אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלילת גמלת הבטחת הכנסה לאישה שעשתה שימוש קבוע ברכב של בתה.

שלילת גמלת הבטחת הכנסה לאישה שעשתה שימוש קבוע ברכב של בתה.

תאריך פרסום : 24/11/2009 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
10159-07
23/11/2009
בפני השופט:
דיתה פרוז'ינין - נשיאה

- נגד -
התובע:
אמנה עודה
עו"ד פייסל מוסא
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עדי סמואל
פסק-דין
  1. לפנינו תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמחודש 9/03 ועד 9/04.  הנתבע טוען כי בתקופה זו עשתה התובעת שימוש קבוע ברכב, ובשל כך נשלל תשלום הגמלה לתובעת רטרואקטיבית. נוסיף עוד כי מלכתחילה נשללה הגמלה גם לתקופה משאפריל 2003 ועד אוגוסט 2003, ואולם ביום 13.2.08 הודיע הנתבע כי חזר בו מדחיית התביעה לתקופה זו, ונותרה במחלוקת רק התקופה המצויינת לעיל.
  1. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.      א.      התובעת מקבלת גמלת הבטחת הכנסה משנת 1990.

ב.       ב.       התובעת עשתה שימוש ברכב.

3.       3.       התובעת טוענת כי יש להקפיד קפידת יתר עם הנתבע כאשר מדובר בשלילת גמלת הבטחת הכנסה, וכי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי התובעת עשתה שימוש קבוע ברכב. מוסיפה התובעת עוד כי אין להסתמך על האמור בעדותו של החוקר עבד חממי, אשר לטענתו ראה את התובעת מביאה את נכדיה לבית הספר, ובהודעה שנגבתה מן התובעת חסרים פרטים רבים, והיא לוקה באי דיוקים עובדתיים. כמו כן מעדות עד התביעה עמראן דענא עולה כי נכדיה של התובעת הוסעו לבית הספר במונית.

4.       4.       מנגד טוען הנתבע כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי עשתה שימוש אקראי ולא קבוע ברכב, כי התובעת לא הציגה בפני בית הדין גרסה אחידה ועקבית לגבי השימוש ברכב, וכי מהודעתה לחוקר הנתבע עולה באופן ברור כי עשתה שימוש קבוע ברכב. הנתבע מוסיף כי גם אם תתקבל במלואה עדות עד התובעת עמראן דענא, אין בכך כדי להועיל לתובעת, משום שהוכח שהיה ברשותה רכב, והיא נהגה בו.

  1. כבר נפסק לא אחת כי שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, משום ששימוש כזה מקים חזקה כי הופקה מן השימוש ברכב טובת הנאה  השקולה כנגד הפקת הכנסה מנכס. הוראה בעניין זה הופיעה בתחילה בתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982, ועוגנה מאוחר יותר בחקיקה ראשית בסעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, (תיקון מס' 15), התשס"א-2001 (עב"ל (ארצי) 761/06 המל"ל - חליל אבו אעיש, ניתן ביום 16.3.08, להלן - החוק).

סוגיית השימוש ברכב כשולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה נדונה בפירוט בפסק הדין בעניין זהבה עמר. בפסק דין זה הותוותה המסגרת הנורמטיבית להכרעה בסוגיות העקרונית בעניין. נקבע כי הוראות סעיף 9 לחוק ותקנה 10(ג) לתקנות עומדות במבחן החוקתיות, ופורטו המבחנים השונים המסייעים לקביעה בשאלה האם נעשה שימוש קבוע ברכב. כך נפסק שם:

"המבחן העיקרי בסוגית השימוש ברכב הינו, הפקת טובת הנאה מהשימוש ברכב. 'טובת הנאה' פירושה תועלת או הנאה מהשימוש ברכב אם כי לאו דווקא כספית. החזקה היא, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה ולרשותו סכום כסף העולה על קצבת הבטחת הכנסה. המוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של המבוטח או, כי הוא מפיק הכנסות כתוצאה מהשימוש ברכב. לעומת זאת, הוא מחויב להוכיח ששימושו של המבוטח ברכב קבוע ולא אקראי, בודד או חד פעמי, שכן שימוש כזה איננו נחשב כהפקת הכנסה. בפסיקה נקבעו מבחנים להכרעה בשאלה האם השימוש ברכב הוא קבוע כאשר עלינו לשקול את מכלול עובדות המקרה" (עב"ל (ארצי) 1010/04  המל"ל - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.05, להלן - פסק דין עמר).

בהמשך, מונה בית הדין רשימה של מבחנים וחזקות לבחינת שאלת השימוש הקבוע ברכב. עם זאת הודגש, כי יש לשקול את מכלול הנסיבות בכל מקרה.

לצד הכלל, לפיו שימוש קבוע ברכב שולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, נקבעו מספר חריגים. אחד החריגים הוא שימוש ברכב לצורף קבלת טיפול רפואי, המופיע בסעיף 9א(ג)(2) לחוק ובתקנה 10א לתקנות. כמו כן  נפסק כי אם השימוש אינו קבוע אלא אקראי, כי אז אין לשלול את הגמלה מן המבוטח (עב"ל (ארצי) 1066/02 דורית מלכה - המל"ל, לא פורסם).

  1. 6.       מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בתה של התובעת מתגוררת בסמוך אליה. בבעלות בתה של התובעת רכב, אך אין בידיה רשיון נהיגה. בתקופה הרלבנטית לתביעה זו שהה חתנה של התובעת, היינו בעלה של הבת, למשך שנה בחו"ל (ע' 4 ש' 21-28). כמו כן הרכב שבו נעשה שימוש חנה בסמוך לביתה של התובעת. לכל אלה יש להוסיף כי התובעת לא הציגה גרסה עקבית, אחידה ומשכנעת לגבי השימוש ברכב, כפי שציינה ב"כ הנתבעת בסיכומיה. בהודעת התובעת לחוקר הנתבע מיום 30.5.06 אמרה התובעת את הדברים הבאים:

"בשנת 2004 היה ברשותי הרכב של החתן שלי והרכב היה רשום ע"ש ביתי נבילה דאוד אחמד חג'וג', הרכב שלה היה מסוג דייהטסו מודל 1992 ולא זוכרת את מספרו, ובתקופה שבה מחמד בעלה של בתי שהה בבריטניה תקופה של שנה הרכב שלו ושל אשתו היה ברשותי תקופה של שנה והייתי מסיעה את בתי וילדיה לבתיה"ס..." (נ/3, ההדגשה הוספה ד.פ).

גם אם נקבל את טענת התובעת כי נפלו אי דיוקים מסויימים באמור בהודעה, הרי דברים אלה ברורים וחד משמעיים, וקשה להניח שהחוקר כתב אותם מבלי שנאמרו לו. יתר על כן, דבריה אלה של התובעת נאמרו בהזדמנות הראשונה, ועוד לפני שהיתה מודעת לתוצאתם. ואכן, בכתבהתביעה הציגה התובעת גרסה שונה. שם כתבה כי השתמשה ברכב לצרכים רפואיים בלבד, ולא שום מטרה אחרת, ואולם בתצהירה הורחבה היריעה, והתובעת אישרה כי השתמשה ברכב  גם כדי להסיע את נכדיה לבית החולים כדי לבקרה. כמו כן הסיעה את נכדיה לבית הספר כאשר היו תקלות או איחורים בהסעה כ-4 או 5 פעמים בלבד (סעיף 8 לתצהיר). עדותה של התובעת היתה מגמתית ביותר. היא חזרה בה מגרסתה בתצהירה, וטענה כי רק פעמיים הסיעה את בתה לבית החולים ורק פעמיים או שלוש לקחה את הילדים לבית הספר. כמו כן התברר כי התובעת נקנסה פעמיים בגין עבירות תנועה. לנוכח האמור לעיל אין כל חשיבות לאמור בעדויות עדי התובעת אשר כי העידו נכדיה של התובעת הוסעו לבית הספר בשירותי הסעה, שהרי גם התובעת טוענת כי הסיעה את הילדים רק כאשר היו תקלות בהסעות, מה גם שהעדויות בעניין זה לא היו נקיות מספקות.

מכל מקום די לנו בחומר הראיות שהוצג לפנינו כדי להגיע למסקנה כי התובעת עשתה שימוש קבוע ולא אקראי ברכב. זאת, משום שהרכב חנה ליד ביתה (ראו פסק דין עמר), והיא יכלה להשתמש בו, ואף עשתה כן כאשר היה לה צורך בכך. זו מהותה של טובת ההנאה המופקת מן השימוש ברכב. היא מאפשרת למשתמש להיזקק לרכב בכל פעם שהוא נזקק לו, בין אם מדובר בהסעת ילדים לבית הספר כאשר ההסעה הקבועה אינה מגיעה או מאחרת, בין אם מדובר בהסעת ילדים לבית חולים לבקר את אמם, ובין אם מדובר בהסעת יולדת לבית חולים, ואם ייאמר כי הסעת בתה לבית החולים הינה בגדר שימוש ברכב לצרכים רפואיים תידחה הטענה. סעיף 9.א(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה  קובע כי שימוש ברכב לצרכים רפואיים הינה כדלקמן:

                   "(2)  התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו או הורהו של התובע, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף;"

התובעת אינה עונה על התנאים הקבועים בחוק לעניין שימוש ברכב לצרכים רפואיים.

סוף דבר - אנו קובעים כי התובעת עשתה שימוש קבוע ברכב בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. על כן היא אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה זו.

אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ