אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 5284/14 גולר סגנון בע"מ נ' רחמים ברוך

רע"א 5284/14 גולר סגנון בע"מ נ' רחמים ברוך

תאריך פרסום : 18/11/2014 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
5284-14
17/11/2014
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
המבקשת:
גולר סגנון בע"מ
עו"ד גיל תורג'מן
המשיב:
רחמים ברוך
עו"ד מנחם מור
פסק דין

 

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) בה"פ 2044-01-12 מיום 19.6.2014, במסגרתה קבע בית המשפט כי הוא סיים מלאכתו בתיק במתן פסק דין ביום 22.10.2013, וכי בהיעדר הסכמה באשר לסוגיות שנותרו פתוחות בין הצדדים יהיה צורך בהליכים נפרדים מההליך דנן.

 

תמצית הרקע העובדתי

 

1.         המבקשת, גולר סגנון בע"מ (להלן: המבקשת), הינה חברה העוסקת בפרזול מוצרי ברזל, פח ואלומיניום בבתי חרושת שונים. אחד מאותם בתי חרושת מצוי באזור התעשייה בקריית מלאכי על מקרקעין שבבעלות המשיב, מר רחמים ברוך (להלן: המשיב), ושאותו שוכרת המבקשת מהמשיב מזה למעלה מ-20 שנה, החל מיום 1.7.1991 ועד עתה (להלן: הנכס). בתחילת שנת 2012 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה ביקשה ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו זיכרון דברים שנחתם בינה לבין המשיב ביום 13.9.2011 בנוגע לנכס הינו הסכם מחייב המהווה הסכם מכר מקרקעין לכל דבר ועניין. בנוסף ביקשה המבקשת להורות על אכיפת זיכרון הדברים. המשיב יוצג בהליך בבית המשפט המחוזי על ידי אפוטרופסו בדין (החל מיום 12.12.2011), בנו אבינועם ברוך. המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר לתוקפו של זיכרון הדברים עסקה בעיקרה בשאלה האם המשיב היה כשיר בשעתו לחתום על זיכרון הדברים.

 

2.         ביום 22.10.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המבקשת, בכפוף לתנאי מסוים שיבואר להלן.

 

3.         ואלה עיקרי קביעותיו של בית המשפט המחוזי במישור העובדתי: זיכרון הדברים נחתם ביום 13.9.2011. זיכרון הדברים כלל פרטים, הוראות ותנאים ביחס למועדי התשלום, תשלומי המיסים ופיצויים בגין הפרה במידת הצורך. אשר לשיעור התמורה שתשולם בגין הנכס, צוין בזיכרון הדברים כי לשם קביעת התמורה יפנו הצדדים לשמאי באופן מיידי על מנת שישום את ערך הנכס כפנוי וחופשי מכל עיקול, שעבוד וזכות צד ג'. עוד צוין בזיכרון הדברים כי תוך 14 יום ממועד קבלת חוות דעת השמאי ייחתם הסכם סופי, על בסיס זיכרון הדברים, וישולמו 10% מהתמורה שתיקבע על ידי השמאי כנגד הערת אזהרה, וכי יתרת התמורה תשולם תוך 45 יום ממועד זה. בסמוך לאחר החתימה על זיכרון הדברים הציג מנהל המבקשת ובעל מניותיה, מר סיני גודינגר, למשיב רשימת שמאים שנותנים שירות ללקוחות בנק הפועלים המעוניינים בלקיחת משכנתא. המשיב הביע רצונו בשמאית אישה. בעקבות זאת נבחרה על ידי הצדדים השמאית דנה ניסן (להלן: השמאית ניסן) על מנת לשום את ערך הנכס. ביום 5.10.2011 ניתנה חוות דעת השמאית ניסן, אשר העריכה את שווי הנכס בסך של 1,180,000 ש"ח. ביום 17.10.2011 העבירה המבקשת לחשבון הבנק של המשיב מקדמה בסך של 118,000 ש"ח, בהתאם לאמור בזיכרון הדברים, וביום 2.1.2012 נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין. בחלוף מספר ימים, החזיר המשיב למבקשת את המקדמה וסירב להמשיך לפעול לקיום זיכרון הדברים. ביום 12.12.2011, כשלושה חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים, הוצא בבית המשפט לענייני משפחה צו הממנה את בניו של המשיב כאפוטרופוסים עליו. האפוטרופוסים הודיעו למבקשת כי הם אינם מוכנים להוסיף וליישם את המכר וטענו כי זיכרון הדברים אינו תקף על רקע מצבו הרפואי של המשיב במועד החתימה. נטען כי המבקשת ניצלה את מצוקתו וחולשתו הפיזית והמנטלית של המשיב והחתימה אותו על מסמך שנוּסח על ידי עורך דינה. המבקשת טענה מנגד כי אין לטענות אלה כל בסיס וכי מדובר בניסיון חסר תום לב של המשיב לסגת מהסכם חוקי שנכרת כדין, אשר המשיב כנראה החליט בדיעבד כי הוא אינו כדאי לו. לפיכך הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל, ובמסגרתה טענה כי זיכרון הדברים, במשולב עם חוות הדעת של השמאית ניסן, מהווה הסכם מחייב לכל דבר ועניין. במסגרת ההליך הגישו שני הצדדים חווֹת דעת רפואיות בנוגע למצבו הגופני והמנטלי של המשיב במועד החתימה. אשר לשאלת שווי הנכס, המבקשת הסתמכה על חוות הדעת של השמאית ניסן, ואילו המשיב הגיש חוות דעת מטעם השמאי יוסי אורון (להלן: השמאי אורון).

 

4.         אשר לכשירותו של המשיב לחתום על זיכרון הדברים; בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות את חווֹת הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם שני הצדדים בנוגע למצבו הפיזי והמנטלי של המשיב, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי נטל ההוכחה לא הורם על ידי המשיב להוכיח כי הוא היה בלתי כשיר במועד החתימה על זיכרון הדברים. נקבע כי בניו של המשיב טענו כי הוא לא היה כשיר לחתום על זיכרון הדברים, אך באותה הנשימה הכירו בתוקפו של ייפוי כוח שנחתם על ידו חודשים ספורים קודם לכן ובכשירותו לחתום עליו. בנוסף קבע בית המשפט כי לא התרשם שהמבקשת ביצעה "מחטף", כטענת המשיב, אלא שמדובר בהסכם שנחתם בתום משא ומתן ממושך, שבמהלכו לא גילה המשיב סימנים של היעדר כשירות, אלא להיפך – התמקח באופן אקטיבי, התנה תנאים למכירה ובחר את השמאית. בית המשפט ציין כי חווֹת הדעת הרפואיות שהגישו שני הצדדים הן אמנם קוטביות, אך משתיהן עולה כי המשיב מתפקד, משיב לשאלות ומתמצא – גם אם חלקית – בנעשה סביבו. בית המשפט קבע כי לא השתכנע מחוות דעת המומחית מטעם המשיב, וכי לא די בה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המשיב בנסיבות העניין. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיב היה כשיר לחתום על זיכרון הדברים, כי חתימתו תקפה מבחינה חוקית, וכי התנערותו מזיכרון הדברים נבעה ככל הנראה רק מחוסר שביעות רצונו מחוות דעת השמאית ניסן. מנימוקים דומים דחה בית המשפט את טענת העושק שהעלה המשיב, לפיה גם אם לא הוכח חוסר כשירות לחתום על זיכרון הדברים, הרי שמדובר בזיכרון דברים שנחתם תוך ניצול חולשתו ומצוקתו של המשיב.

 

5.         אשר לשאלת שווי הנכס; בית המשפט ציין כי הפער בין חוות דעת השמאית ניסן לבין חוות דעת השמאי אורון עומד על כ-800,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי לא מצא שחוות דעתה של השמאית ניסן הינה מופרכת ומשקפת מחיר בלתי סביר, אך ציין כי ייתכן שמדובר בהערכה "על הצד הנמוך". הודגש כי "לא מדובר במדע מדויק" וכי פער בין חוות דעת שמאיות אינו דבר נדיר. למרות זאת, מצא בית המשפט לנכון – משיקולי צדק – כי אין מקום להורות על אכיפת זיכרון הדברים כמות שהוא. בית המשפט קבע כי תהליך מינוי השמאית ניסן, אף במנותק מהתוצאה המספרית של השמאות, מעורר ספקות. בית המשפט ציין מספר נתונים שהביאוהו למסקנה זו: העובדה שחוות דעת השמאית ניסן מוענה רק למנהל המבקשת; הנכס הוצג לשמאית על ידי מנהל המבקשת בלבד; השמאית ניסן העידה כי מלבד חוות הדעת ערכה עבור מנהל המבקשת גם חוות דעת לשיעבוד וכן השגה למס שבח; מנהל המבקשת התלווה לשמאית ניסן למשרדי המועצה המקומית; המבקשת נשאה בעלות חוות הדעת; חוות הדעת נמסרה לידי המבקשת, והיא זו שהעבירה אותה לידי המשיב. בית המשפט קבע כי הוא אינו מטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של השמאית ניסן, אך מכל האמור לעיל "עולה חוסר נוחות באשר למראית העין של ההתנהלות". נקבע כי לא ברור האם השמאית ניסן הבינה שהיא אמורה לפעול גם עבור המשיב כמזמין במשותף של חוות הדעת. צוין כי מעורבות מנהלי המבקשת בתהליך הייתה דומיננטית ובלעדית, וכי ניתן להבין את חששות המשיב ובניו שמא הייתה השמאות מוטה לרעתם. לנוכח האמור לעיל קבע בית המשפט כי ההתנהלות שלאחר כריתת זיכרון הדברים הינה בעייתית, וזאת להבדיל מסוגיית תוקף זיכרון הדברים וכשירות החותם עליו שבהן לא נמצא כל דופי.

 

6.         לנוכח האמור לעיל, ועל אף שבית המשפט הדגיש כי הדבר לא התבקש במפורש על ידי מי מהצדדים, נקבע כי יש מקום לעשות שימוש במנגנון הקבוע בסעיף 4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), בשילוב עם סעיף 3(4) לאותו החוק, ולהתנות את סעד האכיפה. בנקודה זו קבע בית המשפט כי: "זיכרון הדברים אמנם ייאכף, אולם הדבר ייעשה על פי מחיר שייקבע על ידי שמאי חיצוני שימונה לשם כך, ושיקבע שווי הנכס לתאריך זיכרון הדברים, כאשר אין הוא כבול, כלשהו, כמובן, בהערכות קודמות שנעשו". בית המשפט הוסיף וקבע כי "בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, ימונה שמאי מוסכם מטעם הצדדים, גם יחד, למתן שומה חדשה. בהעדר הסכמה – ימנה אותו בית המשפט". בנוסף נתן בית המשפט הוראות בדבר אופן עריכת השומה ואופן שערוך שווי הנכס ממועד חתימת זיכרון הדברים ועד התשלום בפועל.

 

7.         בהחלטה מיום 17.3.2014 מינה בית המשפט את השמאי דן אורמן (להלן: השמאי אורמן), לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות על זהות השמאי. אשר לסמכות השמאי נקבע בהחלטה "סמכותו – לפי האמור בפס"ד לעניין זה, אלא אם כן הצדדים, בהסכמה, יעניקו לו סמכויות נוספות". ביום 23.5.2014 המציא השמאי אורמן את חוות דעתו לצדדים, ובה ציין כי שווי הנכס הוא 1,700,000 ש"ח. ביום 11.6.2014 פנתה המבקשת לשמאי אורמן במכתב שכותרתו "שאלות הבהרה לחוו"ד מיום 23.5.2014", במסגרתו העלתה המבקשת שאלות וטענות בנוגע לחוות הדעת, לרבות בדבר שיטת ההערכה שבה נקט השמאי אורמן ובדבר טעויות שנפלו לטענתה בחישוביו. בהמשך לכך הגישה המבקשת ביום 16.6.2014 בקשה לבית המשפט שכותרתה "בקשה להורות למומחה בית המשפט להשיב לשאלות הבהרה". בית המשפט הורה למבקשת "לקבל את עמדת ב"כ המשיב באשר לבקשה". בתגובה הגיש המשיב בקשה שכותרתה "בקשה מטעם ב"כ הנתבע ליתן הוראות", ובמסגרתה טען כי חוות הדעת הינה ברורה ומפורטת, וכי המבקשת "ככל הנראה רק משיקולי 'כדאיות עסקה' מנסה כיום לערער עליה בדרך עקיפין באמצעות הגשת 'שאלות הבהרה' לשמאי ולכן לא ניתן להתקדם בגיבוש ההסכם בין הצדדים". בנוסף טען המשיב כי המבקשת נמנעת באופן חד צדדי ובמתכוון מתשלום שכר הדירה בגין הנכס בטענה שהיא פטורה מכך לנוכח תוצאת פסק הדין, וכי בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם נדרש אישורו של בית המשפט לענייני משפחה להסכם, לנוכח מינויים של בניו של המשיב כאפוטרופוסים עבורו. לפיכך ביקש המשיב מבית המשפט "לסייע לצדדים לעניין זה וליתן הוראות ע"מ להביא את העסקה לידי גמר".

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ