אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"פ 893/15 בורנשטיין ביטון נ' מדינת ישראל

רע"פ 893/15 בורנשטיין ביטון נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 19/04/2015 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
893-15
19/04/2015
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
המבקש:
יוסף בורנשטיין ביטון
עו"ד יעקב שקלאר
המשיב:
מדינת ישראל
החלטה

                              

 

 

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' רומנוב, ד' מינץ וא' נחליאלי-חיאט) בעפ"ג 20613-05-14 מיום 24.12.2014, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 6728-03-13, לפיו הושתו על המבקש 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל; שבעה חודשי מאסר על תנאי, שירוצו אם יעבור עבירות אלימות שהן פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר; שלושה חודשי מאסר על תנאי, שירוצו אם יעבור עבירות אלימות שהן עוון, לרבות איומים או היזק לרכוש, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר; ופיצוי למתלונן בסך של 10,000 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

  1. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירות אשר יוחסו לו בכתב אישום מתוקן, עבירות של תקיפה וחבלה ממשית עלי די שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29(א) לחוק.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המבקש ואדם נוסף הם גיסיו של מר משה זיסרמן (להלן: משה) ועובדים בבית העסק שלו. ביום 27.2.2013 מר ת' ג' (להלן: המתלונן), המשמש כחוקר פרטי, הגיע לעסק של משה על מנת למסור לו צווי עיקול זמניים. המבקש והאדם הנוסף סירבו לחתום על קבלת המסמכים, ובעוד המתלונן חזר לרכבו – המבקש עקב אחריו. בהמשך, הגיע המתלונן לביתו של משה, אך אשתו סרבה לפתוח לו את הדלת והתקשרה לבקש את עזרתו של המבקש. המתלונן הדביק את המסמכים על דלת הבית והחל לנסוע, או אז המבקש והאדם הנוסף, וכן אדם שלישי, התנגשו חזיתית ברכבו. בו מיד יצאו השלושה מהרכב והתנפלו על המתלונן בבעיטות ואגרופים. משניסה המתלונן לברוח, השלושה איגפו אותו והמשיכו לחבוט בכל גופו. האדם השלישי אף חטף את המכשיר הנייד של המתלונן ושבר אותו, ואחד מהשלושה זרק את מפתחות רכבו לשיחים הקרובים. בעוד המתלונן שוכב על הרצפה כשהשלושה מכים אותו, הגיע סייר ביטחון שהזעיק כוחות משטרה. רק כאשר השלושה שמעו על הזעקת המשטרה, הם ברחו עם רכבם. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות רבות.
  2. ביום 12.1.2014 נערך תסקיר שירות מבחן בעניין המבקש. בגזר דינו של בית משפט השלום נקבע כי חומרת מעשיהם של השלושה זועקת. בית המשפט עמד על מספר מאפייני חומרה: היות האירוע יזום מראש; ריבוי המשתתפים; "דבקות במשימה" – גם לאחר שניסה לברוח; זהות הקרבן – שליח של החלטה שיפוטית; תוצאות המעשה; והיעדר היריבות האישית. בית המשפט ציין כי אין כל ערך ברטוריקה נמלצת בגנות האלימות, אשר אינה מגובה בעונש מרתיע. יתרה מכך, בית המשפט עמד על מספר הבדלים בין מעשיהם של המבקש והאדם הנוסף, בציינו כי המבקש היה הרוח החיה שמאחורי האירוע. אשר לנסיבות אשר אינן קשורות בעבירה, צוין כי המבקש, יליד שנת 1986, גרוש ואבא לילד, והוא מכהן בתפקיד ניהולי בחברה למיזוג אויר במקביל ללימודי משפטים. בית המשפט זקף לזכותו את הודאתו ואת הזמן ששהה במעצר בית מלא וכן במעצר בית חלקי. עם זאת, לחובתו נלקחו בחשבון הרשעות קודמות לא מעטות (בשנת 2003, הורשע בבית המשפט לנוער בגין עשרה תיקים, בהם עבירות אלימות, החזקת סכין, רכוש, התפרצויות, מרמה והפרת הוראה חוקית, בגינן נידון למאסר מותנה; בשנת 2005, הורשע בעבירות התפרצות והפרת הוראה חוקית, בגינן נידון למאסר מותנה; בשנת 2006, הורשע בעבירות אלימות והיזק, בגינן נידון לשירות לתועלת הציבור ומאסר מותנה; בשנת 2007, הורשע בעבירות של העלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר, בגינן נידון למאסר מותנה; בשנת 2009, הורשע בעבירות איומים והעלבת עובד ציבור, בגינן נידון לשירות לתועלת הציבור, מבחן והארכת מאסר מותנה; בשנת 2013, הורשע בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית). בית המשפט ציין כי מתסקיר שירות מבחן שנערך בעניין המבקש, לא עולים נתונים יוצאי דופן, אך הומלץ להשית עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד צו מבחן. באיזון שבין נסיבותיו האישיות של המבקש והשיקולים השונים בעניינו, קבע בית המשפט כי יש לגזור את ענשו בצד הבינוני-נמוך של מתחם העונש ההולם, כאמור לעיל.
  3. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וביום 24.12.2014 ערעורו נדחה. בית המשפט ציין כי הערעור נסוב רק על רכיב המאסר. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בגזר דינו של בית משפט השלום אשר מצדיק את התערבותו, וכי אכן המעשים שבוצעו הם חמורים. בית המשפט ציין כי כלל הנסיבות נלקחו בחשבון, לרבות תסקיר שירות המבחן שהוגש וכן הפער המהותי בין העונשים שנגזרו על המבקש ועל האדם הנוסף. בית המשפט עמד על כך שלא ניתן להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, אך קבע כי יש מקום לנכות ממנו את התקופה בה היה נתון המבקש במעצר ממש.

הבקשה למתן רשות ערעור

  1. בקשת רשות הערעור מופנית כלפי רכיב העונש בלבד. במסגרתה מציין המבקש פרטים רבים על חייו, לרבות הצלחתו להשתלב בחברה על אף ההפרעות האישיות מהן סבל כילד ועל אף ילדותו הקשה. המבקש מציין מספר מקרים בהם העובדה שאדם הצליח לטפס במעלה ההליך השיקומי הובילה להתערבות ערכאת הערעור. לטענתו, הערכאות הקודמות גזרו את דינו ללא קביעת מתחם ענישה הולם, ולשיטתו יש לעמוד על הטכניקה המשפטית הנדרשת בקביעת המתחם. לעמדת המבקש, המתחם הנכון נע בין ששה ל-16 חודשים (על פי רע"פ 8466/13). המבקש מציין כי הערכאות הקודמות חטאו לכללים שנקבעו בתיקון 113 לחוק, משלא התייחסו לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומשלא שקלו שיקולי שיקום – אשר לעמדתו בהכרח מעידים על צורך בהקלה בעונשו, כך גם על פי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו. עוד הוא טוען, כי לא היה מקום להטיל עונשים שונים עליו ועל האדם הנוסף. סוגיה נוספת שמעלה המבקש היא הצורך לקבוע כללים חד משמעיים לגבי אופן ניכוי ימי המעצר בעת גזירת העונש. לטענתו, לא ברור האם יש לנכות גם את ימי המעצר ששהה בבית. לבסוף טוען המבקש, כי יש לקבל את בקשתו למתן רשות ערעור בשל שיקולי צדק.
  2. יצוין כי המבקש הגיש בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר וכן בקשה לעריכת תסקיר שירות מבחן משלים.

דיון והכרעה

  1. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. בבית המשפט המחוזי אף הוחלט על ניכוי ימי מעצרו מעונש המאסר. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה.
  2. המבקש טוען כי התקדמותו השיקומית לא נלקחה בחשבון, וכי הערכאות הקודמות כלל לא התייחסו לנסיבותיו ולהמלצת שירות המבחן. לעניין זה, ידועה ההלכה כי תסקיר שירות המבחן, על אף הערכת מקצועיותו הרבה, מהווה המלצה בלבד ובית המשפט רשאי להפעיל את שיקול דעתו בהתחשב בכלל האינטרסים העומדים לפניו (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005)).במקרה שלפניי, בית משפט השלום קבע, בהתחשב בכלל הנסיבות, כי יש להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל ולא בריצוי של עבודות שירות. לא ניתן לומר כי לא ניתנה התייחסות לנסיבותיו האישיות, שכן אלו פורטו וצוינו שחור על גבי לבן, ולמרות זאת בחר בית המשפט לבכר את השיקולים שעמדו לחובתו. משכך, מסקנתן של שתי הערכאות הקודמות, שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, מקובלת עלי. מעבר לצורך יצוין, כי בשל עברו הפלילי הכבד של המבקש, אשר ניכר כי לאורכו נרשמו לו הקלות בעונשיו, יש מקום ואף נדרש להטיל עליו עונש מאסר בפועל.
  3. אשר לטענה כי לא נקבע מתחם ענישה הולם, הרי שאף אם יתקבל המתחם אותו מציע המבקש – בין ששה ל-16 חודשי מאסר – העונש שהוטל עליו, בניכוי ימי מעצרו, הנו סביר ומידתי.
  4. לעניין עקרון אחידות הענישה בין המבקש לבין האדם הנוסף, אכן, ראוי כי בגין עבירות דומות שבוצעו יחדיו – יוטלו עונשים דומים. עם זאת, לעתים קרובות הנסיבות שונות בין נאשם לנאשם, ועל כן יש מקום לשמור על פרופורציה בין עונשיהם השונים. לא מזמן ציינתי כי "ישנה הבחנה בין רף הענישה הנוהג לבין מתחם הענישה ההולם במקרה הקונקרטי...המקרה שלפנינו מדגים כיצד נסיבות ביצוע אותה עבירה מייצרות רף חומרה שונה באופן המצדיק עמידה על צביון אינדיבידואלי בענישה" (ע"פ 2422/14 עלי נ' מדינת ישראל (21.12.2014)). כידוע, גזירת העונש נעשית תוך שקלול נתונים רבים המשתנים מאדם לאדם. במקרה שלפנינו, בתי המשפט, בשני גלגוליו של התיק, עמדו על הנסיבות המשתנות בין הנאשמים וקבעו את עונשיהם בהתאם. איני מוצא מקום להתערב בכך, ולו רק בשל העובדה כי לא מתעוררת סוגיה עקרונית המצדיקה התערבות של בית משפט זה בשאלת אחידות הענישה.
  5. לסיום יצוין, כי אין מקום לקבל את טענת המבקש בדבר ניכוי ימי מעצרו. המבקש מנסה לייצר תמונה בה לא ברור איזה מעצרים ינוכו מעונשו, בעוד שבית המשפט המחוזי ציין מפורשות כי "סבורים אנו כי יש אכן מקום לנכות מעונשי המאסר שהוטלו על כל אחד מהמערערים...את התקופות בהן כל אחד מהם היה נתון במעצר ממש, וכך אנו קובעים" (ההדגשה לא במקור, ס. ג'.).אשר על כן, איני מוצא כל שגיאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, וימי המעצר שינוכו מעונשו הם ימי המעצר של ממש בלבד.
  6. סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, ומשכך מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע וכן בבקשת עריכת תסקיר שירות מבחן משלים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ