אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"פ 46/15 יהודה בן שימול נגד מדינת ישראל

רע"פ 46/15 יהודה בן שימול נגד מדינת ישראל

תאריך פרסום : 01/03/2015 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
46-15
25/02/2015
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
המבקש:
יהודה בן שימול
עו"ד דוד גולן
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

 

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת נ' אהד) בעפ"ת 56204-06-14 מיום 17.11.2014, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ל' שלזינגר שמאי) בתת"ע 4549-07-12 מיום 15.10.2013 ומיום 14.5.2014.

 

רקע והליכים

 

  1. נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בשכרות, על פי סעיפים 62(3)ב(א1) ו-46ד(א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). על פי הנטען בכתב האישום, ביום 10.7.2012 בערך בשעה 22:50, נהג המבקש בשכרות בשל סירובו לדרישת שוטר לתת דגימת שתן.

 

  1. לאחר שמיעת הראיות, הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום. בית משפט השלום קבע כי המבקש נהג ברכבו במצב של שכרות, הן על פי בדיקת המאפיינים והן מכוח סירובו לבצע בדיקת שתן כאמור בסעיפים 62(2) ו-39א לפקודת התעבורה, על אף שהדרישה לעשות בדיקה כזו הייתה כדין. אשר לקביעה כי היה בסיס לחשד שהמבקש נהג תחת השפעת סמים, בית המשפט התבסס על מידע מודיעיני שהיה בידיהם של השוטרים שדרשו את בדיקת השתן, לפיו המבקש נפגש עם מי שחשוד בסחר סמים במקום המוכר כתחנת סמים ונצפתה תנועה של העברת דבר מה ביניהם כאשר בסיומה נצפה המבקש חוזר לרכבו כשידו מאוגרפת. בית המשפט התבסס גם על עדותו של שוטר לפיה עיניו של המבקש היו אדומות ועמידתו לא יציבה. וכן על עדויות השוטרים לפיהן המבקש נכשל במבחן ההליכה, לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו, לא ספר צעדים, התנדנד ונפל, וכי הוא סירב לבצע את שאר המבחנים. לנוכח האמור, נקבע כי הדרישה לבדיקת שתן הייתה כדין וכי הסירוב מקים חזקת נהיגה בשכרות. בהקשר זה בית משפט השלום דחה גם את טענת המבקש לפיה הוא סירב לעשות את הבדיקה בגלל יחס השוטרים אליו. בנוסף, נקבע כי בדיקת המאפיינים מצביעה על שכרותו של המבקש, אשר נכשל בכל מבחני הביצוע, וכי סירובו של המבקש לעשות את בדיקת השתן מהווה חיזוק לראיות שהוגשו נגדו.

 

  1. ביום 14.5.2014 גזר בית משפט השלום לתעבורה את דינו של המבקש. לבית המשפט הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו. מן התסקיר עולה כי המבקש אינו עובד באופן קבוע, עקב בעיות בריאותיות, ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי ומעבודות מזדמנות. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שמתקשה במצבי לחץ, נוטה לאימפולסיביות ולצמצום אחריות. יחד עם זאת, ולנוכח שיתוף הפעולה מצד המבקש, שירות המבחן המליץ על הטלת עונש של שירות לתועלת הציבור וצו מבחן. בית משפט השלום עמד על חומרת העבירה ועל הצורך בענישה מרתיעה כחלק מתהליך מיגור התופעה. יחד עם זאת, נקבע כי במקרה הנוכחי יש מקום לחרוג מעונש המינימום שקבע המחוקק לצד העבירה – והוא פסילה למשך שנתיים – וזאת לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, המלצת שירות המבחן וכן בהתחשב בעברו התעבורתי. לנוכח האמור, בית משפט השלום השית על המערער עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, מתוכם 16 חודשים בפועל והיתר על תנאי; קנס בסך 1600 ש"ח; 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות; 160 שעות שירות לתועלת הציבור וצו מבחן למשך 12 חודשים.

 

  1. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי. אשר להכרעת הדין, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי היה בסיס לחשד כי המבקש נהג תחת השפעת סמים, אשר מצדיק דרישה לבצע בדיקת שתן. כן נטען כי לא הוגש מידע מודיעני בעניינו אשר מבסס חשד כזה. עוד נטען כי רק שוטר אחד העיד כי למבקש היו עיניים אדומות. המבקש טען עוד כי לא הוסברה לו משמעות הסירוב לבדיקה. בערעור על גזר הדין, טען המבקש כי רכיב הפסילה שהושת עליו הינו חמור ולא נותן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ולעברו התעבורתי.

 

  1. ביום 17.11.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על שני חלקיו. לגבי הכרעת הדין, נקבע כי השוטרים דרשו את בדיקת השתן כדין, שכן היה בסיס לחשד שהמבקש נהג תחת השפעת סמים, וכי סירוב המבקש לעשותה מקים חזקת נהיגה בשכרות. בית המשפט המחוזי גם לא מצא מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום לפיה הוסברה למבקש משמעות הסירוב. אשר לעונש, נקבע כי בית משפט השלום נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות של המבקש ולעברו התעבורתי ומשכך אין מקום להתערב גם בעונש. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה

 

  1. המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את ערעורו ולא הפך את הקביעה העובדתית לפיה היה בסיס לחשד כי הוא נהג תחת השפעת סמים. לשיטתו, המידע המודיעיני שעניינו המפגש עם החשוד בסחר בסמים אינו מעלה חשד כזה, בייחוד כאשר לא נמצא על גופו סם. לעניין העונש, נטען כי נסיבותיו האישיות של המבקש – היותו גרוש ואב לחמישה ילדים, היות פרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה שלו; ועברו התעבורתי הקל – מצדיקות הפחתה בעונשו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ