בין הנאשם לשיחות. הנאשם לא זוהה, המתלוננת, שמעולם לא שוחחה עם הנאשם לא יכלה לזהות את קולו והשמות בהם הציג המאיים את עצמו אינם שמו של הנאשם. המאיים איזכר, אמנם, את המעשה המגונה אבל הפרטים שמסר אינם נכונים. המאיים טען שבמהלך ביצוע המעשה המגונה, משך בשערה של המתלוננת ואיים עליה בסכין, "תוספת" שהמתלוננת שוללת אותה. טענת הדובר שישב בכלא בגין המעשה המגונה, כשבפועל בגין תלונת המתלוננת הנאשם לא הורשע ולא נגזר עליו עונש. כל אלו מחלישים עוד יותר את ראיות התביעה, באופן שמצדיק,  זיכוי, ולו מחמת הספק, למרות האמור בת/6 וחרף שתיקת הנאשם במשפט. את אלו ביקש לבחון  (מבלי להתבסס על אסמכתא כלשהי) במשקפי נתוניו האישיים של הנאשם שהוא אדם "מיוחד", שקל לבלבל אותו.

לאחר ששמעתי העדים והסיכומים ועיינתי במוצגים שבפני הגעתי למסקנות כדלקמן:

ככלל

1.      עבירת איומים - סעיף 192 לחוק קובע, שהמאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגוף, בחירות, בנכסים, בשם הטוב או בפרנסת המאוים, בכוונה להפחיד או להקניט דינו שלוש שנות מאסר. לגיבוש העבירה, על התביעה להוכיח את מודעות העושה ליסודותיה העובדתיים. העבירה התנהגותית ולא תוצאתית, אך על התביעה להוכיח יסוד נפשי מיוחד של מטרה להפחיד או להקניט, אין הכרח שמטרה זו תושג.

דברי האיום נבחנים על פי אמת מידה אובייקטיבית, ולא על פי גישתו הסובייקטיבית של המאוים הספציפי. משכך על בית המשפט לקבוע, לאחר בחינת הנסיבות בהן נאמרו דברי האיום, שאדם מן היישוב אשר יימצא באותן נסיבות ירגיש מאוים. ראו  פסקי הדין ב ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינה ישראל, פד"י מ"ג(3) עמ' 373, ע"פ 3779/94 חמדני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 408, בעמוד 416, רע"פ 11043/04 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פיסקה 4, ו רע"פ 2038/04, לם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 66, עמ' 73.

2.      הטרדת עד - סעיף 249 לחוק קובע:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ