שושני נ' אודט

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 13.9.11.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגיש המבקש לחיוב המשיבה בתשלום סך של 74,393 ₪ בטענה להפרת חוזה שכירות, כאשר לטענת המשיבה כלל לא נכרת חוזה שכירות וממילא שאין היא חייבת בתשלום כלשהו למבקש.

ההליך המשפטי בתיק החל בבקשה לביצוע שיקים אותה הגיש המבקש ולאחר מתן רשות להגן בהחלטה מיום 13.1.11, הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן ודיון מקדמי נקבע ליום 13.9.11. המבקש לא התייצב לדיון ולפיכך ניתן נגדו פסק דין והתביעה נדחתה.

בעקבות מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לביטולו. לטענת המבקש, במקור נקבע הדיון לשעה 16:30 ובשעה זו אכן התייצב לדיון, אלא שאז התברר לו ששעת הדיון הוקדמה לשעה 10:00 ועוד התברר לו שהודעה בדבר הקדמת שעת הדיון אכן הומצאה לו אך לא נרשמה ביומנו עקב טעות משרדית. המבקש מלין על התנהגות ב"כ המשיבה אשר, לטענתו, ראוי היה שינסה ליצור עימו קשר טרם יבקש פסק דין. לגופם של דברים, טוען המבקש כי תביעתו מבוססת והא ראיה שהגדיל את סכום התביעה ושילם את האגרה כדין בגין זאת, כך שהותרת פסק הדין נגדו תגרום לו לנזק עצום. טענות המבקש נתמכות בתצהיר בא כוחו.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי מהשיחה שהתקיימה בין באי כוח הצדדים יום לפני הדיון, נוצר אצלה הרושם שהמבקש זנח את תביעתו ולכן נתבקש מתן פסק הדין. לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר.

אין מחלוקת על כך שהמבקש ידע אודות מועד הדיון ולפיכך ביטולו של פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. במצב זה שוקל בית המשפט את הסיבה למחדלו של המבקש להתייצב לדיון ואת סיכויי הצלחתו בתיק אם יבוטל פסק הדין.

לנוכח הנימוקים אשר פורטו בבקשה ברור כי היעדרות המבקש מהדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט או במשיבה, אלא מטעות גרידא, טעות אשר עלולה לקרות לכל אדם ואשר איננה מצדיקה כשלעצמה את הסנקציה החריפה ביותר של מחיקת כתב ההגנה.

למעשה, המשיבה אומנם הגיבה לבקשה אך תגובתה מוקדשת כמעט בלעדית לטענות האישיות שמופנות כלפי בא כוחה, טענות אשר לדידי כלל אינן רלוונטיות להכרעה בבקשה זו. המשיבה כלל איננה מציינת בתגובתה כי היא מתנגדת לבקשה. בהעדר התנגדות לבקשה, אך למעלה מהצורך יצוין שגם לגופן של טענות לא ניתן לטעון שהתביעה מופרכת ובפרט כאשר חלק ממנה נסמך על שיקים שלית מאן דפליג שמסרה המשיבה למבקש. אם כך, אני סבור שיש לבטל את פסק הדין, ליתן למבקש את יומו בבית המשפט ובמקביל, לחייבו בהוצאות המשיבה בגין הדיון המיותר.

בנסיבות אלו, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנני מקבל את הבקשה וקובע כי פסק הדין מיום 13.9.11 מבוטל. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין ההתייצבות לדיון בסך של 750 ₪ אך המועד לביצוע התשלום יעוכב עד להכרעה בתיק העיקרי.

אגב אורחה, בתגובתה, מציינת המשיבה כי סבורה היא שעומדת לה הארכה להגשת כתב הגנה מתוקן עד לישיבת ההוכחות (!). לא ברור הבסיס לסברה זו ולמעשה, כתב ההגנה אמור היה להיות מוגש זה כבר וכך גם המסמכים והתצהירים, כנדרש בתביעה המתבררת בסדר דין מהיר.

הדיון המקדמי יתקיים ביום 15.11.11, בשעה 08:30.

מובהר לצדדים כי תביעה זו מתבררת בסדר דין מהיר שעל כן חייבים בעלי הדין עצמם להתייצב לדיון.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"א, 22 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.