אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלוש שנות מאסר בפועל לזאב רוזנשטיין בגין קשירת קשר לביצוע פשע

שלוש שנות מאסר בפועל לזאב רוזנשטיין בגין קשירת קשר לביצוע פשע

תאריך פרסום : 18/06/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
3536-07
18/06/2007
בפני השופט:
דיסקין מרים

- נגד -
התובע:
פרקליטות מחוז ת"א - פלילי
עו"ד קורצברג
הנתבע:
רוזנשטיין זאב
עו"ד בני וקרן נהרי

במרכזו של כתב האישום נושא גזר דין זה עומדת פרשה חמורה של קשירת קשר לביצוע פשע, אותו הגה ויזם הנאשם ביחד עם שני אחרים ועם ברוך דדוש ("להלן:"דדוש") במחצית שנת 2001, לפגוע באחים ניסים ויעקב אלפרון (להלן:"האחים אלפרון"), בשל אמונתו כי הם מתכוונים לפגוע בו. במסגרת הקשר וקידומו גייס הנאשם בספרד, באמצעות האחרים, שני אנשים ילידי קולומביה ודאג להבאתם לישראל לצורך תכנון הקשר וביצועו (להלן:"הקולומביאנים"), ובאוגוסט 2001 הגיעו הקולומביאנים ארצה לשם הוצאת תכנית הקשר לפועל. בשלב הבא של קשירת הקשר וקידומו, ביום 28.8.01, הגיעו הנאשם ודדוש למלון בת"א בו התאכסנו הקולומביאנים, ובאותו מעמד שילם להם הנאשם באמצעות דדוש 2,000 ש"ח כמפרעה לחלק משכרם עבור ביצוע תוכנית הקשר. בסופו של דבר, ביטל הנאשם את תכנית הקשר והיא לא בוצעה.

מכוח הסדר טיעון עם הפרקליטות ( ת/1), הודה הנאשם בכול עובדות כתב האישום, והורשע בהתאם בעבירה הנגזרת מהן של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת ההסדר הוסכם על הצדדים לעתור לבית המשפט להשית על הנאשם עונש שבמרכזו שלוש שנות מאסר שירוצו באופן חופף לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת.

כדרכם של הסדרי טעון גם במקרה זה עומדת לדיון סבירותו של העונש המוצע כשהיא נבחן ביחס לחומרת העבירה, במיוחד בשים לב לחפיפת העונשים זה לזה, שמשמעותה כי בגין תיק זה לא יירצה הנאשם שום תקופת מאסר נוספת בפועל.

כדי לשכנעני בכיבוד ההסדר נדרשו הפרקליטים לשיקולים שהנחו את המדינה בגיבושו ושורת הנימוקים שהובילו בסופו של יום לכריתתו. ב"כ הפרקליטות שפרס יריעה רחבה של מכלול עובדות הרקע להסדר הגדירו למעשה כברירת מחדל, תוצאה של מורכבות משפטית- ראייתית חוצת גבולות ויבשות.

להבנת הדברים ופישוטם יש להביא את התמונה של השתלשלות העניינים במלואה, המציבה, יש לומר, דילמה לא פשוטה:

משך תקופה ארוכה היה הנאשם בחזקת חשוד בשלושה תיקים- תיק בגין קשירת קשר להפצת סמים בכמויות גדולות ברחבי ארה"ב (להלן:"התיק האמריקאי"), התיק שבפני ותיק נוסף (להלן:"התיקים הישראלים").

ב-2001 נעצרה קבוצה של עבריינים ישראליים, חלקם בארץ וחלקם באירופה ובארה"ב, בחשד לביצוע עבירות בגינן הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בת"א. שניים מהנאשמים היו ברוך ואלן דדוש ("האחים דדוש"), ובתום ניהול הוכחות הורשעו ונידונו ל- 18 שנות מאסר במצטבר לעונש שריצו אותה עת, כך שתקופת מאסרם הגיעה ל- 20 שנות מאסר  בפועל. בשלב מסוים הגיעו האחים דדוש, שהיו אף הם חשודים במעורבות בתיק האמריקאי, להסדר טעון בעניינם עם רשויות התביעה הפדראלית בארה"ב ובארץ, במסגרתו מסרו גרסה מפורטת על חלקם וחלקו של הנאשם באותה פרשה. מתוקף אותו הסדר התחייבו להעיד תחילה נגד הנאשם בהליך הפלילי שיתקיים בארה"ב, ולאחר מכן, ככול שיידרש, ימסרו עדות בארץ בתיקים הישראלים.

בנקודה זו חובר עניינם של האחים דדוש לעניינו של הנאשם ולהסדר המונח בפני. לאחר ניהול הליך משפטי בארץ שנסב סביב בקשה להסגרתו בגין התיק האמריקאי הוסגר הנאשם לשלטונות ארה"ב והוחל בהליכים פליליים נגדו באותו תיק. במהלכם, טוענת התביעה, חלה תפנית משפטית שמשמעותה הקונקרטית ובעיקר השלכותיה ההרסניות ורחבות הטווח הביאו, בסופו של דבר, לכריתת הסדר טעון כולל עמו, בעל שני ראשים: הסדר בינו לבין התביעה הפדראלית האמריקאית שבמרכזו עונש של 12 שנות מאסר בפועל ( ת/2) אותן יירצה בישראל, וההסדר נשוא דיוננו. עניינה של תפנית זו בהחלטה עקרונית של בית המשפט האמריקאי, שהפכה, לדעת המאשימה, את ניהול התיק לבלתי אפשרי מחמת נזקים עתידיים קשים שתוצאותיה יסבו למערכת החקירה בישראל, בכך שהורה על חשיפת זהותם של עדי תביעה מרכזיים שנטלו חלק בפעולות מעקב סמויות במהלך חקירת התיק, ובנוסף, השאיר להגנה פתח לחוקרם על שיטות הפעולה של העוקבים המשטרתיים בישראל. עניין זה עמד ביסוד הסכמת התביעה לסיים את ההליכים הפליליים בדרך של הסדר כולל והווה את השיקול העיקרי לעריכתו. הפרק הראשון הסתיים בארה"ב בהרשעת הנאשם על יסוד הודאתו בתיק האמריקאי וגזירת דינו בהתאם להסדר, ועתה נדרשת הכרעת בית המשפט בישראל לגבי הפרק השני, זה העומד היום על המדוכה. להשקפת התביעה, קיימת זיקה ברורה והדוקה בין שני ההסדרים שהם שני חלקיו של אותו שלם, הקשורים זה בזה בעבותות שאין להפרידם- בבחינת הא בהא תליה, ועל כן, מתבקש בית המשפט לא לחרוג מהעונש הכולל המשקף את רוח הסדר הטיעון במלואו, קרי, שתים עשרה שנות מאסר הסופחות לתוכן את שלוש שנות המאסר בגין התיק הנוכחי.

מעבר לצמצום או מניעת הפגיעה הקשה ברשויות החקירה ראתה התביעה בעצם הודאת הנאשם והרשעתו בשני התיקים בעבירות שחלקן מן החמורות שבספר החוקים הישג בעל משקל רב משמעות מבחינת האינטרס הציבורי. חשיבותה נגזרת מהעובדה שהיא באה מפיו של מי שבמשך שנים, תחת אצטלה של ידוען, מקובל בציבור, הצליח לחמוק מידיו הארוכות של החוק ולהקרין כלפי חוץ חזות של אדם המנהל אורח חיים רגיל. הודאתו המפורשת של הנאשם בפני שתי ערכאות שיפוטיות בפעילותו העבריינית החמורה ורחבת ההיקף נתצה לרסיסים חזות זו.

ובהיבט של העבירה גופה, היפנה ב"כ התביעה לעובדה של ביטול תוכנית הקשר על ידי הנאשם ואי הוצאתה מן הכוח אל הפועל, כנתון נוסף שנלקח בחשבון בגיבוש ההסדר.

הסנגור, שהצטרף לעתירתה של המאשימה לאימוץ ההסדר, הסבירו כתוצאה משוקללת של מערך מורכב של שיקולים, עיקרם משפטיים וראיתיים, שגדריה נקבעו בהתאם לפסיקה עקבית ומתפתחת המעודדת קיומם של הסדרי טיעון.

וכאן אני באה להלכות שקבעו את מעמדו של מוסד הסדרי הטיעון ומקומו בשיטת משפטנו. לאורן יבחן ההסדר הנדון.

המתווה הנורמטיבי בנושא מעמדם של הסדרי טיעון נסקר בהרחבה על ידי כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) בע"פ 1958/98, פלוני נגד מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 577 (להלן:"פרשת פלוני"), ובו נקבע עקרון המאמץ ככלל את הגישה של כיבוד הסדרי טעון מקום בו שוכנע בית המשפט כי השיקולים בקביעת העונש המוסכם היו ראויים ונקיים מפסול, ואין הוא מנוגד לאינטרס הציבורי. בפסיקה העוסקת בנושא זה ניכרת התפתחות הדרגתית עד לגיבוש הלכה זו. בעמדה המסויגת של בתי המשפט להסדרי טעון שאפיינה את הפסיקה בתחילת הדרך חלו תמורות שהיו פרי של שיקולים מעשיים, צורכי המציאות והפקת לקחים, וברבות השנים התפתחה מגמה המכירה במעמדם, חיוניותם ויתרונותיהם בשיטת משפטנו, כפי שמצינו בדברי בית המשפט בפרשת פלוני:

"ככלל, עם חלוף השנים מאז פסק הדין בפרשת בחמוצקי בתי המשפט אינם מתייחסים להסדרי טיעון כהכרח לא יגונה כפי שנאמר באותה פרשה, אלא מכירים בערכם ותרומתם. אין מדובר רק בצורך מעשי, אלא במוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, ויש לו הצדקה רעיונית כחלק משיטת האדוורסרית" .

(ראה ע"פ בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1), 543. השווה עם ע"פ4722/92 מרקוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז'(2) 45, 51 (להלן: פס"ד מרקוביץ); רע"פ 2806/05 דיין נגד מדינת ישראל (לא פורסם).

ההכרה במוסד הסדרי הטעון ככלי חשוב ומרכזי במנגנון אכיפת החוק נגזרת מתכונותיו: במישור המעשי הוא משמש אמצעי מוחשי בייעול ההליך המשפטי- מקצר את ההליכים בכך שהוא מייתר את הבאת הראיות, ואגב כך חוסך זמן שיפוטי, ובדרכו מניב תוצאה עונשית מיידית ומהירה. בה בעת ממלא תפקיד מהותי בהגשמת התכלית של ההליך הפלילי שעיקרה מלחמה בפשע- תורם להרתעה אפקטיבית בהיותו גורם להרשעתם של נאשמים רבים יותר, ובהם כאלה, דוגמת הנאשם, שמסיבות שונות היה עלול להתעורר קושי בביסוס אשמתם. מטעמים אלה שואב מוסד זה את ההצדקה הרעיונית לקיומו, כמאמרו של השופט מצא בפס"ד מרקוביץ:

"כשלעצמי הנני סבור, כי הפראקטיקה של עסקות טיעון מהווה חלק משיטת הדיון האדוורסארית, אשר לא רק יוצרת את התנאים להתפתחותה - שעיקרם בעומס הכמותי הכבד המוטל על בתי המשפט - אלא גם מספקת את הצידוקים הרעיוניים והמתודיים התומכים בה. שהלוא שיטת הדיון האדרוורסארית איננה מכתיבה רק ניגוד בין הצדדים היריבים, אלא גם הידברות ביניהם, לשם צמצום מחלוקת ולשם איזון יתרונות וחולשות המצויים אצל כל אחד מהם ושלרוב שני הצדדים ערים לקיומם" (בעמ' 56) .

בצד האמור שומה על בית המשפט לערוך את מלאכת האיזון הראויה בשני מישורים- ברמה הקונקרטית של המקרה המסוים והנאשם המסוים, וברמה הכללית לבחון האם העונש המוצא בגדרו של ההסדר מאזן כראוי בין טובת ההנאה שמעניק ההסדר לנאשם לבין האינטרס הציבורי. בעניין זה מוטלת על בית המשפט החובה לבחון שורה של שיקולים רלבנטיים, ובמסגרתם, מידת ההקלה בה זכה הנאשם בעקבות ההסדר, רמת הוויתור של הנאשם ביחס לסיכויי ההרשעה או הזיכוי אלמלא נכרת, הקשיים הצפויים בניהול המשפט בהיבט של העדים והראיות שבידי התביעה לביסוס הרשעה. על בית המשפט גם ליתן דעתו לאינטרס הציבורי הגלום בהסדר, זה הנודע מהשגת הודית הנאשם ומקבלת אחריותו למעשיו. בהקשר זה על בית המשפט גם לשוות לנגד עיניו את ציפיותיו של הנאשם והסתמכותו על ההסדר בעת שהודה וויתר על זכותו לנהל הליך משפטי, על הזכות לחקור עדים ואף על הסיכוי לזיכוי.

בבוא בית המשפט לבחון האם נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, עליו לצאת "מהנחת עבודה ראויה", בלשון בית המשפט בפרשת פלוני, "כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על האינטרס הציבורי, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים". רק הפרה משמעותית של האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלבנטיים באופן שנוצר יחס לא סביר ובלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם מתוקף ההסדר לבין האינטרס הציבורי, יהא בה כדי לפוסלו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ