אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 5765/14 דניאל פנינג נ' עו"ד יעקב קראוס

רע"א 5765/14 דניאל פנינג נ' עו"ד יעקב קראוס

תאריך פרסום : 01/03/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
5765-14
19/02/2015
בפני המשנה לנשיאה:
השופט א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשים:
1. דניאל פנינג
2. סיגל פנינג

המשיב:
עו"ד יעקב קראוס
החלטה

 

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת ר' לבהר שרון) בע"א 52725-01-13 מיום 26.5.14, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים הן על החלטת בית משפט השלום (השופט ע' אלקלעי) בתא"מ 34260-07-11 מיום 29.9.12, לדחות את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, הן על פסק דינו מיום 9.12.12, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב. במוקד ההליכים שאלת שכר הטרחה המגיע למשיב, עורך דין, בשל עבודה משפטית בעבור המבקשים. 

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.        המבקשים, זוג ישראלים המתגוררים מזה מספר שנים בארה"ב, שכרו את שירותיו של המשיב – עו"ד ישראלי אשר הכיר את המבקשת עוד מתקופת לימודיהם – לשם ייצוג המבקש בהליכים משפטיים, הנוגעים למימוש הסכם פירוק שיתוף של דירה בתל אביב המשותפת לו ולגרושתו, ולתביעת דמי שימוש ראויים עד לאותה עת. בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה, ואף גובה שכר הטרחה לא נקבע מראש. כשישה חודשים לאחר מועד ההתקשרות, הודיעו המבקשים למשיב כי אין הם מעוניינים עוד בשירותיו, ומשכך, דרש המשיב כי ישולם לו שכר הטרחה בעבור העבודה שביצע עד כה - בסך 40,000 ₪. המבקשים מצידם טענו, כי למעט מכתב התראה ומספר שיחות טלפון, לא נערכו בשלב זה כל הליכים משפטיים, ולפיכך אין בסיס לדרישה כספית גבוהה מעין זו. עוד טענו המבקשים, כי העבירו למשיב זה מכבר סכום של 2,000 ₪, ושסכום זה ניתן לו כשכר טרחה בעבור עבודתו במשלוח מכתב התראה. המשיב מצידו גרס, כי בשלב זה סיים להכין את כל מסמכי התביעה שביקשו ממנו המבקשים ולכן שכר הטרחה שלו צריך להיות גבוה בהרבה מהסכום המוצע. עוד טען, כי סך 2,000 ₪ שניתנו לו על-ידי המבקשים, ניתנו לשם תשלום אגרת בית משפט ולא כשכר טרחה. משעמדו המבקשים על סירובם לשלם למשיב כל סכום כסף נוסף, הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מהיר לבית המשפט השלום בתל אביב – יפו בסך 50,000 ₪, והגיש בקשה, שהתקבלה, לסעד זמני של עיקול המקרקעין של המבקש. את התביעה המציא המשיב למבקשת בעת שביקרה עם ילדיה בישראל. בתגובה הגישו המבקשים בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף, וזאת בשל חוסר סמכות בינלאומית, היות הפורום הישראלי פורום לא נאות, והעדר יריבות בין המשיב לבין המבקשת.

 

ג.          בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיב על הסף. באשר לטענת חוסר היריבות ציין בית המשפט, כי טענה מעין זו נבחנת נוכח כתב הטענות של התובע; קרי, היא עשויה להתקבל אם כתב תביעה, גם אם יוכח על כל פרטיו ודקדוקיו, לא יזכה את התובע בכל סעד מן הנתבע. נוכח זאת, קבע בית המשפט, כי בין המבקשת למשיב מתקיימת יריבות, שכן לפי כתב תביעתו הייתה היא זו שיצרה עמו את הקשר הראשוני, ששכרה את שירותיו, ושהתחייבה לפניו כי בעבור עבודתו ישולם לו שכר טרחה. באשר לטענת חוסר הסמכות הבינלאומית קבע בית המשפט, כי המצאת כתב התביעה למבקשת בעת ביקורה בישראל, בכתובתה הרשומה במרשם האוכלוסין, נעשתה כדין. הסיבה לכך היא שתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, הקובעת כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאה לאחד מבני משפחתו הגרים עמו", אינה מסייגת עצמה למסירה בכתובת המגורים המשותפת, ולפיכך, יכלה המבקשת לקבל את כתב התביעה הן בעבורה הן בעבור המבקש, בן זוגה. לבסוף, דחה בית המשפט אף את הטענה בדבר פורום לא נאות, וזאת משקבע, כי מבחן מירב הזיקות ומבחן הציפיות הסבירות של הצדדים, מצביעים שניהם על הפורום הישראלי כפורום הנאות; זאת, בין היתר, בשל כך שעבודת המשיב נעשתה בישראל, ושהעדים הנדרשים הן לשם הוכחת עבודתו, הן לשם קביעת גובה שכר הטרחה המגיע, נמצאים בישראל. 

 

ד.        משדחה בית משפט השלום את בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף, דן בתביעה לגופה. יש לציין כי לבקשת המבקשים הותר להם לנהל את תביעתם דרך מערכת טלביזיה סגורה בינלאומית (בויעוד חזותי – 'וידאו קונפרנס'), וזאת כדי להקל עליהם ולחסוך מהם את הטרחה וההוצאות הכרוכות בנסיעה מארה"ב לישראל. בפסק הדין, מיקד בית המשפט את המחלוקת שבין הצדדים לשאלת היקף העבודה שנתבקש המשיב לבצע בעבור המבקשים, ולאחר עיון בחומר הראיות, לרבות חילופי הדואר האלקטרוני בין הצדדים, קבע, כי יש לקבל את גרסת המשיב הן לעניין היקף העבודה שהתבקש לבצע, הן לעניין הסכום של 2,000 ₪ ששולם לו. לפיכך קבע בית המשפט, כי על המבקשים לשלם למשיב ביחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בעבור עבודתו על תביעותיהם לפירוק שיתוף ולדמי שימוש ראויים. בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה קבע בית המשפט באומדנה שיש להעמידו על 13,000 ₪; זאת בהתבסס על חוות דעת של עורך דין מנוסה בתחום באשר לשכר שנגבה בתביעות מעין אלה שלבסוף לא יצאו אל הפועל, ולאחר הפחתה מסוימת בשל מחדלו הדיוני של המשיב שלא דאג להסכם שכר טרחה, וקיזוז סך 2,000 ש"ח שהעבירו המבקשים למשיב לצורך תשלום האגרה, אך נשאר בידו משבוטלו התביעות.

 

ה.        על פסק דין זה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין קבע בית המשפט, כי אין מקום להיעתר לערעור שכן הטענות המועלות בו משיגות על הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכי אין זה מטבעה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות מעין אלה. בנוסף, ולמעלה מן הצורך ציין בית המשפט, כי קביעות בית משפט השלום באשר לטענות המבקשים בבקשתם לדחייה על הסף היו נכונות וראויות; באשר לטענת הפורום הנאות גרס בית המשפט, כי העובדה שהמבקשים הינם תושבי מדינה זרה היא רק אחד הפרמטרים הרלבנטיים, וכי שאר הפרמטרים מצביעים על זיקה חזקה לישראל. באשר לטענת חוסר הסמכות הבינלאומית ציין בית המשפט, כי משהגישו המבקשים כתב הגנה, ואף ביקשו לקיים את הדיון בויעוד חזותי והדבר ניתן להם, אין מקום לקבל את טענתם באשר לחוסר הסמכות הבינלאומית.

 

בקשת רשות ערעור

 

ו.        בבקשתם – המפורטת עד מאוד – משיגים המבקשים על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. כך, בין היתר, נטען, כי לא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח ביניהם ובין המשיב, כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי ביצע עבודה משפטית משמעותית בעבורם, כי חלק מהראיות אשר הגיש המשיב לבית משפט השלום היו בדויות ומזויפות, וכי אין יריבות משפטית בין המבקשת למשיב, הואיל והיה זה המבקש שנזקק לייעוץ משפטי ולא המבקשת. בנוסף, טוענים המבקשים, כי בית המשפט בישראל נעדר סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וזאת משמיאן המשיב להגיש בקשה לבית המשפט להיתר המצאה מחוץ לישראל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. לבסוף טוענים המבקשים, כי בית המשפט בישראל לא היה רשאי לקיים דיון באמצעות ויעוד חזותי, הואיל ולפי הדין בארה"ב הדבר אינו מותר. לעניין זה הוסיפו המבקשים, כי בית משפט בישראל רשאי היה לגבות עדות או לבצע חיקור דין במדינה זרה רק על פי הפרוצדורה הקבועה בתקנה 12 לתקנות לביצוע אמנת האג, 1970 (גביית ראיות), תשל"ז-1977, ועל פי סעיפים 45 ו-47 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות, תשנ"ח-1988.

 

 הכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ