אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיקולי בית המשפט בבקשה לאשר תביעת מפרק בשם החברה

שיקולי בית המשפט בבקשה לאשר תביעת מפרק בשם החברה

תאריך פרסום : 10/08/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
4162-04
10/08/2006
בפני השופט:
1. הנשיא א' ברק
2. א' א' לוי
3. א' גרוניס


- נגד -
התובע:
חברת בונוביל 1995 בע"מ
עו"ד ד' אנושי
הנתבע:
1. עוד יוסי דרור
2. עו"ד גיל הירשמן
3. עו"ד ישי בית און
4. חב' עו"ד ישי בית און
5. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
6. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד ע' מוטרלה
עו"ד ע' שפילמן
עו"ד ה' אילסר
פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.         ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך), בגדרה סורבה בקשתו של עורך-דין ד' אנושי, המנהל המיוחד של המערערת, חברת בונוביל 1995 בע"מ (להלן - המנהל המיוחד ובונוביל 95 בהתאמה), להתיר לו להגיש תביעה כנגד המשיבים 4-1 (להלן - המשיבים).

העובדות והחלטת בית משפט קמא

2.         חברת בונוביל אס. או. אס 1989 בע"מ (להלן - בונוביל 89) פעלה בתחום מוצרי האופנה. ביום 7.1.96 הגיש המשיב 5, הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק הבינלאומי), בקשה לאכיפת שעבוד צף כנגד בונוביל 89 ולמינוי כונס נכסים קבוע לנכסיה. ביום 8.1.96 הגיש הבנק הבינלאומי בקשה למנות כונס נכסים זמני לנכסי בונוביל 89. בו ביום מינה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת מ' פורת) את המשיב 1, עורך-הדין י' דרור, ככונס נכסים זמני. סמכויותיו של המשיב 1 הוגדרו על ידי בית המשפט בעת מינויו ואלו כללו את תפיסת נכסיה של בונוביל 89 "בכל מקום בו נמצאים". ביום 28.1.96 הגיש המשיב 1 לבית המשפט בקשה למתן הוראות, בגדרה ביקש, בין היתר, למכור במכירת חיסול את כל המלאי המצוי בחנויות ובמחסן של בונוביל 89. בהחלטה מיום 6.2.96 נענה בית המשפט לבקשה זו בחיוב. עקב חשדו של המשיב 1 כי רכוש של בונוביל 89 הוברח על דרך של העברתו לבעלות בונוביל 95, הוא פנה ביום 30.1.96 לבית המשפט בבקשה נוספת למתן הוראות, במסגרתה עתר לתפוס את נכסי בונוביל 89 אשר הוברחו לבונוביל 95. עוד ביקש המשיב 1, בגדרה של אותה הבקשה, כי ימונה ככונס נכסים זמני על מניותיו של אחד מבעלי המניות בבונוביל 95, יוסף אפרתי (להלן - אפרתי). לבקשה הוגשו תגובות על ידי אפרתי ועל ידי בעל המניות הנוסף בבונוביל 95, מנחם טולר (להלן - טולר). אפרתי, בתגובתו, הסכים למתן הסעדים להם עתר המשיב 1. טולר העלה בתגובתו טענות שונות כנגד אפרתי ולגופו של עניין טען כי לבונוביל 89 אין כל זכות בנכסיה של בונוביל 95. בית המשפט נתן את החלטתו בבקשה ביום 8.2.96. בהחלטה נקבע, כי המשיב 1 רשאי לתפוס גם את נכסיה של בונוביל 89 אשר נמצאים ברשותה של בונוביל 95, וכי לשם איתורם הוא זכאי לקבל את ספרי החשבונות והמסמכים של בונוביל 95. כן מונה המשיב 1 לכונס נכסים זמני על מניותיו של אפרתי בבונוביל 95. אחר הדברים האלה השתלט המשיב 1 על רכוש אשר נמצא בשלוש חנויות בתל אביב ובמחסן בהרצליה ומכר אותו במכירת חיסול, אשר נערכה מיום 9.2.96 עד יום 18.2.96. כמו כן תפס המשיב 1 מסמכים שונים של בונוביל 95. תמורת המכירה הועברה בהמשך לבנק הבינלאומי. ביום 7.4.96 שוחרר המשיב 1 מתפקידו ותחתיו נתמנה המשיב 2, עורך-הדין ג' הירשמן. ביום 9.9.98 שוחרר גם המשיב 2 מתפקידו. להחלטה אחרונה זו ולהליכים שקדמו לה נשוב בפירוט בהמשך.

3.         ביום 29.8.95 נעשה הסכם להקמתה של בונוביל 95 (להלן - הסכם ההקמה). מאוחר יותר היא  התאגדה ונרשמה באופן פורמלי. לפי הסכם ההקמה היו בעלי מניותיה של בונוביל 95, בחלקים שווים, אפרתי (שהוא ורעייתו היו בעלי המניות של בונוביל 89) וטולר. בעוד הליכי הכינוס והמימוש בבונוביל 89 מתנהלים, חלו תמורות גם בבונוביל 95. ביום 31.1.96 הגיש טולר בקשה  לפירוקה של בונוביל 95 ויחד עימה בקשה למינוי מפרק זמני. ביום 19.2.96 מונה עורך דין אנושי למפרק הזמני של בונוביל 95 וביום 3.7.96, לאחר שניתן כנגד בונוביל 95 צו פירוק, הוא מונה למנהל מיוחד שלה. ביום 10.9.03 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט של פירוק בקשה לקבלת רשות להגשת תביעה כנגד המשיבים 5-1. בתביעה אשר אישורה התבקש נטען, כי הרכוש אשר נתפס על ידי המשיב 1 בחנויות בתל אביב ובמחסן בהרצליה היה בבעלותה של בונוביל 95 וכי המשיב 1 השתלט עליו שלא כדין, למרות שהוזהר על כך. כן נטען, כי המשיב 1 התרשל במכירת הרכוש וגרם לכך שיימכר במחיר הנמוך ממחיר השוק. כלפי המשיב 2 נטען, כי חילק את כספי התמורה שהגיעה לידיו לנושיה של בונוביל 89, למרות שהיה מודע כי בונוביל 95 טוענת לבעלות על הרכוש שממכירתו הגיעה התמורה. כלפי המשיבים 3 ו-4 נטען כי כמעסיקיהם של המשיבים 1 ו-2 הם חבים באחריות ישירה ושילוחית למעשיהם. לגבי המשיב 5, הבנק הבינלאומי, נטען כי קמה כלפיו עילה של עשיית עושר ולא במשפט בשל כך שנהנה מכספי התמורה אשר הוזרמו אליו בלא שהיתה לו זכות בהם.

4.         הגשת הבקשה לאישור התביעה לא הייתה ההזדמנות הראשונה בה נחשף בית המשפט למחלוקת אודות הבעלות ברכוש אשר נתפס על ידי המשיב 1. נשוב עתה לתיאור ההליכים אשר קדמו לשחרורו של המשיב 2 מתפקידו. בקשתו הראשונה להשתחרר מתפקידו הוגשה בינואר 1997, בשל כך שסבר כי טיפולו בנכסי הכינוס של בונוביל 89 תם.  בהחלטת בית המשפט מיום 4.2.97 נענתה בקשתו בשלילה, מן הטעם שתפקידו ככונס נכסים על מניותיו של אפרתי בבונוביל 95 לא תם ולכן אין מקום לשחררו. ביום 3.7.97 הגיש המשיב 2 בקשה נוספת לשחרור מתפקיד. בבקשה זו עידכן, כי ביום 18.6.97 ניתן צו כינוס נגד אפרתי בהליך פשיטת רגל אשר התנהל בעניינו, ועל כן טיפולו בעניין המניות הסתיים. בבקשתו זו ציין המשיב 2 כמשיב את הכונס הרשמי. הכונס הרשמי מסר בתגובתו, כי משיחה עם המנהל המיוחד של בונוביל 95 עולה כי קרוב לודאי שתוגש תביעה נגד המשיב 2 ולכן מומלץ לקבוע דיון במעמד הצדדים. בית המשפט (כבוד השופטת אלשיך) הורה ביום 26.10.97 על קיום דיון בבקשה, אליו יזומן גם המנהל המיוחד. הדיון התקיים ביום 9.9.98. המנהל המיוחד לא התייצב, למרות שנשלחה לו תזכורת על כך יום קודם לכן. בעת הדיון (בפני כבוד השופטת  אלשיך) העמיד המשיב 2 את בית המשפט על כך שהמנהל המיוחד של בונוביל 95 השמיע כלפיו האשמות שונות ואף איים לתובעו ברשלנות. בית המשפט התייחס לדברים בהחלטתו והוסיף וציין כי למנהל המיוחד נשלחה הודעה על קיום הדיון והוא בחר שלא להופיע. מכך עולה, סבר בית המשפט, כי טענותיו של המנהל המיוחד הושמעו כאמירות בעלמא ואינן מהוות עילה שלא להיענות לבקשתו של המשיב 2 להשתחרר מתפקידו. ביום 16.9.98 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול ההחלטה מיום 9.9.98 בה טען כי נודע לו על קיום הדיון ביום 9.9.98 רק בבוקרו של אותו יום. המשיב 2 הגיב לבקשה ביום 27.10.98 וביקש לדחותה. ככל הנראה לא ניתנה החלטה בהליך זה ולא ננקטו בגדרו צעדים נוספים. הפעם הבאה בה הושמעה טענת המנהל המיוחד הייתה בבקשה לאישור הגשת תביעה, העומדת ביסוד הערעור דנא.

5.         בהחלטתו נשוא הערעור סירב בית משפט קמא להתיר הגשת תביעה נגד המשיבים 4-1, אך אישר את הגשתה כנגד הבנק הבינלאומי. בית המשפט קבע, כי בהחלטתו מיום 9.9.98 הוא שיחרר את המשיב 2 מחובותיו "במסגרת תפקידו בכלל ובייחוד בכל הקשור לטענות אשר הועלו ע"י המבקש (המנהל המיוחד - א.ג)". עוד הוסיף בית המשפט, כי הוא נוטה לדעה שהובעה על ידי הכונס הרשמי לפיה שיחרורו של כונס נכסים מתפקידו על ידי בית המשפט כולל באופן אוטומטי הפטר מכל חבות הנובעת מתפקידו. הפטר כזה נלמד, לגישת הכונס הרשמי, על ידי היקש מסעיף 316(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה) הקובע הפטר למפרק חברה אשר שוחרר בצו הכונס הרשמי. לאור מסקנתו כי המשיב 2 הופטר מחבותו, קבע בית המשפט כי יש ללמוד דין זהה, מכוח קל וחומר, גם לגבי כונס הנכסים אשר קדם לו, המשיב 1. נוכח חוסר האפשרות לתבוע את כונסי הנכסים, סבר בית המשפט כי לא ניתן גם לתבוע את  המשיבים 4-3 בעילה של אחריות שילוחית והבקשה לאשר הגשת תביעה כנגדם נדחתה אף היא. עם זאת, בית המשפט לא ראה מניעה להגיש תביעה כנגד הבנק הבינלאומי, והבקשה להרשות הגשת תביעה נגדו אושרה.

טענות הצדדים

6.         בערעור בפנינו משיגה בונוביל 95, באמצעות המנהל המיוחד, על החלקים בהחלטת בית משפט קמא אשר בהם הוא לא נעתר לבקשתה להרשות הגשת תביעה כנגד המשיבים 4-1. טענות בונוביל 95 סובבות סביב שני צירים. הציר האחד עניינו תפקידו והיקף שיקול דעתו של בית המשפט של פירוק בשוקלו האם לתת למפרק אישור להגשת תביעה בשם החברה. לשיטת בונוביל 95, שיקול דעתו של בית המשפט הינו מצומצם. מדובר בהליך מקדמי בו אין בית המשפט נצרך לבדוק את סיכויי התביעה לגופה, אלא די בכך שישתכנע שאין מדובר בתביעה מופרכת וחסרת כל סיכוי. לפיכך סבורה בונוביל 95, כי שגה בית משפט קמא כאשר בחן והכריע בטענת ההפטר של כונס הנכסים, אלא היה עליו לקבוע כי הטענה לפטור של כונסי הנכסים אינה הופכת את התביעה למופרכת על פניה ומקומה כטענת הגנה במסגרת ההליך העיקרי. הציר השני עניינו הכרעת בית המשפט כי הכונס הופטר מאחריות עם שחרורו. ראשית טוענת בונוביל 95, כי בהחלטה מיום 9.9.98 לא נאמר, בצורה ברורה או מרומזת, כי הכונס מופטר מאחריותו. בונוביל 95 אף מעלה השגות כנגד נסיבות שחרורם של המשיבים 2-1 מתפקידם, אשר הושג, לפי הטענה, תוך הסתרת עובדות והטעיית בית המשפט. היא מזכירה, כי פנתה לבית המשפט ביום 19.9.98 בבקשה לביטול ההחלטה לשחרר את המשיב 2, אך זו מעולם לא נדונה. עוד טוענת בונוביל 95 כי בדין הישראלי אין כל הוראה המחילה הפטר גורף לכונסי נכסים אשר שוחררו מתפקידם, ואין ללמוד היקש בעניין זה מההפטר הקיים למפרק אשר שוחרר מתפקידו, לפי סעיף 316(ג) לפקודה. את העובדה שהתביעה הוגשה זמן כה רב לאחר שבעלי התפקיד שוחררו מתפקידם מסבירה בונוביל 95 בכך שנאלצה לנהל התדיינות ארוכה להשבת מסמכיה אשר נלקחו על ידי המשיב 1, ואשר עיון בהם היה נחוץ לה לשם חישוב הסכומים להם היא זכאית.

7.         המשיבים, לעומתם, תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט קמא. לגישתם, עם סיום תפקידו של כונס הנכסים הוא משוחרר מכל חבות הנובעת מתפקידו. זאת, אם מכוח היקש מסעיף 316(ג) לפקודה ואם מכוח קונסטרוקציות אחרות. המשיבים מדגישים כי מבחינת שיקולים של מדיניות משפטית אין זה ראוי להותיר את בעלי התפקיד, הפועלים כקציני בית המשפט, חשופים לסיכון של הגשת תביעה לאחר שחרורם. עוד נטען כי המנהל המיוחד מושתק מלהעלות טענות כנגד המשיבים, לאחר שלא הופיע לדיון בנוגע לשחרורו של המשיב 2. המשיב 1 אף טוען כי על התביעה כנגדו חלה התיישנות שכן חלפו מעל שבע שנים מאז ששוחרר מתפקידו, ועד להגשת התביעה לא נעשתה כל פנייה אליו. המשיב 2 גם מכחיש את טענותיו של המנהל המיוחד וטוען כי ניתנה לו גישה חופשית למסמכיה של בונוביל 95 אשר היו תחת ידו. עוד הוא מציין, כי גם לפי גירסתו של המנהל המיוחד חלפה למעלה משנה מעת שהגיעו לידיו המסמכים ועד שהוגשה התביעה. למותר לציין, כי גם לגופה של תביעה טוענים המשיבים כי אין לה שחר וכל אשר נעשה היה כדין ובסמכות. המשיב 5, הבנק הבינלאומי, סווג בהליך דנא כמשיב פורמלי, אולם הוא שלח הודעה בה תמך בהותרת ההחלטה נשוא הערעור על כנה. המשיב 6, הכונס הרשמי, תומך אף הוא בהחלטתו של בית משפט קמא. כן חוזר הוא על עמדתו, כי יש להקיש מסעיף 316(ג) לפקודה וללמוד, כי כונסי נכסים מופטרים, עם שחרורם,  מכל החובות הנובעים ממעשיהם או מחדליהם במילוי תפקידם.

סעיף 307 לפקודת החברות

8.         עם תחילתם של הליכי הפירוק עוברות סמכויות הניהול של החברה מידי האורגנים אל המפרק. הבדל מרכזי בין ניהול חברה סולבנטית לניהול חברה חדלת פירעון מונח במידת ההתערבות של בית המשפט. בעוד בית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות אשר התקבלו על ידי האורגנים המוסמכים של חברה סולבנטית ומתפקדת, למעט במקרים חריגים ועל פי העילות הקבועות בחוק, הרי מידת הפיקוח שלו על ניהול חברה בפירוק בידי המפרק הינה הדוקה הרבה יותר (ראו צ' כהן פירוק חברות (2004), עמ' 231) (להלן - כהן). בהתאם, מונה סעיף 307 לפקודה רשימה של פעילות אשר ביצוען על ידי המפרק מצריך את אישור בית המשפט (או ועדת הביקורת). בחלק הרלוונטי לענייננו קובע הסעיף:

307. (א)     המפרק מוסמך, באישור של בית המשפט או של ועדת הביקורת -

(1)     לתבוע או להתגונן בכל תובענה והליך משפטי, בשם החברה;

...

אם כן, על מנת שיוכל המפרק לתבוע בשם החברה עליו לקבל לשם כך את אישורו של בית המשפט של פירוק (או של ועדת הביקורת). השאלה הטעונה הכרעה היא מהם השיקולים אשר ידריכו את בית המשפט בדונו האם לתת אישור כאמור. בע"א 3322/92 אברהם פלוק נ' משה זינגל (לא פורסם) נקבע, כי "המטרה לשמה נדרש אישור בית המשפט להגשת תביעות על ידי המפרק אינה הגנת הנחקרים, אלא הגנת הנושים דווקא. החשש הוא שהכסף שעוד נותר בחברה עלול להתבזבז על תביעות סרק של המפרק, והאישור נועד למנוע מצב זה" (פיסקה 7). שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 307(א)(1) מרוכז, איפוא, בבחינת הבקשה מנקודת מבטם של נושי החברה שבפירוק. האינטרס שלהם הוא זה שבעיקרו מדריך את בית המשפט, אשר יסרב להתיר הגשת תביעה אם ישתכנע שאין בה כדי להועיל לחברה שבפירוק. נקודה נוספת לה יש ליתן משקל היא, כי סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 307 לפקודה נושאת אופי של פיקוח, והוא לא יתערב על נקלה בשיקול דעתו של המפרק (ראו כהן, עמ' 307-306). לפיכך, שלב אישור הגשת התביעה אינו צריך להפוך לבחינה מדוקדקת של סיכויי התביעה ומידת הטובה שתצמח ממנה לחברה שבפירוק. די בכך שבית המשפט ישתכנע שהיא אינה מופרכת או לא כדאית על פניה כדי שיימנע מלחסום אותה בעודה בשלב כה מקדמי (ראו, פש"ר (ת"א) 590/97 בש"א 26776/00 עו"ד ארז נ' עו"ד וולובסקי (השופטת ו' אלשיך)).

9.         מהעקרונות האמורים נגזרת גם דרך התייחסותו של בית המשפט לטענות הגנה שונות העשויות להיות מועלות על ידי הנתבעים. בית המשפט אינו בוחן האם אכן ראוי כי תתקבל טענת ההגנה העשויה לעלות על ידי הנתבעים, אלא מה הסיכוי לקבלתה. רק אם יגיע בית המשפט למסקנה כי הסיכוי שטענת ההגנה תתקבל הוא כה גבוה עד כי הגשת תביעה היא חסרת תוחלת, אזי מוצדק כי יסרב מסיבה זו לאשרה. בעשותו כן אין בית המשפט סוטה מהעיקרון כי עליו לבחון בעיקר את אינטרס הנושים, אלא מיישם אותו. טענות ההגנה הצפויות של הנתבעים אינן נלקחות בחשבון בשל היותם אינטרס של הנתבעים, אלא בשל השלכתם על כדאיותה של התביעה לנושי החברה בפירוק. בגדרה של אמת מידה מצומצמת זו, רשאי בית המשפט להתחשב בכל מגוון טענות ההגנה אשר עשוי הנתבע להעלות במסגרת ההליך העיקרי אשר יתנהל נגדו אם תאושר הגשת התובענה. טענות אלו כוללות טענות סף, כגון טענת התיישנות וטענה לקיומו של מעשה בית דין, אולם אינן מוגבלות לטענות מעין אלו. בית המשפט רשאי לבחון גם את התשתית העובדתית אשר עליה מסתמכת התביעה ואם הוא מגיע למסקנה כי סיכויי התביעה מופרכים בעליל הוא יימנע מלאשרה.    

מן הכלל אל הפרט

10.       האם התביעה נגד המשיבים 4-1 נשענת על קנה כה רצוץ עד כי ראוי, לטובתה של בונוביל 95, כי בית המשפט לא יאשרה? אני סבור שהתשובה חיובית. הארכנו במידת מה בתיאור האירועים שקדמו להגשת הבקשה נשוא הערעור, על מנת להבהיר כי הנסיבות הינן כה קיצוניות עד כי ראוי שדרכה של התביעה תיחסם עוד בשלב כה מקדמי. סוגיית בעלותה של בונוביל 95 ברכוש נשוא המחלוקת עלתה לדיון לפני בית המשפט בשתי הזדמנויות. הפעם הראשונה הייתה כאשר ביקש המשיב 1 מבית המשפט, במסגרת בקשה למתן הוראות, לכלול במסגרת נכסי הכינוס גם רכוש של בונוביל 89 אשר הוברח אל בונוביל 95. כזכור, הורה בית המשפט, ביום 8.2.96, שהמשיב 1 מוסמך לתפוס את נכסי בונוביל 89 הנמצאים ברשותה של בונוביל 95. אפשר אמנם כי, כטענת בונוביל 95, אין בכך הכרעה סופית בדבר הזכויות ברכוש המסוים שנלקח. אולם, הדבר מלמד כי צעדיו של המשיב 1 נעשו תוך יידוע בית המשפט ופעולה על פי הנחייתו. ככל שסברה בונוביל 95 כי טענותיה לזכות ברכוש לא נדחו בהחלטה האמורה של בית המשפט, רשאית הייתה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, מהלך אותו לא נקטה. הפעם השנייה בה עלה הנושא בפני בית המשפט היה סביב הדיון בבקשת השחרור של המשיב 2. המנהל המיוחד זומן לדיון בשנת 1998 בדיוק לשם שמיעת טענותיו כנגד התנהלותו של המשיב 2, בגינם הוא מבקש כיום להגיש נגדו תביעה. המנהל המיוחד לא התייצב לדיון ובית המשפט הסיק מכך שבטענותיו אין ממש. כלומר, ישנה הכרעה שיפוטית הדוחה את טענותיו של המנהל המיוחד. המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד ובכך יש ללמד כי הבין שיש בה כדי להשפיע על כוונתו לתבוע את המשיב 2. לבקשה הוגשה תגובה. בסיכומיה בהליך שבפנינו מציינת בונוביל 95 באופן לקוני כי "בקשה זו מעולם לא נדונה". אין היא מסבירה מדוע לא ניסתה, במשך למעלה מחמש שנים (!), לקדם את הטיפול בתיק על דרך של בירור גורלה של הבקשה. בלי להיכנס לגופה של טענת בונוביל 95 כי לשם גיבוש תביעתה נזקקה למסמכים שונים אשר לא הועברו לה על ידי מי מהמשיבים, אין הסבר מספק מדוע נזנח הליך קיים שבגדרו כבר נפרשה בפני בית המשפט המחלוקת סביב התנהגות המשיב 2. עובדה זו, בהצטברה לשאר הנתונים בתיק, מלמדת כי לתביעה המבוקשת אין יסוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ