אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שליטת מדינת ישראל בעזה אינה רלוונטית לעניין החוק למניעת הסתננות

שליטת מדינת ישראל בעזה אינה רלוונטית לעניין החוק למניעת הסתננות

תאריך פרסום : 01/08/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
5746-06
31/07/2007
בפני השופט:
1. הנשיאה ד' ביניש
2. א' א' לוי
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
כמאל עבאס
עו"ד הישאם אבו שחאדה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דותן רוסו
עו"ד איל כהן
פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

           המערער, תושב רצועת עזה, נכנס לישראל שלא כדין ביולי 2005. בגין כך הורשע המערער בעבירות של הסתננות, קשירת קשר לביצוע הסתננות ושהייה בלתי חוקית. בפנינו ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש.

עיקרי העובדות ופסק-דינו של בית המשפט המחוזי

1.        כנגד המערער, יליד 1972 ותושב רצועת עזה, וכנגד ג'האד בן עוואד שחאדה (להלן: שחאדה), יליד 1987 ותושב ג'באליה, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום יוחסו למערער עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות או החוק); וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ביחד עם סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות.

           על פי המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום בה הודה המערער בפתח המשפט, במהלך חודש מאי 2005 או בסמוך לאחר מכן גמלה בליבו של שחאדה החלטה לבצע פיגוע התאבדות המוני בשטחי מדינת-ישראל. המערער ששהה בישראל בעבר, קשר עם פעילים של תנועת הטרור חללי אל אקצא (להלן: תנועת הטרור) קשר לפיו יכנס לישראל יחד עם שחאדה. על-פי תכנית זו, תפקידו של המערער היה לסייע לשחאדה לחדור את גדר המערכת. כחלק מהתכנית הופקד המערער גם על מסירת 4,500 ש"ח לנהג מונית שאמור היה להמתין לשחאדה מעבר לגבול ולהסיעו לתל-אביב, שם תכנן לבצע את פיגוע ההתאבדות. ניסיונותיהם הראשונים של השניים להיכנס לישראל נדחו בשל נוכחות חיילי צה"ל בסמוך לגדר המערכת, אולם ביום 22.7.05 הצליחו פעילי תנועת הטרור לחתוך את גדר המערכת ומייד לאחר מכן הודיעו למערער ולשחאדה להגיע למקום החדירה. בשלב זה, קיבל המערער מחברי ארגון הטרור את סכום הכסף שיועד לנהג המונית, וחדר יחד עם שחאדה את גדר המערכת הפרוצה, בעוד האחרון נושא על גופו חגורת נפץ. לאחר שהתברר למערער ולשחאדה כי נהג המונית לא המתין להם במקום המפגש המיועד, החלו השניים להתקדם ברגל לכיוון אשקלון, כאשר בשלב מסוים הם התפצלו ובחלוף מספר שעות נעצרו. חגורת הנפץ שנשא שחאדה על גופו נוטרלה על-ידי כוחות הביטחון, בעוד המערער נעצר ביפו לאחר שהצליח להגיע לביתם של בת-זוגו הישראלית וילדם המשותף.

           יצוין, כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי המערער לא ידע באף שלב על כוונתו החבלנית של שחאדה. דבר קיומו של מטען הנפץ נודע למערער רק לאחר הגשת כתב-האישום נגדו. עם זאת, עולה מעובדות כתב האישום כי המערער לא חקר מלכתחילה את שחאדה בדבר המניע לכניסתו לישראל וכי רק לאחר קשירת הקשר ביניהם, ציין שחאדה באוזני המערער כי מטרת כניסתו לישראל היא ביקור דודתו.

2.        כאמור, עם פתיחת המשפט הודה המערער במסכת העובדתית המתוארת בכתב-האישום וכן הודה בעבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. עם זאת, המערער כפר בעבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 2 הנ"ל. טענתו העיקרית של בא-כוח המערער בהקשר זה היתה כי כניסת מרשו מרצועת עזה לישראל בוצעה בחודש יולי 2005, טרם תוכנית ההתנתקות. לפי הטענה, אותה עת היתה מצויה רצועת עזה "בשליטתה האפקטיבית" של ישראל, ולפיכך נטען כי במועד הרלוונטי לאישום לא היתה רצועת עזה שטח המצוי "מחוץ לישראל" כנדרש בהגדרת "מסתנן" בסעיף 1(2) לחוק למניעת הסתננות. בהתחשב בכך, טען בא-כוח המערער כי לא ניתן להרשיע את מרשו בעבירת ההסתננות.

           המשיבה התנגדה לפרשנות המוצעת על-ידי בא-כוח המערער. לשיטת המשיבה, תכלית החוק למניעת הסתננות הינה להגן על בטחון המדינה על-ידי קביעת עונש כבד ומרתיע בשל מעשה הסתננות לישראל. בהתחשב בתכליתו הביטחונית של החוק, נטען כי שאלת "השליטה האפקטיבית" של ישראל בשטחי הרצועה, אינה רלוונטית לצורך הקביעה כי רצועת עזה היתה מצויה מאז קום המדינה ועד היום "מחוץ לישראל" כאמור בסעיף 1(2) לחוק. המשיבה הוסיפה וטענה כי אף אם תתקבל פרשנותו המוצעת של בא-כוח המערער, כי אז בעת הרלוונטית לאישום לא היתה רצועת עזה נתונה ל"שליטה אפקטיבית" של מדינת ישראל, שכן לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בספטמבר 1993, ניתנה לרשות הפלסטינית אוטונומיה בכל שטחי הרצועה (למעט צירי בטחון ושטחים שנשמרו בהתיישבות ישראלית). לפיכך, טענה המשיבה כי אף לשיטתו של בא-כוח המערער, היתה רצועת עזה מצויה במועד הרלוונטי לאישום "מחוץ לישראל", כאמור בסעיף 1(2) לחוק למניעת הסתננות.

3.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ב' אופיר תום, מ' סוקולוב, י' שנלר) הרשיע את המערער לפי הודאתו בעבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. עוד הורשע המערער בעבירות של הסתננות וקשירת קשר לביצוע הסתננות כפי שיוחסו לו בכתב-האישום. בכל הנוגע לעבירת ההסתננות - קבע בית המשפט קמא כי תכלית החוק למניעת הסתננות היא להגן על גבולות מדינת ישראל ועל ביטחונה מפני כניסה שלא כדין לשטחה משטחים סמוכים וגובלים לה, בין אם שטחים אלה נכללים בגדרה של מדינה שכנה ובין אם לאו. עיקר הדיון התמקד בשאלה האם ביולי 2005, עת נכנס המערער לישראל, היתה מצויה רצועת עזה "מחוץ לישראל" כנדרש בהגדרת "מסתנן" לפי סעיף 1(2) לחוק. בהקשר זה, ציין בית-המשפט קמא כי המונח "מחוץ לישראל" בסעיף 1(2) הנ"ל ניתן לשתי פרשנויות עיקריות: לפי פרשנות אחת, המונח "מחוץ לישראל" משמעותו מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. לעומת זאת, הפרשנות השנייה אינה מתייחסת לגבולות המדינה כשלעצמם, אלא קובעת כי שטח "מחוץ לישראל" הוא שטח "אשר אינו נתון בשליטה ישראלית... לא במשמעות מדינית אלא במשמעות המציאות השוררת" (פיסקה 29 להכרעת-הדין). בית-המשפט קמא הציג בפסק-דינו את הנימוקים המצדדים בכל אחת משתי האפשרויות הפרשניות, תוך שציין כי דעתו נוטה לטובת הפרשנות השנייה בה צידד בא-כוח המערער.

           בהכרעת-הדין בחן בית-המשפט קמא את נסיבות עניינו של המערער על-פי שתי הפרשנויות האמורות. לפי הפרשנות הראשונה, רצועת עזה מצויה מאז קום המדינה ועד היום מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ולפיכך היא מצויה "מחוץ לישראל" לצורך סעיף 1(2) לחוק. בהקשר זה, הדגיש בית-המשפט קמא כי "פרשנות זו מחייבת את המסקנה כי אין כל משמעות לכל אשר אירע מאז מלחמת ששת הימים ואילך, לרבות השאלה אם ישנה משמעות ליישום הסכמי אוסלו". אשר לפרשנות השנייה - ציין בית-המשפט קמא כי פרשנות זו מחייבת לבחון את "המציאות המשתנה כפי ששררה מעת לעת, משנת 1967..."; זאת, על-מנת להכריע האם בעת הרלוונטית לאישום היתה רצועת עזה נתונה "לשליטה אפקטיבית" ישראלית (פיסקה 38 להכרעת-הדין). בעניין זה נפסק כי המערער נכנס לישראל ביולי 2005, בעת שרצועת עזה נכללה בתחום הטריטוריאלי של הרשות הפלסטינית לאחר יישום הסכמי אוסלו. בהתחשב בכך, פסק בית-המשפט קמא כי אף לפי הפרשנות המוצעת השנייה בה תמך בא-כוח המערער, לא היתה רצועת עזה מצויה ב"שליטה אפקטיבית" של ישראל, ולפיכך יש לראותה "מחוץ לישראל" לצורך סעיף 1(2) לחוק.

           הנה כי כן, מסקנתו של בית-המשפט קמא היתה כי לפי שתי הפרשנויות שהוצגו בפניו - זו של המשיבה וזו של בא-כוח המערער - רצועת-עזה היתה מצויה בעת הרלוונטית לאישום "מחוץ לישראל" כאמור בסעיף 1(2) לחוק. בהתחשב בכך, הורשע המערער בעבירות של הסתננות וקשירת קשר לביצוע הסתננות, וזאת בנוסף לעבירה של שהייה בלתי חוקית בה הודה. בגין כל אלה, נגזרו על המערער 30 חודשים מאסר בפועל וכן 12 חודשים מאסר-על-תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי החוק למניעת הסתננות, או קשירת קשר או ניסיון לביצועה.

           בפנינו ערעורו של המערער כנגד הכרעת-הדין וכנגד חומרת העונש שהושת עליו.

הערעור על הכרעת הדין

4.        בא-כוח המערער טען בפנינו כי יש לזכות את מרשו מהעבירות של הסתננות וקשירת קשר לביצוע הסתננות. בעניין זה, חזר בא-כוח המערער על מכלול הטענות המשפטיות שהעלה בפני בית-המשפט קמא. טענתו המרכזית בהקשר זה היתה כי בעת הרלוונטית לאישום, היתה נתונה רצועת-עזה "לשליטה אפקטיבית" של ישראל, ולפיכך נטען כי אין היא מהווה שטח "מחוץ לישראל" כנדרש בהגדרת "מסתנן" לפי סעיף 1(2) לחוק למניעת הסתננות. לחלופין, נטען כי במידה והרשעתו של המערער בעבירות האמורות תיוותר על-כנה, יש לזכותו מעבירת השהייה הבלתי חוקית לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל נוכח "היבלעותה" בעבירת ההסתננות. יצוין כי בדיון בעל-פה הודיעה המשיבה כי היא מסכימה לזיכויו של המערער מעבירת השהייה הבלתי חוקית במידה וידחה הערעור על הרשעתו בעבירות של הסתננות וקשירת קשר לביצוע הסתננות.

5.        הסוגיה המרכזית המונחת לפתחנו עניינה הרשעתו של המערער בעבירת ההסתננות לפי סעיף 2 לחוק. עבירה זו מבוססת על הגדרת "מסתנן" בסעיף 1 לחוק, הכוללת מספר חלופות. החלופה בה הורשע המערער קבועה בסעיף 1(2) לחוק. וזו לשון סעיפים 1 ו- 2 לחוק:

"הגדרות

1. בחוק זה -

"מסתנן" - מי שנכנס לישראל, ביודעין ושלא כדין, וביום מן הימים שבין ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין כניסתו היה אחד מאלה -

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ