אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 8502/15 א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

רע"א 8502/15 א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 20/03/2016 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
8502-15
20/03/2016
בפני כבוד המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשת:
א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ
המשיבה:
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 10.11.2015 בתיק עא  064310-03-15


             רקע והליכים קודמיםא.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ר' לבהר-שרון) מיום 10.11.15 בתיק ע"א 64310-03-15, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (הרשם הבכיר א' לכנר) מיום 8.2.15 בתא"מ 26961-08-12. עניינו של ההליך בדחיית תביעתה של המבקשת בשל נזק שנגרם לרכב בבעלותה בתאונת דרכים, בנימוק של היעדר כיסוי ביטוחי.

ב.          המבקשת הייתה מבוטחת אצל המשיבה בפוליסה המכונה "פוליסת סחר" (להלן הפוליסה או פוליסת הביטוח). פוליסה זו נועדה לאפשר כיסוי ביטוחי לעוסקים בסחר כלי רכב, למוסכים, ולמכוני בדיקה או מבחן של כלי רכב - עסקים בהם מצויים במסגרת העסק כלי רכב רבים מדי יום. ייחודה הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי רכב מסוים. פוליסה כזאת מאפשרת למבוטחים, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי הרכב השונים הנמסרים לעסקם, בלא שיהיו תלויים בקיומו של ביטוח חובה תקף המכסה את השימוש ברכב המסוים. כמובן יש היגיון ב"מוסד פוליסה" מעין זה, על פי צרכיו של עולם המעשה.

ג.          על פי תנאי פוליסת הביטוח, רק האדם אשר שמו צוין במפרט רשאי היה לנהוג בכלי-רכבה של המבקשת (להלן הנהג המורשה), וכן כל אדם הנוהג ברשות המבקשת ומלוּוה על ידי הנהג המורשה. הנהג המורשה הוגדר באופן הבא: "שם הרשאי לנהוג ברקוביץ רביד בלבד (עובד של המבקשת – א"ר) ולא כל אדם אחר". אך לפי סעיף 5 לטופס החידוש, הרשאים לנהוג (בהפניה לפרק ו', סעיפים 2, 5 לפוליסה) הם (2) "אדם אשר שמו מצוין במפרט" (קרי, ברקוביץ) ו-(5) "כל אדם הנוהג ברשותו של המבוטח ואם הוא מלווה על ידי אדם הנזכר בסעיפים 3,2,1 ו-4 לעיל", קרי – באופן רלבנטי לענייננו, מי ששמו מצוין במפרט (ברקוביץ), מי שנוהג ברשות המבוטח, ומי שנמצא בשירות המבוטח ונוהג ברשותו. רכב בבעלותה של המבקשת היה מעורב בתאונה, ומי שנהג בו לא היה מר ברקוביץ אלא מר עומרי בשארי, עובד אחר של המבקשת, ואילו ברקוביץ, על פי קביעה עובדתית של בית משפט השלום, נהג לידו ברכב אחר. קרי, מר בשארי צריך היה להיות מלווה במר ברקוביץ, והשאלה המשפטית היא אם ליווי ברכב אחר הוא הליווי על פי דרישת הפוליסה.

ד.          המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מתאונת הדרכים. בתביעה טענה המבקשת, כי המלוה לפי תנאי הליווי הקבוע בפוליסה אינו חייב להיות בתוך הרכב, והעובדה שהיה מחוץ לרכב לא השפיעה על סיכון המשיבה. בית משפט השלום דחה טענה זו, וקבע כי הפרשנות הסבירה היחידה היא כי הנהג המלוה חייב להיות לצד הנהג, שכן אחרת אין כל ערך למושג ליווי. נפסק כי דרך הליווי היא שהמלוה ישב במושב הקדמי לצד הנהג, ובמידת הצורך אף יתערב בנהיגת הנהג, אם על ידי אזהרתו בפני הסכנה המתקרבת או התערבותו הפיסית. נוכח קביעה זו נדחתה התביעה. עם זאת קרא בית המשפט למשיבה לתקן את הפוליסה, תוך הוספת תנאי שנהג מלוה יהיה לצדו של הנהג.

ה.         על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור חזרה המשיבה על טענותיה בדבר אופן הפרשנות הראוי של המושג "מלוה" בתנאי הפוליסה. בית המשפט המחוזי אימץ את פסיקת בית משפט השלום, וקבע כי כל פרשנות המאפשרת למלוה להיות מחוץ לרכב סותרת את כוונת הפוליסה, מטרתה ויעודה, ומכאן נדחה הערעור.

 

 

בקשת רשות הערעור

ו.           כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ביום 10.12.15 את הבקשה דנא. ראשית, טוענת היא כי המקרה נופל בגדר המקרים המעטים בהם מתחייבת התערבות בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור בגלגול שלישי; זאת-נוכח כלליותה וחשיבותה העקרונית של הסוגיה המשפטית – פרשנות פוליסת ביטוח מסוג "פוליסת סחר" - לכלל ציבור המבוטחים בפוליסה זו. שנית, המבקשת שבה וטוענת כי הפרשנות לפיה המלוה חייב להיות לצד הנהג איננה הפרשנות הסבירה היחידה, שכן גם ליווי מחוץ לרכב מגשים את תכלית הליווי של "פוליסת סחר". לפי הנטען, יש לפרש את נוסח הפוליסה כך שגם ליווי חיצוני, הכולל קשר עין עם הרכב, עונה על דרישה זו. לטענתה, אין כל משמעות או ערך מוסף לישיבת המלוה בתוך הרכב המבוטח לצד הנהג, כל עוד ישנם קשר עין ויכולת שליטה אמתית על מיקומו של הרכב המבוטח, וכן אפשרות פיקוח על יעדי הנסיעה ומטרת השימוש ברכב – התכליות העומדות מאחורי דרישת הליווי בפוליסת הביטוח. נוכח התוצאה דלהלן, וכדי שלא להכביר הוצאות, לא נתבקשה תשובה.

דיון והכרעה

ז.           כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מן המחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך. כדברי המלומד ש' לוין (תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008), 212) "אין בית המשפט נוטה ליתן רשות לערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי", אלא אם כן עסקינן בטופס מקובל בציבור "ואשר שאלת אופן פרשנותו מעסיקה חדשות לבקרים את בתי המשפט". אכן, במקרה דנא יש עניין מסוים בבקשה בשל שכיחות הפוליסה, כנטען, אך עיון בדברים אינו תומך בבקשה לגופה, ועל כן לא ראיתי מקום למתן רשות ערעור (וראו בהקשרים דומים רע"א 7551/09 מרדכי בן אבי נ' הראל חברה לביטוח (2010); רע"א 4675/13 סמרוז בע"מ נ'Delvag Luftfahrtversicherings-AG  (2013)‎).

ח.         אקדים ואומר: איני רואה כיצד ניתן לפרש "ליווי" במקרה נשוא ענייננו כליווי חיצוני. נשוה בנפשנו דוגמה פשוטה – רכב מלוה נוסע, כגון לבדיקת תקינות לצורך תיקון או מכירה, בכל הכוונות הטובות לקיום קשר עין וליווי צמוד; אך התנועה בכביש אינה כמובן בשליטת שני כלי הרכב, וקשר עין עלול ללכת חיש קל לאיבוד כשנכנס רכב אחר בין השניים או כשאחד מהם עבר רמזור והאחר לא הספיק, או מכל טעם אחר. במקרה כזה, בהנחה כי מטרת הליווי היא במיוחד פיקוח בטיחותי אחראי על הנוהג ועל השימוש ברכב, שניתן למטרות "מקומיות", פג ה"ליווי" במקרה זה בפועל. יתר על כן, כיון שהמדובר ברכב הזולת שלא ניתן לנוהג אלא למטרות מצומצמות של בדיקה, למשל, נוכחות המלווה לידו גם עשויה למנוע נזק לרכב, בלא שאדרש לתסריטים נוספים. הדברים מדברים בעדם.

ט.         עסקינן בפוליסת ביטוח. חוזה ביטוח, ככל חוזה אחר, יש לפרש באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים – קרי, התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומן הנסיבות החיצוניות (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וראו ע"א 779/89שלו נ' סלע חברה לביטוח, פ"ד מח(1), 221 (להלן פרשת שלו); ע"א 453/11 מ.ש מוצרי אלומוניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (2013) (להלן פרשת אריה)). אם לא ניתן לפרש את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה, יש לקבוע את מטרתו העסקית על פי תכליתו האובייקטיבית. בפרשת שלו נפסק כי התכלית האובייקטיבית של חוזה הביטוח היא "התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו". בבואנו לפרש את פוליסת הביטוח עלינו גם לזכור, כי ככלל יש לפרש על פי פרשנות מילולית רגילה, פשוטה והגיונית העולה מלשונה. כפי שכתב השופט דנציגר בפרשת אריה, "פירוש זה צריך להיות מתקבל על הלב ועל הדעת, שוה לכל נפש ומתיישב עם צרכי חיי היום-יום, והכול מתוך הנחה שהצדדים להתקשרות ביקשו ליתן ביטוי לכוונותיהם האמיתיות במילים שבחרו בתהליך הניסוח" (שם, פסקה 27).

י.           כמפורט מעלה, המחלוקת במקרה זה מתמקדת בפרשנות המילה "מלוה" בתנאי הפוליסה. בענייננו, בנוסף לדוגמה המעשית שהובאה מעלה, כללי הפרשנות המקובלים מובילים למסקנה, כי ליווי מחוץ לרכב, אינו עונה להגדרת "מלוה". הפוליסה נשוא תביעה זו היא פוליסת סחר. עסקינן בפוליסה ייחודית שנועדה למטרות ספציפיות, עליהן עמד בית משפט זה בע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26 (2005), מפי המשנה לנשיא מצא, בעמ' 41:

"התכלית הבסיסית  של פוליסת סחר – לאפשר לעוסק בסחר בכלי רכב לנהוג, במסגרת עבודתו ולצרכיה, בכלי הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך."

יא.       בהמשך לתכלית כללית זו, נראה כי דרישת הליווי בפוליסה מסוג זה מטרתה כפולה: ראשית, הבטחת פיקוח על נהג שאינו הנהג הרשום בפוליסת הביטוח. אדגיש, פיקוח בהקשר זה משמעו כי הנוהג ברכב כשיר לנהיגה, מקפיד על חוקי התנועה וכללי הדרך, וכיוצא באלה. שנית, צמצום הגיוני של מספר הנהגים הנוהגים ברכבי החברות המבוטחות בפוליסת סחר. כאמור, מדובר בפוליסה המשמשת לביטוח עסקים אשר תחת ידיהם עוברים כלי רכב רבים, ובעסקים מסוג זה, ישנה, מטבע הדברים תחלופת נהגים, ובהם עובדי מוסך מתקן, או קונים פוטנציאליים המבקשים לקחת רכב לנסיעת מבחן. בנסיבות אלה, הצמדת הפוליסה לנהג ספציפי משמשת את חברת הביטוח לשם הקטנת הסיכון לקרות אירוע הביטוח, קרי – חלילה – תאונה כזו או אחרת, ומאפשרת הוצאת פוליסה בפרמיה מופחתת. כידוע, הדרישה לנקוט אמצעים להקלת סיכונו של המבטח היא נדבך מרכזי במרבית חוזי הביטוח (ראו י' אליאס, דיני ביטוח (מה' 2, 2009-תשס"ט), 212). דרישת הליווי נועדה גם להבטיח כי פוליסה מסוג זה לא תנוצל שלא לטובה על ידי המבוטחות, אשר ישלמו פרמיה מופחתת בעבור פוליסת סחר שבה נהג מורשה אחד, כפי שאירע כאן, בעוד שבפועל ינהגו נהגים רבים בכלי רכבן של המבוטחות בלא פיקוח. ברי כי לא ניתן להשיג מטרות אלה כראוי על ידי "ליווי חיצוני", כמוצע על ידי המבקשת, דבר העלול למסמס את הרעיון שביסוד הליווי והפוליסה, וגם אם הכוונות טובות, ובעולם הריאלי יתכן הבדל בין נסיעה פנימית במוסך – למשל – לנסיעת מבחן לצורך רכישה, הפוליסה היא אחת וכל עוד נוסחה כפי שהיא, יש להביט אל המכלול.

יב.        הדוגמאות להגדרתו של ליווי בחוק אשר הובאו בבקשה מחזקות לטעמי את המסקנה כי הפרשנות הסבירה בנידון דידן היא שהמלוה נדרש להימצא ברכב. ראשית, בדוגמאות דלהלן עסקינן ברכב מלוה ולא במלוה "סתם". תקנה 129א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן התקנות), מחייבת ליווי קבוצת אופניים בדרך בין-עירונית בליווי רכב ש"ינהג מאחורי הרוכב האחרון בקבוצת רוכבי האופניים ובמרחק סביר ממנו ויפעיל את ארבעת מחווני הכיוון ברכב". מטרת ליווי זה היא להתריע מראש על נוכחותם של הרוכבים בפני כלי-רכב המגיעים מאחור. בכגון דא - משבקבוצה ובאופניים עסקינן – ברי כי ליווי שמטרתו בטיחות הרוכבים ואזהרת הסביבה אינו יכול להיות "פנימי", כגון רוכב נוסף על כל אופניים, ונחוץ רכב מלוה. בדומה, תקנה 85(ו) לתקנות התעבורה, עניינה בליווי מטען חורג ברכב ובו שלט מלפניו ומאחוריו שרשומות בו המלים "זהירות – מטען חורג", והנוהג ברכב הליווי יסע במרחק המאפשר לו קשר עין עם הרכב המוביל את המטען החורג. גם כאן ניתן להבין מהוראות אלה כי כאשר מוגדר בחוק ליווי מחוץ לרכב, הדבר נועד להתריע נהגים אחרים בדרך מפני נוכחותו בכביש של כלי הרכב לו ניתן הליווי, ולא להבטיח שליטה ופיקוח עליו. נחוץ אפוא רכב נוסף. האם כך גם בענייננו? ואוסיף, לא זו בלבד שפירושו של מונח בחוק אינו בהכרח זהה תמיד לפירושו בחוזה (ראו א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ד' – פרשנות החוזה, 605; ובהקשרי ביטוח: ע"א 192/61 "בחן" חברה לביטוח בע"מ נ' סיגטי, פ"ד טו 1900, 1903 (1961); ע"א 163/76 אוירום נתיבי אויר בע"מ נ' הסינדיקט הישראלי לביטוח תעופה, פ"ד ל(3), 757, 761 (1976)), בענייננו ההשוואה אינה גם באותם מונחים, שכן אין להשוות בין רכב מלוה לאדם מלוה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ