אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שחף גבריאל נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

שחף גבריאל נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

תאריך פרסום : 09/11/2017 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה (כביש חוצה ישראל), תשנ"ה-1995
466-15
21/03/2017
בפני חברי הוועדה:
1. עו"ד לאה מרגלית - יו"ר הוועדה
2. עו"ד שלמה דולב - חבר הוועדה
3. עו"ד גיא לויאן - חבר הוועדה


- נגד -
העורר:
שחף גבריאל
המשיבה:
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ ע"י ב"כ ממשרד יהודה רווה ושות'
החלטה סופית בערר

 

חבר בית הדין, עו"ד גיא לויאן:

רקע וטענות הצדדים:

  1. העורר טוען בכתב הערר, שרכב מס' רישוי 9037935 (להלן – "הרכב"), אשר בגין נסיעותיו מיוחסים לו החיובים בערר, היה בבעלות אשתו (כיום גרושתו) וכי מעולם רכב זה לא היה בבעלותו או רשום על שמו. העורר גם מכחיש את ביצוע הנסיעות ברכב במועדים הרלוונטיים שבגינם מייחסת לו המשיבה את החיובים בערר. לטענתו, הוא ואשתו התגרשו בתחילת שנת 2011 והרכב נותר על שם גרושתו. כמו כן, העורר טוען שמשנת 2010 (סמוך למועד הגירושין) הוא אינו מתגורר בדירה שברח' ניצה 2 בנתניה, שאליה נשלחו הודעות התשלום ע"י המשיבה.
  2. לטענת העורר, ביום 19.6.15 (ערב שבת בשעה 17:30) הופיע אדם בכתובת בית הוריו, ומסר לידם אזהרה מההוצל"פ בגין החיובים שבערר. לטענתו, הוא לא קיבל מעולם כל חשבון לתשלום מהמשיבה בגין נסיעותיו של הרכב, וכאמור, משנת 2010, הוא איננו מתגורר ברח' ניצה 2 בנתניה, שאליה נשלחו החשבונות לתשלום. העורר טוען, שלאחר קבלת האזהרה פנה לב"כ המשיבה, המייצג אותה בהליכי ההוצל"פ, ומסר כי הוא אינו הבעלים הרשום של הרכב. לטענתו, נציגי ב"כ המשיבה לא הכחישו שאינו הבעלים של הרכב, אך טענו שהוא זה שצירף את הרכב למנוי ומי שנתן את הוראת הקבע לחיוב בגין הנסיעות, ולכן הוא החייב החוקי הנדרש לשאת בתשלום החיובים שלא שולמו.
  3. המשיבה טוענת בכתב התשובה, כי הרכב צורף על-ידי העורר למנוי וידאו החל מיום 15.7.10, ובהתאם לפרטים שמסר העורר במועד צירוף הרכב למנוי, כל החשבונות נשלחו לכתובת - רח' ניצה 2, נתניה. המשיבה נתקלה, לטענתה, בקשיים בגביית חיובים החל מיום 1.7.13. לטענתה, ביום 15.7.13 נשלח לעורר מסרון המיידע אותו אודות הבעייתיות באמצעי התשלום, ורק ביום 5.9.14 פנה העורר לראשונה אל המשיבה וטען כי הרכב אינו ברשותו כבר 4 שנים, וכי אין לו כל כוונה לשלם את החוב.
  4. לטענת המשיבה, שמשהותיר העורר את החוב על כנו, היא שלחה לו, ביום 30.11.14, לכתובת המצוינת בחשבון המנוי, מכתב התראה ראשון, בו התבקש העורר להסדיר את חיוביו בתוך 14 ימים, שאם לא כן יועבר החוב לטיפול משפטי. לטענת המשיבה, העורר פנה אליה ביום 8.12.14 ובמסגרת שיחה זו נמסרו לו מידע מפורט בדבר הנסיעות וכן נשלחו אליו העתקי החשבוניות. ביום 25.12.14 קוימה, לטענת המשיבה, שיחה עם מי מטעמו של העורר, במהלכה נמסר פעם נוספת מידע על החוב וצוין שאם לא ישולם החוב, יינקטו הליכי הוצל"פ. משלא שילם העורר את חובו, ולאחר שנשלחו לעורר 3 מכתבי התראה, הועבר החוב לטיפול משפטי, וביום 3.3.15 נפתח נגד העורר תיק בהוצל"פ. הערר הוגש רק ביום 5.7.15.
  5. המשיבה טוענת, כי לאור העובדה שהרכב היה רשום בחשבון מנוי, אין כל רלוונטיות לבעלות ברכב, וכי המשיבה מחויבת לפעול בהתאם להוראות הסכם המנוי, לרבות משלוח החשבונות לכתובת שנמסרה במסגרת הסכם המנוי, כפי שמשיבה עשתה לטענתה. כמו כן, המשיבה סבורה שהעורר הגיש את הערר בשיהוי ניכר.
  6. בתגובתו לכתב התשובה, טען העורר שהוא למד מכתב התשובה ונספחיו שביום 12.6.12 נמסרה למשיבה הודעה "על שינוי ועל ניתוק הקשר במנוי" וכי מאותו מועד היה עליה להפסיק את המנוי. העורר חזר והלין על משלוח החשבוניות לכתובת שאינה כתובתו וטען כי המשיבה צריכה הייתה להבין כי הכתובות שגויה, כאשר דברי הדואר לא נדרשו פעם אחר פעם. עוד טען העורר, שגם אם הוא פנה אל המשיבה לראשונה, ביום 5.9.14, כפי שנטען על-ידה, הרי שממועד זה המשיבה צריכה הייתה לפנות לגביית החוב מהבעלים הרשום של הרכב.

בהמשך הגיש העורר לתיק הערר תצהיר של מר דניאל אמזלג (להלן: "מר אמזלג" או "קונה הרכב"), אשר בו הצהיר מר אמזלג, בין היתר, כי קנה את הרכב ביום 2.10.12 וכי באותו היום העביר את הרכב על שמו ויצר קשר עם המשיבה על מנת לצרף רכב זה למנוי על שמו.

  1. בהתאם להחלטת יו"ר הוועדה, המשיבה הגישה תגובתה לתצהירו של מר אמזלג, בו טענה, בין היתר, כי טענות העורר מהוות הרחבת חזית ויש לדחותן. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי מר אמזלג אכן התקשר למוקד השירות שלה ביום 2.10.12, אולם בשיחה זו רק ביקש להסיר רכב אחר שהיה משויך למנוי על שמו, אך הוא לא ביקש לצרף את הרכב למנוי. לטענתה, רק ביום 11.12.14 פנה מר אמזלג למשיבה בבקשה לצרף את הרכב לחשבון המנוי שלו.
  2. בהתאם להחלטת יו"ר הוועדה המשיבה הגישה את ההקלטה של השיחה עם מר אמזלג מיום 2.10.12.
  3. ביום 11.4.16 התקיים דיון בתיק בו נשמעו טענות הצדדים.

דיון:

  1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב לא היה בבעלותו של העורר במועדים הרלוונטיים לערר וכי הרכב צורף במהלך שנת 2010 למנוי על שם העורר. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם בשלב כלשהו המשיבה ביטלה או צריכה הייתה לבטל את הסכם המנוי על שם העורר, ולחייב את הבעלים הרשום של הרכב, או שמא בדין המשיכה לחייב את העורר בגין נסיעות אלה.
  2. העורר טען שהיה על המשיבה לבטל את המנוי בהתאם להוראה שניתנה לו על-ידי העורר או מי מטעמו. אולם, העובדות והראיות עליהן ביסס העורר את טענתו בדבר חובתה של המשיבה לבטל את הסכם המנוי לא היו משכנעות, לא התיישבו עם נסיבותיו של הערר ואף הופרכו בראיות המשיבה, כמפורט להלן.

ראשית, העורר הסיק על בסיס הרישום שנרשם בדו"ח בקשות שירות של המשיבה (שצורף כנספח 4 לכתב התשובה) מיום 12.6.12 ("סגירת איש קשר *חייבים חוקיים" פרטי איש הקשר שנסגר ...") כי המשיבה ידעה על הסרת הרכב מהמנוי, וזאת מכוח הודעה שנמסרה למשיבה כביכול במועד זה. אלא שהמשיבה סיפקה בדיון שהתקיים בפנינו הסבר לרישום זה, שהניח את דעתנו והוא אינו קשור בשום צורה לסיום המנוי על-ידי מאן דהוא, כפי שטען העורר.

יתירה מכך, טענה זו לא נטענה על-ידי העורר בכתב הערר, והעורר טען אותה רק לאחר שקיבל את כתב התשובה של המשיבה. אילו הודיע העורר או מי מטעמו על הפסקת המנוי הרי ששומה היה עליו להעלות טענה זו מיוזמתו בכתב הערר.

לא זו אף זו, אין כל הגיון בטענת העורר והיא אף אינה מתיישבת עם יתר טענותיו של העורר לפיהן הרכב נמכר ביום 2.10.12. בין היתר, העורר לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע הרכב הוסר מהמנוי על-ידו או על-ידי מי מטעמו 4 חודשים לפני מכירתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ