אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גברסלאסי נ' מדינת ישראל

גברסלאסי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 22/05/2017 | גרסת הדפסה
רע"מ
בית משפט לעניינים מנהליים תל אביב - יפו
57941-10-15
10/11/2015
בפני סגן הנשיאה:
דר' קובי ורדי

- נגד -
המבקש:
מוסי גברסלאסי
עו"ד ענת קדרון
משיב:
מדינת ישראל
עו"ד ענת פרולינגר
החלטה
 

 

  1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 27.10.2015 בערר (ת"א) 4048-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות ביום 28.10.2015.

  2. בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראות שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

    עוד קבע בית הדין לעררים כי טענת המבקש בדבר הסבל שחווה בארצו ובתקופת ארבעת ימי שהותו בסיני אינן מחריגות את המבקש מתחולת החוק (בהתאם לסעיפים 32ד(ב)(6) ו-32ד(ג)). ביחס לבקשת המבקש להגר לקנדה (אשר טרם נתקיים במסגרתה ראיון) קבע בית הדין כי היא איננה מחריגה את המבקש מתחולת החוק, ואין מניעה להמשיך ולקדמה גם במתקן חולות.

    בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיב.

  3. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי ייגרם לו נזק חמור באם יתייצב במתקן חולות בשל שלילת חירותו. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כאשר קבע שהחטיפה והאלימות הקשה שהופעלה כלפיו, במטרה לסחוט ממנו כופר נפש, אינן מחריגות אותו מתחולת החוק למניעת הסתננות. עוד טען המבקש, כי בית הדין לעררים לא נימק את מסקנתו בהחלטה שעניינה פגיעה בזכויות אדם, ואי מתן הנמקה הוא חמור ואינו יכול לעמוד.

    בנוסף טוען המבקש כי סופקה התשתית הנדרשת לצורך בירור עם המשטרה בדבר היותו קורבן עבירה, טרם הוצאת הוראת שהייה בהתאם להוראות החוק למניעת הסתננות וציין כי במקרים דומים אחרים מצא המשיב לנכון לפנות למשטרה, כאשר ההבדל היחיד בין המבקש לבין אותם מקרים אחרים הוא שהמבקש לא היה מיוצג במהלך השימוע בעניינו.

    כמו כן, המבקש טוען כי נפל פגם בשימוע שנערך לו מאחר והמשיב התעלם לחלוטין מהעובדה שנפל קורבן לחטיפה ולסחר בבני אדם, באופן המחייב העברת העניין לבדיקת המשטרה.

    באשר לקביעת בית הדין לפיה טענותיו הן כלליות, טוען המבקש כי מדובר בשגיאה משפטית וכי העובדה שיש בפיו טענה המשותפת לו ולרבים נוספים, אין בה כדי להמעיט מנכונותה או השפעתה על סיכויי ההליך בעניינו. בנוסף, המבקש טוען כי החלטת בית הדין אינה עולה בקנה אחד עם החלטות אחרות שניתנו בבקשות דומות בערכאות השונות, כאשר במרבית המקרים ניתנו צווים ארעיים ואף צווי ביניים.

  4. בתשובת המשיב שהתקבלה בעקבות החלטתי מיום 28.10.2015 שהבקשה מצריכה תשובה (תוך בקשת התייחסות לסעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות), טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה, מפני שאין טעם להתערבות בית המשפט דכאן בהחלטת בית הדין לעררים.

    באשר לטענה לפיה המבקש הינו קורבן חטיפה וסחר בבני אדם, טוען המשיב כי בשימוע שנערך למבקש ציין כי נחטף לסיני ושהה שם עד שמשפחתו שחררה אותו בתשלום, אך אין זכר בדבריו לאלימות, כליאה ו/או לכל תיאור דומה, ולו בשמץ. מאחר ועל פניו לא הועלו מצד המבקש טענות שיש בהן כדי להפנות את עניינו לבחינת משטרת ישראל, הרי שיש לדחות את טענותיו.

    עוד טוען המשיב, כי הדברים שהועלו על-ידי המבקש לראשונה בכתב הערר ובבקשה דנן, אין בהם כדי לענות על דרישות סעיף 375א ו377(א)-(ב) לחוק העונשין.

    בנוסף, במסגרת השימוע ציין המבקש כי הוא לא הוכר כקרבן סחר בבני אדם או עבדות ועל כן לממונה ביקורת הגבולות לא הייתה סיבה לחשוד כי נעברה לגביו עבירה כלשהי, ומשכך הוצאה לו הוראת שהייה מבלי שהיה מקום לפנות למשטרה טרם הוצאתה.

    באשר לחוויות החריגות שחווה המבקש בארצו טוען המשיב כי מקומן להיבחן במסגרת בקשת מקלט (שהוגשה לאחר שהוצאה הוראת השהייה בעניינו). בנוסף, המשיב טוען כי המבקש לא הציג תשתית עובדתית בסיסית המצדיקה את ביטול הוצאת הוראת השהייה בעניינו, וכי המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חמור שאינו בר תיקון מהתייצבותו במתקן חולות. בהקשר זה, טוען המשיב כי לאור פסק הדין בעניין דסטה הרי שלא ניתן לקבל את הטענה לפיה עצם ההתייצבות, כשלעצמה, תסב למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ