אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 3735/16 מאזן כמאל מוצטפא קרש ואח' נ' בלו סטרט וורלד איבסטמנט בע"מ ואח'

רע"א 3735/16 מאזן כמאל מוצטפא קרש ואח' נ' בלו סטרט וורלד איבסטמנט בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 26/05/2016 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
3735-16
26/05/2016
בפני כב' המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקשים:
1. מאזן כמאל מוצטפא קרש
2. מונזר כמאל מוצטפא קרש
3. נאסר כמאל מוצטפא קרש
4. מאג'ד כמאל מוצטפא קרש
5. סאלח חרבי מוצטפא קרש
6. עדלי חרבי מוצטפא קרש

עו"ד והנד ג'בארה
עו"ד נאיל ראשד
המשיבים:
1. בלו סטרט וורלד איבסטמנט בע"מ
2. עמותת עטרת כהנים
3. מא'די כמאל מוצטפא קרש
4. עלאא כמאל מוצטפא קרש

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 62836-10-15 וע"א 63268-10-15 (השופטים נ' בן אור, ר' וינוגרד וא' דראל) מיום 5.4.16

                                          


א.         בקשת רשות ערעור ובצידה בקשת עיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 62836-10-15 וע"א 63268-10-15 (השופטים נ' בן אור, ר' וינוגרד וא' דראל) מיום 5.4.16 בו נדחה ערעורם של המבקשים והתקבל ערעור שכנגד של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 53655-07-10 (השופטת מ' שרביט) מיום 6.9.15. עניינו של ההליך תביעה לסילוק יד.

 

רקע והליכים קודמים

ב.          עסקינן בבית בן שלוש קומות בשכונת א-סעדיה בעיר העתיקה בירושלים (להלן הנכס). שלושה דורות בני משפחה אחת החזיקו בנכס במרוצת השנים: מוצטפא; בניו מוסא, כמאל וחרבי; ושמונה נכדים, אשר כולם צד להליך הנוכחי. המבקשים 4-1 והמשיבים הפורמליים 4-3 הם ילדיו של כמאל, המבקשים 6-5 הם ילדיו של חרבי. המשיבה 1 היא הבעלים הרשום של הנכס, לאחר שרכשה אותו מבעליו הקודמים. המשיבה 2 היא עמותה לה השכירה המשיבה 1 חלקים מהבית במועדים הרלבנטיים.

ג.          אין מחלוקת בין הצדדים, כי מוצטפא היה בעל מעמד של דייר מוגן בנכס. סלע המחלוקת הוא בשאלת טיב זכויותיהם של הבנים, כמאל וחרבי, מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן החוק). המבקשים טענו כי הם דיירים מוגנים "מקוריים", ואילו המשיבות טענו כי הם דיירים מוגנים "נגזרים". לסיווג זה השלכה על שאלת מעמדם של הנכדים-המבקשים, כפי שיובהר להלן.

ד.          בין המבקשים למשיבים התנהלו לאורך השנים הליכים משפטיים. הסכסוך הנוכחי בא לאויר העולם לאחר שבליל ה-28.7.10 נכנסה המשיבה 1 לנכס, ותפסה חזקה בקומות 1 ו-3. סמוך לאחר הכניסה, השכירה המשיבה 1 את החדרים שתפסה למשיבה 2. מכוח מעמדם לכאורה, טענו המבקשים לזכות דיירות מוגנת ועל כן עתרו לבית משפט השלום לסילוק ידן של המשיבות 2-1 מן הנכס; המשיבות טענו להעדר זכות של המבקשים, ועל כן הגישה המשיבה 1 תביעה שכנגד כלפי המבקש 1, שנותר בבית גם לאחר כניסתה, ועתרה לסילוק ידו מן הנכס ולדמי שימוש ראויים.

ה.         בית משפט השלום, בפסק דין מפורט ומנומק, דחה את תביעת המבקשים. בתחילה בחן בית המשפט את טענת המבקשים כי מעמדם של כמאל וחרבי היה מעמד של דיירים מוגנים מקוריים בבית. טענה זו נסמכה על שני הסכמים שהציגו המבקשים משנת 1963. האחד, הסכם שכירות מוגנת שנחתם ישירות בין הבעלים המקוריים של הבית לבין כמאל; השני, הסכם שכירות משנה בין כמאל לבין חרבי. לטענת המבקשים, בהתאם להסכמים אלה הפכו כמאל וחרבי לדיירים מוגנים מקוריים בבית, והמשיכו להחזיק ולהתגורר בו ברציפות עד לפטירתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. עם פטירתם, הפכו המבקשים, לשיטתם, לדיירים מוגנים נגזרים בבית מכוח סעיף 20(ב) לחוק. זאת בהיותם ילדיהם של הדיירים המקוריים, כמאל וחרבי, אשר התגוררו עמם בנכס לפחות חצי שנה טרם פטירתם.

ו.           בית משפט השלום פסק, כי אינו מוצא לבסס קביעה לפיה לכמאל וחרבי היה מעמד של דיירים מוגנים מקוריים בבית. קביעה זו נבעה מכך שהונחה, לטעם בית המשפט, תשתית מספקת לכך שהסכמי השכירות הנטענים אינם הסכמים אותנטיים; המבקשים הציגו שיהוי בהצגת ההסכמים; ובמסגרת הליכים קודמים טענו חלק מן המבקשים, כי זכות הדיירות המקורית הוקנתה רק לסב – מוצטפא, וכי כמאל וחרבי הם דיירים נגזרים בלבד. לפיכך, חל השתק שיפוטי המונע מהם להעלות טענה סותרת בשני הליכים שונים.

ז.           בהתאם לניתוחו של בית משפט השלום, לפיו מוצטפא היה הדייר המקורי, הנה עם פטירתו ומאחר שאשתו נפטרה עוד בחייו, הפכו כמאל וחרבי לדיירים מוגנים נגזרים מכוח סעיף 20(ב) לחוק. עם פטירתם הפכו נשותיהם, וסילה ואעתדאל, לדיירות נדחות בבית מכוח סעיף 27(1) לחוק. וסילה הלכה לעולמה בשנת 2000, ואעתדאל נפטרה בשנת 2009. לפיכך, עם מותה של אעתדאל פקעה זכות הדיירות המוגנת בנכס, שכן "שרשרת ההורשה" של זכות הדיירות המוגנת מכוח סעיפים 20 ו-27(1) לחוק משתרעת על שתי העברות בלבד. מכאן קבע בית משפט השלום, כי למבקשים אין זכות דיירות מוגנת בבית, ודין תביעתם להידחות.

ח.         למעלה מן הצורך, קבע בית משפט השלום, כי אף אילו התקבלה גרסת המבקשים, לפיה כמאל וחרבי היו דיירים מוגנים מקוריים, לא היה ניתן להכיר בזכות דיירות מוגנת בידי מבקשים 6-2, משום שאינם עומדים בדרישות החוק. לגבי חרבי, שכאמור נטען ששכר חלק מן הנכס בשכירות משנה מכמאל, פסק בית המשפט, כי לפי הוראת סעיף 30 לחוק פקעה זכותו להמשיך להחזיק בחלקו של הנכס שהוחזק על ידיו עם מותו של כמאל. זאת משום שאלמנתו של כמאל, אעתדאל, הפכה לדיירת נגזרת במקומו. לפיכך בניו של חרבי, המבקשים 6-5, אינם מקיימים את התנאים הנדרשים בחוק לשם הכרה בהם כדיירים נדחים.

ט.         בנוסף לכך, בחן בית משפט השלום האם המבקשים 6-2 עומדים בתנאי הדיירות המוגנת הנדחית, והגיע לכלל מסקנה, כי אינם עומדים בתנאים אלה. זאת כיון שהם מחזיקים בנכסים נוספים, או שלא התגוררו בנכס במועד פטירתם של הדיירים שבנעליהם ביקשו להיכנס כדיירים מוגנים. חיזוק נוסף לכך שהמבקשים 6-2 לא החזיקו בנכס בפועל מצא בית משפט השלום בכך, שבעת כניסת המשיבה 1 לנכס בליל ה-28.7.10 בשעה 2:00 שהו בו רק המבקש 1 ובני משפחתו. בית המשפט מצא את עדויותיהם של המבקשים בנושא זה כלא מהימנות, נוכח סתירות רבות בפרטים משמעותיים למחלוקת. לעומת זאת, מצא בית המשפט לאמץ את גרסת המשיבות, לפיה עוד בחייה של אעתדאל נותרו להתגורר בנכס רק המבקש 1 ואחיו, המשיבים הפורמליים 4-3.

י.            נוכח קביעתו של בית משפט השלום, כי במועד פטירתה של אעתדאל פקעה זכות הדיירות המוגנת בנכס, נפסק כי גם זכותו של המבקש 1, שכאמור המשיך להתגורר בנכס לאחר כניסתן של המשיבות, פקעה. על כן נמצא כי יש להורות על סילוק ידו מן הנכס ופינויו מן הקומה השניה. עם זאת, נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה מצא בית משפט השלום שאין לפסוק לטובת המשיבה 1 דמי שימוש ראויים מן המבקש 1 בגין השימוש שעשה בנכס מאז פטירת אעתדאל ועד יום הגשת התביעה שכנגד. כן נפסק, כי המשיבה 1 יכולה לתבוע דמי שימוש ראויים מן המבקש 1 בגין התקופה שמיום הגשת התביעה שכנגד עד למועד פינוי הנכס.

יא.       כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים והמשיבה 1 ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקשים טענו בערעור, כי שגה בית משפט השלום כאשר לא קיבל את תביעתם, וכי היה עליו להכריע ראשית בטענותיהם במישור הפוססורי – המבוסס על חזקה במקרקעין ופגיעה בה ולא על הזכויות המהותיות. המשיבה 1 טענה כי בית משפט השלום שגה כאשר לא דן בטענותיה בעניין דמי השימוש הראויים מאז הגשת התביעה שכנגד. ערעורם של המבקשים נדחה על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ערעורה של המשיבה התקבל, ונפסק כי הסוגיה נכללה במפורש בתביעה שכנגד. לפיכך, חויב המבקש 1 לשלם למשיבה 1 דמי שכירות ראויים ממועד הגשת התביעה שכנגד, בהתאם לקביעות שמאי המבקשים. עוד נפסק, כי הנכס יפונה עד ליום 1.6.16.

בקשת רשות הערעור

יב.        כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את בקשת הערעור  דנא, ובקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה טענות רבות, החוזרות במידה רבה על הטענות שהועלו במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי. זאת, בנוסף לטענה בדבר השימוש בתקנה 460(ב) במקרה דנא. אעמוד עליהן בתמצית.

יג.        ראשית, טוענים המבקשים כאמור כי נוכח פסיקתו של בית המשפט המחוזי בערעורם על יסוד תקנה 460(ב) מתעוררת שאלה עקרונית באשר לאופן השימוש בתקנה זו. לטענתם, בענייננו לא התקיימו התנאים לתחולתה של תקנה 460(ב), ולתוצאות ההליך השפעה ניכרת כללית על אופן השימוש בתקנה זו. שנית, טוענים המבקשים כי על בית משפט השלום היה להידרש לבירור תביעתם הפוססורית, ולא להסתפק בקביעה בעניין הזכויות המהותיות. שלישית, נטען כי טענת הזיוף הועלתה על ידי המשיבות בשלב מתקדם של המשפט ומדובר בהרחבת חזית אסורה. בהקשר זה טוענים עוד המבקשים, כי בניגוד לפסיקת בית משפט השלום לא עמדו המשיבות בנטל המוטל עליהן להוכיח טענת זיוף. רביעית, טוענים המבקשים כי בית משפט השלום החיל באופן חלקי ובעייתי את ההשתק השיפוטי. לטענתם, במסגרת ההליך שבו הועלו הטענות נשוא ההשתק סוכם, בין היתר, על דחיית תביעת הפינוי אותה הגיש הבעלים המקורי של הנכס כנגד המבקשים. פשרה זו, לטענתם, מקימה השתק שיפוטי מפני הגשת התביעה על ידי המשיבים בכלל. חמישית, טוענים המבקשים כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי המבקשים 6-2 נטשו את הנכס. נוכח האמור, הסעד אותו מתבקש בית משפט זה ליתן הוא להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום ועל קבלת תביעת הפינוי של המבקשים כנגד המשיבות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ