א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) בעש"א 47009-04-15 מיום 3.5.15, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ט' לוי) בה"פ 62217-03-15 מיום 31.3.15. בית משפט השלום דחה בקשה דחופה של המשיבה למתן צו אשפוז כפוי של המבקש, בהתאם לסעיף 15(1) לפקודת בריאות העם 1940, במתקן רפואי של שירות בתי הסוהר בכלא רמלה; בית המשפט המחוזי החליט לקבלה, ומכאן הבקשה הנוכחית.
ב. המבקש הוא דר רחוב הסובל משחפת פעילה ומדבקת, שבעבר – מאז מארס 2014 – אושפז מספר פעמים בבית החולים "שמואל הרופא", לרבות בצו אשפוז כפוי; בחלק מן הפעמים עזב ובחלק נמלט תוך הפרת צו האשפוז הכפוי; הצו לא נאכף על-ידי המשטרה, והמבקש נותר ברחובה של עיר, מסכן את הבריות ואת עצמו. באחרונה נתבקש צו שלפיו יאושפז במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר, בשל התנגדותו וסיכון בריאות הציבור ובריאותו שלו. בית משפט השלום לא קיבל את הבקשה, בנימוק של חירותו של אדם. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, בהסתמכו על סעיף 15(1) לפקודת בריאות העם, שלפיו ניתן על פי בקשת רופא ממשלתי, לעצור (to detain) את הנגוע במחלה מידבקת בבית חולים למחלות מידבקות או "במקום בידוד מתאים אחר"; נקבע, כי האשפוז במתקן הרפואי של שירות בתי הסוהר (מר"ש) מתאים לכך (יצוין כי זהו המקום השני בו מאושפזים חולים כאלה, בנוסף ל"שמואל הרופא"). זאת, עם שהוטעם שהדבר נעשה במקרים חריגים בלבד, כשבידוד מרצון לא צלח, והדבר תואם גם את הנחיית היועץ המשפטי 1.2201 מיום 10.1.97 שעניינה "אשפוז כפוי בשל מחלה מידבקת – שחפת הריאות". הדיונים נערכו בהיעדר המבקש, שלא אותר.
ג. מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה ב-2.6.15, בה נטען כי אין סמכות להעברת מי שלא הורשע בפלילים למתקן כליאה, ונאמר בה כי בינתיים נמצא המבקש ומאושפז באיזוק בבית החולים "שמואל הרופא" במשמרת שב"ס אינטנסיבית (שלושה אנשים בכל עת), וכי והאיזוק אינו כדין.
ד. נקבע דיון בבקשה להיום (7.6.15), תוך שהוסדרו אמצעי קשר עם המבקש, אשר לא הובא בשל מורכבות הסעתו על פי חוות-דעת רפואית; והוגשה היום תגובת המדינה, אשר תיארה את חמשת אשפוזיו הקודמים שהסתימו בעזיבתו או בהימלטותו, ונאמר כי התנהגותו החריגה אילצה לנקוט בצעדים חריגים. הוטעמה הנחיית היועץ המשפטי על איזוניה, הכוללים ועדה מייעצת, וכן נמסר על דיונים תכופים להקלות בענין האיזוק, שלא יהא למיטתו. ואולם, בדיון עצמו נמסרה עמדה עדכנית של הרופאה המחוזית בתל-אביב, ונאמר בה כלהלן, לאחר התיעצות עם ראש שירותי בריאות הציבור והמומחה הבכיר לשחפת במשרד הבריאות:
- לאחר שנודע לי, כי נכון לעת הזו לא ניתן לאשפז את החולה בבידוד כפוי במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר כאמור בהחלטת האשפוז מיום 30.3.15, וזאת מטעמים הנוגעים במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר.
- ולאחר ששוכנעתי על בסיס החומרים שהוצגו לפניי, כי:
א. החולה מסכן את הסביבה בהידבקות נוכח היותו נגוע במחלה מידבקת ומידבק;
ב. ולאחר שהובהר, כי החולה אינו משתף פעולה בבידוד לאחר שקיבל הסברים על הבידוד, הטיפול והשלכות אי-הטיפול ואף נמלט פעם אחר פעם מבית החולים;
ג. ולאחר שהובהר, כי אין דרך אחרת לטפל בחולה כדי למנוע את התפשטות המחלה;
- אני מורה על תיקון ההוראה הקודמת לאשפוז כפוי בבידוד כך שהאשפוז הכפוי בבידוד יבוצע בבית החולים שמואל ברופא בתנאים הבאים:
א. החולה יאושפז במחלקת ריאות בבית החולים שמואל הרופא;
ב. לא יהיה מאושפז אדם נוסף בחדרו מלבדו;
ג. הערכתי היא כי תקופת האשפוז בבידוד תארך עוד כשבועיים, בכפוף לממצאים ברפואיים בעקבות הטיפול;
ד. החולה יכול להישאר לבד בחדר נעול עם סורג ודלת פלדה נעולה;
ה. הסורג והדלת יותקנו בהקדם ועד יום ג', 9.6.15 בשעה 06:00 בבוקר;
ו. לאורך כל תקופת האישפוז ייכנסו לחדרו של החולה אנשי צוות, בהתאם להנחיית מנהלת המחלקה, על מנת לבחון את מצבו;
ז. בכל עת שתידרש פתיחת דלת חדרו של החולה לצורך טיפול, נקיון או הגשת אוכל, ילוו את הנכנס שני מאבטחים ממאבטחי בית החולים;
ח. בעת טיול בחצר, שמשכו עד שש שעות ביום, בשתי פעימות לפחות, נדרש ליווי של שני מאבטחים ממאבטחי בית החולים.
ט. היה והחולה ינקוט באלימות או יבצע נסיון הימלטות, אשוב ואשקול את תנאי האישפוז, לרבות איזוקו במידת הצורך.
ה. בנסיבות אלה נתבקש בא-כוח המבקש במהלך הדיון לבוא עמו בדברים ולהביא לידיעתו את ההודעה. המבקש הסכים לה אך ביקש למחוק את סיפת סעיף 3(ט) ("לרבות איזוק במידת הצורך").
ו. לאחר העיון נראה לי לאשר בהסכמה את האמור בהודעת הרפואה המחוזית. השינוי שחל – לטובה – בעמדת הרשויות מאז הכרעתו של בית המשפט המחוזי הוא בעיקר בשניים: ראשית, ההחלטה שלא להעביר את המבקש למר"ש בשירות בתי הסוהר, אלא לבית החולים שמואל הרופא. שנית, בהחלטה להסדיר ייתור האיזוק. בכך ניטל עיקר הקושי והעוקץ מן הבקשה. יש לראות בחיוב את מאמצי שירותי הבריאות, הפרקליטות ושב"ס שנמצא פתרון הולם יותר, וכן את מאמצי באי כוחו של המבקש.
ז. אין לכחד כי החזקת אדם בבית האסורים, גם אם המדובר בבית חולים של בית הסוהר, בהיעדר פליליות, אינה ככלל מן המידה. אוכל להבין את המצוקה הקונקרטית שבשלה הכריע בית המשפט המחוזי כאשר הכריע, בפרשו כי מסוכנותו היתרה של אדם החולה בשחפת מידבקת, והניסיון הכושל בטיפול עד הנה, מביאים את המבקש אל תוך גדרי סעיף 15(1) לפקודת בריאות העם, לשם הגנה על שלומו ועל שלום הציבור, תוך ראיית מר"ש כבית חולים ובכפוף לועדה המייעצת. ואולם מצוות החרות והמידתיות מחייבות לתור אחר הסדר אחר, שתהא בו מידתיות טובה יותר, ויהא אשר יהא הטעם שהניע את המשיבה לשנות מעמדתה, התוצאה יוצרת איזון ראוי יותר.
ח. מכאן ההסדר שהוצע, שנתקבל על דעת המבקש. אכן, משמעות הדבר היא בראש וראשונה כי המבקש יקבל את הטיפול הראוי כך שיוכל להיחלץ ממצבו הקשה. שנית, ולמראית העין בנוסף למהות יש חשיבות, שמואל הרופא הוא בית חולים ולא מתקן מאסר. אמנם המבקש יישאר מאחורי דלת נעולה וחלון מסורג למעט שש שעות מצטברות של טיול ביום (ואין זה מעט), אך דבר זה נחוץ גם כיון שמעיקרא איים המבקש משנתפס על-ידי המשטרה, כי יברח משיותרו אזיקיו (מזכר קצין השב"ס מ-7.5.15). אוסיף, כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בענין אשפוז כפוי בשל שחפת המידבקת באמצעות הבל פה, כוללת אפשרות לבידוד בכפיה תוך פיקוח הועדה המייעצת כל עוד החולה מדבק.
ט. מקוצר הזמן ומתוך ההסכמה, לא ראיתי מקום להאריך לענין האיזוק (שכבר עתה נעשה מתון יותר, ללא איזוק למיטה), וזאת רק ביום הקרוב האחד עד להסדרת הסורג ודלת הפלדה. עם זאת לא אכחד כי הדבר אינו פשוט, ואילולא פתרון מוסכם זה ואילולא לוח הזמנים הקצר לעניין זה (למעשה עד מחרתיים ב-06:00) הייתי שוקל כיצד ניתן להמיר זאת. ראיתי גם את החלטת סגן הנשיא ד"ר מודריק מיום 20.5.15 בו"ת 3432-04-15 בהקשר כבילתו של חשוד בפלילים הנתון להסתכלות. שאלה היא האם הסדר השמירה הקיים על-ידי שב"ס לא יכול היה לסכון ללא איזוק, תוך קיום כוח אדם זמין לקדם פני סכנה; אך כאמור אין הדבר נצרך להכרעה, והמידתיות מושגת בלוח הזמנים הקצר ובזהירות לשלום כולי עלמא; ראו גם עדי פרוש הכרעות משפטיות ושיקולים מוסריים (1986), 119.
י. כאמור, המבקש משיג על סיפת סעיף 3(ט) להודעת הרופאה המחוזית. אוכל להניח דעתו ולומר, כי מפתחות האיזוק כמו מפתחות דלת הפלדה מצויים במידה רבה בידיו. רוצה לומר, אם נזכה והתנהגותו תהא לטובה, ישוחררו המוסרות על-ידי הגורמים השונים ובראשם הועדה המייעצת והרופאה המחוזית. אך אם חלילה יגלוש לאלימות כלפי סובביו, ממילא נכנסים אנו למערכת הדין הפלילי ולתכניה ולסנקציות השונות שבה; כך בדומה אם מופרת הוראת האשפוז. העצה היעוצה למבקש, לטובתו שלו וללא פטרונות, היא כי יקבל את הטיפול התרופתי, יירגע וימשיך להירפא גם לאחר שישוחרר מבית החולים, ובידו היא, אחרת חלילה יחזרו הדברים על עצמם. אני מפציר ומקוה כי יקבל את הטיפול הן ב"שמואל הרופא" והן לאחר מכן.
יא. התוצאה היא כי הודעת הרופאה המחוזית מהיום על כנה, יש לקוות שלא יגיעו הדברים חלילה לכלל אלימות או הימלטות שיסכנו את הציבור ואת המבקש ויצביעו על צורך באזיקים; ראוי מאוד שלא להגיע לידי כך. החלטה זו תבוא חלף פסקי-דינם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי; בכפוף לכך נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' בסיון התשע"ה (7.6.2015).
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15038080_T04.doc אק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il