אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שוסברגר נ' יחזקאל ואח'

שוסברגר נ' יחזקאל ואח'

תאריך פרסום : 23/07/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
45289-01-11
07/07/2012
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
רועי שוסברגר
הנתבע:
1. אלינור יחזקאל
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 11/8/2010, בין התובע שנהג באופנוע לבין הנתבעת-1 שנהגה ברכב, שארעה בצומת לא מרומזר, כאשר כל אחד מן הנהגים טוען כי משנהו אחראי לתאונה.

בכתב התביעה טען התובע, כי עת חצה האופנוע את הצומת, התפרץ לפתע רכבה של הנתבעת-1 לצומת תוך הפרת הוראות תמרור האט ותן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתה ופגע באופנוע בצידו השמאלי. לכתב התביעה צורף תצהיר עליו חתום התובע, המאשר, כי האמור בכתב התביעה אמת הוא.

בעדותו, מסר התובע, כי משהגיע לצומת, הבחין ברכב הנתבעת-1 שעמד בצד שמאל כ-10 מטר לפני הצומת, הוא נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, שכן מעבר לצומת חנו רכבים בצד הימני. התובע טען כי הבחין ברכבת הנתבעת-1 כשהוא עומד, ממש בכניסה לצומת האיצה, לטענתו, הנתבעת-1 וניסתה להמשיך מהצד שלה בנסיעה ישירה. לדבריו, ברגע האחרון סטה עם האופנוע שמאלה כדי לנסות להתחמק ממנה, לא היה לו מקום בשל אי התנועה ומעבר החציה במקום, לכן החליק עם האופנוע שמאלה ופגע בחלק האחורי ימיני של הרכב. לדבריו, נסע בסביבות 30 קמ"ש. בחקירה הראשית, טען הפגיעה הייתה בערך באמצע הצומת. אין מחלוקת כי בכיוון נסיעתה של הנתבעת-1 לפני הצומת קיים תמרור "תן זכות קדימה".

בהודעה לחברת הביטוח, נמסר מפיו של התובע: "בזמן שנכנסתי לצומת מצד שמאל שלי הגיע רכב צד ג' ולא עצרה או האטה בתמרור האט ותן זכות קדימה ופגעה בי". כאשר נשאל על השוני בין דברים אלה לבין עדותו, טען התובע, כי הכתב אינו כתב ידו, וכי מסר לחברת הביטוח את הדברים כפי שהעיד אותם בעדותו. בחקירה נגדית עמד התובע על כך שהיה מגע בין כלי הרכב, ועל כך שניסה לבלום וסטה שמאלה.

הנתבעת-1, טענה בעדותה, שיצאה מרח' גיבורי ישראל שהוא רחוב שמשמש בעיקר לחניה, המטרה שלה הייתה להמשיך ישר משהגיעה לצומת עצרה, כי יש שם תמרור של תן זכות קדימה, הסתכלה ימינה ושמאלה, הכל היה פנוי, המשיכה, עברה את שני הנתיבים, הגיעה לאי התנועה גם שם זחלה לעבר שני הנתיבים הבאים, כמעט סיימה את הצומת, שמעה רעש מאחור, יצאה ושמעה צעקות וראתה אופנוע שרוע ליד סוף הרכב בצד ימין, לדבריה האופנוע היה על הרצפה. על הרכב שלה לא היה כל סימן לפגיעה. הנתבעת-1 העידה, כי בשום שלב לא ראתה את האופנוע.

בהתאם לתמונות שהוצגו בפני, הרחוב ממנו באה הנתבעת-1 חוצה צומת בעלת 4 נתיבי נסיעה שניים לכל כיוון, כאשר בין כל זוג נתיבי נסיעה לכיוון אחד קיים אי תנועה שנפסק בצומת.

דיון והכרעה

בתיק זה נדרשת הכרעה בין גירסת התובע לבין גרסת הנתבעת-1, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע. בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את גירסאות הצדדים ומכלול הראיות שבאו בפני, אני נוטה להעדיף את גרסת הנתבעת-1, על גרסת התובע.

גרסת התובע בעדותו הייתה גירסה כבושה לעומת ההודעה שמסר לחברת הביטוח ולעומת הגירסה הכתובה בכתב התביעה. גם אם אקבל את טענת התובע, כי לא הוא זה שכתב את ההודעה לחברת הביטוח, אלא היא נכתבה על סמך דבריו, אין מחלוקת, כי הדברים נכתבו מפי התובע ולסוכן הביטוח שכתב את הדברים, יש אינטרס מובהק לדייק בגרסה הנמסרת על ידי הנהג ובוודאי שאין לו אינטרס לעוות אותה. יתירה מכך, גם בכתב התביעה חזר התובע על הגירסה שמסר לחברת הביטוח, וכתב התביעה נתמך בתצהיר התובע עצמו. שתי הגרסאות שמסר התובע – זו שנשמעה בפני וזו שכתובה בכתב ההגנה ונמסרה לחברת הביטוח – שונות שינויים מהותיים: לחברת הביטוח, מסר התובע, כי הנתבעת-1 כלל לא עצרה בתמרור תן זכות קדימה ובשל כך פגעה בו, בעדותו הגירסה, כאמור, הייתה שונה, התובע העיד, כי ראה את רכבה של הנתבעת-1 מתחילת הצומת, ראה את הרכב עוצר בתמרור "תן זכות קדימה" אלא שלקראת התקרבו אל הצומת, האיץ פתאום רכבה של הנתבעת-1 חסם את דרכו, הוא בלם סטה שמאלה והחליק תוך פגיעה ברכבה – מדובר בשתי גירסאות שונות לחלוטין, כאשר התובע התעקש שהגירסה שנשמעה בפני היא גם זו שנמסרה לחברת הביטוח, באומרו: "גם באותו יום שהעברתי את ההודעה לחברת הביטוח זה בדיוק מה שאמרתי לה, את יכולה לראות שזה גם לא כתב היד שלי שם" (עמ' 1 שורות 29-30)..."אני אמרתי את כל הדברים כפי שפירטתי פה להראלה ורואים שזה לא כתב היד שלי" (עמ' 2 שורה 1). גם אם אצא מתוך הנחה, כי דבריו לא נכתבו במדויק אני מתקשה לקבל כי מי שכתב את דבריו עיוות בצורה כה מהותית את הדברים שמסר וכתב היפוכם של דברים. למותר לציין, כי מוטב לחברות הביטוח, שיקפידו לקבל גירסה כתובה וחתומה על-ידי המבוטח, דבר שימנע טענות מסוג זה מצד מבוטחים. בעדותו עוד הוסיף התובע כי הנתבעת-1 התוודתה בפניו לאחר התאונה כי לא ראתה אותו כיוון שתשומת ליבה הייתה נתונה לאוטובוס שעמד בסמוך – שוב טענה שלא העלתה התובע בפני חברת הביטוח או בכתב התביעה.

יתירה מכך, כפי שמסר גם התובע בעדותו, קודם לכניסתה לצומת פעלה הנתבעת-1 לפי הוראות התמרור ועצרה. עובדה זו מעלה כי הנתבעת-1, החלה את חציית הצומת מעצירה מלאה דבר שמתיישב עם גירסתה, כי נכנסה אל הצומת בזהירות בנסיעה איטית יחסית. כמו כן, קשה להניח כי בצומת מסוג זה, שעה שהנתבעת-1 עצרה בתמרור "תן זכות קדימה" תאיץ דווקא קודם לחציית המחצית השניה של הצומת, כאשר מדובר בצומת המחייבת האטה באזור אי התנועה ובחינת התנועה בנתיבים אותם היא אמורה לחצות. יחד עם זאת, וככל הנראה לאחר אי התנועה כאשר הנתבעת-1 החלה בחציית שני הנתיבים האחרונים בצומת, תשומת ליבה לא הייתה נתונה לרכבים מימינה, שכן הנתבעת-1, כלל לא ראתה את התובע עד לרגע התאונה.

למותר לציין, כי תמרור "תן זכות קדימה" חל לכל אורך הנתיבים בצומת מתחילת הצומת ועד סופה ועל כן חובת הנתבעת-1, הייתה ליתן זכות קדימה לתובע בכל אחד מחלקי הצומת. הנתבעת-1 לא עשתה כן, שכן לא הבחינה כלל באופנוע של התובע.

יחד עם זאת, משקבעתי, כי הנתבעת-1 יצאה לחציית הצומת מעצירה מלאה וכי גם לפני אי התנועה האטה את נסיעתה על מנת לבחון את הכביש, ומשהתאונה ארעה, למצער, לאחר שרכבה של הנתבעת-1 עבר את הנתיב השלישי או את חלקו הארי, שהרי גם לגירסת התובע הוא פגע בפגוש האחורי של הנתבעת-1 בנתיב נסיעתו השמאלי מבין השניים, אין אלא להסיק, כי התובע נסע במהירות ובאופן שאינו מתאים לתנאי הדרך.

כפי שהוכח ואושר על-ידי התובע קודם למתווה הכביש הישר המוביל אל הצומת, ישנו עיקול בכביש. לעומת הנתבעת-1, שלא ראתה את התובע, העיד התובע, כי הוא ראה את רכבה של הנתבעת-1, החל מעומדו בתמרור תן זכות קדימה, ומכאן שראה את כל הדרך שעשה רכבה של הנתבעת-1 עד לאי התנועה כשהוא יוצא בנסיעה איטית מתוך עצירה מלאה והחליט, ככל הנראה, לנסות לחצות את הצומת חרף היותו לא פנוי. לא בכדי טען התובע בעדותו שהנתבעת-1, האיצה את רכבה, שכן לולא טענה זו, אין בידו להסביר את התנהלותו שעה שחצה את הצומת חרף היות רכבה של הנתבעת-1, בצומת. על טווח הראיה הרחב של הנתבע-1, ניתן ללמוד גם מטענתו, כי עבר אל המסלול השמאלי כיוון שאחרי הצומת חנו רכבים במסלול הימני – בידי הנתבע-1, היו, איפוא, כל הנתונים הדרושים כדי לשכלל את נהיגתו באופן בטוח. דרך אגב, גם טענת הנתבע-1, כי עבר אל המסלול השמאלי, שוב טענה שנשמעה לראשונה על דוכן העדים, משרתת את גירסתו, שכן לולא היה במסלול השמאלי כטענתו ונוכח העובדה כי לטענתו נפגע מן הפגוש של האחורי רכב הנתבעת-1, הרי שהיה ברור כי הנתבעת-1, הספיקה כבר מזמן לחצות את הצומת.

אכן, גם מקום שבכיוון נסיעתו של נהג מצוי תמרור "תן זכות קדימה" משהנהג כבר נכנס אל הצומת, הרכב לו זכות הקדימה חייב לנהוג בשום שכל, בזהירות ובאופן המותאם לתנאי הדרך, ולאפשר לרכב המצוי בצומת ונמצא לקראת השלמת חצייתה, להשלים את חציית הצומת בבטחה.

בתי המשפט חזרו וקבעו כי זכות הקדימה אינה מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה בעיניים עצומות, כך לדוגמא קבע השופט גויטן -

"אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג, שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות". ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250-1257.

וראה גם ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן ואש, פ''ד כט(2) 341:

"טוען מר קלינג, שגם לו הסתכל המערער לימינו וראה את המונית מתקרבת לצומת, מתוך הנחה מוצדקת שנהג המונית יכבד את התמרור "עצור" ואת זכות הקדימה שניתנה בשל כך למערער, מותר היה לו להמשיך בנסיעתו ואף לא להאיט. אין אנו מקבלים את הטענה... לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. ע"א 59/69, אותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חפשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן".

במקרה דנן, הוכח כי הנתבעת-1, הייתה כבר לקראת סיום חציית הצומת, ומשכך עיקר האחריות לקרות התאונה נופלת דווקא על התובע, שנטל סיכון בחציית הצומת חרף העובדה שרכבה של הנתבעת-1 כבר החל בחציית הצומת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ