אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמונה עשר חודשי מאסר בפועל למפקח וחוקר במשרד העבודה בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים

שמונה עשר חודשי מאסר בפועל למפקח וחוקר במשרד העבודה בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים

תאריך פרסום : 08/05/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
7508-04
07/05/2006
בפני השופט:
דן מור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רועי פרי
הנתבע:
רנטו סבן
עו"ד בר עוז אורי
גזר דין

1. הנאשם הודה והורשע בעבירות של קבלת שוחד, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים ועושק, עבירות על סע' 290, 244, 284 ו- 431 לחוק העונשין. על פי האמור בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה הנאשם - וזאת לאחר שחזר בו מכפירתו בשלב המתקדם של סיום שמיעת חלק נכבד מעדי התביעה - היה הנאשם מפקח וחוקר באגף לאכיפת חוקים בתחום העובדים הזרים במשרד העבודה, ובתוקף תפקידו היה אחראי על אכיפת הוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) , תשנ"א - 1991, הן כמפקח בביקורות שנערכו באתרי עבודה שונים והן כחוקר המטפל בתיקי חקירה שנפתחו במשרד בהתאם לתוצאות הביקורות שנערכו בתקופה הרלוונטית, ובהתאם להוראות החוק הנ"ל, היו מעבידי עובדים זרים שהועסקו שלא כדין צפויים לקנסות בסך של 5000 ש"ח בגין העסקת כל עובד זר שכזה.

בהתאם לאמור באישום השני, קשר הנאשם עם עד התביעה בונפיל אליעזר (להלן: "בונפיל"), מי שניהל עסק להספקת שרותי עובדים זרים, שבהתאם לקשר זה היה מפנה מעבידים שבעסקם נתפסו עובדים זרים המועסקים שלא כחוק, אל בוניפיל, כדי שזה יספק להם עובדים זרים אחרים, חלף אלו שנתפסו וככל הנראה - יגורשו. בתמורה לכך קיבל הנאשם מבונפיל שוחד כסף או טובת הנאה אחרת, בסכומים שאינם ידועים למאשימה. באישום הראשון מדובר בקשר שקשר הנאשם עם עד התביעה ציון צדוק, אף הוא מי שעסק באספקת עובדים זרים, שלא כחוק, למעבידים שונים, לפיו אמור היה הנאשם להוציא ממשרדי האגף לאכיפת חוקי העבודה, שם עבד כחוקר, את תיקי החקירה שנפתחו למעבידים להם סיפק ציון צדוק את העובדים הזרים, וזאת תמורת סכום של כ- 500 ש"ח לתיק, ובכך למנוע את הליך השיפוטי בגין העבירה של העסקת עובד זר שלא כחוק ובכך לחסוך, שלא כדין, למעביד הרלוונטי, את הקנס לו הוא צפוי. על פי הודאתו של הנאשם, הספיק הנאשם למסור לצדוק כשלושה תיקי חקירה, כשרק אחד מהם נגע למעסיק ולעובד זר הקשורים ישירות לצדוק. העבירה שיוחסה לנאשם באישום זה, משום מה, אינה לקבלת שוחד אלא אך שיבוש הליכי חקירה והפרת אמונים בידי עובד ציבור. האישום השלישי הינו בתחום מעט שונה אף כי ענייננו שוב בניצול מעמדו של הנאשם כאיש אכיפה בתחום העובדים הזרים, ותוך ניצול מעמדו זה הילווה לעובדות זרות מהפיליפינים, לפחות ב- 6 מקרים, הלוואות כתנאי נשך, ריבית של 10% לחודש, וזאת בניצול מצוקתן כעובדות זרות, ובכך נעברה עבירת העושק.

2. חומרת מעשיו של הנאשם זועקת. התנהגותו ומעשיו פוגעים קשות באינטרס הציבורי. דמותה של המדינה הינה כפני עובדי הציבור האמורים לשרתה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בדרך בה פועלת המדינה מול העובדים הזרים המגיעים למדינה בגין מצוקותיהם הכלכליות בארץ מוצאם, ולשם הם חוזרים ובפיהם עלילות נציגי המדינה העוסקים בתחומי מפגשם עימם.

הנאשם הפך את משרתו כשלוח המדינה, לכלי להפקת רווחים תוך שהוא משלשלם לכיסו הפרטי. תמורת כמה מאות שקלים היה מביא לסגירת ההליכים המשפטיים כנגד מעסיקים שסרחו ועברו על החוק ואף ניצל את מעמדו וקשריו כדי להתחלק בשכר עובדים זרים, חוקיים ושאינם חוקיים, עם בונפיל. הוא אף ניצל את מעמדו וכוחו מחד, וחששותיהן של העובדות הזרות מהפיליפינים לגירוש מהארץ מאידך, כדי לעושקן ולקבל מהן ריבית נשך, מעל ומעבר לריביות הקבועות בחוק ( חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993).

בניגוד לטענותיו של ב"כ הנאשם, עבירת השוחד בפרשתנו אינה, כטענתו, בסף הנמוך של חומרת העבירה ויותר כהפרת אמונים בלבד. לטעמי, כשמפקח באגף האכיפה של חוקי העובדים הזרים, מפנה מעבידים למי שעוסק באספקת עובדים שכאלה, וזאת במהלך פעולות האכיפה והביקורת, וללא כל ביקורת על חוקיות העסקתם, הוא הופך את תחום אכיפת חוקי העבודה לתחום מושחת, המתנהל בנורמות פעילות פלילית, ותוך פגיעה אנושה באמון ציבור בשירות הציבורי בארץ. כך אף בנושא האישום הראשון, שרק כפסע היה בין מעשי הנאשם ליסודות עבירת השוחד.

המאשימה ניצבה, בפרשה זו, מול הקושי הראייתי הנובע מכך שתיקי החקירה שמסר הנאשם לציון צדוק, לא היו תיקי החקירה הנוגעים למעבידים להם סיפק ציון צדוק את העובדים הזרים שהועסקו שלא כחוק ונתפסו. לכאורה, אין כל קשר ענייני בין תיקי החקירה שנמסרו ובין התמורה שקיבל הנאשם מציון, קשר העשוי לבסס את היסוד הנפשי באישום השוחד. אולם אין חולק כי הנאשם הפר אמונים, בגד בכל עקרונות עבודתו ומשרתו, ותמורת בצע כסף העלים את התיקים ממשרדו וכך נסגרו תיקי חקירה כנגד מעבידים שונים. לא פעם עלה בי החשד שמא ענייננו בקשר או שותפות פלילית בין הנאשם וציון להעלים את תיקי החקירה שנפתחו למעבידים שנתפסו, ולסחור בהם עבור בצע כסף, שהרי אין כל הגיון אחר במעשיהם. למזלו הטוב של הנאשם, לא מיצתה המשטרה את חקירותיה בפרשה. מנגד יש לזכור כי ציון צדוק הודה והורשע, אם כי בהסדר טיעון, גם בעבירה של מתן שוחד לנאשם בגין פרשה זו ממש. החומרה הנוספת בפרשה זו הינה בכך שהיוזמה לקשריהם המשחיתים של השניים הייתה של הנאשם. הנאשם אף אינו יכול לזקוף לזכותו את העובדה כי האנשים עימם עסק בשני המקרים, היו מושחתים מן היסוד, אף טרם התקשרותם עימו.

גם בפרשת העושק, ובניגוד מלא לטענותיו של ב"כ הנאשם, מעשיו של הנאשם חמורים במיוחד. העובדות הזרות, בגין מצבן הקשה, תלויות למחייתן בזכות להשאר בארץ. הנאשם הוא זה שבכוחו ליזום או למנוע את גירושן מהארץ. טועה ב"כ הנאשם בטענתו כי הנאשם רק נענה לצרכיהן במתן הלוואות, כשהן מנועות מלפנות לבנקים המסחריים. הנאשם ניצל את עמדתו ואת מצוקתן על מנת לגבות מהן ריבית בשיעור העולה משמעותית על השיעור המותר בחוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות. אומנם הנאשם נאלץ, לבסוף, להגיש תביעות משפטיות כנגד חלק מהן שנותרו חייבות לו את כספי ההלוואה, אולם הצורך להעזר בהליכים משפטיים נבע אף ורק מכך שהנאשם נעצר, הושעה ואיבד את כוחו כאיש האגף לאכיפה במשרד העבודה. לא זו אף זו, שהתנהגותו של הנאשם כלפי חלק מהעובדות מהפיליפינים היתה בגדר הטרדה מינית, בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, או למיזער, קרוב לכך. בית המשפט שמע את עדיותיהן מהן עולה כי הנאשם לא בחל ברמזים על רקע מיני, שוב, מבלי לחשוש לתוצאות מעשיו, אך בגין מעמדו וכוחו כלפיהן. התיחסות מבזה המופנית לאדם בקשר למינו מהווה עבירה של הטרדה מינית, וכשעבירה זו מתבצעת תוך כדי ניצול יחסי מרות, ענייננו בנסיבות מחמירות. שוב, למזלו הטוב של הנאשם, ובגין חששה של המאשימה מקשיים ראייתיים בהוכחת העבירה, בחרה המאשימה שלא להאשימו בעבירות אלו, אולם אין ספק שהתנהגותו זו מחמירה את נסיבות עבירת העושק.

3. לטעמי, בעבירות האישום הראשון, דהיינו, שיבוש מהלכי חקירה, בהעלמת תיקי החקירה כנגד המעבידים שעברו על חוק, תוך הפרת האימונים שחייב עובד הציבור לשולחיו, המדינה, אין חומרתן קלה מעבירת השוחד שבגינה הורשע הנאשם באישום השני. כאמור, הנאשם עשה משרתו מנוף להתעשרותו, וכאמור - החומרה שבמעשיו הנה הפגיעה האנושה באמון הציבור במוסדות המדינה ובעובדיה. לא קל יהיה למדינה לתקן את תוצאות מעשי הנאשם.

עבירות הצווארון הלבן, כעבירות השחתת השירות הציבורי, נעברות לרוב בידי אנשים שאינם מהמעמד החברתי הנמוך, ותוך ניצול האימון הניתן להם במעמדם ובתפקידם. עבירות אלו הן המסוכנות ובעלות הפוטנציאל ההרסני ביותר לחברה. הקלות הבלתי נסבלת בה הופכים עובדי ציבור את תפקידם לקרדום לחפור בו, חייבת להפסק. הדרך שבה על בית המשפט לפעול על מנת לעקור מהשורש התנהגויות כאלה הינה בענישה מחמירה, דהינו, מאסר העבריינים ושליחתם אל מאחורי סורג ובריח.

ההלכה החייבת הינה, כאמור בע.פ. 431/73 מ.י. נ' ויטה, פד"י כ"ז (2) 610 בעמ' 613; כדלקמן: -

"על פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים, העונש ההולם עבריני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להרתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים הייטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש ואם כמתווך".

ולאחרונה, בע.פ. 6033/03 בראון נ' מ"י, (תק' - על, 2003 (2) 3286), אומר בית המשפט העליון כדלקמן:

"...ענין לנו במעשי שחיתות של עובד ציבור, שעיקרן הפרת אמונים ונטילת שוחד. מעשים אלו בשירות הציבורי בכלל, ובמשטרה הממונה על אכיפת החוק בפרט, הנם בבחינת "נגע ממאיר" המכרסם במעמדה של הרשות ובאמון שהציבור רוחש לה. לפיכך, הנטיה במקרים אלה הינה, בדרך כלל, להעדיף את האינטרס הציבורי הקיים בהוקעת המעשים ובביעורם, על פני שיקולים לקולא, הנובעים מנסיבותיו האישיות של המבקש...".

על כן אין מנוס בפרשתנו אלא להטיל על הנאשם עונש כבד וממשי התואם את חומרת מעשיו, כאשר כל השיקולים לקולא כנסיבותיו האישיות, אין בהן אלא כדי להקל מעט בעונשו ולא מעבר לכך.

במקרה דומה בנסיבותיו, בו הורשע מי שכיהן כמזכיר המחלקה הפלילית באחד מבתי המשפט בארץ בעבירות של מרמה, הפרת אמונים, ניסיון לקחת שוחד ונסיון לשיבוש משפט, בכך שבמספר מקרים דאג להעלמת מסמכים מתיקי בית המשפט על מנת שעונשי הקנס שהוטלו על מי שהורשע שם - בוטלו. בפרשתנו, כזכור, עניננו בעובד ציבור בכיר במחלקת האכיפה, אשר דאג, תמורת בצע כסף, כי המעבידים שנתפסו בכף ימלטו מכל עונש ומחובתם לשלם קנסות כבדים. עונשו של נאשם זה נקבע לארבע שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי, ובקשת רשות ערעור על כך - נדחתה (ראה רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל, תק'-על' 2003 (4) 480).

במקרה שבפני, בעיסקת הטיעון שבמסגרתה הודה הנאשם באמור בכתב האישום המתוקן, עמדת התביעה הינה לעונש של שנתיים מאסר, מאסר על תנאי וקנס כספי. לטעמי, בנסיבות הפרשה, עמדת המדינה הינה על הצד המקל, תוך שהמאשימה כבר זקפה לזכות הנאשם את הודייתו והן את נסיבותיו האישיות המיוחדות וזאת לאחר צמצום כתב האישום רק לאותן עבירות בהן, לדעתה, אין כל קושי ראייתי בהוכחתן.

4. בפרשתנו אין כל מקום ללמוד, לא לחומרה ולא לקולא, מגזרי הדין שהוטלו על שותפיו של הנאשם, עדי התביעה ציון צדוק ואליעזר בונפיל. האחרון הינו נותן השוחד, שעונשו כאמור בסעיף 291 לחוק העונשין, מחצית מעונשו של מקבל השוחד. בונפיל הודה והורשע מיד בתחילת משפטו, בהסדר טיעון, בעבירות של מתן שוחד ושיבוש הליכי חקירה, לא רק בעובדות האישום השני כנגד הנאשם, אלא גם בעבירה של מתן טובת הנאה לנאשם בתמורה להעלמת תיקי החקירה הנוגעים למעבידים ולעובדים הזרים הקשורים עימו. לכאורה, העבירות בהם הורשע חמורות יותר, אף שהוא, כאמור, נותן השוחד ולא מקבלו. אולם העונש שנגזר עליו, מאסר של שנה שירוצה בחופף לעונש אחר של שש שנות מאסר שהוטלו עליו בגין עבירות מיסוי, נקבע כפי שנקבע בעיקר לאור העובדה כי הוא צפוי לרצות תקופות מאסר ארוכות נוספות, כולל המאסר כנגד קנסות בסכום של כמליון ש"ח שהוטלו עליו ושאין ביכולתו לשלמם, ועוד תלויים ועומדים כנגדו כתבי אישום חמורים נוספים, ובעיקר לאור הסכמתו לשמש כעד תביעה בתיק שבפני, ושיתוף הפעולה המלא בינו ובין רשויות החקירה השונות בקשר לפרשות שחיתות אחרות שלגילוין חשיבות ציבורית רבה.

בעניינו של ציון צדוק, אף הוא נותן שוחד, עונשו נגזר ל- 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 25,000 ש"ח. לכאורה עשויה המאשימה להשמע בטענתה כי העונש הראוי לנאשם, מקבל השוחד, מן הדין כי יוכפל, אולם גם נאשם זה, ציון, הודה והורשע במתן שוחד לנאשם על סמך העובדות שבענינו של הנאשם, על פי עמדת המאשימה, מקימות אך את העבירה של הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה. לטעמי, חומרתן של עבירות אלו, בנסיבות פרשתנו, אינן קלות מאישום בעבירת השוחד ממש, אולם אין להתעלם מכך שהעונש הקבוע בחוק לעבירות של קבלת שוחד גבוה משמעותית מהעונש בגין העבירות שבניגוד לסע' 243 ו- 284 לחוק העונשין, דהיינו, שיבוש חקירה והפרת אמונים. גם ציון צדוק נשמע כעד תביעה כנגד הנאשם ומסר את עדותו לשביעות רצון המאשימה.

5. לזכותו של הנאשם יש לומר את הדברים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ