אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמי - בר (ת.ח.) 1993 בע"מ ואח' נ' נעמן פורצלן בע"מ ואח'

שמי - בר (ת.ח.) 1993 בע"מ ואח' נ' נעמן פורצלן בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 06/02/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
37490-07-11
02/02/2012
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
1. שמי - בר (ת.ח.) 1993 בע"מ
2. נשר - מפעלי מלט ישראליים בעמ

הנתבע:
1. נעמן פורצלן בע"מ
2. סגיאל השקעות בע"מ

החלטה

מבוא

בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 4,049,072 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 20.9.2000 נכרת חוזה שכירות בין התובעת לנתבעת לפיו שכרה הנתבעת מהתובעת שטח של כ- 15,500 מ"ר באזור התעשייה ברמלה (להלן: "החוזה" או "חוזה השכירות"). תקופת השכירות היתה אמורה להסתיים ביום 30.10.2010, אך לנתבעת ניתנה האופציה להאריך את החוזה למשך 36 חודשים בכל פעם.

ביום 10.6.2010 הודיעה הנתבעת לתובעת כי אין בכוונתה לממש את האופציה שעמדה לה וכי תקופת השכירות תסתיים ביום 30.10.2010. על רקע זה פעלה התובעת על מנת למצוא שוכר חלופי למושכר, ואכן, נמצאו שניים כאלה.

ביום 2.8.2010 ביקשה הנתבעת לדחות את מועד הפינוי של המושכר עד ליום 30.11.2010 שכן טרם הושלמה בנייתו של המרכז הלוגיסטי החלופי אליו התכוונה לעבור. התובעת הסכימה לכך.

ביום 23.8.2010 ביקשה הנתבעת ארכה נוספת, עד ליום 31.12.2010. התובעת הסכימה לכך בתחילה, אך ביום 5.10.2010 חזרה בה מההסכמה והבהירה כי לגבי שטח של 8,500 מ"ר נמצא שוכר חלופי- פליינג קרגו. מאידך, לגבי יתרת השטח, שנועדה להמסר לשוכר אחר, הום סנטר, הסכימה התובעת כי מועד הפינוי יידחה ליום 31.12.2010. דא עקא, ביום 8.11.2010 הודיעה הנתבעת לתובעת כי אין בכוונתה לפנות את המושכר במועד המוסכם אלא רק בחלוף חצי שנה, בחודש מאי 2011. על רקע זה הוחלפו מכתבים נזעמים בין הצדדים שרק החמירו את הסכסוך.

ביום 18.11.2010 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מבטלת את הסכמתה להארכת מועד הפינוי, מחמת הפרתה של ההסכמה על ידי הנתבעת, ודרשה את פינויו של המושכר עד ליום 1.12.2010.

משלא פונה המושכר, הגישה התובעת תביעה לסילוק ידה של הנתבעת בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 10- 12- 7540). בעקבות הגשת התביעה הושג ביום 11.1.2011 הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה (להלן: "הסכם הפשרה") לפיו המושכר יפונה עד ליום 30.6.2011 תוך שכל צד שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעה כספית נגד הצד האחר.

התובעת דורשת במסגרת התביעה הנוכחית פיצוי מוסכם בגין התקופה בה המושכר הוחזק על ידי הנתבעת שלא כדין, החל מיום 18.11.2010 וכלה ביום 30.6.2011, מועד בו פונה המושכר. עוד דורשת התובעת סכומים שונים שהנתבעת קיזזה שלא כדין מדמי השכירות.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת להגנתה כי התביעה נעדרת כל עילה שכן הסכם הפשרה האריך את מועד הפינוי של המושכר עד ליום 30.6.2011, מועד בו פונה המושכר בפועל.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת טמנה לה מלכודת ופיתתה אותה להשאר במושכר עד ליום 30.6.2011 תוך שהסתירה מפניה את כונתה לדרוש פיצוי מוסכם בגין כל התקופה שלאחר יום 18.11.2010. בכך מנעה התובעת מהנתבעת את האפשרות להקטין את נזקיה.

הנתבעת טוענת עוד כי התובעת נהגה כלפיה בחוסר תום לב וכי התנהגותה נגועה באשם תורם המאיין את זכותה לפיצויים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת מנסה לנצל את הנסיבות הקיצוניות אליהן נקלעה הנתבעת שלא באשמתה, לנוכח העובדה שהנכס החלופי אליו התכוונה לעבור, לא היה מוכן, ולכן לא נותרה בידי הנתבעת כל ברירה אלא להשאר במושכר פרק זמן נוסף, שכן לו פינתה את המושכר בטרם הושלמה הכנתו של המרכז הלוגיסטי החדש, היו לכך השלכות הרסניות על עסקיה.

הנתבעת טוענת כי התובעת לא היתה רשאית לחזור בה מהסכמתה הראשונית לפיה המושכר יפונה ביום 31.12.2010 וכי המידוף (המדפים שהיו מותקנים במושכר) יפונה מן המושכר עד ליום 31.1.2011.

עוד טוענת הנתבעת כי דרישתה של התובעת כי המושכר יפונה תוך 13 יום, קרי, עד ליום 1.12.2010 היתה בלתי ריאלית שכן מדובר בשטח גדול במיוחד שפירוקו ופינויו כרוכים בלוגיסטיקה מורכבת, מה גם שפליינג קרגו היתה מעוניינת בשטח של 8,500 מ"ר בלבד.

דיון

לאחר ששמעתי סיכומי טענות בעל פה של הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי לגבי רובה המכריע של התביעה, אין בפיה של הנתבעת הגנה של ממש, והטענות שהיא מעלה הן בבחינת הגנת בדים, פשוטו כמשמעו. יחד עם זאת, יש ליתן רשות להתגונן לגבי חלק קטן מסכום התביעה, כפי שיפורט בהמשך.

אין כל ממש בטענתה של הנתבעת לפיה הסכם הפשרה האריך את מועד הפינוי של המושכר עד ליום 30.6.2011, מועד בו פונה המושכר בפועל. עיון בהסכם הפשרה מגלה באופן ברור וגלוי לעין כי התובעת שימרה לעצמה את הזכות לתבוע מן הנתבעת תשלום פיצויים. בס' 7 להסכם הפשרה נכתב:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ