אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 6509/14 מרים זפט נ' עמוס יעקב

רע"א 6509/14 מרים זפט נ' עמוס יעקב

תאריך פרסום : 04/11/2014 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
6509-14
03/11/2014
בפני כבוד השופטת:
ד' ברק-ארז

- נגד -
המבקשת:
מרים זפט
עו"ד סיגל זפט
המשיב:
עמוס יעקב
החלטה

 

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.8.2014 (ע"א 2761-10-13). יצוין כי מלכתחילה הדיון התקיים בפני סגן הנשיא א' פרקש, השופט מ' י' הכהן והשופט ר' שמיע ז"ל, אשר נפטר בעוד ההליך היה תלוי ועומד. בסופו של דבר, בשלב מתן פסק הדין הצטרף להרכב השופט מ' בר-עם). פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב על ערעורים שהגישו שני הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 26.6.2013 (ת"א 7874/09, השופטת י' ייטב). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישה המבקשת וקיבל באופן חלקי את הערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום.

 

רקע והליכים קודמים

 

2.        המבקשת היא הבעלים של בניין המצוי ברחוב עין גדי פינת רחוב קורא הדורות בירושלים, הידוע כגוש 30115 חלקה 42 (להלן: הבניין). בין השנים 1967 ל- 2002 היה האפוטרופוס הכללי מופקד על ניהולו של הנכס, כיוון שהבעלים הקודמים, מר ישראל אלפר ז"ל, הוכרז כנעדר. בשנת 2002 אותרו יורשותיו של האחרון, והבניין הועבר לבעלותן. בשנת 2008 מכרו היורשות את זכויותיהן למבקשת. 

 

3.        המשיב מחזיק בחנות בקומת הקרקע של הבניין ובדירה בקומה העליונה של הבניין - שתיהן בדיירות מוגנת (להלן: החנות ו-הדירה בהתאמה). בשנת 1983 שכר המשיב את החנות מדייר מוגן בשכירות חופשית, בהסכמת האפוטרופוס הכללי. בשנת 1984 רכש המשיב את זכויות הדיירות המוגנת בחנות, ובשנת 1989 רכש יחד עם אשתו את זכויות הדיירות המוגנת בדירה. המשיב עשה גם שימוש בשטחים סמוכים לדירה ובשטחים סמוכים לחנות, הגם שאלה לא נזכרו בחוזי השכירות המוגנת. בין השנים 1986 ל-1987 שכר המשיב מן האפוטרופוס הכללי חלקים נוספים של הבניין בשכירות חופשית. ביחס לשטחים אלו הסכימו הצדדים על פינויו של המשיב, והם אינם חלק מהמחלוקת שלפני.

 

4.        במהלך השנים המשיב פיגר בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו בגין חלקים שונים בבניין שהיו בהחזקתו, ובכללם דמי השכירות המוגנת, ורק לאחר התראות חוזרות ונשנות שילם את חובותיו באופן רטרואקטיבי.

 

5.        ביום 23.7.2009 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינוי המבקש מהחלקים המוחזקים על-ידו בבניין – הן בשכירות מוגנת והן בשכירות חופשית. להשלמת התמונה, יצוין כי המבקשת הגישה גם תביעה כספית כנגד המשיב לתשלום דמי שכירות המגיעים ממנו, וזו עודה תלויה ועומדת (ת"א 9166/09).

 

6.        בית משפט השלום קבע, כי אי תשלום דמי השכירות על ידי המשיב מקים עילת פינוי נגד המשיב לפי שתי הוראות בחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972 (להלן: החוק) – סעיף 131(1) לחוק הנסב על הפסקה בתשלום דמי השכירות וסעיף 131(2) לחוק הנסב על אי-קיום תנאי מתנאי השכירות אשר אי קיומו מעניק לבעל הבית זכות לתבוע פינוי. טענותיה האחרות של המבקשת לעילות פינוי על פי החוק נדחו, ובכללן הטענה כי הרחבת החנות על ידי המשיב עלתה כדי עשיית שינויים במושכר המקימה עילת פינוי לפי סעיף 131(2) לחוק הנזכר לעיל. במסגרת זו נקבע כי המשיב לא פלש לשטחים הסמוכים לחנות, אלא הוא בר רשות בהם.

 

7.        במישור האופרטיבי, קבע בית משפט השלום כי יש לקבל את תביעתה של המבקשת לעניין החנות, ובהתאם לכך הורה על פינוי החנות והשטחים הסמוכים לה, אשר לגביהם נקבע כי המשיב החזיק בהם כבר-רשות. לעומת זאת, לגבי פינוי הדירה, קבע בית משפט השלום כי יש לתת למשיב סעד מן הצדק (לפי סעיף 132(א) לחוק) שימנע את פינויו מן הדירה, תוך התייחסות להבחנה בעניין זה בין פינוי דירת מגורים לפינוי בית עסק, ובכפוף לפיצוי של 20,000 שקל שישלם המשיב למבקשת. בנוגע לשטחים סמוכים לדירה, אשר היו גם הם במחלוקת, קבע בית משפט השלום כי המשיב הוא בר רשות גם בהם, והוסיף כי המבקשת רשאית לחזור בה מן הרישיון שנתנה ביחס אליהם (אך לא לגבי גרם המדרגות הצמוד לדירה). לבסוף, בית משפט השלום קבע כי המשיב ישלם למבקשת סך של 20,000 שקל כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 

8.        כאמור, שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום. המשיב טען בערעורו כי לא הייתה עילה לפנותו מן החנות ומן השטחים הסמוכים לה, וכי גם בשטחים אלו הוא דייר מוגן, ולא רק בר-רשות, כפי שנקבע. כמו כן טען המשיב כי היה על בית משפט השלום להעניק לו סעד מן הצדק אף ביחס לחנות, שהיא מקור פרנסתו. לעומת זאת, המבקשת טענה כי היה מקום להכיר גם בעילות הפינוי הנוספות שלהן טענה, כי לא היה צריך לתת סעד מן הצדק ביחס לדירה, וכן השיגה על גובה הפיצוי שנפסק לה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ