אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שופט שהיה מעורב בתביעה ייצוגית אינו פסול מלדון בהליך אחר בעניינה של הנתבעת

שופט שהיה מעורב בתביעה ייצוגית אינו פסול מלדון בהליך אחר בעניינה של הנתבעת

תאריך פרסום : 31/07/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
9226-07
28/07/2008
בפני השופט:
הנשיאה ד' ביניש

- נגד -
התובע:
1. פזגז 1993 בע"מ
2. פזגז העמקים בע"מ

עו"ד תמר בזק-רפפורט
עו"ד רון רוה
הנתבע:
א.מ.צ אירועים בע"מ
עו"ד גינו וינס
פסק-דין

           ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט י' קינר) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4753/06.

1.        בין הצדדים מתנהל הליך משפטי בבית משפט השלום בראשון לציון בו המשיבה הינה התובעת והמערערות הן הנתבעות. לאחר ישיבת קדם משפט אחת בפני השופטת ד' גנות, עקב מינוייה לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לכבוד השופט קינר. ביום 28.8.07 הומצאה לידי המערערות החלטת בית-המשפט (כבוד השופט קינר) בדבר מועד דיון בתיק, ומשנודעה למערערות זהות השופט, הגישו בקשה לפסילתו.

2.        בבקשה נטען כי בטרם מינויו לכס השיפוט, תבע השופט באופן אישי את המערערת 1, במסגרת ת.א. 2359/01 אברוך ואח' נ' פזגז (1993) בע"מ, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (להלן: ההליך הקודם) במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית.  המערערות ציינו כי עם מינויו של כבוד השופט קינר (בחודש יולי 2002) הוגשה בקשה למחוק את שמו מרשימת המבקשים בהליך הקודם, וכך נעשה. לטענתן, אין מחיקת השופט מהבקשה ומהתביעה מלמדת על פיוס עם המערערת 1 ואף לא חלף פרק זמן מספיק שיאפשר דיון בפני השופט חרף העימות האישי הממשי שהתקיים בין המערערת 1 לבין השופט. המערערות הוסיפו וטענו כי על-פי סעיף 77(א1)(1) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 (להלן: החוק) עימות מהווה אף הוא קרבה ממשית, ולפיכך נוכח התביעה שהוגשה, מתקיימת עילת הפסלות הקבועה בסעיף. כמו-כן, נטען, כי בנסיבות העניין, יש כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ופגיעה במראית פני הצדק, וכי פרק הזמן שחלף מאז הופסקו ההליכים, הינו קצר יחסית ואין בו כדי להקהות את תחושותיו של האדם והשופט הסביר ביחס לחברו. המשיבה התנגדה לבקשה.

3.        בהחלטה מיום 14.10.07 דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה בקובעו כי לא התקיימו בעניין זה נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. בהליך הקודם, קבע בית-המשפט, הפן הציבורי בולט הרבה יותר מאשר בתביעה שעילתה היא אישית בלבד, ובמיוחד שהוא לא היה המבקש היחיד בהליך הקודם, והמשרד בו היה שותף קודם למינויו ייצג את המבקשים באותה תובענה. בכך, קבע, יש כדי להצביע על ריחוק, על האינטרס הציבורי ועל היעדר עימות ממשי כנטען על-ידי המערערות. בית-המשפט הוסיף וקבע כי הציטוטים שהביאו המערערות מתצהיר שניתן על-ידו בהליך אישור התובענה כתובענה ייצוגית, מצביעים אף הם בעיקרם על הפן הציבורי נשוא ההליך. בית-המשפט הוסיף וקבע כי נושא ההליך הקודם שונה לחלוטין מנושא התביעה הנוכחית המתנהלת בפניו,  ומחיקתו מההליך הקודם מצביעה  על רצונו שלא להיות מעורב בהליך משפטי כלשהו, ועל אי קיום עימות אישי כלשהו עם המערערת 1. בית-המשפט אף קבע כי פרק הזמן הארוך שחלף מאז ההליך הקודם מספיק דיו כדי להרחיק כל חשש לדיעה קדומה העלולה להביא למשוא פנים. כמו-כן נקבע, כי בהתאם לכללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007  (להלן: כללי אתיקה לשופטים), די היה בחלוף למעלה מחמש שנים על מנת לאפשר ישיבתו בדין של השופט בתיק זה. היעתרות לבקשת המערערות, קבע בית-המשפט, תביא לפסילתו מלשבת בכל הליך בו מעורבת המערערת 1. עוד קבע בית-המשפט בהתייחס לטענת מראית פני הצדק, כי אין להרחיב את השימוש בעילה זו מקום בו אין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי. לבסוף, דחה בית-המשפט את טענת המערערות לפיה אין המשיבה זכאית להוצאות, וקבע כי הוא רשאי אמנם לדחות את הבקשה בלא קבלת תגובת הצד שכנגד אם שוכנע כי אין בה ממש אך כל עוד לא ניתנה החלטת בית-המשפט, רשאי המשיב להגיב לבקשה. לפיכך, חוייבו המערערות בתשלום הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.

4.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערות חוזרות על טענותיהן בבקשת הפסלות ומוסיפות כי בקשת הפסילה הוגשה בטרם הספיק השופט לשבת בדין בהליך הנוכחי, ובטרם ניתנה החלטה מהותית כלשהי על-ידו, ולאחר שהתיק הועבר מידיה של כבוד השופטת גנות, ולפיכך אין כל מניעה כי יועבר לטיפולו של שופט אחר. המערערות מוסיפות וטוענות כי בניגוד להחלטת בית-המשפט אין בין "עילה אישית" בהליך הייצוגי לבין "עילה אישית" בהליך רגיל כל הבדל, מאחר ששתיהן מחייבות העלאת טענות אישיות בין הצדדים ושתיהן מחייבות את הנתבע לעשות מעשה של ממש, ואף נובעות מעימות אישי בין הצדדים. כמו-כן, נטען, במקרה נשוא הערעור מדובר בעימות ישיר, אישי בין השופט לבין המערערת 1. המערערות מוסיפות וטוענות כי במקרה דנן תבע השופט באופן אישי תשלום סכום כספי, ולא היה מדובר בעניין ציבורי. עוד נטען כי, מראית פני הצדק עלולה להיפגע במקרה שכבוד השופט יפסוק בעניינה של המערערת 1, אשר נתבעה לדין על-ידו לפני שנים בודדות. המערערות מוסיפות עוד כי קנה המידה לאומדן הריחוק הנדרש במקרה דנן מצוי בתקופת ההתיישנות, הנוקבת בתקופה של שבע שנים כתקופת ההתיישנות הקצרה ביותר.

5.        בתגובת המשיבה להודעת הערעור טוענת היא כי כאשר לא מתנהל כל הליך בין שופט לבין מי מהצדדים, אין כל מניעה שהשופט ידון בעניינם, קל וחומר כשמדובר בתובענה ייצוגית כנגד מספר נתבעות. עוד טוענת המשיבה כי המערערות מתעלמות ממקצועיות בית-המשפט אשר יש בה כדי להבטיח כי השופט ידון בעניינה של המערערת 1 מבלי לנהוג כלפיה במשוא פנים, וזאת בהתחשב בכך שהוא עצמו ציין מפורשות שאין חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לטענתה, המערערות לא הציגו ולו בדל ראיה המעידה כי נוצר הרושם שנבצר מהשופט לשפוט את המערערות באובייקטיביות הדרושה. כן נטען, כי פרק זמן של חמש שנים מן ההליך הקודם הינו מספיק כדי להרחיק את ההליך האחר ולהפכו ללא רלוונטי.

6.        בהחלטתי מיום 17.3.2008, ביקשתי מהשופט, על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיו בקשר לבקשת הפסלות. בתגובתו מיום 3.4.2008, הבהיר השופט כי עילת התביעה האישית הינה מרכיב חיוני המהווה תנאי לאישור תביעה כייצוגית, אולם בהליך הקודם אין עילת התביעה האישית מצביעה על עימות ממשי בין הצדדים. ראשית, מציין השופט כי סכום התביעה בהליך הקודם עמד על סכום זעום, וברור כי המוטיבציה להגשת התביעה הייתה בשל הפן הצרכני הרחב שלה והתייחסותה ללקוחות רבים של המערערת, ולא בשל הפן האישי. כמו כן, ציין השופט כי המחקר, הכנת התביעה הייצוגית ואיסוף המסמכים נעשו על ידו רק מאחר שלא היה מדובר בבעיה אישית שלו אלא בבעיה משותפת ללקוחות רבים של המערערת 1. עוד הבהיר השופט כי הטענה בהליך הקודם לא הייתה להפרת התחייבות אישית שניתנה, אלא להפרת התחייבות לכלל הלקוחות או לפחות לחלק גדול מהם, כאשר הוא נמנה עמם. לפיכך, טוען השופט, הייתה קיימת עילת תביעה אישית, אך משנעשתה התחייבות כלפי ציבור הלקוחות של המערערת 1, חסר כאן הפן האישי ואותו עימות אישי הנטען על ידי המערערת 1.

7.        השופט מוסיף כי מרבית הציטוטים שהובאו מתצהיר שהגיש בהליך הקודם, התייחסו לתביעה במובנה הרחב המתייחס לכלל הלקוחות, ואין לראות בהם כטענות המצביעות על אותו עימות ממשי לו טוענות המערערות. עיון בציטוטים שהובאו, טוען השופט, מגלה כי מדובר בטענות כלליות המועלות בדרך כלל בכתבי בית דין, במיוחד אלה המוגשים כתגובות לבקשות לאישור תובענות כייצוגיות, ואין ללמוד מהן על סכסוך אישי ממשי. השופט מוסיף כי אין דמיון בין ההליך הקודם שהינו תביעה כספית לבין התובענה בהליך המתנהל בפניו שהינה תביעה לצו עשה. באשר לתקופת הזמן שחלפה, העיר השופט כי לא סבר בהחלטתו בבקשת הפסילה כי הרף המינימאלי של חמש שנים שנקבע בכללי אתיקה לשופטים הינו הרף הראוי אלא כי הוא יכול להוות קנה מידה לתקופת צינון ממושכת, מקום בו היא נדרשת, ובמקרה דנן, נדרשת, אם בכלל, תקופת צינון קצרה יותר. השופט מוסיף כי הגשת ההליך הקודם וניהולו מול המערערת 1 משך פרק זמן קצר (תשעה חודשים), לא הותירו בו משקעים כלשהם כלפי המערערת 1. לבסוף, ציין השופט, כי הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית, אין כל חשש ממשי למשוא פנים מצידו.

8.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.  סעיף 77א (א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי שופט יהיה חייב לפסול עצמו אם:

"בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת".

משמעותו של סעיף זה שהוסף במסגרת תיקון תשס"ד לחוק היא, שבהתקיים הנסיבות שבסעיף, אין לשופט שיקול דעת והוא פסול מלדון בתיק. עולה אפוא, כי מי ששימש בא כוח בתיק מסויים וכעת נקבע לדון בו כשופט, ייפסל בלא קשר לשאלה אם יש בישיבתו זו בדין משום חשש ממשי למשוא פנים (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 284 (2006)). אולם אותה עילה מתקיימת רק כאשר השופט היה "מעורב" באותו עניין הנדון בהליך שלפניו. הביטוי "מעורב" יפורש על-פי תכלית דיני הפסלות הווה אומר לשם מניעת חשש ממשי למשוא פנים. אכן, לא כל נגיעה או קשר עקיף של השופט לתיק יספיקו לשם פסילתו על-פי סעיף זה אלא רק נגיעה או קשר העולים כדי מעורבות בעניין הנדון לפניו, יגבשו עילת פסילה ויראו שופט כמעורב במקרה בו הנגיעה או הקשר עולים כדי חשש ממשי למשוא פנים (ראו: מרזל, בעמ' 285). כמו-כן, לא כל עניין ולא כל הליך יבססו עילת פסלות. במקרה דנן, היה אמנם השופט מעורב באופן ישיר בהליך קודם אך אין מדובר "באותו עניין" הנדון בפניו כעת. הקשר היחיד לעניין שבפניו הוא היות המערערת 1 צד להליך הנוכחי ולהליך הקודם. יתירה מכך, עם מינויו לכס השיפוט, הוגשה בקשה למחיקתו מההליך הקודם, וכך אכן היה. כמו כן, כפי שציין השופט בתגובתו הוא נמחק מההליך הקודם בשלביו המוקדמים וההליך הקודם לא הותיר בו, לדבריו, משקעים כלפי המערערת 1. זאת ועוד, יש חשיבות לכך שההליך הקודם אינו תביעה אישית בה היה מעורב השופט לבדו אלא בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית בה היה השופט חלק מקבוצה גדולה של צרכנים ועילת התביעה האישית התבססה על פרסומים שנעשו על ידי המערערת 1 לכלל לקוחותיה ולא באופן אישי לשופט. לאור האמור, איני סבורה כי מתגבשת עילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א(א1)(3) לחוק, ובנסיבות המקרה דנן אין במעורבות השופט בהליך הקודם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בהליך שלפניו. 

9.            באשר לתקופת הצינון הנדרשת במקרה דנן, אימוץ הצעת המערערות בדבר פרק זמן של שבע שנים, יהיה, בנסיבות העניין, מרחיק לכת, ודי לעניין זה בפרק הזמן שחלף מאז מונה השופט לכס השפיטה. בשאלות המקימות עילת פסלות, כל מקרה יבחן לגופו ואיני רואה לנכון לקבוע מסמרות. עם זאת, במקרה דנן די בפרק הזמן שחלף מאז נמחק השופט מההליך הקודם (יולי 2002) עד להגשת התביעה, וקנה המידה הקבוע בכללי האתיקה לשופטים לעניין משך הזמן בו לא ישב שופט בדין בתיק בו בעל דין או עד היה לקוח של השופט טרם מינויו, הולם גם את המקרה דנן.

10.      לבסוף, יש לדחות את טענת המערערות בדבר פסילה מחמת מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). אפשר שבראייתן של המערערות נוצר חשש, כי היות השופט מעורב בהליך הקודם טרם מינויו לכס השיפוט מצביע על קיום משוא פנים כלפיהן. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115).

           טענות המערערות בכל הנוגע לחיובן בהוצאות, אין מקומן בערעור שבפנינו, שכן טענות דיוניות אלה, במקרים נדירים בהם יש להם מקום, צריכות להתברר בדרך הרגילה (ע"א 6581/94 זק נ' ספר אלקטרוני ממוחשב ס.א.מ. בע"מ, פ"ד מח(5) 837,844; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט. אור אנטרפרייזס בע"מ (לא פורסם,  26.2.2004)).

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ"ה בתמוז התשס"ח (28.7.2008).

ה נ ש י א ה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ