אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שותף לביצוע שוד שהסתיים במות הקורבנות הורשע בעבירת רצח כמבצע בצוותא

שותף לביצוע שוד שהסתיים במות הקורבנות הורשע בעבירת רצח כמבצע בצוותא

תאריך פרסום : 09/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
6084-02
05/10/2006
בפני השופט:
1. הנשיאה ד' ביניש
2. ס' ג'ובראן
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
שטוחין סטניסלב
עו"ד נגה שמואלי-מאייר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל מטר
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

העובדות הצריכות לעניין

1.        כנגד המערער - שטוחין סטניסלב - הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 956/99), המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו- 300(א)(4) לחוק העונשין; עבירה של תקיפה חבלנית בצוותא לפי סעיף 380 ו- 382(א) לחוק העונשין ועבירה של תקיפה לשם שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 (סיפא) לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, המנוח, יליד 1925 (להלן: המנוח) התגורר בדירתו בדרך מצדה 51/10 בבאר-שבע ביחד עם המנוחה, חנה בת אליאס גולדברג ילידת 1921 (להלן: המנוחה). המנוח, התפרנס כחלפן כספים ונהג להחזיק בדירתו סכומים גדולים בשקלים חדשים ובמטבע זר לצורך ביצוע עסקאות עם לקוחותיו. המערער, ביחד עם אחרים, בתאריך לא ידוע בחודש אוקטובר או נובמבר 1998, קשר קשר עם שניים אחרים, מקסים קילטון וודים פורטנוי (להלן: שני האחרים) לבצע שוד בדירתו של המנוח בו ישתמשו באלימות ויכו את המנוחים כדי למנוע התנגדותם לגניבת הכסף ולהתגבר עליה. המערער, ביום 13.11.98, נסע ביחד עם שני האחרים מתל-אביב לבאר-שבע והגיעו לדירתם של המנוח והמנוחה והחליפו אצל המנוח דולרים תמורת שקלים, כדי ללמוד את פרטי המקום ולתכנן ביצוע השוד. המערער וחבריו נסעו ביום 15.11.98 לבאר-שבע וכאשר נאשם 2 נשאר מחוץ לבנין בו נמצאת הדירה למטרת תצפית, המערער והשניים האחרים נכנסו לדירת המנוח ושוב החליפו דולרים בשקלים. המערער והאחרים, לאחר שסיימו את החלפת הכספים, התנפלו על המנוח והמנוחה, בכוונה לגנוב כספיהם שהיו בדירה, היכו אותם, קשרו אותם בצוואר ובסוף דקרו וחתכו אותם בסכינים וגרמו למותם. זאת, כדי למנוע התנגדות לגניבת הכספים בדירה. עוד נטען, כי כאשר המערער ושני האחרים היו עדיין בדירה, הגיעה לדירה ד"ר אגי קראוס, כדי להביא תרופה למנוחים, וכאשר ד"ר קראוס צלצלה בפעמון של הדירה, המערער ושני האחרים תקפו אותה במכת אגרוף בפניה, שגרמה לה חבלה של ממש וברחו מן הדירה מבלי לגנוב את הכספים שהיו שם. 

2.        לפי העובדות שהוכחו בבית-המשפט המחוזי, ביום 15.11.98 סמוך לשעה 15:00, היה רס"ל אולג נחמקין (להלן: נחמקין) בסיור שגרתי בבאר-שבע. הוא קיבל הודעה ממוקד המשטרה, שאדם התקשר לתחנת המשטרה והודיע, שראה כתמי דם על מדרגות חדר המדרגות, בבניין שבדרך מצדה, 51/10 בבאר-שבע. רס"ל נחמקין מיהר לכתובת שנמסרה לו, שם הוא מצא מתקין טלוויזיה בכבלים, שסיפר לו, כי בהיותו בחדר המדרגות, הבחין בכתמי דם. נחמקין עלה במדרגות וראה במו עיניו את כתמי הדם שהובילו לדירה מספר 10 (להלן: הדירה). דלת הכניסה לאותה דירה הייתה פתוחה בחלקה וכאשר פתח אותה נחמקין ונכנס לדירה, הוא הבחין בגבר ואישה מבוגרים, ששוכבים על רצפת הדירה, במקומות שונים וכן הבחין בשלולית דם גדולה. נחמקין הזעיק כוחות משטרה נוספים והוברר שהגבר והאישה היו ללא רוח חיים. הגבר זוהה כפנחס טבק, שהיה כבן 73 והאישה זוהתה כחנה גולדברג, שהייתה כבת 77. בני הזוג חיו יחד באותה דירה. המנוח היה חלפן כספים והוא עסק בחלפנות גם בדירתו.

           נמצאו טביעות אצבעות בחדר המדרגות, אולם כאשר נשלחו טביעות אצבעות אלה לצורך השוואה, במחלקה לזיהוי פלילי, לא נמצאו טביעות זהות במאגר המשטרתי. שני בני-הזוג נרצחו בדקירות סכין ובדירה נמצאו כמויות גדולות של כספים במטבע זר ובשקלים. במחלקה לזיהוי פלילי נתגלה, כי טביעות אצבעותיו של המערער זהות לטביעות האצבעות שנמצאו ליד דירת המנוחים. המערער נעצר ונחקר בפרשה. גרסתו במשטרה הייתה, כי הוא הכיר את החלפן המנוח מאז התגורר המערער בבאר-שבע. המערער התחבר לקבוצה בה היו חברים גם מי שהיה הנאשם השני בתיק וכן ואדים פורטנוי ומקסים קילטון וכל הארבעה החליטו לשדוד את חלפן הכספים - המנוח. לצורך זה, נסע המערער ביחד עם פורטנוי וקילטון יומיים לפני המקרה לבאר-שבע והם ביקרו בדירת המנוח והחליפו אצלו דולרים וקיבלו תמורתם שקלים. הם עשו זאת, כדי ליצור בלב המנוח אמון, שכאשר הם מגיעים אליו, המטרה היא החלפת כספים. משמע, עסקה במסגרת עיסוקו של המנוח. תוך כדי החלפת הכספים, ראו המערער וחבריו את דירת המנוח וראו מי נמצא בה.

           ביום המקרה, נסע המערער, קילטון, פורטנוי והנאשם הנוסף, במכוניתו של אבי המערער מגוש דן לבאר-שבע. הם הגיעו לאזור מגוריהם של המנוחים. הנאשם הנוסף נשאר למטה ברחוב, כאשר תפקידו היה לשמש שומר ומרתיע. המערער, ביחד עם קילטון ופורטונוי, נכנסו לדירת המנוחים ואמרו למנוח, שברצונם להחליף כספים. המנוח הכניסם לחדר המגורים, הסלון, שבביתו והמנוחה אף הגישה להם שתייה. לאחר שהמערער וחבריו מסרו למנוח דולרים וקיבלו ממנו שקלים תמורתם, קמו והחלו ללכת לעבר דלת הכניסה של הדירה, אך סמוך לדלת הכניסה, תקפו קילטון ופורטנוי את המנוחים באגרופים ובסכינים וגרמו למותם. בעודם עסוקים בתקיפת המנוחים, נשמעה נקישה בדלת הכניסה של הדירה. אחד מהתוקפים הסתכל בעינית הדלת וראה אישה מבוגרת יחסית. הוא אמר לאחרים, שזו השכנה שמנקה את דירת המנוחים ועל כן פתחו התוקפים את דלת הכניסה של הדירה ואחד מהתוקפים נתן מכת אגרוף חזקה לאישה שעמדה ליד הדלת, מבחוץ. אותה אישה, הייתה ד"ר אגי קראוס, ידידת משפחה של המנוחים, רופאה במקצועה, שהביאה תרופה למנוחה והאגרוף החזק שקיבלה בפניה, גרם לה ליפול על הרצפה. שלושת הנמצאים בדירה ברחו מהדירה, נכנסו למכונית אבי המערער, שחנתה בקרבת מקום וחזרו למקומות מגוריהם במרכז הארץ. הנאשם הנוסף נסע באוטובוס למקום מגוריו. עוד לפני עזיבתם את הדירה, הורו השניים האחרים למערער לקחת איתו את כוסות השתייה שהיו על השולחן ואת השלט הרחוק של הטלוויזיה, שכן בחפצים אלה נגעו השלושה בהיותם בדירה והם לא רצו שטביעות האצבעות שהיו על חפצים אלה, יסגירו את מבצעי העבירה. השלושה נסעו תחילה לערד ומשם חזרו דרך ים המלח, בדרכים עקלקלות, למקומות מגוריהם. בדרך, הם השליכו את כל החפצים שנלקחו מהדירה ואשר הם חששו שעליהם נמצאות טביעות אצבעותיהם וכן הם רכשו בדרך בגדים ונעליים ולבשו אותם במקום הבגדים והנעליים המקוריים, שעליהם היו כתמי דם. ואדים וקילטון נמלטו מישראל זמן קצר לאחר המקרה. המערער נעצר מאוחר יותר בעקבות עבירה אחרת, שבעת חקירתה נתגלה, שטביעות אצבעותיו זהות לטביעות האצבעות שנשארו בזירת העבירה. בעקבות חקירתו של המערער, נעצר גם הנאשם הנוסף, צלקוביץ, ובהסדר טיעון עם המשיבה, הומרו העבירות המקוריות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי בעבירות קלות יותר, שעניינן קשירת קשר לבצע פשע וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות. הנאשם הנוסף הודה ונדון לעונש מאסר בפועל לתקופה של חמש-עשרה שנים. ואדים פורטנוי נעצר בחו"ל והוסגר לישראל. הוא נחקר והוגש נגדו כתב אישום. משפטו טרם הסתיים.    

3.        טביעת האצבע שנמצאה בזירת הרצח זוהתה כטביעת אצבעו של המערער. זיהויה התאפשר בעקבות כך, שזמן מה לאחר הרצח, נעצר המערער כחשוד בביצוע עבירה אחרת ונלקחו ממנו טביעות אצבע.

4.        איכון הטלפון הנייד של המערער גילה, כי בשעה המשוערת של הרצח, היה המערער בבאר-שבע. הבדיקה עוד העלתה, כי ביום הרצח היה המערער בקשר טלפוני עם הנאשם הנוסף פאבל צילקוביץ. איכון הטלפון הנייד של צילקוביץ העלה, כי גם צילקוביץ היה בבאר-שבע וכי בשעה המשוערת של הרצח היה באזור דירת המנוחים. 

5.        בחודש ספטמבר 1999, כעשרה חודשים לאחר הרצח, נעצרו המערער וצילקוביץ. ביום 15.9.99 הודה המערער במעורבותו באירועים וצילקוביץ הודה רק ביום 26.9.99.

6.        בחקירתו במשטרה, הודה המערער, שהיה תכנון משותף לבצע שוד בדירת המנוחים, אולם לפי גרסתו במשטרה, לא היה תכנון לבצע רצח והמערער הופתע להיווכח בזמן המקרה, כי פורטנוי וקילטון פוגעים במנוחים והורגים אותם.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

7.        בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ג' גלעדי והשופטים ב' אזולאי וח' עמר) הרשיע את המערער בעבירת רצח ובעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ותקיפה לשם שוד בנסיבות מחמירות.

8.        בית-המשפט המחוזי קבע, כי אינו מאמין לגרסת המערער, שכן המערער מסר גרסה אחת במשטרה וגרסה שונה בבית-המשפט. כך למשל, בשיחה עם חוקרי המשטרה, מספר המערער שהוא הצטרף לחברתם של פורטנוי וקילטון עוד לפני המקרה והם ביצעו שוד לגבי אדם אחר, שאותו היכו במהלך השוד.  כאשר הגיע המערער לבאר-שבע ביום המקרה, במטרה להשתתף בשוד המנוח, הוא כבר ידע שחבריו פורטנוי וקילטון משתמשים באלימות כלפי קורבנות השוד. לגרסת המערער בבית-המשפט, הוא הופתע כאשר הבחין שפורטנוי וקילטון מתחילים לתקוף את המנוחים. כך, במשטרה סיפר המערער, שהוא היה שותף לשוד קודם, ששם הותקף הנשדד באלימות ובבית-המשפט מספר המערער, כי רק לאחר הרצח בבאר-שבע, סיפרו לו חבריו שהם נקטו באלימות כלפי הנשדדים. בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי גרסת המערער בבית-המשפט היא שקרית, משופרת, אשר באה להקטין את אחריותו הפלילית. כן נקבע, כי כל התנהגותו של המערער במשפט ביטאה רצון להסתיר את כל האמת ולהמעיט בחלקו בפרשה.  

9.        כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור דברי המערער, לפיהם ידע מפעילות קודמת משותפת, שלו ושל פורטנוי וקילטון, כי מעשי השוד מבוצעים בליווי מעשי אלימות והן לאור מקרה זה, המסקנה היא, כי המערער ידע מראש, כי שוד המנוחים ילווה באלימות. המערער הבין, כי על-מנת להתגבר על התנגדות המנוח, יהיה צורך להשתמש בכוח ובאלימות.

10.      עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי מאחר והמערער הכיר את המנוח, מעבר למפגש אקראי, שכן לפי עדותו של המערער נפגש עם המנוח לפחות ארבע פעמים, אם המנוח היה נשאר בחיים, היה בכך סיכון רב למערער במובן זה, שהמנוח יכול היה לזהות אותו כאחד ממבצעי השוד. בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט, כי אין זה סביר, שהשודדים תכננו להסתפק רק במעשי אלימות כדי להתגבר על התנגדות הנשדד, שכן אלימות כזו הייתה מביאה את הנשדד להתלונן במשטרה והייתה גורמת לגילוי מבצעי השוד. כן נקבע, כי מבחינת השודדים, הדרך היחידה לבצע את השוד מבלי שיתפסו הייתה לקטול את חיי הנשדד וחיי חברתו לחיים, שראתה גם היא את השודדים. לפיכך נקבע, כי קיימות ראיות נסיבתיות כנגד המערער, עליהן ניתן לבסס הרשעה ברצח.      

11.      עוד נקבע, כי אין כל ראיה, שהמערער ניסה לעצור את חבריו או למנוע מהם לבצע את זממם ודי בכך, שהמשיבה הוכיחה, כי המערער היה שותף למעשה השוד, שהסתיים במות המנוחים ולכן אחראי המערער גם למעשי הרצח שבוצעו במהלך השוד. לבסוף הסיק בית-המשפט המחוזי, כי רצח המנוחים היה במסגרת המעשים המתוכננים מראש שהמערער היה שותף להם ולכן גם הוא אחראי לו כמבצע בצוותא.

טענות הצדדים

12.      לטענת באת-כוח המערער, יש לזכות את המערער מעבירת הרצח בשל העובדה, כי לא התקיימו בו לא היסוד הפיזי ולא היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעה בעבירה זו. שכן, ממסכת הראיות בתיק עולה, כי המערער לא נטל כל חלק בביצועה הפיזי של עבירת רצח וכי לא הייתה לו כל ידיעה מוקדמת על כך, ששותפיו לעבירת השוד נושאים עמם סכינים מבעוד מועד. לטענתה, תוך סטייה מהתוכנית המקורית, נטלו שותפיו סכינים ועשו בהם שימוש במהלך השוד לצורך קטילתם של המנוחים כך, שהמערער לא יכול היה לצפות את התרחשותם הבלתי צפויה של הדברים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ