אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שון נ' המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ

שון נ' המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ

תאריך פרסום : 15/07/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא
29943-03-12
28/06/2012
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
מייקל שון
הנתבע:
המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 13,461 ₪, אשר הוגשה ע"י התובע כיורש אמו המנוחה.

על פי כתב התביעה, ביקשה אמו המנוחה של התובע לרכוש מוצרים מהנתבעת, אולם לא גיבשה את דעתה לגבי המוצר המסוים. לפיכך שילמה על החשבון תשלומים רבים, על פני מספר חודשים בשנת 2009, עד שהצטבר סך של 23,461 ₪. בסוף התקופה המדובר הידרדר מצבה הבריאותי, והיא נפטרה בסוף של 2009. מאז התנהל מסע התשה, בו ניסה התובע לשכנע את הנתבעת להחזיר את כספי אמו המנוחה, שכן לא נקשרה עסקה בסופו של דבר, אולם הנתבעת נאותה, לאחר זמן רב, להחזיר רק מחצית הסכום, ושילמה סך 10,000 ₪ בלבד. לפיכך דורש התובע גם את היתרה. לכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות למעט רשימת התשלומים ששולמו בשעתו.

כתב ההגנה מגולל סיפור אחר לחלוטין, ולפיו התובע, הוא תושב ארה"ב ששהה בישראל, ניהל בעצמו את כל המגעים עם הנתבעת, הזמין ורכש מוצרים מסוים, עבורו, בלא שלאמו יהיה קשר כלשהו לעניין, שילם את מלוא התמורה, שאינה אלא כ-16,000 ₪, אלא שלא נטל את הרהיטים, שכן טרם השלים את תכניתו לעלות לישראל. לפנים משורת הדין, ולבקשתו, נאותה הנתבעת לאחסן את הרהיטים במחסניה, ללא תשלום. בחלוף כשנתיים, הודיע שהוא מבקש לבטל את העסקה. לפנים משורת הדין, הסכימה להחזיר 10,000 ₪, עפ"י אישורו בכתב, לסילוק הטענות. לכתב ההגנה צורף כרטיס התובע (ע"ש אמו) אצל הנתבעת, וכן מכתב מהתובע מיום 16.2.2012, בו הוא מאשר כי כנגד הסך של 10,000 ₪ ייחשב העניין כסגור, ובו הוא אף מודה לנמען, מר אמציה מסנברג מטעם הנתבעת, על הסיוע בסגירת הפרשייה.

לדיון שהתקיים היום התייצבו התובע עצמו, ונציג אחר של הנתבעת, מר גיל ליברמן, שעד לתחילת שנת 2012 לא היה מעורב במישרין בעובדות המקרה. בלטה העדרותו של מר מסנברג, שהיה מעורב אישית בפרשיה כולה.

התובע העיד בעברית, לאחר שבתחילת דבריו טען שהעברית בפיו אינה טובה, וכי ביקש מתורגמן לאנגלית, שלא התייצב. התרשמתי, כי שליטתו בשפה העברית היא סבירה ולמעלה מכך, גם אם אינה רהוטה לחלוטין. התובע חזר על עיקרי גרסתו, אולם אישר כי הוא זה שבא בדברים כל העת עם הנתבעת, וכי הוא שהעביר להם את כל הכסף. הוא הכחיש שהזמין עבור אמו, או שאמו הזמינה, ריהוט מסוים, ודבק בטענתו כי כל התשלומים היו מעין "הפקדה בחשבון" של אמו אצל הנתבעת, עבור עסקה עתידית שמעולם לא הבשילה. התובע סיפר כי הוא עורך-דין במקצועו, אולם לא סבר כי עסקה כפי שהיא מתאר היא מוזרה. באשר למכתבו מיום 16.2.2012 שצורף לכתב ההגנה טען, כי מדובר בראשון מבין שני מכתבים, וכי לאחר שנכתב ונשלח, דרש אמציה כי יכתוב במפורש שהוא מוותר על כל טענה, ועל כן שלח מכתב נוסף, מאותו יום, בו כתב שכנגד תשלום סך 10,000 ₪ תוך שבוע, יוותר על כל הטענות. מאחר שהסכום התקבל בפועל רק לאחר כשבועיים ויותר, הרי שאין לראותו כבול בויתור זה. התובע הציג מכתב זהה, למעט הפסקה הנוספת, אולם לא יכול היה להראות כי מכתב כאמור אכן נשלח. התובע גם הציג, לשם הוכחת הסכומים ששילם, קבלות, שאליהן היו מצורפות הזמנות לפריטים מסוימים. לדבריו, פריטים אלה הוכנסו למחשב על ידי אמציה, אך לא שיקפו הזמנות שהיו בפועל.

נציג הנתבעת, מר ליברמן, העיד, אולם הרבה מעדותו היה בגדר עדות שמיעה, לאור העדרו של מר מסנברג. לדבריו, שמע לראשונה מהתובע בחודש פברואר 2012, עת ביקש התובע לבטל את העסקה, והוא הסכים עקרונית לבקשת התובע, והפנה אותו לסגור את הפרטים מול אמציה. לדבריו, על פי המסמכים שברשותו, מעולם לא התקבל המכתב השני הנטען מיום 16.2.2012, ואילו, למרות שכרטיס התובע אצל הנתבעת התנהל על שם אמו, הרי שזה היה משום שהנתבע לא התגורר אז דרך קבע בישראל, ובפועל לא צץ שמה של אמו או זהותה בכל המגעים שהיו בין הצדדים, ומעולם לא נוצר מצג כאילו איזה מהתשלומים בוצעו על ידה, או כי איזה מהרהיטים היו מיועדים עבורה. הוא הכחיש בתוקף קיומה של עסקה "תיאורטית" מעין זו שתיאר התובע, עמד על כך שרהיטים שיוצרו עבור התובע לפי הזמנתו אוחסנו במשך שנתיים במחסני הנתבעת, והסביר את העדרו של מר מסנברג בכך שהיה צורך בנוכחות מר מסנברג בחנות.

חזקה היא מדיני הראיות, כי עד שעמד לרשותו של בעל דין אך לא הוזמן להעיד, היה מעיד לחובתו; כך הוא המצב לגבי מר מסנברג. עם זאת, לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה, כי התובע לא יוכל להיבנות מהעדרו של מסנברג מבית המשפט, שכן לא עלה בידו לעמוד בנטל הבאת הראיות הרובץ לפתחו, באופן המעביר נטל זה אל כתפי הנתבעת להוכיח ההפך.

גרסתו של התובע תמוהה, וזאת בלשון המעטה. המסמכים שהופיעו לראשונה בדיון, ולא צורפו לכתב התביעה, מוסיפים תמיהה על הגרסה, ואינם משפרים אותה. כך לגבי המכתב השני מיום 16.2.2012, שהוא בבחינת גרסה כבושה. חזקה על התובע, כי אם היה ממש בדבריו אודות שני מכתבים שנכתבו בו-ביום, בנסיבות כאלה של הצבת תשלום תוך שבוע כתנאי לויתור על טענות, שהיה טוען עניין זה כבר בכתב התביעה, גם אם לא היה חושב לצרף העתק מהמכתב. גרסה כבושה כזו היתה יכולה להתקבל, אם היתה בפני ראיה כלשהי לכך שהמכתב אכן נשלח לנתבעת, אך ראיה כזו – אין. בהעדרה, יש להעמיד את המכתב הראשון בחזקתו, שכן הוא אינו מוכחש, ובו אין זכר לקציבת זמן. יתר על כן, בעת שנשלח המכתב הראשון, גם לגרסת התובע, אמור הוא לשקף את עמדתו באותה עת, טרם שבאה אותה דרישה נטענת של הנתבעת לציין במפורש דבר הויתור על טענות. מאותו מכתב לבדו, גם בלא ויתור מפורש, משתמעת כוונה לראות בהחזר הסך של 10,000 ₪ משום סיום הסכסוך.

יתר על כן, כאמור לעיל, עצם התיזה, לפיה אפשר התובע לאמו לשלם כ-20,000 ₪ (ואין זה משנה עתה אם הסכום הוא 23,461 ₪, כטענת התובע, או 16,016 ₪, כטענת הנתבע), בלא הזמנה קונקרטית, ובסדרה של תשלומים ששולמו לכאורה ללא כל תמורה, בזה אחר זה – היא תיזה דחוקה ובלתי אמינה, ועל התובע היה להציג ראיות מהימנות לתמיכה בה, אך לא עשה כן. כל שהביא היו העתקי הזמנות, קונקרטיות בעליל, לריהוט מסוים, והסברו, כי הדברים נכתבו ע"י מר מסנברג, בלא קשר לעסקה מציאותית, אינו מתקבל על הדעת, שעה שמדובר ברוכש משכיל, עורך-דין במקצועו.

קיצורו של דבר: התובע לא הצליח לשכנע, ולו לכאורה, כי גרסתו אמת. לפיכך, לא עבר הנטל אל כתפי הנתבעת להפריך גרסה זו. אעיר, כי אפילו היה עובר נטל כזה, הרי שיתכן ודי בעדותו של מר ליברמן אודות השיחות שהתנהלו בינו לבין התובע בחודש פברואר 2012, ואודות הרהיטים שאוחסנו במחסני הנתבעת, כדי לשמש ראיה מספקת לשוב ולהטות את הכף לטובת הנתבעת, גם בהעדרו של מר מסנברג.

בשים לב לכל האמור, אני קובע כי התביעה לא הוכחה, ואני דוחה אותה. התובע ישלם לנתבעת את הוצאותיה בסך של 900 ₪. הסכום נקבע על הצד הנמוך, נוכח מחדלה של הנתבעת באי הבאתו לעדות של מר מסנברג, שהיה עד נחוץ.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ב, 28 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ