באיזה אופן ינוהל בלשכת ההוצאה לפועל הליך מימוש משכנתא של דירת מגורים, לאחר שהחייב שילם את החוב שבפיגור, אולם במקביל מתנהלים נגדו הליכי פשיטת רגל ? סוגיה זו עומדת ברקע בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל.
רקע והליכים קודמים
1.ביום 21.7.2005 החל המשיב מס' 1 (להלן: הבנק) לפעול בהליכי הוצאה לפועל, במסגרת תיק 02-26408-05-1, למימוש משכנתא שנרשמה על דירת מגורים של המבקשים, ברחוב שנלר 1/1 בנצרת, הידועה כחלקה 1 בגוש 16533 (להלן: הדירה), לשם גביית חובם לבנק בגין הלוואה.
2.ביום 25.1.2010 החלו בבית המשפט המחוזי בנצרת הליכי פשיטת רגל נגד המבקש מס' 1 (להלן: המבקש), כאשר חברת אופסט הכרמל חיפה בע"מ, לה חב המבקש 85,586 ₪, הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל, בתיק פש"ר 41-10. ביום 21.11.2010 ניתן נגדו צו כינוס, הכונס הרשמי מונה לכונס על נכסיו והמשיב מס' 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו, והוענקו לו כל הסמכויות לפי סעיף 18ג' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל או הפקודה). ביום 14.12.2011 הוכרז המבקש כפושט רגל, והמשיב מס' 2 מונה לנאמן על נכסיו (ומכאן ואילך ייקרא: הנאמן).
3.ביום 15.1.2015 הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט של פשיטת הרגל, שיורה כי הליך מימוש המשכנתא בתיק ההוצאה לפועל, המנוהל על-ידי כונס נכסים, יהיה תחת פיקוח הנאמן, אשר יצורף כצד לתיק המימוש. הנאמן טען כי אף אם המבקש עומד בתשלומי המשכנתא, ומסלק מעת לעת את חוב הפיגורים ומונע בדרך זו את המשך הליכי מימוש הדירה, הרי על כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל לפעול לטובת כלל נושי המבקש ולממש את הדירה לטובת קופת הכינוס בהליכי פשיטת רגל. בהחלטה מיום 12.10.2015 אישר בית המשפט לבא-כוח הבנק, כנושה מובטח, להמשיך בהליכי המימוש "לצורך גביית החוב המובטח", וקבע כי "על מנת שלא לפגוע באינטרסים של יתר הנושים" - יהא המימוש בלשכת ההוצאה לפועל בפיקוחו של הנאמן. עוד נקבע כי על הכונס בתיק ההוצאה לפועל לעדכן את הנאמן בהליכי המימוש.
4.בית המשפט של פשיטת הרגל לא נעתר לבקשת המבקש לעיכוב הליכי מימוש הדירה, וביום 26.11.2015 קבע כי מאחר והליך פינוי הדירה מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל - עליו להפנות אליה את בקשתו. בקשת המבקש מבית המשפט להבהיר את החלטותיו מיום 12.10.2015 ומיום 26.11.2015, לאור טענתו כי בא-כוח הבנק מטרפד את הצעתו לסילוק חובו לבנק בנימוק שכלל הנושים בתיק פשיטת הרגל הפכו לצד בתיק מימוש המשכנתא, נענתה בהחלטה מיום 2.12.2015, לפיה אין צורך בהבהרה וכי על המבקש להפנות ללשכת ההוצאה לפועל את בקשותיו בנוגע להליכי פינוי.
5.משהוגשה בתיק ההוצאה לפועל בקשת המבקש לביטול הליכי הפינוי שנקבע ליום 3.12.2015 ולסגירת תיק ההוצאה לפועל, מאחר וביום 1.12.2015 סולקו כל הפיגורים בתשלומי המשכנתא בהתאם לדרישת הכונס, הורתה ביום 1.12.2015 הרשמת הברפלד-אברהם לכונס להודיע עמדתו. באת-כוחו של הכונס הודיעה כי על אף שהמבקש פעל לפירעון מלוא חוב הפיגורים בהלוואה שנטל מהבנק, מבוקש להותיר את תיק מימוש המשכנתא פתוח למשך שלושה חודשים לפחות, לצורך הבטחת המשך התשלומים השוטפים של ההלוואה מושא המשכנתא. היא צרפה את תגובתו בכתב של הנאמן, אשר עמד על המשך הליכי מימוש הדירה לטובת כלל נושיו של המבקש בתיק פשיטת הרגל.
ההחלטות מושא הבקשה
6.בעקבות זאת, ניתנו ביום 2.12.2015 על-ידי הרשמת הברפלד-אברהם שלוש החלטות:
בהחלטה הראשונה (בבקשה מס' 19) קבעה הרשמת כי בית המשפט המחוזי קבע מפורשות שהכונס יפעל למימוש הדירה לטובת כלל הנושים, בפיקוח הנאמן, "זאת בנוסף להלכות השונות שקבעו כי כונס הנכסים יפעל לטובת כלל הנושים ולא רק לטובת הזוכה בתיק בו מונה ככונס נכסים". לפיכך קבעה כי אין בסילוק חוב הפיגורים כלפי הבנק כדי לעכב את מימוש הדירה מטעם כלל הנושים.
בהחלטה השניה (בבקשה מס' 20) נקבע כי ברור מהחלטות בית המשפט של פשיטת רגל כי הכונס יפעל לטובת כלל חובותיו של המבקש, וכי לצורך כך מונה הנאמן כמפקח על פעולות הכונס בתיק ההוצאה לפועל.
בהחלטה השלישית (בבקשה מס' 21) נקבע כי בהיעדר הסכמת הנאמן, יעוכב הליך פינוי הדירה רק במידה והמבקש יפקיד בתיק ההוצאה לפועל 56,000 ₪, שהינם 40% מסך החובות הנטענים על-ידו.
בו ביום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על שלוש ההחלטות. החלטתי להיעתר לבקשה ולדון בערעור לגופו.
עמדות הצדדים
7.בבקשת המבקשים נטען כי אין לפעול במסגרת תיק מימוש המשכנתא לטובת הבנק על מנת לגבות חובות של שאר הנושים הבלתי-מובטחים, וכי אין בצירוף הנאמן כמפקח בתיק המימוש כדי ללמד שזו היתה כוונת בית המשפט של פשיטת הרגל. עוד נטען כי משסולק במלואו החוב בתיק מימוש המשכנתא, לא נותרה יתרת חוב מכוחה יכול הבנק הממשכן לפעול לביצוע צו פינוי המבקשים מהדירה.
8.כונס הנכסים, בתשובתו לבקשה, טען כי לאור החלטות בית המשפט של פשיטת הרגל צדקה רשמת ההוצאה לפועל כשהחליטה להמשיך בהליכי המימוש על אף פירעון חוב הפיגורים בהלוואה לנושה המובטח. עוד נטען כי מהעובדה שאין הבנק, כנושה מובטח, נזקק לאישור בית המשפט להמשך הליכי מימוש המשכנתא, יש ללמוד כי החלטת בית המשפט מיום 12.10.2015 התייחסה לכלל הנושים ולא רק לנושה המובטח. בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 23.5.2016, טענה באת-כוח הכונס כי המבקש אמנם סילק את חוב הפיגורים, אולם בהתאם לתנאי שטר המשכנתא - רשאי הבנק להעמיד לפירעון מיידי את מלוא יתרת ההלוואה במקרה בו המבקש-הלווה פשט את הרגל.
9.הנאמן, בתשובתו לבקשה, טען כי על-פי ההלכה הפסוקה, כונס הנכסים פועל מטעם בית משפט ואינו משמש עוד כשלוחו של הנושה שביקש את מינויו, והוא מחויב לדאוג לאינטרסים של כל יתר נושיו של המבקש. בדיון בבקשה הוסיף הנאמן נדבך עובדתי חדש לטענותיו, בהציגו פרוטוקול ישיבה שהתקיימה ביום 29.2.2016 בבית המשפט של פשיטת הרגל, בה נדונו הפרות המבקש את החלטות בית המשפט, ובסופה ניתנה החלטה, בה נקבע, בין השאר (ההדגשות הוספו - א"ג):
"נושה מובטח החל בהליכי פינוי ומימוש של הדירה, לאחר שבדיון שהתקיים ביום 12/10/15 אישר בית המשפט של הפש"ר לנושה המובטח להמשיך בהליכי המימוש. בינתיים, שילם החייב את חוב הפיגור של המשכנתא ועל כן, עוכבו הליכי המימוש. החייב גם הגיש בר"ע על החלטת ראש ההוצל"פ שחייב את החייב לשלם סכום נוסף לטובת הנושים האחרים....
החייב רשאי להגיש הצעת הסדר מעודכנת, לאחר שיסלק את מחדליו ... ככל שהחייב לא יסיר את מחדליו או לא יגיש הצעת הסדר, או הצעת ההסדר תדחה על ידי הנושים, יפעל הנאמן לצורך מימוש הנכס, ככל שהנושה המובטח יזנח את הליכי המימוש בעקבות ההסדר שאליו הגיע".
ההלכה הפסוקה
10.היקף סמכויותיו של כונס נכסים הממונה על-ידי רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קבוע בסעיף 54 לחוק זה. על-פי ההלכה הפסוקה, לאחר מינויו שוב אין הכונס שלוח של הנושה המובטח לגבי אותו נכס ספציפי, אלא הוא הופך לפקיד של בית משפט (או של רשם ההוצאה לפועל) וכפוף להוראותיו בלבד. עליו לנהוג במידת האובייקטיביות בעת מילוי תפקידו, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לכתב הסמכות שניתן לו, בנוסף לחובות האמון והזהירות כלפי הזולת לסוגיו, נושים ואחרים. נפסק כי עליו לדאוג לעניינם של כלל הזוכים שנושים בחייב בחובות פסוקים. (ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס) נ' ד"ר וולף (פורסם בנבו, 20.1.1993); ע"א 8410/06 נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ, פסקה ט"ז והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 28.12.2008); רע"א 8233/08 כובשי נ' עו"ד שוורץ (פורסם בנבו, 10.10.2010);
בה"פ (מחוזי ב"ש) 30/90 (המ' 877/93 עוף הנגב מפעל למוצרי עוף אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בכינוס נכסים) נ' קירש וחביב, פ"מ תשנ"ד(3) 339 (1994) קבע השופט (כתוארו אז) גרוניס כי כונס נכסים אינו רשאי להתעלם מהאינטרסים של מעורבים אחרים, פרט לנושה המובטח שעל פי בקשתו הוא מונה, ועליו להתחשב אף בעניינם של גורמים נוספים ולא רק באינטרס של הנושה המובטח. (לגישה לפיה על הכונס לפרוע את כלל החובות במסגרת המימוש, אל מול גישה נוגדת, לפיה לא מוטלת על כונס חובה לדאוג לעניינם של נושים רגילים שאינם מביעים עניין בהליכי המימוש, ראו פסקה 11 ברע"צ (שלום הרצליה) 1511-11-10 עמרן נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 8.11.2010)).
11.הימצאותו של חייב בהליכי פשיטת רגל אינה מונעת את מימושו של נכס ממושכן בהליכי הוצאה לפועל. אמנם מעת שניתן צו כינוס לנכסיו של חייב יוקפאו לאלתר ההליכים נגדו, אולם העיכוב לא חל כלפי נושה מובטח הפועל למימוש השעבוד, והוא רשאי להיפרע ממנו באופן עצמאי ומחוץ להליך פשיטת הרגל (סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל). עם זאת, מימוש נכס על-ידי נושה מובטח במקרה שבו החייב פושט רגל, טעון אישור בית המשפט של פשיטת רגל (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 13.2.2014)). אם שווי הנכס גבוה משמעותית מגובה החוב לנושה המובטח, יתכן שבית משפט של פשיטת רגל יחליט לפקח על ההליך, ובמקרים חריגים ימומש הנכס בבית המשפט עצמו. בפש"ר (מחוזי ת"א) 466/93 בש"א 26205/00 גרבש נ' הנאמן על ענייני פושט הרגל גרבש (פורסם בנבו, 24.12.2000) צוין כי כאשר שווי הנכס המשועבד עולה על החוב לנושה המובטח, קיימת חזקה כי ישנה מחלוקת בין הנושה המובטח לנאמן ולכונס הרשמי באשר לאופן מימוש הנכס. לפיכך, יש צורך בפיקוח מהותי של בית משפט של פשיטת הרגל על אופן מימוש הנכס, והדבר ניתן להיעשות באמצעות פיקוח של הנאמן בפשיטת הרגל על הליך המימוש שמנוהל בלשכת ההוצאה לפועל. לנאמן מוקנית זכות לבדוק את הנכס הממושכן ואף לפדות אותו מהנושה המובטח (סעיף 129 לפקודה). (להרחבה ראו הפרק "כינוס נכסים בהוצאה לפועל לצד הליך פשיטת רגל" בספרם של ע' מאור וא' דגני על כונס נכסים - כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015) 505-493).
הכרעה
12.בהחלטה הראשונה קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי בית המשפט של פשיטת הרגל קבע כי הכונס יפעל למימוש הדירה לטובת כלל נושיו של המבקש. סבורני כי הרשמת לא דקה פורתא במשמעות ההחלטות שיצאו תחת ידי בית המשפט: בהחלטה מיום 12.10.2015 התיר בית המשפט של פשיטת הרגל לכונס להמשיך בהליכי המימוש לצורך גביית החוב המובטח, וקבע כי הם ייעשו בפיקוח הנאמן. בית המשפט נענה לבקשת הנאמן לפקח על המימוש, אך לא נעתר לבקשתו לקבוע כי על הכונס לממש את הדירה לטובת כלל הנושים בתיק פשיטת הרגל. בכך פעל בית המשפט בהתאם להלכה, המחייבת את הכונס לקבל אישורו לצורך המשך הליך המימוש. לא נקבע כי הכונס ימשיך במימוש למען כל שאר הנושים, אולם לשם הגנה על האינטרסים שלהם מונה הנאמן כמפקח ועל הכונס הוטלה חובה לעדכן את הנאמן. לא בכדי דחה בית המשפט את הבקשה להבהרת החלטתו מיום 12.10.2015, על אף שהמבקש הסביר כי סיבת הבקשה להבהרה הינה הפירוש המרחיב שניתן להחלטה על-ידי בא-כוח הבנק. כאשר להחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל, שנועדה לשמור על האינטרסים של שאר הנושים, נלוותה העובדה שהמבקש סילק את חוב הפיגורים ובכך עצר את הליך מימוש הדירה, המשמעות המעשית הייתה שעל הליך הפינוי להיעצר אולם על תיק ההוצאה לפועל להישאר פתוח (על אף הוראת סעיף 81ב1(4)(ג) לחוק ההוצאה לפועל), כל עוד לא קיבל הכונס הוראות מרשמת ההוצאה לפועל באשר להמשך הליכי המימוש. מן הסתם היו הוראות אלו, בנוגע להמשך הליך המימוש, מביאות בחשבון את עמדת הנאמן, שמונה כמפקח על ההליך, וכפופות להחלטות בית המשפט של פשיטת הרגל.
13.ואכן, החלטה נוספת של בית המשפט של פשיטת הרגל לא איחרה לבוא. בהחלטתו מיום 29.2.2016 שב בית המשפט והזכיר כי ביום 12.10.2015 הוא אישר את הליך המימוש על-ידי הנושה המובטח, וקבע כי בעתיד הנאמן יהא זה שימשיך בהליך מימוש הדירה (שעוכב בעקבות סילוק חוב הפיגורים לבנק) רק במידה והחייב לא יסיר מחדליו ולא יגיש הצעת הסדר שתתקבל על דעת הנושים, והנושה המובטח יזנח את ההליך. מהחלטה זו ניתן ללמוד כי אכן בהחלטה הקודמת לא הורה בית המשפט לכונס על המשך הליכי המימוש לטובת כלל הנושים. רק בהחלטה מיום 29.2.2016 הוא הורה, לראשונה, לנאמן להמשיך בהליכים כאלו, במידה והמבקש לא יעמוד בתנאים מסוימים.
14.אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי. הליך הפינוי יבוטל, אולם תיק ההוצאה לפועל לא ייסגר.
לאור תוצאה זו, אינני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ו, 02 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
