אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שחברי נ' מדינת ישראל

שחברי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/06/2013 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי נצרת
42302-02-13
12/06/2013
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
בסמה שחברי
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

המערערת קיבלה ששה דוחות תנועה (עבירות קנס) בגין עבירות תעבורה שנעברו בין ינואר למאי 2005 במכונית הרשומה על שמה. לטענתה היא לא עברה את העבירות, שכן המכונית (הרשומה על שמה) היתה בשימושו של אביה. היא מוסיפה עוד וטוענת, כי מעולם לא קיבלה הודעה על הדוחות, עד כי פנה אליה המרכז לגביית קנסות. לראיה היא מפנה לכך, שכתובתה הוחלפה במהלך השנים הללו, רמז לכך שהדוחות הגיעו לכתובת הישנה ולא לזו המעודכנת. עם קבלת הדוחות היא פנתה למטה הארצי של המשטרה ונענתה באורח חלקי: שניים מששת הדוחות בוטלו. מכאן באה בקשתה לבית המשפט קמא, בה היא טענתה להתיישנותן של העבירות מושא ארבעת הדוחות הנותרים (בשל אי המצאת הודעה עליהם), ולחילופין עתרה להארכת המועד להגיש בקשה להישפט.

לבקשת השופטת קמא הציגה המשיבה אישורי מסירה של הדוחו"ת. מסתבר מאסמתאות אלה, כי הדוחות נשלחו לכתובתה הרשומה של המערערת לפני יום 28.12.2006 (משמע לפני שהחליפה המערערת את כתובתה). הואיל וכך נשמטה הקרקע תחת טענת ההתיישנות, כך בית המשפט קמא. מכאן פנתה השופטת קמא לבחון האם הרימה המערערת את הנטל להוכיח כי לא קיבלה את הדוחות, נטל המוטל על שכמה לאחר שהמשיבה הציגה אסמכתא על משלוח הדוח בדואר רשום. נטל זה לא הורם על ידה. הסבר מניח את הדעת לשיהוי העצום בפנייה לבית המשפט לא ניתן מפי המערערת. מכאן באה דחיית בקשתה.

על החלטה זו מלינה המערערת, בערעור שהניחה לפניי, והיא שבה על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 נותן בידי מי שקיבל הודעה על תשלום קנס ("דוח") לבקש את ביטולו או לבקש להישפט על העבירה, וקוצב זמן לעשות כן (30 או 90 ימים, על פי מהות הבקשה). ועוד קובע ס"ק 229.ח2 לאותו חוק, כי אם לא שולם הקנס, ולא הוגשה בקשה לביטולו או בקשה להישפט בתוך המועדים הקבועים לכך כאמור, אזי יראו את מושא הקנס כמי שהודה בעבירה, הורשע ודינו נגזר לתשלום קנס בשיעור הנקוב בדוח.

במקרה שלפנינו עוסקים הדוחות בעבירות תעבורה מחודש ינואר עד מאי 2005 שלא שולמו במועדם, משמע את המערערת יש לראות כמי שהודתה, הורשעה ודינה נגזר. מסקנה זו אפשר ותהא שונה אם נשתכנע, כי הדוחות לא נמסרו בשעתם לידיה.

כאמור, לבקשת בית המשפט קמא הניחה לפניו המשיבה אישור על משלוח ארבעה דוחות באמצעות דואר רשום. על יסוד ממצא זה קבע בית המשפט, כי הודעה על העבירות הומצאה למערערת, כשהוא נסמך על תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, הקובעת לאמור:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

העבירות בהן עסקינן הן עבירות קנס. ככאלה – רואים את ההודעה לתשלום הקנס ("הדוח") כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחה בדואר רשום. חזקת המצאה זו שקובע החוק ניתנת לסתירה כאמור בסיפא לאותה תקנה, משמע בידי "הנמען" להוכיח שלא קיבל את ההודעה וגו'.

במקרה שלפנינו הראתה המשיבה, כי הדוחות הנ"ל נשלחו לכתובתה של המערערת. כיוון שכך קמה חזקת ההמצאה. לא נותר כי אם לבחון האם עלה בידי המערערת לסתור את החזקה. בסעיף 4 לתצהיר שתמך את בקשתה טענה המערערת, כי לא נודע לה על קיומם של הדוחות עד כי קיבלה הודעה מאת המרכז לגביית קנסות. מלים אחרות, המערערת התכחשה לקבלת ההודעה על הקנסות.

בית המשפט קמא קבע, כי לא עלה בידי המערערת להרים את הנטל שבסתירת החזקה. אלא שלכאורה היה מונח לפניו תצהירה של המערערת, שכאמור הצהירה שלא קיבלה הודעה על הדוחות. המערערת לא נחקרה שתי וערב על הצהרתה זו, כיוון שלא נתקיים כל דיון פרונטלי בבקשה.

בנסיבות אלה יש מקום לקבלת הערעור, על מנת שיתקיים דיון על-פה, ובמסגרתו תישמע המערערת, ותינתן לה שעת כושר לסתור את חזקת ההמצאה הקבועה בדין. אם יעלה בידיה להוכיח כך, כי אז יהא עלינו לומר כי העבירות התיישנו, משלא נמסרה הודעה עליהן בתוך שנה מיום שנעברו. ואם יימצא, כי המערערת לא סתרה את חזקת ההמצאה, עדיין תיוותר השאלה אם יש מקום להארכת המועד להגיש בקשה להישפט, ובה יהא על בית המשפט קמא לתת את דעתו, בהתחשב, בין היתר, בטענתה של המערערת (אם תימצא נכונה) לפיה המכונית הנ"ל לא היתה בשימושה כי אם בשימוש אביה.

משום כל הטעמים הללו הנני מקבל את הערעור ומורה על החזרת העניין לבית המשפט לתעבורה, שיפעל כאמור מעלה.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ