אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שניידר נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

שניידר נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

תאריך פרסום : 23/02/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
43647-07-13
21/02/2014
בפני השופט:
מנחם פינקלשטיין

- נגד -
התובע:
עופר שניידר
הנתבע:
מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
פסק-דין

פסק דין

כללי

העתירה שלפניי הוגשה נגד החלטת המשיב, משרד הבינוי והשיכון, מיום 29.4.12, שלפיה העותר אינו מהווה "דייר ממשיך" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי"). העתירה הוגשה ביום 22.7.13.

עיקרי העובדות

סבתו של העותר, עיישה סויסה המנוחה, שכרה דירה ברח' קפלן 14/1 ביהוד מחברת עמידר בהתאם להסכם שכירות מיום 15.11.94 (להלן: "הדירה"). העותר התגורר בדירה יחד עם סבתו במשך שנים רבות. העותר מעולם לא הכיר את אביו. אמו, בתה של המנוחה, חולה במחלת נפש קשה, ולכן מי שגידלה את העותר הייתה סבתו. העותר היה נשוי, אך התגרש מאשתו ביום 16.6.12. נטען כי השניים היו פרודים עוד קודם לכן, במשך שנים רבות. לשניים שלושה ילדים קטינים אשר גרים עם הפרודה בבית הוריה. לפי האמור בעתירה, מאז נפרדו השניים התגורר העותר יחד עם סבתו בדירה נושא העתירה, וזאת במשך למעלה מארבע שנים עובר למועד פטירתה של הסבתא (26.3.11).

ביום 30.8.11 הגיש העותר בקשה לוועדה המרחבית של עמידר, להקניית זכויות של דייר ממשיך בדירה הנדונה. ועדה זו המליצה לדחות את בקשת העותר, בנימוק שהוא לא התגורר בדירה במשך 4 שנים קודם לפטירת הדיירת החוזית. הוועדה המרחבית העבירה את הבקשה לדיון בוועדת אכלוס עליונה, אשר נתנה החלטתה ביום 29.4.12. גם ועדת אכלוס עליונה דחתה את בקשה העותר באותו נימוק, וזאת על פי ביקורי מעגל שנערכו בדירה במשך השנים. בהחלטה צוין גם כי גב' סויסה הצהירה ביום 7.2.10 שהיא גרה בדירה בגפה; שעל פי מרשם האוכלוסין, כתובתו של העותר היא כתובתה של הדירה הנדונה החל מחודש אוקטובר 2011, לאחר פטירתה של עיישה; וכי העותר מימש השתתפות בשכר דירה בשוק החופשי בתקופה שבין חודש ינואר 2007 לחודש ינואר 2008. עוד צוין כי מדובר בדירה צמודת קרקע הנחוצה לאכלוס זכאים ובהם נכים רתוקים לכסא גלגלים, וכי לא ניתן להעדיף את העותר על פניהם. בהמשך ההחלטה פורט מיהם הזכאים לדירה בשיכון הציבורי, וצוין כי ניתן לערער בכתב על החלטה זו ל"וועדה הציבורית", באמצעות חברת עמידר.

יחד עם העתירה הוגשה "בקשה בהולה לעיכוב הליכים". בבקשה זו התבקש בית המשפט לעכב את פינויו של העותר מהדירה, לנוכח צו פינוי שביצועו היה קבוע ליום 5.8.13. לבקשה צורפה "הודעה על פינוי" מאת לשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, מיום 27.5.13, המופנית אל העותר. בהודעה זו נאמר כי העותר לא מילא אחר פסק דין לפינוי שניתן נגדו בבית משפט השלום פתח תקווה בתיק מספר 31-039819-2011 בחודש יוני 2012, תוך המועד שנקבע באזהרה שהומצאה לו ביום 7.1.13, ולכן נקבע מועד לביצוע הפינוי – יום 5.8.13.

בעתירה ובבקשה שהוגשו לבית משפט זה לא נמסרו פרטים לגבי ההליך שנוהל בבית משפט השלום בעניינו של העותר, ולפיכך נדחתה הבקשה בשלב ראשון (בהחלטת השופטת א' שטמר מיום 23.7.13). לאחר מכן התברר כי ביום 14.6.12 נתן בית משפט השלום בפתח תקווה פסק דין לפינוי העותר מהדירה, אך שביצועו של פסק הדין עוכב, בכפוף, בין היתר, להגשת עתירה מנהלית בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין.

ביום 4.8.13 הגיש העותר בקשה לעיון חוזר בעניינו, וציין, בין השאר, את מצבו הנפשי הקשה. בנסיבות אלה החלטתי, ביום 5.8.13, להיעתר לבקשה, ולעכב את ביצוע הפינוי עד לבירורה של העתירה.

בפתח הדיון בעל-פה ביום 11.9.13 הודיע ב"כ העותר כי לאחר שעוכב הפינוי, הותר לעותר להגיש ערעור לוועדה הציבורית לערעורים בנושאי אכלוס (להלן: "הוועדה הציבורית"). ב"כ המשיב לא ידע על התפתחות זו, וניתנה לו שהות לברר את העניין. בדיון הבא, ביום 13.10.13, הודיע ב"כ המשיב כי הוועדה הציבורית אינה ערכאת ערעור על החלטות ועדת אכלוס עליונה בעניין דייר ממשיך, וכי ההערה שהופיעה בהחלטת ועדת אכלוס עליונה מיום 29.4.12, שלפיה ניתן לערער על החלטתה לוועדה הציבורית – הוספה בטעות. לאחר בירור נוסף הגיש ב"כ המשיב לבית המשפט את נוהל הוועדה הציבורית לערעורים בנושאי אכלוס, הוראה מס' 08/17, והפנה לסעיף 2 לנוהל, שממנו עולה, לפי הטענה, כי הוועדה הציבורית אינה דנה בעניינו "דייר ממשיך". באשר לחותמת "נתקבל" שהציג ב"כ העותר על גבי הבקשה לוועדה הציבורית מיום 8.8.13, טען ב"כ המשיב כי מדובר בחותמת של חברת "עמידר" ולא של הוועדה הציבורית, וכי ברישומי הוועדה הציבורית אין כל בקשה מצד העותר התלויה ועומדת לבירור. השאלה האם ניתן לערער על החלטת ועדת אכלוס עליונה בפני הוועדה הציבורית, נותרה במחלוקת בין הצדדים, ובדיון בעל-פה ביום 16.10.13 נתבקשו ב"כ הצדדים לטעון לגוף העתירה.

טענות הצדדים

טענתו העיקרית של העותר הייתה כי הוא התגורר עם סבתו בדירה במשך ארבע שנים קודם למועד פטירתה, ולפיכך שגתה ועדת אכלוס עליונה בעניינו. לטענת העותר, בדיקתה של ועדת אכלוס עליונה לא הייתה מעמיקה. העותר צירף לעתירתו ארבעה מכתבים של שכנים המתגוררים ברח' קפלן 11 ביהוד. במכתבים אלה, שנוסחם זהה, ציינו השכנים כי הם מכירים את העותר במשך שנים רבות, וכי הוא מתגורר בדירת סבתו במשך שנים רבות, לרבות ארבע השנים האחרונות לחייה של הסבתא. עוד טען העותר, כי גם אם סבתו חתמה על הדו"חות של ביקורי המעגל, והצהירה כי היא גרה בדירה בגפה, הרי שמן המפורסמות שפעמים רבות, מפאת מצוקה כלכלית, בעלי הזכויות אינם מדווחים על דיירים נוספים, וזאת כדי ששכר הדירה לא יעלה. לטענתו, הדבר לא היה בשליטתו של העותר, ולכן אין להשית עליו את תוצאותיו. לעניין הסיוע שקיבל העותר בשכר הדירה נטען כי מי שנהנתה מהסיוע הייתה גרושתו של העותר, וכי העותר כבר עבר באותו שלב לגור בדירתה של סבתו. לפיכך אין לראות במתן הסיוע ראיה לכך שהעותר לא התגורר עם סבתו באותה עת.

העותר ציין בעתירתו את נסיבותיו האישיות הקשות. העותר הוא חסר כל, חסר השכלה וחסר מקצוע. הוא מתקיים מדמי אבטלה, ועומדים כנגדו חובות של עשרות אלפי שקלים חדשים בהוצאה לפועל. העותר סובל מבעיות רפואיות קשות וכן מבעיות נפשיות, המונעות את יציאתו לשוק העבודה. העותר הדגיש כי פינויו מהדירה יותיר אותו ללא קורת גג.

באשר לשיהוי בהגשת העתירה נטען כי מפאת מצבו הנפשי הקשה, הסתגר העותר בתוך עצמו, ולא פעל לשמירת זכויותיו במשך תקופה ארוכה.

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה. לגוף העתירה טען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת אכלוס עליונה בעניינו של העותר. לפי הנטען, בשנים 2011-2008 לא התגורר העותר יחד עם סבתו בדירה. עובדה זו עולה מ"ביקורי מעגל" שערכה חברת עמידר בדירה באופן שגרתי בזמן אמת. ביקורים אלה נועדו, בין היתר, לצורך בדיקת מצב הדירה ואימות זהות המתגורר בה בפועל. מביקורי מעגל שנערכו בתאריכים 31.7.08, 22.2.09, 7.2.10, ו-6.1.11 עלתה התמונה שלפיה העותר לא התגורר בדירה. על גבי דו"חות המעגל מופיעה חתימתה של גב' סויסה, הדיירת החוזית. בתצהיר שנחתם על ידה ביום 7.2.10 צוין כי היא גרה בגפה בדירה, ובדו"ח ביקור מעגל מאותו יום ציינה כי הבן [צ"ל: הנכד] עופר נמצא ולן אצלה לפעמים. בתצהיר נוסף שנחתם על ידי גב' סויסה ביום 6.1.11, באמצעות בתה אריאלה, הצהירה הדיירת החוזית פעם נוספת כי היא גרה בדירה בגפה. בהתאם להצהרתה קיבלה גב' סויסה הנחה מקסימאלית בדמי השכירות. בעניין זה טען המשיב כי העותר אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו ולטעון כיום כי המצג, שעל בסיסו נהנתה הדיירת החוזית מהנחה מקסימאלית בשכר הדירה, הוא למעשה מצג שווא. המשיב טען כי החלטת הוועדה מבוססת על ראיות איתנות – הדוחות של ביקורי המעגל. לעומתם, מכתבי השכנים שצורפו לעתירה הם בגדר הצהרות כלליות, זהות בתוכנן ובצורתן, שאינן משום תצהירים ערוכים כדין כמשמעם בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). לפיכך נטען כי מכתבי השכנים נעדרים כל משמעות ראייתית.

המשיב הוסיף וטען כי על פי נתוני מרשם האוכלוסין, שינה העותר את כתובתו ונכנס להתגורר בדירה ביום 23.10.11, כחמישה חודשים לאחר מות סבתו. כמו כן, על פי רישומי המשיבה העניק משרד השיכון סיוע בשכר דירה לעותר ולאשתו, מחודש אפריל 2006 ועד חודש ינואר 2008. הסיוע בשכר דירה ניתן עבור מגורי העותר בדירה שאינה הדירה נושא העתירה. כמו כן, בהתאם למידע שמסרה עמידר למשיבה, פלש העותר לדירה בחודש מאי 2011, כחודשיים לאחר פטירת סבתו.

עוד טען המשיב כי מאגר הדירות בדיור הציבורי הוא מצומצם ומוגבל, ושומה עליו לנהוג בשוויון, על פי תנאי הדין והקריטריונים שנקבעו. המשיב הדגיש כי מדובר בדירה בקומת קרקע, הנחוצה לשם אכלוס זכאים נכים הרתוקים לכיסא גלגלים. אי פינוי הדירה במועד מונע את אכלוסם וגורם להם עוול ונזק חמור.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית העתירה. בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו. במקרה שלפניי סבור אני כי החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולפיכך אין מקום להתערב בה.

שאלת הערעור לוועדה הציבורית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ