אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"פ 2963/16 - א' ,מיכאל סטרנס נ' מדינת ישראל

רע"פ 2963/16 - א' ,מיכאל סטרנס נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/04/2016 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
2963-16-א'
11/04/2016
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
מיכאל סטרנס
עו"ד בני נהרי
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

בקשת רשות ערעור

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעפ"ג 58704-12-15, מיום 21.3.2016, שניתן על ידי כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; ו-א' נחליאלי-חיאט

                                          


 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר- נשיאה; ג' קרא- סג"נ; ו-א' נחליאלי-חיאט), בעפ"ג 58704-12-15, מיום 21.3.2016, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר שאול אבינור), בת"פ 7877-02-13, מיום 10.12.2015.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. ביום 5.6.2014, הורשע המבקש, על בסיס הודאתו בכתב אישום מתוקן, אשר מייחס לו עבירה של גניבה בידי מורשה, על פי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בכתב האישום המתוקן, שהוגש ביום 4.2.2013, נאמר כי עובר ליום 29.3.2006, פנו האחים מ. פ. וי. ג. פ. (להלן:המתלוננים), אל המבקש, עורך דין באותה העת, על מנת שהוא ייצגם בעסקת מכר של נכס. הנכס הינו בית מגורים אשר שייך במחציתו למתלוננים, ובמחציתו לאביהם של המתלוננים, א. פ., ברמת השרון (להלן: הבית). י. ג. פ., כך לפי כתב האישום, הינו חבר ילדות של המבקש, ונמצא בהיכרות עמו למעלה מארבעים שנה. בהמשך כתב האישום מתוארת השתלשלות העניינים, הנוגעת להסכם המכר: ביום 29.3.2006, או בסמוך לכך, ערך המבקש הסכם מכר (להלן: ההסכם) למכירת הבית בין המתלוננים ואביהם, לבין הקונים, ג. ל ור., בעלות כוללת של 775,000 דולר. במסגרת ההסכם נקבע, כי כ-300,000 דולר מתוך תמורת הבית, יוותרו אצל המבקש בנאמנות, ואת היתרה היה על המבקש להעביר למתלוננים ולאביהם. הקונים עמדו בהתחייבותם והעבירו את מלוא הסכום תמורת הבית, בסך של 3,310,000 ₪ בנאמנות למבקש, לרבות הפיקדון. ביום 15.1.2007, או בסמוך לכך, העביר המבקש לכל אחד מן המתלוננים סך של 582,725 ₪ והותיר ברשותו כ-2,000,000 ₪, ללא הסכמת המתלוננים ואביהם, על אף שהיה מודע לכך שהוא צריך להעביר להם את יתרת הסכום. בשנת 2008, הבעלות בבית הועברה לידי הקונים, אולם המבקש המשיך להחזיק בכספי המתלוננים ואביהם. ביום 9.3.2009, נפטר אביהם של המתלוננים, והמבקש פעל מטעמם לקיום הצוואה, ובה הוריש האב למתלוננים את כל רכושו בחלקים שווים, ובתוך כך, גם את חלקו בתמורת הבית. עוד נאמר בכתב האישום, כי במשך תקופה ארוכה, פנו המתלוננים למבקש בבקשות שונות לקבלת מלוא תמורת הבית, ולקבלת דפי חשבון הנאמנות, אולם המבקש השיב פניהם ריקם. ביום 7.12.2009, ולאחר הגשת תלונה במשטרה נגד המבקש, העביר המבקש למ. פ. סכום של 144,443 ₪. במעשים המתוארים, המבקש גנב מהמתלוננים ומאביהם, בהיותו מורשה, סכום של כ-1,500,000 ₪.

 

          למען שלמות התמונה, תתואר השתלשלותו של התיק דנן: כאמור, העבירה בוצעה החל משנת 2006 ואילך; המבקש נחקר במשטרה בשנת 2009, לאחר הגשת התלונה; המבקש הודה מיד בחקירתו במשטרה בעבירה המיוחסת לו, אולם כתב האישום הוגש רק ביום 4.2.2013; לאחר הגשת כתב האישום, התיק נקבע להקראה ביום 10.3.2013, אולם בין תאריך זה לבין יום 13.2.2014, נדחה הדיון, 6 פעמים, עקב בקשות דחייה שהוגשו על ידי המבקש. כאמור, הכרעת הדין ניתנה ביום 5.6.2014.

 

  1. לאחר הרשעתו בדין, נשלח המבקש לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו, על ידי כב' השופטת ה' נאור. בתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש ביום 25.11.2014, נכתב כי המבקש הינו יליד 1949, אב לשלושה ילדים, וסב לנכדים. המבקש חולה במחלת כליות מאז שנת 2006. למבקש אין עבר פלילי, ואת הרקע לביצוע העבירות בנידון דידן הוא הסביר בירידה בהיקפי העבודה כעורך דין, ושקיעה בחובות כספיים, וזאת, עקב הידרדרות במצבו הבריאותי. המבקש ביטא צער וחרטה על התנהגותו, והבין את חומרת הפגיעה במתלוננים, בפרט לאור הפרת אמונם "באופ. כה בוטה וממושך". עוד מסר המבקש לשירות המבחן, כי הוא השיב למתלוננים סכום של 340,000 ₪, ובכוונתו להשיב להם את מלוא הסכום שנטל מהם. אשר להערכתו של שירות המבחן, נכתב כי "לא התרשמנו מקיומם של דפוסי התנהגות וחשיבה עברייניים או רמאיים מופנמים אצלו. בשל כך, לא מצאנו לנכון לשקול התערבות טיפולית במצבו במסגרת שירותנו". לאור האמור לעיל, ונוכח תפקודו התקין של המבקש לאורך כל חייו, המליץ שירות המבחן על תכנית של שירות לתועלת הציבור (של"צ), בה ישתתף המבקש, בהיקף של 250 שעות.  

 

  1. לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן, החליטה השופטת נאור, ביום 19.2.2015, להורות לממונה על עבודות השירות להמציא חוות דעת בדבר התאמתו של המבקש לביצוע עבודות שירות. הובהר כי "אין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי לגבי העונש שיוטל על הנאשם [המבקש] בסופו של ההליך". ביום 29.3.2015, התקבלה החלטה על ידי השופטת נאור, לפסול את עצמה מטיפול בתיק, וזאת, לאור היכרות קודמת בינה לבין המבקש מתקופת לימודיהם המשותפים באוניברסיטה, עובדה אשר הובאה לידיעתה בתחילת ניהול ההליכים בתיק. על כן, עבר התיק לטיפולו של כב' השופט ד"ר ש' אבינור. על אף שנשמעו טיעונים לעונש מפי הצדדים, בפני השופטת נאור, נעתר השופט אבינור להשלמת הטיעונים לעניין העונש. המשיבה עתרה לקביעת מתחם ענישה בין 24 לבין 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ואילו המבקש עתר למתחם שיועמד בין ענישה צופה פני עתיד, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. בית משפט השלום התייחס לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ובין היתר להפרת האמונים הקשה כלפי הלקוחות הספציפיים, וכלפי הציבור בכללותו. ואולם, ציין בית משפט השלום, כי המקרה דנן איננו מצוי ברף חומרה גבוה – סכום הגניבה אמנם משמעותי, אולם מדובר בעבירה אחת, אשר בוצעה כלפי מתלוננים, שאחד מהם היה חבר קרוב של המבקש. בית משפט קמא ציין, לעניין זה, כי המתלוננים נמנעו מלהגיש תצהיר נפגע עבירה או להתייצב בבית המשפט לתת עדות בעניין זה, ו"עצם העובדה שהמתלוננים בחרו לילך בדרך בה בחרו מדברת בעד עצמה ותומכת – ולו במידת מה – במסקנה כי אין עסקינן במקרה המצוי ברף החומרה הגבוה ביותר". כמו כן, התייחס בית משפט השלום לכך שלמבקש הייתה כוונה לפצות את המתלוננים, כוונה שבאה לידי ביטוי בהחזרת חלק מכספי הגניבה. על בסיס האמור לעיל, העמיד בית משפט השלום את מתחם הענישה על 6 חודשי מאסר, שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד ל-24 חודשי מאסר, לריצוי בפועל, בנוסף ל"ענישה כלכלית מחמירה".

 

בית משפט השלום, עת ניגש לגזור את עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, נתן את דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובין היתר, להיעדר עבר פלילי בעניינו; להודאתו של המבקש ולנטילת האחריות על המעשים המיוחסים לו; לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, עקב התארכות ההליכים, אותו יש לזקוף כנסיבה לקולה בעניינו של המבקש; ולתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. על בסיס המתואר לעיל, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, לריצוי על דרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על-תנאי; לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים, עבירה בה הורשע; קנס בסך 30,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר, לריצוי בפועל, תמורתו; וכן, פיצוי בסך של 500,000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ