אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שחרור מואשמים בקשירת קשר לביצוע לפשע ועבירות נוספות לחלופות מעצר

שחרור מואשמים בקשירת קשר לביצוע לפשע ועבירות נוספות לחלופות מעצר

תאריך פרסום : 13/02/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
663-08
12/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
1. סדיק סרחאן
2. בכר סרחאן

עו"ד א' סגל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ז' אריאלי
החלטה

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) להורות על מעצרו של עורר 1 עד תום ההליכים נגדו ולהותיר על כנם את תנאי מעצר הבית המלא של עורר 2 בבית דודו בכפר מג'דל כרום. העורר 1 מבקש לשחררו לחלופת מעצר, ואילו עורר 2 מבקש כי יתאפשר לו לצאת לעבודה בפיצרייה שבבעלות המשפחה בפיקוח ובתנאים שייקבעו.

1.        כתב אישום שהוגש נגד העוררים מייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, החזקה ונשיאת נשק, החזקת סכין ואגרופן ואיומים.

           על-פי העובדות הנטענות בכתב האישום, קיים בין העוררים, אב ובנו, לבין עומר מטר (להלן: המתלונן), סכסוך. ביום 24.11.07, לאחר שהתנהלו בין המתלונן לבין הבן, עורר 2, חילופי דברים, קשרו העוררים קשר לפגוע במתלונן. הם הגיעו לאזור מגוריו של המתלונן ברכבו של העורר 1 כשהם מצוידים באקדח - אותו נשאו שלא כדין וללא רשות - וכן בסכינים ובאגרופן. המתלונן ובניו עמדו אותה עת מחוץ לביתם יחד עם אנשים נוספים. עורר 1 עצר את רכבו בסמוך לבית המתלונן והתנהל דין ודברים בין המתלונן ובניו לבין העוררים, אשר במהלכו בעט בנו של המתלונן ברכבו של עורר 1. העוררים המשיכו בנסיעה למקום סמוך, ואז עצרו וירדו מהרכב כשבידיהם האקדח והסכין, ותוך שעורר 2 מאיים על המתלונן כי ירצח אותו. על-פי הנטען, העוררים ירו כשבע יריות לעבר המתלונן ולעברם של בניו ושל יתר הנוכחים בחצר, אך אלו נמלטו מהמקום ולא נפגעו מהיריות בפועל.

2.        בד בבד עם הגשת כתב אישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר 1 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. יובהר, כי מכיוון שהעורר 2 שוחרר עוד קודם לכן לחלופת מעצר, לא התבקש מעצרו מאחורי סורג ובריח.

3.        בית המשפט המחוזי בחן את חומר החקירה והגיע לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את העוררים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ובהן עדויות המתלוננים, עדויות עדים שנכחו במקום בזמן האירוע וראיות חפציות שונות שנמצאו בזירה, לרבות כדור אקדח שנמצא ברכבו של עורר 1 וכן סכינים ואגרופן שנמצאו אף הם ברכב מבלי שהעוררים נתנו לכך הסבר. בית המשפט מצא כי סדרת העבירות המיוחסת לעוררים, עבירות אשר בוצעו לכאורה תוך נטילת החוק לידיים, מסכנת את שלום הציבור ואת בטחונו. עוד ציין, כי לכאורה העוררים ירו כדי לפגוע במתלונן במטרה ליישב סכסוך ביניהם, וזאת תוך הפגנת זלזול ואדישות לחיי בני אדם שנמצאו בסביבתם הקרובה. לנוכח האמור, סבר בית המשפט כי קיימת עילה למעצרם של העוררים בשל החשש למסוכנות, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק) וכן בשל החשש לשיבוש מהלכי משפט, כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק.

           לצד זאת, ובהתאם לסעיף 21(ב) לחוק, ביקש בית המשפט לבחון האם ניתן להורות על שחרורו של העורר 1 לחלופת מעצר. בעניין זה, מצא בית המשפט לאבחן בין עורר 1 לבין בנו, עורר 2, בעיקר בשל עברו הפלילי של עורר 1 הכולל 13 הרשעות קודמות, לעומת היעדר הרשעות קודמות בעברו של עורר 2. בית המשפט התרשם כי עורר 1, חרף חלוף הזמן מאז העבירה האחרונה שביצע, "מתקשה לכאורה לנטוש את שביל העבריינות", ובנסיבות אלו, על רקע רצף העבירות שביצע בעבר וחומרתן, ובשים לב לאופיו האלים של האירוע המיוחס לו, מצא כי יש צורך שהוא יישאר במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לגבי עורר 2, קבע בית המשפט כי בשים לב לחלקו הנטען באירוע ולנסיבות האירוע, אין להקל בתנאי שחרורו.

           לאחר כל האמור, הוסיף בית המשפט כי "ככל שיחול כרסום בראיות אם לאחר קבלת חוות הדעת ממעבדת הנשק ואם לאחר שמיעת הראיות בתיק, פתוחה בפני המשיבים הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר בהתאם לדין".

           על כך הערר שלפניי.

4.        בא-כוח העוררים, אשר טען כל שניתן למרשיו, אינו חולק על כך שקיימות ראיות לכאורה נגדם אך מבקש לשכנע בחולשת הראיות בהבהירו כי מדובר בראיות "טכניות" ולא בראיות שעליהן ניתן יהיה לבסס הרשעה. הוא מבהיר כי עיקר הראיות מתבססות על עדויות בני משפחת המתלונן שלא סיפרו סיפור תואם וטוען כי קיימות בתיק עדויות המתארות את בני משפחת המתלונן מזוינים באלות, בקרשים ובאבנים, ושלפיהן המתלוננים הציבו מחסום כדי ללכוד את העוררים, אשר לא יכלו שלא לעבור ליד בית המתלוננים בדרכם לבית מגוריהם. הוא מדגיש גם כי איש לא נפגע באירוע וכי אין סימני ירייה - לא בבית המתלונן ולא ברכבו של עורר 1. לטענתו, לא יתכן כי נורו שבעה כדורים מאקדח מבלי שיישאר סימן כלשהו במקום. בהקשר זה טוען הסנגור כי המשטרה לא חיפשה ראיות ולא ערכה בדיקות, ובפרט כי לא נבדקו בגדי העוררים וממילא על כן לא נמצאו בהם שרידי ירי. הוא מודע לכך שבשיער ראשו של עורר 1 נמצאו שרידי ירי, אך סבור שיתכן וממצא זה יסודו בכך שנלקחה דגימת שיער מראשו על-ידי שוטר בתחנה מבלי שזה לבש כפפות לצורך כך. עוד סבור הסנגור כי היה על המשטרה לקחת טביעות אצבע מהתרמילים שנמצאו במקום.   

           בנוסף, מלין הסנגור על כך שנגד בני משפחת המתלונן לא הוגש כתב אישום, ולדבריו, במצב זה הקרבנות הפכו למעשה לנאשמים, בעוד המעוולים האמיתיים הפכו לקרבנות. בהקשר זה מפנה הסנגור לקביעת בית המשפט קמא לפיה המתלונן ומשפחתו תקפו את העורר 2 ואת רכבם של העוררים, כפי שגם עולה לטענתו בבירור מחלק מהעדויות. לדבריו, לא קיים סכסוך בין המתלונן והעוררים ולא היה קשר ביניהם מזה שנים, ולמעשה מאז שהמתלונן, בהיותו ראש מועצה, פיטר את עורר 1 מעבודתו במועצה לפני שנים מספר. לטענתו, המתלונן הוא שהכה את עורר 2, זה האחרון הזמין את עורר 1 על מנת שיחלצו מהמצב, ומכאן ואילך התגלגלו הדברים כפי שהעוררים תיארו. לשיטת הסנגור, הניסיון של המתלונן ליצור מניע לירי הוא חסר בסיס. בנוסף מפנה הוא לכך שבדברי המתלונן וקרוביו קיימות סתירות, ומציין כי העדים האזרחים שאינם מקבוצת המתלונן לא תומכים בגרסתו, וכי לכל היותר - כך לגרסתם - שמעו יריות במקום. הסנגור טוען גם נגד עצם החיפוש שנערך ברכבו של עורר 1 ונגד האופן שבו נערך.

           אשר לנסיבותיהם האישיות של העוררים, מציין הסנגור כי עורר 1 הינו בן 50, אב לבן ובנות, וכי הוא אדם נורמטיבי המתפרנס מעבודתו כבעל פיצרייה. הרשעותיו האחרונות הן משנות ה-90 כאשר במשך כ-18 שנה לא עבר כל עבירה. אשר לעורר 2, מציין הסנגור כי הוא בחור צעיר נעדר הרשעות קודמות, וכי היה פעמיים קרבן לאלימות. הוא מטעים כי המשפחה כולה סובלת מהיותו של האב במעצר, וכי מצבה הכלכלי קשה ביותר בשל כך. לפיכך, מבקש הסנגור להורות על שחרורו של עורר 1 ממעצרו לחלופת מעצר וכן להקל בתנאי שחרורו של עורר 2 כך שיתאפשר לו לצאת למספר שעות בכל יום לעבודה בפיצרייה.

5.        בא-כוח המשיבה מבהיר בתשובתו כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין הראיות עצמן, אלא אך באשר לעוצמתן. לטענתו, הראיות אינן "טכניות" כטענת הסנגור, אלא מדובר במארג ראיות המבסס את עובדות כתב האישום. לדבריו, עדויות המתלונן ובני משפחתו יוצרות תמונה ברורה של האירועים, אשר למולה הכחשות העוררים בלבד, כאשר עורר 1 טוען שלא ירה כלל. חיזוקים לעדויות המתלונן ובני משפחתו ניתן למצוא לדבריו בשרידי הירי שנמצאו בשערות ראשו של עורר 1, כמו גם במכוניתו, בה נמצאו חלקיקים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי. בנוסף נטען כי במכונית נתפס כדור בקוטר 9 מ"מ, אשר סביר כי נורה מאקדחו של עורר 1, וכן נתפסו סכינים ואגרופן. במקום אותו תיארו המתלוננים כמקום הירי, נמצאו גם שלושה תרמילים של אקדח. מעבר לכך סבור בא-כוח המשיבה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

6.        כידוע, בית המשפט הבוחן את שאלת קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר להרשעה על בסיס הראיות שהובאו בפניו, ככל שאלו תוכחנה במהלך המשפט (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133, 148 (1996)). ככלל, בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחינת מהימנותן של האמרות שבפניו, לבחינת סתירות בין העדים או לבחינת משקלן של הראיות (בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל, פד"י נא(3) 817 (1997); בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.4.2005)). יחד עם זאת, על בית המשפט להתחשב גם בעוצמה הלכאורית של הראיות, וזאת על פניהן ומבלי להיכנס לשאלת המהימנות, על מנת לבחון הצדקתו של מעצר עד תום ההליכים, שהרי מעצר זה שולל את זכותו הבסיסית של אדם לחירות ולחופש תנועה, זכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

7.        חומר הראיות שבידי המשיבה נבחן בקפידה על-ידי בית המשפט קמא והוצג גם בפניי. כבית המשפט המחוזי, שוכנעתי גם אני כי לגבי העוררים שניהם קיימות ראיות לכאורה המבססות את המיוחס להם בכתב האישום, ובהן הודעות המתלונן  ובניו המספרים על היריות שירה לעברם עורר 1 כשלצידו עורר 2. כזכור, עוד סיפרו הם כי בנו של המתלונן בעט בדלת האחורית של רכבו של העורר 1, כי נורו בין חמש לשבע יריות, וכי בידי עורר 2 נראתה סכין כאשר ירד מהרכב עם עורר 1. התיאור בעיקרו - כפי שנמסר מפי המתלונן ומשפחתו - זהה. חלק מהם גם השתתפו בעימותים עם עורר 2 ועמדו על תאור זה של האירוע כפי שמסרו למשטרה מהשלב הראשון של חקירתם. המתלונן גם העלה אפשרות שהסיבה לירי היא העובדה שהביא לפיטוריו של עורר 1 מספר שנים קודם לכן, בהיותו ראש מועצה, והוסיף כי יש אנשים ש"מחממים" את העורר 1 נגדו.

           גרסת העוררים, כפי ששבו והבהירו אותה בחקירתם, היא כי לא קיים סכסוך בינם לבין המתלונן וכי ההתלקחות אירעה אך על רקע המפגש בין המתלונן לעורר 2  והעלבונות שהטיח המתלונן בעורר 2. לטענת עורר 2, המתלונן אף סטר לו על פניו ואיים כי ישלח אנשים שיהרגו אותו, ולכן ברח לכיוון מוסך בו מצא מחסה והגנה מפני המתלונן ובניו, אשר ביקשו לפגוע בו. המתלונן נחקר על הטענה בדבר הסטירה שסטר לעורר 2 והכחיש את הדברים. מכל מקום, וכפי שעולה מחומר הראיות, ככל הנראה אף המתלוננים תרמו להתלהטות הרוחות, לאיומים ולמכות. מטעם המשיבה נמסר בהקשר זה כי התנהלה חקירה גם נגד המתלוננים וכי התיק נגדם עדיין תלוי ועומד וטרם נתקבלה בו החלטה.

8.        לעדויות השונות מתווספות גם הראיות החפציות שנמצאו בזירת האירוע, ובהן שלושה תרמילי אקדח שנמצאו במקום שבו, על-פי תיאורם של המתלוננים, אירע הירי; תרמיל שנמצא במכוניתו של עורר 1; שרידי הירי; וחוות-הדעת שהוצגה בפניי באשר לשרידי ירי שנמצאו בשערותיו של עורר 1, המסבכות אותו באירוע ומחייבות הסבר מצדו. הסנגור ניסה כאמור להעלות השערות בעניין שרידי הירי בשיערו של העורר. טענות מסוג זה מקומן להתברר במסגרת שמיעת הראיות בפני הערכאה הדיונית. בשלב זה, חוות-הדעת באשר לשרידי הירי שנמצאו בשערות ראשו של העורר 1 מהווה חיזוק משמעותי לעדויות המתלוננים, כשברקע גם חילופי הדברים, הקללות ויתכן גם הסטירה, שהיו בבחינת יריית הפתיחה למה שאירע לאחר מכן. עוד אזכיר את עדותו של כמיל כמאל נזאל (להלן: נזאל) אליה הפנו שני הצדדים, בציינם כי מדובר בחברו של עורר 2, שהיה אתו ועם חבר נוסף שעה שהמתלונן רצה - על-פי הנטען - להכות את עורר 2. גם לדבריו של נזאל, עורר 2 נכנס למוסך וביקש מחסה מפני המתלונן ובניו עד שאלה עזבו את המקום. אז הגיע עורר 1 ולקח את עורר 2 הביתה, כאשר בדרכם עברו ליד ביתו של המתלונן שיחד עם בניו ירד להכות את העוררים. כך מספר נזאל: "אבא של בכר ירד מהמכונית שלף אקדח והתחיל לירות עליהם, כמו שראיתי הם ירדו עם מקל מעץ אלה הם ברחו ואבא של בכר הלך". בהמשך הודעתו נשאל נזאל על האקדח ממנו ירה עורר 1. הוא השיב כי הוא לא ראה אותו, ובאשר לירי סיפר "הייתי רחוק מאוד אבל שמעתי רק קולות של ירי" והוסיף שלמעשה לא ראה אותו יורה. ברי כי לא ניתן בשלב זה להסיק מסקנות חד-משמעיות מעדותו של נזאל ולקבוע מדוע שינה מהדברים שאמר קודם לכן, כאשר לא נתן הסבר לכך בהודעתו. לא ניתן לקבוע שיש בדבריו כדי לחזק את עדויות המתלוננים באשר לירי, ויתכן גם טיעון לפיו יש בדבריו דווקא כדי להחליש את עדויות המתלוננים. מכל מקום, לא ניתן להכריע בדבר בשלב זה ובטרם נשמעו הראיות בתיק, והדעת נותנת כי הדברים יתבררו בהמשך במסגרת ההליך העיקרי. לראיות שפורטו יש להוסיף גם את הכחשתו של עורר 1 ואת העובדה כי לא נתן הסבר להימצאות הכדור במכוניתו, כמו גם להימצאותם של הסכין והאגרופן. אף לשרידי הירי בשערו לא ניתן הסבר מפיו.

           כאמור, המסקנה המתבקשת מעיון בחומר הינה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העוררים, אשר אינה רק "טכנית" כטענת הסנגור. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענת הסנגור לפיה העדים המתארים את הירי הם המתלוננים, טענה אשר המשקל שיש לתת לה ילובן ויתבהר וודאי במהלך חקירת העדים והטיעונים בבית המשפט.

9.        אכן, מצוות סעיף 21(ב) לחוק המעצרים היא כי גם כאשר קיימת עילה למעצרו של נאשם יש לבחון האם ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה. אם נאמר כי בכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה המסקנה המתבקשת הינה כי מסוכנותו של הנאשם אינה מאפשרת שחרורו לחלופת מעצר, נמצאנו מרוקנים את חובת שקילת החלופה מתוכן. גם במקרה זה יש לבחון איפוא חלופת מעצר.

           בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד עניינו במעשה. על בית המשפט לשקול האם המעשה מעלה חשש למעשים דומים מצדו של הנאשם. השני  מתמקד בעושה. על בית המשפט לשקול האם נשקפת מהנאשם סכנה לציבור או ליחידיו (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסמה, 19.7.2004)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ