אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלום כהן ובניו ואח' נ' הבנק הבינלאומי

שלום כהן ובניו ואח' נ' הבנק הבינלאומי

תאריך פרסום : 31/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1700-06
27/12/2011
בפני השופט:
מגן אלטוביה

- נגד -
התובע:
1. שלום כהן ובניו
2. אברהם כהן
3. שלום מכלוף כהן
4. שושנה כהן
5. טלי סנדרוסי

הנתבע:
הבנק הבינלאומי באמצעות ב"כ עוה"ד שרגא
פסק-דין

פסק דין

לפני שתי בקשות: בקשת התובעת 5, גב' טלי סנדרוסי (להלן "התובעת 5", במסגרת ההליך הראשון כונתה 'הנתבעת 6'), מיום 10.10.11, לתיקון כתב התביעה מטעמה (להלן בקשה מספר 11). מנגד עומדת בקשת הנתבע, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן "הנתבע" או "הבנק"), מיום 2.11.11, לדחיית התביעה על הסף (להלן בקשה מספר 13).  

הרקע לבקשה

בין הבנק לבין חברת "שלום כהן ובניו חברה לבניין בע"מ" (להלן "החברה") התעוררה מחלוקת כספית. טרם הוגשה התביעה דנן, ביום 6.3.06, הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט זה בגדרו של ת.א 1320/06 (להלן "ההליך הראשון") כנגד החברה וכנגד הערבים לה, הם התובעים בהליך דנן (להלן "התובעים") בה תבע סכום המגיע לו לטענתו בסך 7,015,753.93 ₪. במקביל פנה הבנק להליכי מימוש משכונות, שנרשמו על נכסים בבעלות התובעים. ביום 9.4.06 הגישו התובעים בקשת רשות להתגונן. כבוד הרשם א. זמיר (כתוארו דאז), אשר דן בבקשה, התיר לתובעים להתגונן בכפוף להפקדת ערובה. ביום 15.11.10 פסק בית המשפט כי משלא מילאו התובעים אחר התנאים שקבע הרשם, הבנק זכאי לפסק דין על סמך האמור בתביעה. על החלטה זו הגישו המשיבים ערעור אשר נדחה ביום 4.6.11 (ע"ר 32795-01-11). ביום 5.7.11 נדחתה גם בקשת רשות הערעור שהגישו התובעים לבית המשפט העליון (רע"א 9120/06).

בסמוך להליך הראשון, ביום 4.6.06, הגישו התובעים את התביעה דנא, בגדרה נתבקש בית המשפט ליתן פסק דין המצהיר כי התובעים אינם חייבים בכל חוב לבנק ואין כל חוב המזכה את הבנק לנקוט בהליכים למימוש המשכונות (להלן "ההליך השני"). כמו כן, נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הבנק לפעול למימוש המשכונות על נכסי התובעים. בהליך השני, טוענים התובעים כי הבנק הוא שהפר את התחייבויותיו כלפיהם ואת ההסכמים שנקבעו בינם לבין הבנק במהלך תקופת ניהול החשבונות בבנק, ובעשותו כן גרם להם נזקים כספיים כבדים ביותר עד כדי התמוטטותה של החברה. התובעים מעריכים את הנזקים שנגרמו לחברה בסך של מעל ל-19 מיליון ₪, אותם יש לקזז מכל סכום אשר הבנק טוען כי החברה חייבת לו.

 טענות הצדדים

הבנק טוען כי משניתן פסק דין חלוט הקובע כי התובעים חייבים לבנק את הכספים שתבע מהם, אין עוד אפשרות כי יתקבל פסק דין הפוך המצהיר כי התובעים אינם חייבים לבנק דבר, כפי שנתבקש בית המשפט לעשות בגדרו של הליך זה. מוסיף הבנק וטוען כי כל הטענות שנטענות על ידי התובעים בגדרה של תובענה זו כבר נטענו על ידם בגדרה של בקשת הרשות להתגונן במסגרת ההליך הראשון. יתרה מכך, מרבית סעיפי כתב התביעה הינם הלכה למעשה העתק של אותם הסעיפים ואותן הטענות שנטענו בגדרה של בקשת הרשות להתגונן.

נוסף על כך, טוען הבנק כי מהבקשה שהגישו התובעים לאיחוד הדיון בשני ההליכים ניתן ללמוד כי גם לשיטת התובעים עצמם שני ההליכים הינם הליכים זהים. זאת ועוד, במסגרת הבקשה לאיחוד הדיון טענו התובעים כי הבקשה מוגשת לאור העובדה שהן בהליך הראשון והן בתביעה דנן נטענות טענות זהות של עובדה ומשפט.

מוסיף הבנק וטוען כי יש להורות על דחיית התובענה גם משיקולי חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים של התובעים. לטענתו, לאורך כל השנים בהם מתנהלות התביעות בין הצדדים, נמנעו התובעים מלקיים את החלטות בתי המשפט שניתנו בעניינם, וזאת במטרה לסרבל ולהאריך את ההליכים בין הצדדים, ובכך למנוע את השבת החוב לבנק.

התובעים 3 ו-4 טוענים כי הבקשה לדחיית התובענה הוגשה בשיהוי ניכר ועל כן יש לדחותה. לטענתם, הבנק השתית בקשתו על מתן פסק הדין בהליך הראשון, אשר ניתן ביום 15.11.10, ומשכך הבנק השתהה במשך כשנה עד להגשת הבקשה דנא. בנוסף, ביום 1.5.11 הגיש הבנק בקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בין השאר, באותו נימוק הנטען על ידו בבקשה דנן, לפיו ניתן פסק דין בהליך הראשון. לטענת התובעים 3 ו-4 בחירתו של הבנק להגיש בקשה להורות על הפקדת ערובה, ורק לאחר מכן להגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף הינה התנהגות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

התובעים 3 ו-4 טוענים כי פסק הדין בהליך הראשון אינו מונע את ההתדיינות בהליך זה, ואף הרציונאל העומד בבסיס העיקרון של מעשה בי-דין אינו מתקיים בענייננו. לטענתם, במסגרת ההליך הראשון ניתנה להם רשות להגן בכפוף להפקדת ערובה, ופסק הדין בהליך הראשון ניתן לאחר שנקבע כי התובעים לא הפקידו את מלוא סכום הערובה. במקרה זה, לא יכול להיות חשש מהכרעות סותרות, שכן הפלוגתא היחידה שהוכרעה בהליך הראשון היא חבות התובעים כרשום בספרי הבנק, ואין כל הכרעה בעניין הנזקים שגרם הבנק לתובעים בגין הפרת התחייבויותיו כלפיהם, ובדבר טענת הקיזוז שהם העלו. עוד נטען כי דוקטרינת ההימנעות אינה רלוונטית, כיוון שטענות התובעים הועלו זמן רב טרם ניתן פסק הדין בהליך הראשון.

התובעת 5 טוענת כי יש לדחות את בקשת הבנק וכי יש לאפשר לה לתקן את כתב התביעה. לטענתה, במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו עד היום, כל התובעים יוצגו על ידי עו"ד אחד כמקשה אחת, ומשחשה כי טענותיה לא הועלו כדבעי, החליטה לשכור עו"ד שייצגה בנפרד ממשפחתה, ולהעלות טענות שלא הועלו מטעמה עד היום.

התובעת 5 מבקשת לתקן את כתב התביעה ולטעון כי שטר המשכון לא נחתם על ידה מעולם וכי הינו למעשה זיוף, וכך גם לגבי הודעת המשכון, ומכאן יש להורות על סגירת תיק הוצל"פ בו הוגשה בקשה למימוש המשכון (להלן "תיק המימוש"), ולבטל כל הליך מכוח המשכון או מכוח תיק המימוש. התובעת 5 טוענת כי טענה בדבר זיוף שטר המשכון הועלתה על ידה מיד לאחר שהבנק פעל למימוש ביתה, ולמרות שדרשה שוב ושוב לקבל לידיה את שטר המשכון המקורי, וכן את הודעת המשכון המקורית, לצורך בחינתם אצל מומחה לכתב יד, בחר הבנק שלא להמציא מסמכים אלו לידיה. רק לאחרונה, עת שכרה עו"ד בנפרד מיתר התובעים נודע לה כי ניתן להוציא חוות דעת מומחה גם מהעתק של המסמך ולא רק מהמסמך המקורי.

טענה חלופית שמבקשת התובעת 5 לטעון בכתב התביעה המתוקן היא כי הבנק למשכנתאות, אשר לטובתו רשום שעבוד מדרגה ראשונה על הנכס, לא נתן אישורו לשעבד ו/או לחתום על שטר המשכון לטובת הנתבע מדרגה שניה, ומשכך השעבוד בטל מעיקרו, ולמצער מעיד על כך שלא היתה כוונה מעולם לשעבד את הנכס. או לטעון לחילופי לחילופין כי הבנק לא עמד בהליך גילוי נאות, התנהל בחוסר תום לב, לא הסביר לחתומים על שטר המשכון את המשמעויות העולות ממנו, ומשכך שטר המשכון בטל, ולמצער הינו אך ורק ביחס לחובות הישירים של התובעת 5 והתובע 3 ולא ביחס לערבויות שלהם. או לקבוע כי שטר המשכון בטל אף מכוח חוק הערבות.

בנוסף מתבקש בית המשפט לקבוע כי הגם ועמדת שאר התובעים תדחה, ברי שהתובעת 5 לא חבה דבר לבנק, וזאת כרשום בפסק הדין שניתן במסגרת ההליך הראשון. לטענתה, בהליך הראשון נתבעה תביעה כספית רגילה בגין ערבות שחתמה לחברה על סך של 50,000 ₪. עיון בפסיקתא אשר נערכה על ידי הבנק ואשר נחתמה על ידי בית המשפט בהליך הראשון מלמדנו כי התובעת 5 נתבעה בסך של 50,000 ₪ בלבד. חובה מוגבל עד ל- 50,000 ₪, ומסתכם בהתאם לפסק הדין בסך 185,373 ₪ נומינלית. התובעת 5 טוענת כי עיון בסעיף 8 לפסיקתא שניתנה ביום 26.4.11 עולה, כי מתוך סכום זה יש לקזז סך המסתכם ב- 2,022,024 ₪. בנסיבות אלו, אין לתובעת 5 כל חוב כלפי הבנק.

מנגד טוען הבנק כי קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה תוליד עיוות דין קיצוני, שכן היא תאפשר לתובעים לתקן את שגיאותיהם בהליך הראשון, ולמעשה להתחיל את ההליך המשפטי מראשיתו. הבנק טוען כי כתב התביעה המתוקן הינו כתב תביעה חדש לחלוטין וכי אין כל קשר בין ניסוחו לבין נוסח כתב התביעה המקורי, שכן הוא מתבסס על מערכת ראייתית שונה ונפרדת. מוסיף הבנק וטוען כי החלפת ייצוג אינה עילה לתיקון כתב תביעה ואין היא יכולה לרפא את הפגם שבאי הכנסת טענות לכתב הטענות המקורי. לטענת הבנק, בענייננו, אין בבקשת התובעת 5 ולו ראשיתו של נימוק, לבד מהחלפת הייצוג המשפטי, ממנו ניתן יהיה להבין מדוע לא הוכנסו הטענות החדשות לכתב התביעה מלכתחילה.

טענה נוספת שמעלה הבנק היא כי התובעת 5 השתהתה משך חמש וחצי שנים, מבלי שהציגה כל טעם בגינו מוגשת הבקשה רק עתה, ובזמן שכל העובדות בגינן מתבקש התיקון היו ידועות לתובעת 5 עת הוגש כתב התביעה בשנת 2006.

דיון והכרעה

הלכה היא כי דחיית בקשת רשות להתגונן אינה מקימה השתק פלוגתא בין הצדדים, ואילו, משנדחתה בקשת רשות להתגונן, וניתן פסק דין, מהווה פסק הדין מעשה בי-דין באותו עניין בין הצדדים. עמדה על כך כב' השופטת ארבל ברע"א 785/05 בנק הפועלים בע"מ נ' חזן מומי, לא פורסם (31.10.05):

"פסק הדין שניתן בסופו של ההליך בסדר דין מקוצר יוצר מעשה בית דין (הן השתק עילה והן השתק פלוגתא). על כן, אין כל סתירה בין פסק הדין ברע"א ש.נ. גימורים לבין הלכת יחזקאלי. גם על-פי הלכת יחזקאלי , ברי הוא שפסק הדין בסופו של ההליך יוצר מעשה בית דין. אחרת, הנתבע, אשר בקשת הרשות להתגונן שהגיש נדחתה, יוכל לתבוע את התובע בהליך הקודם בתביעה עצמאית, שבה הוא יצא כנגד הקביעות שהיוו את הבסיס ההכרחי לפסק הדין שניתן בסדר דין מקוצר. תוצאה כזו תאיין את מטרת סדר הדין המקוצר, ותביא לריבוי מיותר של התדיינויות." (ראו גם ע"א 76/86 יוסף פינקלשטיין נגד ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מ"ג(3) 124; א. גורן סוגיות בדין האזרחי, מהדורה עשירית 2009, בעמ' 423).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ