אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 6477/14 אמל אבו דעוף נ' פריד פאעור

רע"א 6477/14 אמל אבו דעוף נ' פריד פאעור

תאריך פרסום : 04/11/2014 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון חיפה
6477-14, 6482-14
03/11/2014
בפני כבוד השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
המבקשת ברע"א 6477/14והמשיבה ברע"א 6482/14: אמל אבו דעוף המבקש ברע"א 6482/14: פריד פאעור
עו"ד ג'סאן חמאדה
המשיבים:
1. המשיבים ברע"א 6477/14: פריד פאעור המשיבים ברע"א 6482/14: עסמת דיאב
2. מחמוד עכריה

עו"ד פהד שיח' מוחמד
החלטה
 

 

 

א.        שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (השופטת ד' סלע) בע"א 62012-10-13 מיום 30.8.14, בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופטת פ' לוקיץ) בת"א 1816-04 מיום 28.8.13, במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום  נדחתה תביעתו של המשיב לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לו מקניית רכב משומש אשר שלדתו זויפה והורד מהכביש; וכאמור קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. 

 

 

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.        ביום ה-3.6.03 ביצע המשיב עסקת חליפין, במסגרתה רכש רכב מסוג מאזדה (להלן הרכב המזויף), תמורת מסירת הרכב שהיה בחזקתו (אופל אסטרה) והוספה של 9,000 ₪; 7,000 ש"ח במזומן ושתי המחאות, שלא נפרעו, בסך 1,000 ₪ כל אחת. את עסקת החליפין ביצע בפועל מול מר פריד עלי פאעור (המבקש בבקשת רשות ערעור רע"א 6482/14, להלן המבקש), אולם את העברת הבעלות ביצע מול אמל אבו דעוף (המבקשת בבקשת רשות ערעור רע"א 6477/14, להלן המבקשת), שכן במועד הרכישה היתה היא רשומה כבעלת הרכב. ב-30.6.03, משפקדו שוטרים את ביתו על מנת להחרים את רכבו, גילה המשיב כי לרכב שקנה שלדה מזויפת. לאחר שישה חודשים בהם לא הצליחה המשטרה למצוא את בעליו של הרכב המזויף, הוחזר הרכב למשיב, אך נאסר עליו להעלותו חזרה על הכביש. המשיב ביקש להיפרע ממי שגרמו לנזקיו.

 

ג.        תחילה הגיש המשיב תביעה בסדר דין מהיר, שלאחר מכן הועברה לסדר דין רגיל, כנגד המבקשת, בתור הבעלים הרשום של הרכב. בכתב ההגנה טענה המבקשת כי אין יריבות משפטית בינה ובין המשיב, משמעולם לא התקיימה ביניהם עסקת חליפין או מסירה. לטענתה קנתה את הרכב ב-18.12.03 ממר דיאב עכריה מחמוד (להלן עכריה) מבלי לדעת כי מדובר ברכב מזויף. כעבור מספר חודשים החליטה למכור את רכבה, עדיין מבלי לדעת על אודות הזיוף, והיא עשתה זו במסגרת עסקת חליפין עם המבקש, כאשר בתמורה למסירת הרכב המזויף ובתוספת תשלום במזומן, קיבלה רכב מסוג מאזדה שנת 2000. עוד ציינה המבקשת כי השהתה את ביצוע העברת הבעלות ברכב המזויף, לבקשת המבקש, אשר רצה לצמצם את מספר "הידיים" שיעבור הרכב עד אשר יימצא לו קונה. לבסוף, ציינה המבקשת כי נאמר לה על ידי המבקש כי הוא מכר את הרכב המזויף לאמל סגייר (להלן סגייר), בעל מגרש לרכישה ומכירה של כלי רכב בירכא, והוא אשר מכר את הרכב המזויף למשיב.

 

ד.        משהוגש כתב ההגנה של המבקשת, ביקש המשיב לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את סגייר כנתבע נוסף. התיקון אושר והמשיב הגיש כתב תביעה מתוקן בו טען כי קנה את הרכב מהמבקשת ומסגייר גם יחד. בכתב ההגנה שהוגש על ידי סגייר נטען כי אין כל יריבות משפטית בינו למשיב, שכן בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא היה בעליו של מגרש מכוניות ולא עסק בסחר במכוניות.

 

ה.        משנקבע התיק להוכחות, הוגש תצהיר נוסף על ידי המשיב והוא אף עלה להעיד בעצמו. במהלך עדותו נתגלתה תמונה, לפיה הדמות המרכזית שניהלה מול המשיב את עסקת החליפין היא המבקש; הוא, עת טיפל ברכבו הקודם של המשיב, סיפר לו על הרכב שנתברר לימים כמזויף, העיד על אמינות המבקשת כבעלת הרכב, לקח את המשיב למגרש הרכבים של סגייר על מנת להראות לו את הרכב, התווה את פרטי העסקה, ואף מסר בפועל את הרכב למשיב. בתום עדותו ביקש המשיב לתקן את כתב התביעה, בשלישית, ולצרף את המבקש ואת עכריה (אשר מכר את הרכב המזויף למבקשת) כנתבעים נוספים. בקשה זו אושרה. כן, הסכים המבקש לדחיית התביעה נגד סגייר. בתגובה, הגיש המבקש כתב הגנה, בו טען כי לאחר שקנה את הרכב מהמבקשת ומכרו לסגייר, תפקידו היחידי בעסקת מכירת הרכב המזויף למשיב, היה לתווך בינו לבין סגייר. עוד טען כי לא ידע על היות הרכב מזויף, ופעל בתום לב ובנקיון כפיים בהתאם לתקנת השוק.

 

ו.          בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב, משמצא כי לא הצליח להרים את נטל הראיה ביחס לחבות כלשהי של מי מהנתבעים כלפיו. תחילה, קבע בית המשפט כי דין התביעה כלפי עכריה להידחות, זאת בנימוק שלא התקיים קשר ישיר בינו למשיב; נקבע כי התחנות אשר עבר הרכב, מאז יצא מידי של עכריה ועד אשר הגיע לידיו של המשיב, מנתקות את אחריותו של עכריה לכל נזק שנגרם למשיב. עניין זה התוסף, על פי קביעת בית המשפט, לעובדה שהמשיב לא הוכיח כי עכריה ידע על היות הרכב מזויף עת מכרו למבקשת. עוד קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות גם כלפי המבקשת; זאת, אף שקבע כי לא נקטה בזהירות המספקת שעה שרכשה את הרכב מעכריה. בית המשפט הכריע, כי המשיב לא הצליח להוכיח שהמבקשת ידעה, במועד מכירת הרכב, על הזיוף, וממילא עבר הרכב תחנה נוספת לפני שהגיע לידיו של המשיב. לבסוף, דחה בית המשפט אף את התביעה ביחס למבקש, משמצא כי לא הוכח שפעל ברשלנות או שיצר מצג שווא מטעה בכוונה תחילה או ברשלנות. משכך, חייב בית המשפט את המשיב בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ₪, ובהוצאות עכריה בסך 2,000 ₪. לטובת המבקש לא נפסקו הוצאות.

 

ז.        על פסק דין זה עירער המשיב לבית המשפט המחוזי, וערעורו נתקבל חלקית. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב עמד בנטל שנדרש ממנו והוכיח כי המבקש והמבקשת נהגו כלפיו בחוסר תום לב ובכך היו שותפים ליצירת הסיכון שהתממש. בית המשפט קבע שהמבקש והמבקשת לא מסרו למשיב את האמת כולה ויצרו כלפיו מצגי שווא שונים, ומשכך אין עומדת להם תקנת השוק. בין היתר ציין בית המשפט את מצג השווא שיצרה המבקשת משנפגשה עם המשיב בתיווכו של המבקש, מבלי לציין בפניו שבפועל היא כבר אינה בעלת הרכב. כן, ציין בית המשפט את מצג השווא שיצר המבקש, כאשר אף שקנה את הרכב מן המבקשת ולטענתו אף מכר אותו לסגייר, המשיך להציג את המבקשת בפני המשיב כבעלת הרכב. ביחס לעכריה דחה בית המשפט את הערעור, משקבע כי אין יריבות משפטית ביניהם. עוד קבע בית המשפט כי גם למשיב אחריות לסיכון שנגרם ולנזק, משבחר שלא לבדוק את הרכב במכון בדיקה. משכך, חילק בית המשפט את האחריות לנזק באופן שווה בין המשיב, המבקשת והמבקש. לעניין גובה הנזק העריך בית המשפט כי הוא עומד על 41,770 ₪. זאת לאחר שקיזז מסכום השווי של הרכב שנקבע על פי חוות דעת שמאי (39,770 ₪) בתוספת המזומן ששולם למבקש (7,000 ₪), את הסכום המוערך של שווי שרידי הרכב המזויף אשר נשארו אצל המשיב (5,000 ₪). לפיכך, קבע כי המבקש והמבקשת חייבים למשיב ביחד ולחוד סכום של 27,844 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ביחס לפסיקת ההוצאות קבע בית המשפט כי המבקש והמבקשת ישאו כל אחד בהוצאות המשיב על סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ