אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שוקר נ' עיריית רעננה

שוקר נ' עיריית רעננה

תאריך פרסום : 10/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי מרכז
30563-03-11
06/10/2011
בפני השופט:
מיכל נד"ב

- נגד -
התובע:

הנתבע:

פסק-דין

פסק דין

ביום 16.3.11 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") להשבת ארנונה שנגבתה ביתר, שלא כדין, בניגוד לחוקי ההקפאה.

תמצית בקשת האישור - המבקש בעלים ומחזיק של דירה ששטחה 137 מ"ר, בתחום שיפוטה של המשיבה ומחוייבת בארנונה לפי סוג נכס 111 (מגורים סוג 1 באזור 1). לטענת המבקש הסיווג החוקי של הנכס צריך להיות סוג 2 באזור א.

בשנות הכספים 1985, 1986 נקבע בצווי הארנונה של המשיבה כי דירה ששטחה מעל 111 מ"ר ועד 140 מ"ר תסווג לצורך חיוב ארנונה כ"סוג 2". בצו הארנונה לשנת הכספים 1987 שינתה המשיבה את סוגי דירות המגורים לצורך חיוב ארנונה וקבעה כי דירה ששטחה גדול מ – 121 מ"ר תחוייב בארנונה כ"סוג 1". כתוצאה מכך העלתה המשיבה את תעריף הארנונה לדירת מגורים מסוג דירת המבקש בשנת 87 בשיעור של 32.63% בניגוד לסעיף 14(א) בחוק יציבות המשק (הוראות שונות) התשמ"ז – 1987, שקבע כי שיעור ההעלאה המירבי בשנת 1987 הינו 22% בלבד.

ביום 16.6.11 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק (להלן: "הודעת החדילה").המשיבה תמכה את הודעתה בתצהיר מטעם אמיר ברטוב, גזבר העירייה.נוסח הודעת החדילה הינו כדלקמן:"העירייה תחדל מגביית הארנונה למחזיקים בדירות מגורים ששטחן בין 121 מ"ר לבין 140 מ"ר לפי התעריף הקבוע לדירות מגורים מסוג 1 בצו הארנונה, ותחייב דירות אלה, החל מיום 1.7.11, מועד תחולתו של החשבון הקרוב, בתעריף שנקבע לדירות מגורים מסוג 2 בצו הארנונה לשנת 1986, בתוספת העלאות שהותרו מאז כדין, באופן כללי ופרטני."

תמצית הודעת החדילה –המשיבה פעלה כדין, ושינוי הגדרת סוגי דירות המגורים בצו הארנונה לשנת 1987 נעשה בסמכות ובאישור שר הפנים, כנדרש אז. תיקי העירייה ותיקי משרד הפנים לאותה תקופה בוערו זה מכבר. לכן אין בידה לאתר את אישור השרים בכתב והיא נאלצת מטעמי זהירות ותוך שקילת הסיכונים הכספיים, להודיע על חדילת גביה.המבקש נסמך על צו ארנונה בלתי מעודכן וחסר נפקות לשנת 1987 . ההעלאה בשנה זו, על פי צו ארנונה מתוקן (להלן: "הצו המתוקן") עמדה על 25% בפועל, דהיינו - 3% מעל ההעלאה המותרת (באישור כאמור).

ביום 24.2.87 אישרה מועצת העיר את צו הארנונה שהיה אמור להכנס לתוקף בחודש אפריל 1987 וכלל, בין היתר, שינוי קבוצות הסיווג של נכסים למגורים. מפרוטוקול החלטת מועצת העיר מאותו יום ניתן ללמוד, כי המשיבה היתה מודעת הן לשיעור ההעלאה המירבי שהותר על פי הנחיית שר הפנים (של 22%) והן לצורך לבקש אישור לכל העלאה חריגה נוספת של הארנונה. במשך למעלה מ – 20 שנה חייבה העירייה את נכסי המגורים בהתאם לאותו סיווג ומעולם לא הועלתה כל טענה נגד הסיווג, שבעלי הדירות היו ערים לו בשנת 1987. המשיבה משערת, כי מיד לאחר אישור מועצת העיר, היא פנתה לשרים לאשר את השינויים וכי שינויים אלה אכן אושרו, בכפוף לביצוע שינויים שעניינם הפחתת התעריפים לחלק מקבוצות הנכסים למגורים, לגובה ההעלאה המרבית המותרת בשיעור של 22%. כך תוקן בהמשך צו הארנונה המקורי והופחתו התעריפים לכל סוגי דירות המגורים באזורים 1 – 2.הפחתת התעריף ביחס לזה שאושר במועצת העיר, ללא כל החלטה נוספת של המועצה, מחזקת את ההשערה, כי הסיבה היחידה שהביאה להפחתה, היא התניית השרים לאשר השינויים בביצוע ההפחתה.חיזוק נוסף להשערה כי תיקון צו הארנונה לשנת 1987 אושר על ידי השרים, הינו אישור נוסף כללי שנתקבל לצו הארנונה של המשיבה לשנת 1996 על ידי השרים.המשיבה ניסתה לאתר את פניותיה למשרד הפנים ואת האישור על פיו תוקן צו הארנונה. לצורך כך בדקה בספרי העירייה ובארכיביה השונים, אלא שמסמכים אלו לא נמצאו. המשיבה גם פנתה בעל פה ובכתב למשרד הפנים לקבלת המסמכים וניסתה לאתרם פיזית בארכיב משרד הפנים, אלא שלא נמצאו כל תיקים או מסמכים לשנים המתאימות.התביעה עניינה האירועים שהתרחשו לפני כ – 24 שנים והיא בלתי סבירה בעליל. למשיבה נגרם נזק ראייתי של ממש. המבקש השתהה באופן בלתי סביר בהגשת העתירה שכן הוא מחזיק בנכס לפחות 5 שנים.מכלול הנסיבות מלמד, כי התובענה קנטרנית ומיותרת ושכל מטרתה לזכות בהוצאות ושכר טרחה מופרזים על חשבון הקופה הציבורית של המשיבה.אפילו ביצעה העירייה פעולה שלא כדין, הרי שלפי הצו המתוקן, העלאת הארנונה לקבוצת הנכסים היתה ב – 3% בלבד מעבר להעלאה המותרת של 22%, ולא בשיעור של 10.63% כטענת המבקש, והסכום הנתבע מופרז בכ – 83% מהפרשי הגביה במציאות.המבקש פעל בחוסר תום לב. הוא שלח מכתב למשיבה בו ביקש את אישור השרים לשינוי בצו לשנת 1987 והמתין חודש וחצי בלבד, ומבלי שנתן לעירייה הזדמנות לבדוק את בקשתו, מיהר והגיש את התובענה בלא כל התראה מוקדמת בפנייה להליכים משפטיים.המשיבה סבורה כי אין לחייבה בהוצאות המבקש ובגמול או בשכר טרחת באי כוחו.

המבקש הגיש תגובה להודעת החדילה ובה עתר לפסיקת גמול והוצאות למבקש וכן שכר טרחה לבא כוחו.

נוכח הודעת המשיבה כי היא חדלה מהגבייה, והוכחת החדילה בתצהיר של גזבר המשיבה, על פי הוראת סעיף 9(ב) בחוק, הבקשה לאישור התובענה – נדחית.

השאלה שנותרה להכרעה היא הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוחו בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק.

תמצית טענות המבקש לעניין הגמול ושכר הטרחה - המבקש מבקש מבית המשפט להורות למשיבה לשאת בהוצאותיו בגין חוות דעת מומחה בסכום של 7,656 ₪ ומבקש לפסוק לו גמול וכן שכר טרחה לבא כוחו כאמור בסעיף 9(ג) לחוק.

התועלת שהושגה לקבוצה – בהתאם לטענת המשיבה, גובה "התועלת, שהושגה לכלל חברי הקבוצה עומד על סך 673,850 ש"ח לשנה (קרן בערכי 1.1.11)".

בהתאם לחוקי ההקפאה חיובי הארנונה לכל שנת מס מתבססים על השנה הקודמת, על כן התועלת שהושגה לקבוצה באה לידי ביטוי גם בשנים הבאות.

הגשת בקשת האישור והתובענה המנהלית היתה הדרך היחידה להבאת תועלת לקבוצה. בקשת האישור הוגשה כ – 4 חודשים לאחר שהמשיבה ידעה על עילת התביעה. למשיבה פנה נישום אחר באותה טענה, אולם המשיבה לא טרחה לבדוק את טענותיו והתחמקה מבירורן.

שיקולים הנוגעים למבקש ובא כוחו – המבקש ובא כוחו לקחו על עצמם סיכונים בניהול התביעה. התביעה הוגשה על אף שהמשיבה, כדבריה, מתנהלת כך למעלה מ- 20 שנה ומעולם לא הועלתה כנגדה טענה כנגד השינוי. המבקש הסתכן בתשלום הוצאות משפטיות אם תביעתו תדחה. המבקש התקשר עם מומחה לשם הערכת גודל הקבוצה והתחייב לשאת בעלות שכרו גם אם תביעתו לא תצלח. המבקש ובא כוחו לקחו על עצמם סיכון כי התנהלותם תהא חשופה לביקורת ציבורית והותקפו באופן אישי על כך שהגישו כתב תביעה קנטרני ומיותר במטרה להתעשר על חשבון הקופה הציבורית.

ניהול התביעה – באי כח המבקש, עורכי דין ותיקים, הבכירים במשרד, השקיעו לפחות 60 שעות עבודה בתיק כולל ניתוח צווי הארנונה משנת 1985 ואילך, הכנת כתב התביעה ובקשת האישור ובדיקה קפדנית של הודעת המשיבה. באי כח המבקש ניהלו את התביעה בדרך יעילה והוגנת; הפער בין הפיצוי המפורט בבקשת האישור לבין זה המפורט בהודעת החדילה נובע מכך שהמשיבה פרסמה ברבים בשנת 1987 צו שאינו עדכני. המבקש לא יכול היה לדעת כי צו הארנונה המקורי שפורסם אינו עדכני וכי מאוחר יותר פורסם צו עדכני שהפחית את תעריפי הארנונה; טענתה העובדתית של המשיבה כי נאלצה להודיע על חדילת גביה רק משום שתיקי העירייה ומשרד הפנים בוערו זה מכבר לא אומתה בתצהיר מטעמה. המשיבה גם לא הציגה נימוק משכנע מדוע החלטת מועצת העיר, צו הארנונה לשנת 1987 והצו המעודכן לא בוערו ואילו אישורי השרים בוערו. עצם הביעור מעיד על כך שלאישור לא היתה כל חשיבות; אישור השרים לצו הארנונה בשנת 1996 אינו מהווה ראיה להכשרת פגמים שלא הובאו בפני השרים במפורש.

לעניין טענת השיהוי – כב' השופט גרוניס קבע ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (18.9.05) כי בתובענה מנהלית יחול הדין האזרחי וכי לא יחולו דיני השיהוי הנהוגים במשפט המנהלי. טענת השיהוי בהליך אזרחי שונה מטענת השיהוי בהליך מינהלי וטענת שיהוי תתקבל רק לעיתים נדירות.

תמצית טענות המשיבה לעניין הגמול ושכר הטרחה – המשיבה מכחישה את כל הטענות שבתובענה, והודעת החדילה אין בה משום הודאה; התובענה הוגשה על ידי עורכי דין בעלי מניע כלכלי גרידא ולא על ידי תושבים "ההולכים כחלוץ לפני המחנה"; המבקש התגורר בדירה (אליה עבר לאחר תיקון צו הארנונה) לפחות 5 שנים ומעולם לא סבר כי נגרם לו עוול כלשהו עד שהניע אותו מי ממשרד ב"כ המייצג; המשיבה השיבה לפניית עו"ד בורשטיין בהתייחס לאיחור במועדים אלא שהוא לא טרח לפנות אליה שנית או להגיש ערר; המבקש לא אפשר למשיבה למצות את בדיקותיה ביחס למסמכים בני 24 שנים ומיהר להגיש תובענה ייצוגית כמוצא שלל רב; המבקש וב"כ לא השקיעו מאמץ מיוחד ולא נטלו על עצמם סיכונים של ממש בעצם הגשת התובענה ובקשת האישור; הגשת הבקשה לא היתה כרוכה במחקר משפטי מיוחד נתוני התביעה קיימים בחוק, באתרי אינטרנט ממשלתיים ובדפי החיוב הנשלחים על ידי העירייה לתושביה; המבקש הינו "איש קש" לצורך להגשת התביעה; בתי המשפט אינם פוסקים הוצאות ריאליות המשקפות את הטרחה וההוצאות שנגרמות למי שנגדו מוגשת הבקשה; התובענה לא הביאה כל תועלת לציבור הרחב; השוואה של יחסי שיעור הארנונה בין המדרגות בין שנת 1987 ושנת 2011 מלמדת שחלק משמעותי מהנכסים משלמים ארנונה בשיעור מופחת מהשיעור שהיו משלמים ללא השינוי ובסך הכל הכנסות העירייה מארנונה מדירות מגורים על פי החלוקה שבוצעה ב – 1987 נמוכות מההכנסות להן היתה זוכה לולא השינוי; המבקש וב"כ לא בחנו את חיובי המבקש בפועל, ואילו עשו כן היו מוצאים כי קיים פער גדול ביותר בין העלאת הארנונה על פי צו הארנונה (שאינו בתוקף) לבין חיובי הנכס בפועל; התובעים לא הוכיחו בראיות את טענותיהם לגבי שעות העבודה וההוצאות שהוציאו לרבות הוצאות הכנת חוות דעת מומחה; לעניין הפער בין הסעדים הנתבעים בבקשת האישור לבין הסעדים שהיה פוסק בית המשפט בתובענה הייצוגית מדובר בפער של כ– 83%; האיזון וההגינות מחייבים שהקופה הציבורית לא תנזק כאשר הרשות מודיעה כבר בשלב הראשון של ההליכים כי היא מפסיקה את הגבייה.

אין לדרוש מהמשיבה לשאת בהוצאות המומחה מטעם המבקש. המומחה הגיש חוות דעת רשלנית והעריך את שווי התביעה באופן מנופח בשיעור הגבוה ב- 83%. אילו ערך בדיקה היה מגלה, כי הפער בין צו הארנונה לשנת 1986 לבין החיוב בפועל לדירת המבקש עומד על 3% בלבד.

דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ