אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 2838/15 חברת הגיחון בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ ואח'

רע"א 2838/15 חברת הגיחון בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 30/08/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
2838-15
30/08/2015
בפני השופט:
נ' הנדל

- נגד -
המבקשת:
חברת הגיחון בע"מ
עו"ד אליעד כהן
עו"ד שחל יריב
המשיבות:
1. רמי לוי שיווק השקמה בע"מ
2. הוריזן גולד השקעות בע"מ

עו"ד אסף גורה
החלטה

על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.3.2015 בת"א 15763-02-15

                                          

 

  1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 15763-02-15, כב' השופט מ' דרורי), להוציא צו מניעה האוסר על המבקשת לנקוט בהליכי גבייה כנגד המשיבות בגין הימנעותן מתשלום אגרת הנחת צינורות. זאת, עד לבירור תביעת המשיבות לסעד הצהרתי כנגד דרישת התשלום המתוקנת שהפיקה המבקשת, ובה הושתה עליהן אגרה העולה בשיעור ניכר על זו שפורטה בדרישות התשלום המקוריות – שכבר שולמו.

 

רקע

 

  1. המשיבות מקימות בימים אלה מרכז מסחרי בתחומה המוניציפאלי של המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: המבנה המסחרי). במסגרת ההליכים לקבלת היתר הבנייה, נדרשו המשיבות לשלם למבקשת, תאגיד האמון על פיתוח תשתיות המים והביוב בשטחי המועצה, היטלי פיתוח שונים – לרבות אגרת הנחת צינורות (להלן: האגרה). מעיון בדרישת התשלום שהפיקה המבקשת ביום 9.4.2013, עולה כי חישוב האגרה התבסס על היקף שטח המבנה המסחרי המתוכנן, במטרים רבועים. דרישת תשלום נוספת, אשר הופקה ביום 9.4.2014 בעקבות שינויים שערכו המשיבות, התבססה אף היא על נתון זה. המשיבות מילאו אחר דרישות התשלום, ושילמו למבקשת סך כולל של כ- 3.4 מיליון ₪; כ- 2 מיליון מתוכם, עבור האגרה. בשלב מסוים, התחוור למבקשת כי בדרישות התשלום המקוריות שהפיקה נפלה טעות מהותית, הואיל ועל פי חוק העזר מבשרת ציון (אספקת מים) התשכ"ז-1966 (להלן: חוק העזר), היה עליה לחשב את האגרה בגין המבנה המסחרי "לפי מ"ק של נפח הבניין", ולא לפי שטחו במ"ר. ביום 19.8.2014, עדכנה המבקשת את המשיבות אודות הטעות שנפלה בחישוביה, וצירפה למכתבה דרישת תשלום מתוקנת שבה הועמדה האגרה, לאחר קיזוז הסכומים ששולמו בעבר, על סך 6.2 מיליון ₪.

 

לאחר שהמשיבות דחו את הדרישה המתוקנת, פתחה המבקשת בהליכי אכיפה, ואף הטילה עיקול על חשבון הבנק של המשיבות. בתגובה, פנו האחרונות לבית המשפט קמא בבקשה למתן צו מניעה כנגד המבקשת. לטענתן, חישוב האגרה בהתאם למפתח של מ"ק לוקה באי סבירות קיצונית, ומכאן שנפלה טעות סופר בחוק העזר ו"צריך לקרוא את התעריף כמ"ר ולא כמ"ק". זאת ועוד, המשיבות סבורות שאין להטיל עליהן חיוב רטרואקטיבי, מאחר והן אינן נושאות באחריות כלשהי לטעות שנפלה בדרישות התשלום המקוריות. בתום דיון, הותיר בית המשפט המחוזי את העיקול על כנו (עד לסך של 5.2 מיליון ₪), אך אסר על המבקשת לנקוט בהליכי גבייה עד לבירור תובענת המשיבות לקבלת סעד הצהרתי כנגד דרישת התשלום המתוקנת. הסדר זה, קבע בית המשפט, משקף את "נקודת האיזון הנכונה" בין זכויות המשיבות ואינטרס המבקשת. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

 

טענות הצדדים

 

  1. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא כאשר החליט להעניק למשיבות סעד זמני, ואסר עליה לפתוח בהליכי גבייה. ראשית, המבקשת סבורה כי סיכויי תביעתן העיקרית של המשיבות קלושים: לאור משך הזמן שחלף מאז תוקן חוק העזר, אישורו על ידי משרד הפנים, וקיום הסדרים דומים ברשויות מקומיות אחרות, הטענה בדבר טעות סופר שנפלה בו אינה משכנעת. זאת ועוד, ככל שהמשיבות מבקשות לתקוף את חוק העזר בשל אי-סבירותו, טענותיהן אינן מגלות עילה כנגד המבקשת שכלל אינה רשאית לסטות מהוראותיו – תהא עמדתה באשר לסבירותן אשר תהא. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בשל אופי הטעות שנפלה בדרישות התשלום המקוריות – טעות שנעשתה בהיסח הדעת, ובניגוד לחוק – אין מנוס מלאפשר את תיקונה גם במחיר פגיעה מסוימת באינטרס ההסתמכות של המשיבות. לבסוף, המבקשת נדרשת לשיקולי מאזן הנוחות וטוענת כי המשיבות לא הרימו את הנטל, ולא הוכיחו שדחיית בקשתן למתן הסעד הזמני תגרום להן נזקים כלשהן. בעניין אחר, המבקשת מערערת על ההוצאות שהשית עליה בית המשפט קמא, וטוענת כי לאור קבלת עמדתה בסוגיית העיקול לא היה מקום להטיל עליה הוצאות.

 

מנגד, המשיבות מציינות כי רק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ביחס למתן סעד זמני, וכי במקרה שלפנינו לא ניתן לטעון כי נפל בהחלטת בית המשפט קמא פגם היורד לשורש העניין. למעלה מכך, המשיבות סבורות כי ההחלטה נכונה אף לגופה, בהתחשב בסיכויי ההצלחה של תביעתן העיקרית ובמאזן הנוחות. לטענתן, מן ההיסטוריה החקיקתית עולה בבירור כי בחוק העזר נפלה טעות סופר, וכי – בניגוד לעמדת המבקשת, הלוקה בחוסר סבירות קיצוני ואף מפלה לרעה בעלי בניינים שאינם למגורים – יש לחשב את האגרה בהתאם לשטח המבנה המסחרי במ"ר. יתר על כן, גם אם מלכתחילה היה מקום לחייבן באגרה לפי מ"ק, משהתרשלה המבקשת והפיקה דרישות תשלום שגויות, המשיבות סבורות כי היא אינה רשאית לשוב ולהטיל עליהן חיובים רטרואקטיביים. משכך, לטענתן, סיכויי תביעתן העיקרית גבוהים. זאת ועוד, המשיבות גורסות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן מאחר שחריגה מתקציב הפרויקט, בעקבות החיוב הבלתי צפוי, כרוכה בעלויות מימון מסוימות – בעוד למבקשת לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב התשלום.

 

דיון והכרעה

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ