רמת מגשימים - מושב שיתופי של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

השופט קובי ורדי, סג"נ:

מבוא ורקע עובדתי

1. שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 19/04/16 (ת"א 2506-10-13) אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המערער, מושב שיתופי רמות מגשימים (להלן: "המושב") כנגד המשיבה 1 והמערערת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") וחייבה לשלם למושב 40% מסכום התביעה הכולל העומד ע"ס 1,903,292 ₪. בפסק הדין, דחה בית המשפט את תביעת המושב כנגד המשיבה 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון").
2. בבסיס הערעורים תאונה שנגרמה ביום 02/07/2001 בעת שימוש ברכב מיול (להלן: "הרכב") (טרקטורון לביצוע עבודות שטח) (להלן: "התאונה") אשר היה בעת ההיא בבעלות המושב ובוטח בביטוח חובה במגדל ובביטוח חבות מעבידים באיילון. בתאונה זו נגרמו נזקי גוף לאחד מנוסעי הרכב, מ.ע.ע. (להלן: "הנפגע") אשר עבד במועד הרלוונטי בעבודה חקלאית במושב יחד עם ר.מ.א. (להלן: "ר'"), נער בן 16, אשר נטען לגביו כי הוא שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה. השניים הופנו לעבודה במושב ע"י אנקונינה אלבר (להלן: "אלבר").
3. הנפגע הגיש בשנת 2005 תביעת פיצויים בגין התאונה שעבר (להלן: "התביעה בנצרת") (ת.א 6264/05) בין היתר, כנגד מגדל, קרנית, אלבר ור'; קרנית הגישה מטעמה הודעת צד ג' כנגד המושב ור'.

בתביעה בנצרת מגדל סיפקה למושב ייצוג משפטי באמצעות עו"ד גלעד גושן (להלן: "גושן"), כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים האם משמעות הייצוג המשפטי של המושב בתביעה בנצרת ע"י בא כח מגדל משמעותו קיומו של כיסוי ביטוחי למושב בגין אירוע התאונה.   

ביום 20/10/10 ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות בתביעה בנצרת אשר קבע את החבות של קרנית ור' בפיצוי הנפגע בגין נזקי גוף שנגרמו לו מהתאונה. כמו כן, נקבע כי צדדי ג' (ר' והמושב) חבים יחד ולחוד בפיצוי הנפגע כתוצאה מהתאונה;

בעקבות פסק הדין בעניין החבות, נשלח מטעם גושן מכתב מיום 06/12/10 (להלן: "המכתב מיום 06/12/10") בו הודיע גושן, לטענת המושב זו הפעם הראשונה, כי אירוע התאונה אינו חוסה בגדר הכיסוי הביטוחי התקף במגדל וכי מגדל נמחקה מהתביעה, ועל כן, על המושב לדאוג להפנות את המשך הטיפול למבטחת הרלוונטית בפוליסת חבויות התקפה למועד האירוע; להמשיך ולנהל את התיק מול הנפגע במישור הנזק; לשקול הגשת בר"ע.     

המושב פנה להמשך ייצוגו בתביעה בנצרת לעו"ד נתיב, וביום 29/01/13 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים לפיו קרנית תפצה את הנפגע בסך של 1,900,000 ₪, ור' והמושב ישפו את קרנית בעבור תשלום זה, כאשר התשלום יבוצע בשלבים ובכפוף להחלטות המוסד לביטוח הלאומי בכל הנוגע להכרת המל"ל בזכאות הנפגע לתשלומים כתוצאה מההכרה בתאונה שעבר כתאונת עבודה (יצוין, כי התביעה למל"ל נדחתה ע"י המל"ל מחמת התיישנות, על כך בהמשך).

4. לאחר מתן פסק הדין בתביעה בנצרת, פעל המושב בהגשת תביעה כספית ע"ס 1,900,000 ₪ כנגד מגדל ואיילון, היא התביעה מושא הערעורים בפנינו.
5. במוקד התביעה טענת המושב להתנערותה של מגדל ממתן כיסוי ביטוחי מלא לאירוע התאונה חרף המצג שהוצג לכאורה למושב ע"י מגדל כי אירוע התאונה חוסה בגדר הכיסוי הביטוחי מטעמה. בתביעתו טען המושב לרשלנות בניהול התביעה, לניגוד עניינים ולהפרת חובת אמונים של גושן בעת ייצוגו את המושב בתביעה בנצרת בהיותו בא כוחה של מגדל על כל המשתמע מכך, לרבות קיומם של אינטרסים מנוגדים בכל הקשור לקיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה.

בין היתר, ציין המושב את ההסכמות בין מגדל לקרנית מיום 22/12/05 (להלן: "ההסכם") לפיהן קרנית תנהל דיון בשאלת החבות ואולם עורך דינה יונחה שלא לטעון בכתב ההגנה מטעמה בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי תקף במגדל כמו גם את התנהלותה של מגדל (או מחדלה) ביחס לתביעה מול המוסד לביטוח לאומי כתמיכה לטענותיו בדבר רשלנות מגדל וגושן בייצוגה.

המושב אף טען בתביעתו אודות מחדלם של גושן ומגדל באי יידוע המושב אודות זכאות המושב לכאורה לקבלת תגמולי ביטוח מאיילון לאור פוליסת ביטוח המעבידים שחתמה מולה.

פסק דינו של בית המשפט קמא

6. בית המשפט קמא דחה את טענת מגדל להתיישנות התביעה וקבע כי המצב המשפטי והעובדתי בתביעה בנצרת נודעו למושב רק ממכתבו של גושן משנת 2010.
7. בפסק הדין נקבע כי התנהלותה של מגדל לאחר התאונה, לרבות העובדה כי מגדל העמידה על חשבונה ייצוג משפטי למושב ע"י עורך דין המייצג אותה באופן שוטף, יש בה כדי להצביע על כי היה בכוונתה ליתן כיסוי ביטוחי למושב בגין אירוע התאונה על כל המשתמע מכך לעניין השלכות התאונה ותוצאות פסק הדין בתביעה בנצרת. לכל הפחות, קבע בית המשפט כי זהו המצג אשר הציגה מגדל למושב לעניין מתן כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה.

בית המשפט קמא ציין כי הוא מצא את עדותם של העדים מטעם המושב אמינה ומהימנה וקיבל את עדותם לפיה במשך כל שנות התנהלות התביעה בנצרת, לא דיווחה מגדל למושב על ההתנהלות או ההליכים המשפטיים בעניין התאונה (לרבות היות הייצוג מסויג ו/או מחיקתה של מגדל מהתביעה), וכי רק ממכתבו של גושן מיום 06/12/10 למד מושב לראשונה כי לשיטתה של מגדל אין למושב כיסוי ביטוחי לתאונה.

בהתאם, בית המשפט קיבל במלואה את טענת המושב כי לא נאמר לו דבר על סיכויי וסיכוני התביעה בנצרת ו/או כי קיימת האפשרות כי המושב יאלץ לפצות את הנפגע באופן בלעדי וכי מגדל לא תישא באחריות לכך. 

8. בית המשפט קמא קבע כי קיים ניגוד אינטרסים מובהק בייצוגו של גושן את מגדל ואת המושב גם יחד בתביעה בנצרת, וקבע כי גושן ומגדל התרשלו בייצוג המושב, בין היתר, בכך שנמנעו מלהבהיר למושב את היות הייצוג מסויג בשל העדר כיסוי ביטוחי לתאונה, ואת עובדת מחיקתה של מגדל מן התביעה ומשמעותה, כמו גם את משמעות התיישנות התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, וקבע כי היה על גושן לפעול בהגשת הודעת צד שלישי כנגד אלבר כמעסיקם של ר' והנפגע. בעניין זה, קיבל בית המשפט את טענת המושב כי מגדל וקרנית הגיעו להסכם מאחורי גבו, הסכם אשר כאמור היה בו כדי להשליך על חבותו וזכויותיו של מגדל בתביעה שהגיש הנפגע.
9. זאת ועוד, בית המשפט קמא אף קבע כי גושן התרשל בניהול התביעה משלא ביצע כל ניסיון להוכיח במסגרת התביעה בנצרת מי נהג ברכב במועד התאונה, לרבות באמצעות הגשת בקשה לסתירת הראיות בתיק הפלילי במסגרתו הורשע ר' בנהיגה ברכב ללא רישיון. בית המשפט קבע כי היה על גושן להסתמך בעניין זה על הודעתו הראשונה במשטרה של הנפגע לפיה אלבר הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה, וציין כי ככל והיה נקבע בתביעה בנצרת כי אלבר הוא שנהג ברכב ולא ר', הרי שהכיסוי הביטוחי לתאונה החוסה בגדר ביטוח החובה לרכב היה תקף.
10. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה כנגד מגדל וקבע כי שיעור הרשלנות התורמת שבהתנהלותה של מגדל ו/או גושן עומד על 40%, ומשכך עליה לשלם למושב 40% מסך התשלומים ששילם המושב לנפגע וכן, תישא בהוצאות המושב ובתשלום שכ"ט ע"ס 60,000 ₪.
11. באשר לתביעה כנגד איילון, קבע בית המשפט כי נוכח העובדה כי אין חולק שאלבר הוא שהיה אחראי להפניית העובדים למושב, וכי הוא ששלח את הנפגע ואת ר' לעבודה חקלאית במושב, בהעדר בדל של ראיה להיות הנפגע עובדה של המושב אזי יש לדחות את התביעה כנגד איילון. נקבע כי המושב יישא בהוצאות איילון ובתשלום שכ"ט ע"ס 60,000 ₪.
12. מכאן הערעורים בפנינו.

טענות מגדל בערעור

13. לטענת מגדל, למן ההתחלה (ועל אף שאין לכך תיעוד בכתובים) הובהר למושב כי אין כל כיסוי ביטוחי לתאונה. לטענתה, כבר במסגרת הפנייה למגדל בעקבות הגשת התביעה בנצרת, הבהיר גושן לנציגי המושב ובפרט לגזבר המושב, מר יעקב נתנזון (להלן: "נתנזון"), כי פוליסת ביטוח חובה אינה מכסה תאונות בהן נעדר נהג הרכב רישיון נהיגה, ומשכך ולאור מסמכי התביעה והשיחות עם נציגי המושב מהן עלה כי נהג הרכב, ר', נהג ללא רישיון - הרי שאין כיסוי ביטוחי תקף לתאונה.

יתרה מזאת, לשיטתה של מגדל המושב ידע לכתחילה כי אירוע התאונה אינו מכוסה מכח פוליסת החובה, ולראיה עדותו של יצחק נוימן (להלן: "נוימן") סוכן הביטוח עמו עובד המושב. לטענת מגדל, לבקשת נתנזון ובהיות המושב מבוטח "לא קטן" במגדל, הוסכם כי לפנים משורת הדין, תעניק מגדל ייצוג משפטי למושב בשאלת החבות בלבד וכי ככל ויקבע כי ישנה חבות של המושב, ייפסק הייצוג המשפטי והמושב ייאלץ לשכור ייצוג משפטי תחתיו לכל הליך משפטי ממשיך ולכל הליך של ערעור.

14. מגדל מדגישה בערעורה כי בשום שלב שהוא לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה ר', הן בעת דיווח מטעם המושב בסמוך לאחר התאונה והן בתצהיריהם והן בחקירותיהם הנגדיות של העדים מטעם המשיב בתביעה בנצרת אשר שבו וציינו כי נהג הרכב בעת התאונה היה ר'. למעשה, טוענת מגדל כי שאלת זהות הנהג ברכב, אשר הועלתה אך לראשונה בסיכומים בכתב מטעם המושב, הינה בבחינת שינוי חזית אסור וכי בית המשפט קמא התעלם כליל מעובדה זו. אף לגופו של עניין , טוענת מגדל כי האפשרות התיאורטית שהעלה בית המשפט קמא בפסק דינו כי במסגרת תביעת הנפגע ניתן היה להוכיח כי אלבר הוא שנהג ברכב ולא ר' אינה סבירה בנסיבות העניין נוכח העדויות והראיות בתיק וכי ממילא לא הוכח כי אילו אלבר היה נוהג ברכב אזי היה כיסוי ביטוחי לתאונה.
15. לטענת מגדל, קביעת בית המשפט קמא כי התביעה כנגדה לא התיישנה שגויה. לשיטתה, משפרטי ההתרשלות הנטענים (ההסבר כי הייצוג מסויג, נטילת הייצוג בניגוד עניינים, מחיקת מגדל מן התביעה בנצרת) אירעו בשנת 2006 היה על בית המשפט קמא לבחון את תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות וליישם את ההלכה הקבועה בעניין זה, אשר לדידה אינן מתקיימות בנסיבות המקרה דנן. כן, לטענתה עילת התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי התיישנה עוד בטרם הועבר הטיפול בתיק לגושן.
16. באשר לשאלת ניגוד העניינים, טוענת מגדל כי משלא היה כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה והוברר כי מגדל נעדרת כל חבות לתאונה משום שכל יושבי הרכב נעדרו רישיון נהיגה בעת התאונה, אזי אין עסקינן בניגוד אינטרסים של עו"ד גושן כפי שקבע בית המשפט קמא. בכל מקרה, טוענת מגדל כי ההרשאה שניתנה לגושן, כפי שהוא העיד בתצהירו, הייתה לייצג את המושב בשאלת חבותו של המושב לשפות את קרנית ולא בשאלה גובה הנזק. ככל שפעל גושן בחריגה מהרשאה זו, מתנתקת השליחות ומגדל אינה חבה בגין פעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה. כן נטען כי עו"ד גושן לא יכול היה לשנות את החלטת המוסד לביטוח לאומי.
17. לטענת מגדל, אף בהנחה שתישאר על כנה גירסת המושב היה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה מחמת העדר נזק ו/או קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.

טענות המושב בערעור

18. המושב בערעורו המאמץ את קביעותיו של בית משפט קמא לגבי אחריות מגדל וגושן מציין כי בית המשפט קמא קיבל את התביעה כנגד מגדל במישור החבות במלואה, תוך שהוא קובע כי מגדל וגושן התרשלו בכל הנוגע לייצוג המושב בתביעה בנצרת וכי הם לא פעלו כעורך דין סביר ו/או חברת ביטוח סבירה ותוך זהירות סבירה.

בנסיבות אלה, ולאור התנהלות גושן ומגדל בניהול התביעה תוך ניגוד אינטרסים, לרבות מצג השווא למושב, ההסכם עם קרנית ומחיקת מגדל מן התביעה, סבור המושב כי הקביעה בדבר רשלנות תורמת של מגדל אותה העמיד בית המשפט קמא על 40% מקורה בטעות שיפוטית, וכי היה על בית המשפט קמא לחייב את מגדל ב-100% מנזקי המושב.

19. באשר לדחיית התביעה כנגד איילון, לטענת המושב בית המשפט קמא נמנע מלדון בטענות המושב להיותה מעביד עפ"י מבחני משפט העבודה וכן לדון בהרחבה בפוליסה לקבלני משנה ובחבות איילון מכח ביטוח צד ג', כשלאור הנ"ל יש לקבוע את חבותה של איילון.

טענות המשיבה איילון

20. איילון תומכת במסקנותיו וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, ומבקשת כי הערעור בעניינה יידחה.

לטענת איילון, פוליסה לביטוח חבויות, קרי, פוליסה לביטוח חבות כלפי צד ג' ו/או פוליסה לביטוח חבות מעבידים בה בוטח המושב אינה כוללת כיסוי ביטוחי בגין תאונת דרכים.

לטענת איילון, אין חולק כי הנפגע היה עובד של אלבר ושלו בלבד, ומטעם זה צדק בית המשפט קמא משקבע כי אין תחולה לפוליסה לביטוח חבות מעבידים. טענת המושב בקשר לתחולת פוליסת חבות מעבידים בקשר עם היות אלבר קבלן משנה מטעמה, הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, וממילא אף לגופו של עניין נועדה לכיסוי חבות מעביד וזו בלבד.

איילון מדגישה כי חיוב המושב כלפיי קרנית מקורו בחיוב מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא מכח פקודת הנזיקין, ועל כן אין תחולה לפוליסה לביטוח חבות מעבידים או לפוליסה לביטוח חבות צד ג'.

דיון והכרעה   

21. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעות הערעור, בעיקרי הטיעון, ובתיקי המוצגים, אמליץ לחברי להרכב לקבל את ערעורה של מגדל ולדחות את ערעור המושב.

הטענה בדבר התיישנות התביעה

22. טרם אכנס לעובי הקורה, אדון תחילה בטענת מגדל בדבר התיישנות התביעה.
23. סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה. עילת התביעה מורכבת ממכלול העובדות המזכות את התובע לסעד שהוא דורש מהנתבע.

מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבשה בידי התובע אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש באם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו (ע"א 2919/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, פורסם  19/09/10), יחד  עם זאת, יש מספר חריגים המשעים את מרוץ ההתיישנות, ובהם סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את כלל הגילוי המאוחר לפיו מרוץ ההתיישנות מתחיל רק כאשר כל העובדות הנדרשות להגשת התביעה ידועות, בכוח או בפועל, ברמה של "קצה חוט" כאשר נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען לתחולתו של סעיף זה (עוד לעניין זה ראה ע"א 1442/13 אליהו זוארס ואח' נ' התעשיה הצבאית ישראל בע"מ, פורסם 18/08/16 (להלן: "עניין זוארס")). בהתאם לסעיף זה, כל עובדה החיונית כדי לבסס עילת תביעה, שבלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה ולהצליח בה, נכללת במסגרת העובדות המהוות את עילת התביעה, וכבר נקבע כי הידיעה הנבחנת במסגרת סעיף זה הינה הידיעה בפועל והידיעה בכוח של התובע על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע (ראה עניין זוארס).

24. בענייננו, בית המשפט קמא מצא את גרסתם של עדי המושב אמינה ומהימנה וקיבל את גרסתם במלואה בכל הנוגע לשאלה בדבר המצג שהוצג למושב ע"י מגדל כי הייצוג אינו מסויג וכולל את כל ההליכים המשפטיים בכל הערכאות, וכפועל יוצא את קיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה ומתי נודע להם לראשונה על הטענה של מגדל להעדר כיסוי ביטוחי למושב.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, שאיני סבור כי מתקיימות במקרה דנן.

25. בנסיבות אלה, ואף בהתחשב באותה "זהירות סבירה" שהיה על המושב לנהוג בה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מקום בו המושב סבור כי קיים לו כיסוי ביטוחי לתאונה (ולראיה העובדה כי ב"כ מגדל הוא שמייצג אותו בתביעה) ונוכח קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא וקבלת גרסת עדי המושב כמהימנה כי מגדל ו/או גושן לא המציאו כל ראיה בכתב לפיה הודע למושב על מהלך ניהול התיק בנצרת, על מחיקת אלבר ומגדל מהתיק, על הייצוג המסויג ועל כי גושן מייצג גם את מגדל וכי יתכן וקיים ניגוד עניינים, אני מקבל את קביעתו של בית המשפט קמא כי עילת התביעה קמה למושב רק משנודעו לה פרטים אלה באמצעות מכתבו של גושן משנת 2010 ודוחה את טענת ההתיישנות.

אחריותה וחבותה של מגדל

רשלנות עו"ד גושן

26. בית המשפט קמא ביסס את חבותה של מגדל על התרשלותו של השלוח שלה- עו"ד גושן-בייצוג המושב וקבע כי יש קשר סיבתי בין התרשלות עו"ד גושן ומגדל לחיוב המושב בתשלום הפיצויים לנפגע/קרנית בבית המשפט בנצרת עקב רשלנות עו"ד גושן שלא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את הראיות בתיק הפלילי כדי להוכיח שלא ר' נהג ברכב אלא אלבר.

יש לציין שטענה זו לרשלנות זו של מגדל לא נטענה כלל ע"י המושב בכתב התביעה בבית המשפט קמא שהתמקד במצג שווא לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי וניגוד העניינים הנטען.

אני סבור כי בניגוד לקביעה זו לא הוכח כי גושן התרשל באמור לעיל. 

27. באשר להתנהלותו של גושן, היה על בית המשפט קמא לבחון האם התנהגותו והתנהלותו המקצועית של גושן כעורך דין, מצביעה במקרה זה על רשלנות והאם שיקול דעתו היה מוטעה במידה כזו המלמדת על התנהגות רשלנית.

הרשלנות של עו"ד גושן כפי שבית המשפט קמא קבע, התבטאה בכך שהוא לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את ממצאי התיק הפלילי כדי להראות שמי שנהג ברכב זה אלבר ולא ר' ולצורך כך לחקור את אלבר/הנפגע/ר'.

28. אין ספק כי לעורך דין חובת זהירות כלפי לקוחו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוא מעניק ללקוחו (ע"א 5837/86 מ. לוי ואח' נ' י.י. שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446) ואולם השאלה העומדת לדיון בערעורים בפנינו היא האם במקרה דנן, ובנסיבות הספציפיות, נמצא כי גושן התרשל בניהול ההליך כפי שמצא בית המשפט קמא, בין היתר, בכך שלא עמד על שאלת זהות הנהג ברכב בעת התאונה(שמדובר לא
    בר' אלא באלבר), והן בהתנהלות מול המוסד לביטוח לאומי, ואסקור עניינים אלו אחד לאחד.

הרשלנות הנטענת לגבי זהות הנהג ברכב

29. בהקשר זה, אינני מסכים עם האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר קבע כי היה על גושן ומגדל לנסות ולהוכיח בתביעה בנצרת כי אלבר הוא שנהג ברכב ולא ר', וכי ככל שהיה נקבע שאלבר נהג ברכב, הרי שהכיסוי הביטוחי בביטוח חובה לרכב היה תקף.

נכון הוא כי בהודעתו הראשונה במשטרה של הנפגע מיום 03/07/01, למחרת התאונה, הוא מסר כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה "בעל הבית בשם אלברט" ולמעשה, על הודעה זו ביסס בית המשפט קמא את קביעתו לעיל, לפיה היה על גושן לנסות ולהוכיח כי אלבר הוא שנהג ברכב במהלך התביעה בנצרת.

ברם, בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך כי יתר העדויות והראיות שעמדו בפני בית המשפט בתביעה בנצרת הצביעו באופן מובהק כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה ר' והוא בלבד. הדבר עלה מפורשות הן מעדותם של הנפגע ושל ר' בפני בית המשפט, כמו גם מתצהיריהם של נציגי המושב עצמו, מהרשעתו בפלילים של ר' על נהיגתו ברכב בעת התאונה וכן, מהודעתו השנייה של הנפגע במשטרה מיום 07/09/02, כאשר לא בנקל ניתן לסתור פסק דין חלוט במשפט פלילי הניתן על פי הודאת הנאשם.

30. בית המשפט בנצרת, היה ער לסתירה בין הודעתו הראשונה של הנפגע במשטרה באשר לזהות הנהג ברכב לבין עדותו במשפט בעניין זה, והנפגע אף נחקר בעניין זה. בית המשפט התייחס מפורשות בפסק דינו לסתירה הקיימת ולקושי שהיא עשויה לעורר בקביעת זהות נהג הרכב ואולם קבע כי בסופו של דבר עדותם של ר' ושל הנפגע היו אמינות ומהימנות עליו, וכי חרף הסתירה בדברי הנפגע מי שנהג הרכב בעת התאונה היה ר':

"הנני קובע כי ר' נהג ב"מיול" בעת התאונה ברשות בעליו (הקיבוץ), רשות שניתנה באמצעות הממונה מטעם הקיבוץ, צביקה.

משכך, ואין חולק כי הביטוח אינו מכסה את המקרה, מאחר ור' נהג ללא רישיון נהיגה, הרי שהתובע זכאי לפיצוי מאת "קרנית"..." (ס' 18 לפסק הדין בתביעה בנצרת).

31. תמוה גם כיצד בית המשפט קמא קובע בסעיף 39 לפסק דינו שהיה על עו"ד גושן לחקור את הנפגע ואת ר' בתביעה בנצרת (כנראה במסגרת בקשה להבאת ראיות לסתור את התיק הפלילי) בעוד עולה מפסק הדין בתביעה בנצרת כי הנפגע ור' העידו ונחקרו בבית המשפט שהעדיף את גרסתו השניה של הנפגע באשר לזהות הנהג (ר').
32. בנסיבות אלה, ובניגוד לקביעת בית המשפט קמא, אני סבור כי לא היה מקום לקבוע כי הייתה מוטלת על גושן החובה לנסות ולטעון אחרת במהלך התביעה בנצרת באשר לזהות הנהג ברכב, בפרט מקום בו כל הראיות והעדויות מורות כי ר' הוא שנהג ברכב והדבר אף נאמר בריש גלי ע"י נציגי המושב בדיווחם למגדל על קרות התאונה בסמוך לאחר התאונה. לא זו אף זו, הנפגע אף נחקר בקשר עם הסתירה בהודעתו הראשונה והעיד בבית המשפט שמי שנהג ברכב בעת התאונה היה ר' כאשר בסופו של יום הכריע בית המשפט כי חרף הסתירה האמורה מי שנהג ברכב הוא ר'.

כך גם נראה כי המושב מנוע מלטעון טענות הפוכות וסותרות לאלו שנטענו על ידו בתביעה בנצרת לאחר שהוצהר מפורשות על ידי עדיו גם בבית המשפט קמא,  שהרכב היה נהוג ע"י ר', טענות העומדות גם בניגוד לנטען בכתב התביעה של המושב בבית המשפט קמא (סעיף 4) עדות נציגי המושב ותצהיריהם (מר נתנזון בעמוד 9 לפרוטוקול מיום 12/07/15 שורות 3-5 ומר נבו בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 15-20) שהעידו שמי שנהג ברכב זה ר' וכך הם הבינו וידעו וטענותיהם בניגוד לכך מהוות שינוי חזית אסורה ופסולה וקיימת מניעות והשתק כלפיהם מלטעון אחרת.

לא זו אף זו, בעת שעמדת נציגי המושב עצמו וגרסת עדיו הייתה שהם ידעו כי ר' נהג ברכב, לא יכול היה עו"ד גושן לטעון טענה עובדתית הסותרת גרסה זו ולטעון כי אלבר הוא זה שהיה הנהג ברכב ולא ניתן לדרוש ממנו לטעון לגרסה לא אמיתית שאף לקוחותיו לא טענו אותה. 

מעבר לצורך, גם אם שגה עו"ד גושן לגבי חקירה כזו או אחרת של הנפגע/ר'/אלבר, הדבר עולה לכל היותר לטעות בשיקול דעת אך לא מקים כאמור חזקה לרשלנות. לכך מצטרפת העובדה כי מלבד עדויות אלו היו בפני בית המשפט  ראיות חזקות לכך שר' הוא שנהג ברכב, כמו גם עובדת אישומו הפלילי של ר' כנהג הרכב והודעות הנפגע במשטרה. בהעדר רשלנות כאמור אין גם אחריות לנזק (בלא קשר להעדר הסיבתי כפי שיפורט בהמשך).

התביעה מול ביטוח לאומי

33. גם פה לא מצאתי יסוד בקביעת בית המשפט קמא כי גושן התרשל משלא עדכן את המושב בהתיישנות התביעה למוסד לביטוח לאומי ו/או משלא טען בפני בית המשפט בנצרת טענה מסוג של קיזוז רעיוני של תשלומי המל"ל. (טענה שלא נטענה לכאורה ע"י המושב בכתב התביעה).
34. בעניין זה אני מקבל את עמדתה של מגדל לפיה התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי התיישנה שנים לפני תחילת הטיפול ע"י עו"ד גושן בשנת 2006 ולפני הגשת ההודעה לצד שלישי כנגד המושב שהוגשה בשנת 2006 בעוד דחיית התביעה ע"י המל"ל נמסרה לנפגע ב10/02, כך שלמעשה כל פניה מטעמו בשלב זה למל"ל או לבית הדין לעבודה לא הייתה משנה דבר ביחס להכרה בנפגע כנפגע עבודה ותשלום גמלאות מכח הכרה זו.

כך גם למושב לא הייתה זכות עמידה בבית הדין לעבודה ובשלב בירור הנזק היה המושב מיוצג ע"י עו"ד אחר שהיה יכול לטעון טענת ניכוי רעיוני כאשר רק המעביד יכול לטעון טענה זו (אם ניתן היה להעלותה).

העדר הקשר הסיבתי

35. בכל מקרה, לא הוכר לטעמי הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזק כאשר לא הוכח שגם אם היה עו"ד גושן טוען לכך שאלבר נהג ברכב ומבקש להביא ראיות לסתור, הייתה טענה זו מתקבלת, אלא, להיפך, נראה בבירור כי טענה זו הייתה נדחית והתוצאה בבית המשפט בנצרת לא הייתה משתנה לאור גרסת עדי המושב עצמם, ההרשעה הפלילית ועדות ר' בבית המשפט.

למעשה הטענה היא שעל המושב היה באמצעות עו"ד גושן, לטעון טענה שאינה נכונה, העומדת אף בניגוד לגרסת עדיו הן בתביעה בנצרת והן בתביעה בבית המשפט קמא, טענה שהמושב לא ניסה כלל להוכיחה בהליך בבית המשפט קמא וברי שגם אם הייתה מועלית טענה זו הייתה נדחית.

36. ב"כ המושב, ד"ר קפלינסקי, מודע אכן לקושי זה ושהוא לא הביא לעדות בבית המשפט קמא את אלבר להראות שהוא הנהג ולא ר' [אלא להיפך טען בכתב התביעה ובתצהירים של עדי המושב שר' נהג] והשיב [בעמוד 9 לדיון בערעור מיום 17/05/17 שורות 8-10] "זו לא השאלה המשפטית שעומדת בפני כבודכם. אני טענתי שמגדל הציגה לי מצג שווא ומינתה לי עו"ד בניגוד עניינים זה הוכחתי וזה פסק הדין".
37. דהיינו, למעשה, ובהנחה שלא הוכחה רשלנות עו"ד גושן בניהול התיק לגבי זהות הנהג, השאלה היחידה שנשארה להכרעה הינה לגבי מצג שווא של מגדל ועו"ד גושן (שיש כיסוי ביטוחי למושב) וניגוד עניינים של עו"ד גושן, והאם בהנחה שהנ"ל מתקיימים ישנה חבות למושב, יש נזק וישנו קשר סיבתי לנזק.

מצג שווא של מגדל וניגוד עניינים

מצג שווא

38. חברות ביטוח כדוגמת מגדל ואיילון חבות חובות של גילוי נאות, תום לב ואמון כלפיי הציבור בכלל וקהל לקוחותיהן בפרט. חובות אלו הן חובות מוגברות הנובעות, בין היתר, ממאפייניו המיוחדים של חוזה הביטוח וממעמדן המעין ציבורי של חברות הביטוח בהינתן שחלק משירותי הביטוח אותם מספקות החברות הם ביטוחים סטטוטוריים אותם מחויב הציבור לעשות (כדוגמת ביטוח חובה לרכב) כמו גם מפערי הכוחות האינהרנטיים בין מבטח למבוטח (ראה ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, פ''ד סב(2) 573).

חובת הגילוי המוטלת על חברות הביטוח כוללת בחובה גם את החובה לגילוי יזום של מגבלות וסייגים החלים על חבותו של המבטח. חובת הגילוי אף נובעת מחובת תום הלב של חברת הביטוח אשר עליה להסב  את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו, לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי על ידה (עוד לעניין חובת גילוי ראה  רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פורסם 11/04/13; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749).

39. בענייננו, בית המשפט קמא עמד בהרחבה על המצג שהציגו מגדל וגושן למושב באשר לקיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה עת שלחו נציג מטעמם לייצוג המושב בתביעה בנצרת, כשהוא מקבל ומעדיף את גרסת עדי המושב בעניין זה.

בית המשפט קמא הצביע על כך שגושן ומגדל נמנעו מלציין ולהדגיש בפני המושב – הן בשלב קבלת הייצוג ע"י גושן והן במהלך ניהול התביעה בנצרת  – כי המושב לא יהיה זכאי עפ"י פוליסת הביטוח לכיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, וכי הם נמנעו להבהיר למושב מהן ההשלכות הטמונות בניהול מסויג של התביעה בפרט על רקע ההסכם עם קרנית ומחיקתה של מגדל מן התביעה בנצרת. בית המשפט קמא אף קבע כי מן העדויות בפניו, לרבות עדויות נציגי המושב ועדותו של גושן עצמו, הוברר כי אין כל אסמכתא לדיווח מטעם מגדל/גושן על ההתנהלות המשפטית בתביעה בנצרת או על עמדתה כי התאונה אינה חוסה בגדר ביטוח החובה הקיים למושב, עמדה הטומנת בחובה "פטור" מתשלום בגין התאונה.

בנסיבות בהן לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות, הרי  שלאור קביעותיו אלה של בית המשפט קמא, אין מנוס אלא לקבוע כי מגדל הפרה את חובת הגילוי וחובת תום הלב כלפי המושב והציגה בפניו בעת ניהול התביעה בנצרת מצג שווא לגבי הכיסוי הביטוחי ע"י מגדל לתאונה (ברם, כפי שנראה בהמשך לא נגרם נזק עקב כך ואין קשר סיבתי לנזק).

40. בהקשר זה, ראוי לציין כי עמדתה של מגדל לפיה המושב "ידע מלכתחילה כי אין כיסוי ביטוחי", הגם שזו לא הוכחה, אין בה כדי לייתר או לאיין את חשיבותה של הודעה ודיווח בכתב של מגדל בדבר העדר כיסוי ביטוחי, בפרט לאור המצג לקיומו של כיסוי ביטוחי עליו עמד בית המשפט קמא בהרחבה ובפרט מקום בו מי שמייצג את המושב בתביעה בנצרת היה בא כוחה של מגדל.

ניגוד עניינים 

41. כאמור, בית המשפט קמא קבע כי קיים ניגוד אינטרסים מובהק בין מגדל והמושב, בעת שמגדל טוענת כי למושב אין כיסוי ביטוחי לתאונה, טענה הטומנת בחובה "פטור" מתשלום למגדל בעוד האינטרס של המושב הינו שיהיה כיסוי ביטוחי  וחבות של מגדל ומצופה היה לכאורה מעו"ד גושן שיאמר למושב  שברגע שאין חבות מגדל לא בעניין למרות שהוא טען בשם המושב שלא התירו שימוש ברכב לנהיגת ר'.
42. לטענת מגדל, במסגרת תביעת הנפגע האינטרס המנוגד היחיד בין המושב למגדל יכול היה להימצא אך ורק בשאלת קיומו של הכיסוי הביטוחי. משכך, ומשברור היה, עוד קודם לקבלת הייצוג ע"י גושן, הן למושב והן למגדל כי אין לתאונה כל כיסוי ביטוחי אזי אין עסקינן בניגוד אינטרסים. מגדל מציינת בעניין זה את עדותו של נוימן מנציגי המושב וסוכן ביטוח במקצועו בה אישר כי ידוע לו שנהיגה ללא רישיון נהיגה אינה נכללת בכיסוי הביטוחי.
43. אבהיר כי אין בידי לקבל טענתה זו של מגדל. חובותיה של מגדל כחברת ביטוח כפי שעמדתי עליהן לעיל, כמו גם הסתמכות המושב על הייצוג של גושן – כב"כ חברת הביטוח – בתביעה בנצרת, נקבעו כממצא ע"י בית המשפט, שקבע גם כממצא עובדתי שהוא לא מקבל את גרסת מגדל שהמושב ידע את טענת מגדל להעדר כיסוי ביטוחי.

נוכח קביעה זו, נראה כי פעולותיה של מגדל ושל גושן בניהול התביעה נגועות לכאורה בניגוד עניינים או לפחות בחשש לניגוד עניינים ולו תיאורטי, כשהיה על עו"ד גושן להבהיר למושב שאין כיסוי ביטוחי ע"י מגדל ולהסביר גם מדוע לטעמו אין כל אפשרות לחבות של מגדל.

משמעות ונפקות הנ"ל והקשר הסיבתי

44. באופן כללי יאמר כי גם בהנחה שמגדל הציגה למושב מצג שווא לגבי קיומו של כיסוי ביטוחי בעצם ייצוגה בתביעה וגם בהנחה של קיומו של חשש לניגוד עניינים מצידה, הרי שבפועל, בסופו של דבר, לא הייתה כל אפשרות לתוצאה אחרת עקב העובדות הברורות שאינן למעשה במחלוקת כי ר' נהג ברכב ובהנחה המתבקשת שנציגי המושב לא היו נוקטים בהליכים בתביעות והצהרות שאינן אמת ואינן נכונות לא הייתה משתנה התוצאה גם אם היה מייצג את המושב עו"ד אחר, כך שלא הוכח כל קשר סיבתי בין המצג שווא/החשש לניגוד עניינים לבין הנזק שנגרם למושב, בתשלום ששילם בהסכם פשרה לו היה צד.
45. בהנחה כאמור שמגדל הציגה מצג שווא כלפי המושב לכיסוי ביטוחי בזמן ניהול ההליך בנצרת ושעו"ד גושן היה אף בחשש לניגוד עניינים האם הנ"ל מביא לחיובה של מגדל בנזק הנטען והיא חייבת לספק ביטוח חובה מקום בו לא הוכח ולא נטען אף שר' לא נהג ברכב [שברי כי אז אין כיסוי ביטוח חובה]? לטעמי התשובה לכך במקרה הזה הינה בשלילה שכן עצם הייצוג בשאלת החבות בתביעה בנצרת והקביעה לחבותו של המושב וגם אם עד לשלב זה הוצג מצג ע"י מגדל שיש כיסוי ביטוחי למושב אינה יוצרת חבות יש מאין ואינה מביאה כלשעצמה לאחריות ביטוחית במידה ואינה קיימת [וברי שאינה קיימת במקרה שר' נהג ברכב].

לא זו אף זו, מרגע שקבעתי כי אין רשלנות בפעולותיו של עו"ד גושן בניהול ההליך ובכך שלא נטען שאלבר הוא הנהג ומרגע שבכל מקרה לא קיים קשר סיבתי לנזק האפשרי שכן לא ניתן היה להוכיח [ואף לא ניסו להוכיח זאת בבית המשפט קמא). את האפשרות התאורטית שאלבר הוא שנהג ברכב, אין קשר סיבתי לנזק הנטען, שלא הוכח כלל במקרה כזה.

46. זאת כאמור, כאשר המושב עצמו טען הן בתביעה בנצרת והן בתביעה בבית משפט קמא, שר' נהג ברכב ולא נטען מעולם שר' לא היה הנהג ו/או שמגדל הייתה צריכה לטעון זאת ולא ניסה להוכיח אחרת גם בבית המשפט קמא. ברי גם שאם הייתה מועלית טענה כזו (שאיננה נכונה ובניגוד למצגי המושב שמנוע אף מלטענה) היא הייתה נדחית לאור הראיות הברורות וההרשעה ונפקותה בהליך הפלילי, ובהליך בבית המשפט בנצרת.
47. למעשה טענת המושב הייתה שאם היה יודע שמגדל לא נותנת כיסוי ביטוחי היה טוען טענה לא נכונה בניגוד למצג העובדתי שהצביע עליו שר' נהג ברכב וטוען שאלבר נהג ברכב ומנסה להוכיח טענה לא נכונה זו כדי לחייב את מגדל. ברי כי לא יעלה על הדעת לטעון טענה שכזו שאינה עולה בקנה אחד עם האמת העובדתית וכשקיימת אף מניעות כלפי המושב מלטעון טענה שכזו העומדת בניגוד לגרסת ועדויות נציגיו. ברי גם כי לא ניתן לייצור חיוב יש מאין ולחייב את מגדל בכיסוי ביטוחי במקרה שאין כיסוי כזה, שכן ביטוח החובה לא חל במקרה שר' נהג ברכב.

התביעה כנגד איילון

48. אני סבור כי בדין דחה בית המשפט קמא את התביעה כנגד איילון לאחר שקבע כי לא הוכח ולו בבדל של ראיה שהנפגע היה עובד של המושב ואף בית המשפט שוכנע גם מהמפורט בכתב התביעה שהנפגע היה עובד של אלבר אשר העמיד לרשות המושב עובדים על פי בקשתה.

בנסיבות אלה, ולאור קביעות בית המשפט קמא שהעובד היה של אלבר ולא של המושב אין תחולה לפוליסה לביטוח חבות מעבידים.

49. כך גם חיוב המושב כלפי קרנית הינו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא מכח פקודת הנזיקין וכן הפוליסה לביטוח חבות צד שלישי והפוליסה לביטוח חבות מעבידים (הפוליסות שמכוחן טוען המושב לחבות של איילון) מחריגים במפורש כל נזק שנגרם כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא ההליך?
50. לכן דין התביעה כנגד איילון להידחות מכל הטעמים הנ"ל וזאת אף בלא להכריע בטענת איילון להתיישנות התביעה כנגדה.
51. לא מצאתי גם מקום כערכאת ערעור להתערב בגובה פסיקת שכר הטרחה שנפסק לזכות איילון בהתחשב גם בגובה התביעה וההליכים שננקטו.

התוצאה

52. לאור כל האמור לעיל, אציע לחברי להרכב לדחות את ערעור המושב ולקבל את ערעור מגדל, באופן שחיובה של מגדל בתשלום למושב וחיובה בתשלום ההוצאות למושב מבוטלים וכל הכספים ששולמו על ידה למושב על פי פסק הדין של בית המשפט קמא יוחזרו לה כשהם משוערכים.

בהתחשב בנסיבות ובקביעות שנשארו לגבי מגדל לא מצאתי מקום לחיוב המושב בהוצאות הערעור כלפי מגדל ולכן המושב יישא בהוצאות הערעור כלפיי איילון בסך של 20,000 ₪.

העירבון שהפקיד המושב יועבר לאיילון באמצעות בא כוחה, על חשבון הנפסק לעיל. העירבון שהפקידה מגדל יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד-סג"נ:

1. חברי כב' השופט ד"ר קובי ורדי בסעיף 24 לחוות דעתו קובע כדלקמן: "בענייננו, בית המשפט קמא מצא את גרסתם של עדי המושב אמינה ומהימנה וקיבל את גרסתם במלואה בכל הנוגע לשאלה בדבר המצג שהוצג למושב ע"י מגדל כי הייצוג אינו מסויג וכולל את כל ההליכים המשפטיים בכל הערכאות, וכפועל יוצא את קיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה ומתי נודע להם לראשונה על הטענה של מגדל להעדר כיסוי ביטוחי למושב" ובהמשך כי מדובר על ממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות שאין להתערב בהם.
2. בתמצית, משמעות האמור כי מבטחת אשר מוגשת כנגדה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לנפגע בתאונה דרכים, נוטלת על עצמה לייצג את המבוטח במסגרת הליך של הודעה לצד שלישי ששולחת "קרנית" כנגד המבוטח. 
   למבוטח ברור כי קיים כיסוי ביטוחי, כשלא נאמר לו אחרת. משכך, ברור כי לא יבקש לבחון את הנסיבות על כל פרטיהן, זאת לאור ההנחה הבסיסית והברורה כי בכל מקרה אין הוא חשוף לסיכון כלשהו. ודוק, תנאי לקבלת ההודעה לצד שלישי, שאכן אין כיסוי ביטוחי, היות ואם קיים שכזה, שוב אין משמעות לחיוב קרנית ו/או להודעה לצד שלישי.           
   לא בכדי עוה"ד מטעם המבטחת ניסה לטעון כאילו הבהיר למבוטח את הנסיבות על בוריין – אולם בית המשפט לא היה נכון לקבל גרסתו.       
   אם לא די באמור, בדיעבד מתגלים "הסדרים" שונים נטענים בין המבטחת ל"קרנית" לפיה קרנית תנהל את הדיון בשאלת החבות, כאשר עוה"ד שיופיע מטעם קרנית, יונחה שלא לטעון לכיסוי ביטוחי של המבטחת. יתר על כן, בכתב ההגנה שהוגש מטעם המבוטח נטען כי יש למחוק את המבטחת, מאחר וקרנית מודה שאין כיסוי ביטוחי, ולבסוף הסכמה בין קרנית והמבטחת לפיה המבוטח לא יטען לכיסוי ביטוחי. בנוסף, בדיעבד אף התגלה כי התביעה כנגד המבטחת נמחקה.          
   לבסוף, כי רק לאחר מתן פסק הדין החלקי, בו נקבעה אחריות המבוטח, שלח עוה"ד מכתב בו הודע למושב כי עליו לפנות להמשך טיפול לחברת הביטוח - מבטחת חבות מעבידים וכי אם ברצונו להגיש בר"ע עליו לעשות זאת תוך כ- 20 יום, זאת ותו לא.
3. וכך קבע בית משפט קמא בסעיף 25 לפסק הדין: "עדי התובעת שמצאתיהם אמינים ועקביים בעדותם, העידו שבמשך כל שנות התנהלות התביעה בנצרת, לא דווחו על ההתנהלות או ההליכים המשפטיים ורק ממכתב עו"ד גושן מיום 6.12.10 נודע להם טענות מגדל שאין לתובעת כיסוי ביטוחי או שמשהו לא תקין. עד אז ממצגי מגדל היה ברור להם שהכל תקין ויש להם כיסוי ביטוחי". בסופה של אותה פסקה ותחת הדגשה "אני קובעת שלתובעת הוצג מצג, שיש לה כיסוי ביטוחי לכל השלכות התאונה ותוצאות פסק הדין בתביעה בנצרת".
   וראו גם בהמשך בסעיף 27 לפסק הדין קביעת בית המשפט "...אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה מצגי והתנהלות התובעת ועו"ד גושן היו שיש לה כיסוי ביטוחי ושמדובר בייצוג משפטי לא מסויג, לכל ההליכים המשפטיים בנושא התאונה ובכל הערכאות. זאת ועוד, לא הוסבר לתובעת או מי מטעמה כי קיים סיכון כי היא תאלץ לשאת בעצמה בתשלום כלשהו...".
4. דהיינו, המושב אינו יודע מאומה, לא מדובר על ייצוג מסויג, המושב מנוטרל – וכנראה לא בכדי – מכל מידע ביחס להליך המתנהל. יתר על כן, הכנה לישיבת ההוכחות מתנהלת במסדרונות בית המשפט. בצדק סובר המושב כי כאמור אין לו כל סיכון שהוא ובמיוחד סומך הוא על חברת הביטוח ועוה"ד הפועל מטעמה כי ייצגו את המושב נאמנה, ובדרך הטובה ביותר, וכמובן בידיעה ברורה כי לא קיים ניגוד אינטרסים.
5. אולם, דומה כי אין ניגוד אינטרסים גדול יותר מאשר הנסיבות דנן.
   עוה"ד מייצג בראש ובראשונה את חברת הביטוח, אשר לשיטתה, ככל שלא קיים כיסוי ביטוחי הרי משוחררת היא מחבותה, ועל כן תנסה להוכיח שאכן אין לה כל אחריות.
   מנגד, כל העילה כנגד המושב, אם אכן תתקבל עמדתה של חברת הביטוח. ומה ייעשה עתה עוה"ד?
6. מסתבר כי גם בפועל עורך הדין ראה את המבטחת כלקוח ולא את המושב, למרות שכאמור היה אמור לייצג נאמנה את המושב.
   נפנה עתה להתנהלותו "ביישמו" את האמור.
7. בכתב התביעה שהגיש הנפגע, צויין מפורשות כי הוא מוגש גם כנגד "המעביד" הוא אנקונינה אלבר וכי הנפגע היה עובד שכיר שלו, כך גם כי מדובר בתאונת דרכים שעל המבטחות לפצותו, ורק לחלופין טען לחיובה של קרנית, אשר כאמור הגישה את ההודעה לצד שלישי כנגד המושב. והנה, בהתעלם מאינטרס המושב – התביעה נגד המבטחת נמחקת.
8. מכאן נפנה לכתב ההגנה שהוגש ע"י עו"ד גושן כנגד ההודעה לצד שלישי.

הטיעון הראשון – כי ההודעה לצד שלישי שנשלחה למושב "מסובכת ומכבידה על התיק העיקרי והיא מיותרת איפוא, וצד ג' יעתור למחוק את ההודעה כלפיו". ודוק, ההודעה לצד שלישי "המסובכת" כוללת ארבעה סעיפים וכאשר נטען כי המושב היה הבעלים ו/או מתיר השימוש.

הטיעון השני – לחילופין יש לסלק את ההודעה על הסף בהעדר עילה ו/או בהעדר חבות "...ו/או בהעדר כיסוי ביטוחי..." [סעיף 3] ובהמשך כי גם אם יוכח האמור בהודעה האחריות על הנזקים הינה על קרנית.

דומה שאין צורך בידע רב על מנת לתהות על טיעונים שכאלו. על איזה ביטוח מדובר בציון האמור. כך מדוע האחריות על קרנית.

הטיעון השלישי – לקרוא ולא להאמין – ונצטט מסעיף 5ב': "צד ג' (המושב) יוסיף ויטען כי יש גם למחוק התביעה כנגד הנתבעת 4 (המבטחת!!!) מאחר והנתבעת מס' 5 (קרנית) ....מודה כי לא תטען לקיום כיסוי ביטוחי באשר לפי המידע שברשותה – הנתבע מס' 1 נהג ללא רשיון נהיגה וללא כיסוי ביטוחי תקף. כמו כן, הנתבעת מס' 5 קיבלה על עצמה את הטיפול בתביעה הנדונה בהתאם לחוק ולתקנון"

ודוק, האם מי שמייצג מבוטח במסגרת הודעה לצד שלישי, הוא זה שיעתור למחיקת התביעה כנגד המבטחת, דהיינו יסכים מלכתחילה כי אין כיסוי ביטוחי?

חמור מכך, כל זאת מבלי ש"הלקוח" יודע כי שמו מפיו הודאות שלא בא זכרן.

ברור שמעת שהמושב טוען כי לא היה כיסוי ביטוחי, שוב לא נזקק בית המשפט בנצרת לבחון שאלה זאת, ובאופן שהמושב חשוף בפני תביעה כספית גבוהה ומעת שאינו יודע כל עת ניהול התיק המשפטי אודות סיכון זה.

9. בנסיבות שכאלו דומה כי די באמור להסיק כי "אחריות" קיימת גם קיימת, וכי בלשון המעטה התנהלות חברת הביטוח ועוה"ד הפועל מטעמה – אומרת דרשני.
10. דומה כי עד לכאן אין מחלוקת ביני ובין חברי אך מכאן נפרדות דרכנו.
    לשיטת חברי, גם אם כך הדברים תצא חברת הביטוח פטורה מכל חיוב לפיצוי המושב ולדידי תוצאה שכזאת קשה לקבלה לרבות מהפן הערכי והמוסרי.
11. לכאורה, בחינת ניתוח שאלת הקשר הסיבתי יכול ויוביל למסקנת חברי. אולם, סבורני כי אין מקום לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בהתעלם מניגוד האינטרסים כפי שבא לידי ביטוי לעיל.
    יתר על כן, קשה לבוא כעבור תקופה ארוכה ולנתח מה ניתן היה לטעון ומה לא ניתן היה, וכך גם לבחון מה נטען במסגרת ההליך בו ייצג עוה"ד את המושב, ועל אחת כמה וכמה לשער התייחסות בית המשפט לטענה זאת או אחרת.    
    השאלה שיש מקום להציבה, מה היו מכלול האפשרויות שעמדו בפני מי שהיה מייצג את המושב באופן נטול כל ניגוד אינטרסים.           
    החשיבות לבחינה שכזאת, הואיל וגם אם בחר עוה"ד לטעון טענה זאת או אחרת בשם המושב, אין אני מוכן לראות בעצם הטענה כייצוג נאות, ולהיות משוכנע שאכן עוה"ד נדרש להוכחתה כדבעי –  מעת שלא עניינו של המושב עמד מול עיניו.
12. כך למשל, גם אם נטענה טענה אודות אי מתן רשות מטעם הבעלים הוא המושב – האם אכן מוצה כל הנדרש להוכחת האמור.
    יתר על כן, מדוע לא הובא "המעביד" לעדות, עוד בהליך בנצרת על מנת לבחון כל הקשור למתן הרשות הנטענת וכך גם שמא הוא זה שהיה מעורב בכל הקשור לתאונה, גם אם לא היה הנהג בעת שארעה התאונה.
    ודוק, אם אכן היה משתכנע בית המשפט כי אכן אותו המעביד הוא זה שהיה מעורב או שאחד מהשניים שנסעו ציין כי היה בידו רישיון נהיגה, יכול והיה קובע כי אכן היה כיסוי ביטוחי. כאמור, אין אני סובר כי יש מקום לבחון עתה ובדיעבד, איזה טיעון יכול והיה מתקבל בעת שמלכתחילה ויתר עוה"ד על טענה לכיסוי ביטוחי ועל כן נותר המושב נאלץ להתמודד – ומבלי שידע זאת – בשאלת החזרה של קרנית אליו, ואף זאת בהיותו מיוצג על ידי מי שלא אינטרס המושב מול פניו.
13. טול לדוגמא מקרה ובו מי שאינו עו"ד, מציג עצמו כעו"ד ומנהל תביעה או הגנה בשם "לקוח" כביכול, והאחרון מפסיד בהליך.
    לימים הסתבר כי לא רק ש"עוה"ד" אינו עו"ד אלא שהיה לו אינטרס ישיר בתוצאות ההליך ושלא לטובת "הלקוח".            
    קשה יהיה לקבל תוצאה לפיה תביעה כנגדו תדחה, הואיל ולאחר ניתוח משפטי מדוקדק התוצאה הייתה מתקבלת בכל מקרה.
14. אכן, לו היינו נדרשים לשאלת רשלנות גרידא, יכול ושאלת נושא הקשר הסיבתי וקרות הנזק, יהיו הכרחיים על-מנת לזכות את הנפגע בפיצויים.
    שונים הדברים בנסיבותיו של המקרה דנן, וננסה לבסס את "האחריות" מכמה היבטים, כל זאת, מעבר לשאלה של "רשלנות".
15. אין חולק, כי עורך הדין פעל כשלוח המושב, וכשלמעשה, גם המבטחת עצמה בעת שבחרה לייצג את המושב, אף היא שימשה כשלוחו של המושב – על כל המשתמע מכך.
    משכך, חלה חובת אמון של השלוח כלפי השולח, כאשר מטרת חובת הנאמנות "שלא ינצל לרעה את כוח הייצוג... חוק השליחות אינו מסתפק בכך. חובת הנאמנות מבקשת להקדים תרופה למכה... חוק השליחות מבקש למנוע מהשלוח שיימצא במצב שבו יהיה קיים או שיהיה עלול להתקיים... ניגוד בין האינטרס האישי של השלוח לבין האינטרס של השולח. על כן, אין זו טענת הגנה לשלוח כי בפועל לא היה ניגוד בין האינטרסים של השולח ובין השלוח או כי בפועל לא נגרם כל נזק. חובת השלוח מופרת אם הוא גורם לכך, שיימצא במצב שבו אפשרי ניגוד כאמור..." (אהרון ברק, חוק השליחות, עמ' 1044 – 1043) (ההדגשות שלי).
    וכך גם בהמשכם של דברים "... שלוח אינו יכול להתגונן כנגד טענה על הפרת אמונים, כי התנהגותו לא גרמה נזק לשולח..." (שם, בעמ' 1045).
16. בתי המשפט אף ניסו לקבוע כי יש בהתנהלות של עורך דין, בנסיבות שכאלו, משום "פגיעה באוטונומיה". ראו למשל: ת"א (ראשל"צ) 53780-01-14 גולן נ' שילה עו"ד (4.9.16); ת"א (חי') 907/05 מרקו נ' איילון חברה לבטוח בע"מ (5.9.10), כאשר במקרה זה נפסק כי הסכמה שניתנה מטעם הלקוחות לדרך פסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, למרות שלא הובהרו להם הדברים, יש לראות בה משום פגיעה באוטונומיה אשר הוכרה כנזק בר-פיצוי, וכשמדובר על נזק שאינו מדיד, כך שם, ועל כן הוא ייקבע בדרך של אומדנא.
    יוער, כי במסגרת ערעורים שהוגשו, במקרה הראשון - בוטל החיוב, בהסכמה, ובמקרה השני – התקבל ערעור על חיוב זה, ואף זאת בעקבות פשרה.    
    מכל מקום, לדידי ניתן ליישם את הרציונאל של פגיעה באוטונומיה, גם מקום ובו שולח סמוך ובטוח כי השלוח יפעל בנאמנות כלפיו, כאשר במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר בייצוג משפטי, ועל אחת כמה וכמה, משהייצוג נקבע על-ידי חברת הביטוח, אשר מציגה את אותו מצג, כפי שנקבע גם בבית משפט קמא. והנה, לפתע מסתבר כי אותו "מייצג" פעל בניגוד אינטרסים, ולמעשה, פגע בזכות יסוד של המושב להיות מיוצג, כפי שקבע כב' השופט רובינשטיין בע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' בן-הרוש (30.12.12). וכך נאמרו הדברים: "... מקובלנו, 'כי חירותו של כל אדם – פרי האוטונומיה של הרצון הפרטי – היא למנות לעצמו שלוח כרצונו'... זכותו של אדם להיות מיוצג על-ידי שליח לפי בחירתו 'היא זכות יסוד, המגשימה את החירות המוקנית לו למנות לעצמו שלוח כרצונו'... והגבלתה נתפסת כפגיעה 'באוטונומיה של הרצון הפרטי' המעוגנת 'כיום בהגנה החוקתית על כבוד האדם...".
17. גם אם נתעלם מהיסוד של הפגיעה באוטונומיה, למצער, נגרמה עוגמת נפש נוכח ההתנהגות האמורה, לרבות בעת שלא נגרם נזק נוסף (ראו: ת"א (חי') 11012-12-08 קנזי נ' עו"ד רונן מרדכי (17.3.13).
    עם זאת, יש לזכור כי במקרה דנן, מדובר על מושב כתאגיד, הגם שאין להתעלם מעוגמת הנפש שנגרמה לפועלים מטעמו, וכפי שלמעשה עולה מפסק דינו של בית משפט קמא (ראו: ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – נתניה פ"ד נג(3) 433 (21.6.99)).
18. הנה כי כן, לאחר שמצאנו כי אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא בכל הקשור לנושא "האחריות", משנדרשים אנו לשאלת הפיצוי, בין אם נידרש לו כהערכה של הנזק שנגרם, ובין כפיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות, וללא בחינת שאלת הנזק שנגרם, נידרש לפסיקה בדרך של אומדנא.
    דרך זו מוכרת מקום שלאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אך אין בכך כדי להכשיל את התביעה, וכפי שנקבע ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (10.9.17); וראו גם בע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (6.5.15), שם נקבע כי "... ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר שהבחירה בדרך האומדן עשויה להתאים לרכיבי נזק שמטבעם לא ניתן להוכיח בבירור. אף במקרים גבוליים, נראה כי האומדן הולם יותר מקרים בהם בית המשפט הגיע למסקנה מבוססת בראיות שנגרם לתובע נזק (גם אם היקפו לוט בערפל); הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק; וקיים קושי אובייקטיבי ניכר לכמת במדויק את הנזק, למשל בשל התנהלות המעוול. נסיבות כאלו עשויות לטעמי להצדיק, במקרה המתאים, לשקול שימוש בדרך האומדנא...".
19. אין צורך לחזור על כך שבמקרה דנן, מדובר במבטחת ומבוטח, כאשר קיימות חובות מיוחדות של המבטח כלפי המבוטח, ובמיוחד חובת הגילוי.
    במקרה דנן, חברת הביטוח פעלה לא רק במחדל, אם למשל הייתה מסרבת לייצג מבוטח, למרות שהייתה חייבת לעשות כן, אלא שפעלה גם פעלה תוך הצגת מצג שווא בפני המבוטח, ובמקרה דנן, המושב, תוך הולכתו שולל, כאילו יכול הוא "לשקוט על שמריו", ולא לעשות מאומה, כאשר יכול הוא להיות סמוך ובטוח כי יהיו הדברים אשר יהיו, המחלוקת אינה קשורה למושב עצמו, וכאשר היה ברור שהמושב לא יאלץ לשלם מאומה.       
    התנהלות שכזו מחייבת התייחסות של בית המשפט, והתייחסות חמורה, ואין מקום לפטור את חברת הביטוח מתשלום, ובשיעור גבוה, בגין כל אשר תואר לעיל.
20. אם נידרש לאינדיקציות לשאלת שיעור הפיצוי, דומה כי למצער, אם אכן מלכתחילה היה בידיעת המושב, אודות הסיכון לו הוא חשוף, וכשכאמור, מדובר בסכומים גבוהים, חזקה שהמושב היה נוטל ייצוג עצמאי, ומול חברת הביטוח.
    יתר על כן, חזקה שמייצג ראוי, היה מנסה להגיע לפשרה זו או אחרת, תוך הקטנת הסיכונים, ולא היה חושף את המושב, כפי שאירע בפועל באמצעות "הייצוג" אשר לאו ייצוג הוא.
    יוער, כי לא בכדי ניסתה המבטחת ליתן גרסה אודות אשר נמסר למושב, הואיל וגם למבטחת היה ברור, שאם כגרסת המושב, לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה.
21. לאור כל האמור, בנסיבות העניין, ראיתי מקום לאמץ את הסכומים כפי שקבע בית משפט קמא, הגם שלאו דווקא מטעמי בית משפט קמא, כל זאת, הואיל ויש בתוצאת פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט קמא, משום אומדנא ראויה בנסיבות העניין, לרבות כאמור, מניעת אפשרות הגעה לפשרה מוקדמת, וכך גם כל המתלווה להתנהלות המבטחת – במיוחד בהתחשב באותה מערכת יחסים מיוחדת שבין מבטחת למבוטח, וכשיהא על חברת ביטוח להקפיד, הקפד היטב, בכל הקשור לייצוג הראוי של מבוטח באמצעות מי מטעם המבטחת.
    יודגש, כי בסופו של יום, מעת שניתן הייצוג, עורך הדין פועל, בראש ובראשונה, מטעם "הלקוח", הוא המבוטח, ולא מטעם מי שמשלם לו שכרו, דהיינו – המבטחת. משכך, במקרה של ניגוד אינטרסים, עליו לגלות זאת למבוטח, אשר ישקול צעדיו בהתאם, כאשר בכל מקרה, מעת שנקלע עורך הדין לניגוד אינטרסים, והמשיך לייצג ללא גילוי נאות, הרי גם אם בפועל יכול ולא נגרם נזק, תהא חשופה המבטחת לחובת פיצוי של המבוטח, וכפי שרואה אני לנכון לפסוק גם במקרה דנן.
22. לאור כל האמור, לשיטתי, דין הערעורים שניהם להידחות, ובנסיבות הייתי מחייב את מגדל חברה לביטוח בע"מ לשלם למושב שכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך 40,000 ₪, כאשר מצטרף אני לאשר ציין חברי, כי יש לחייב את המושב לשלם לאיילון חברה לביטוח בע"מ הוצאותיה בסך 20,000 ₪ לרבות העברת הפיקדון שהפקיד המושב כפי שציין חברי.

השופטת עינת רביד:

1. אני מסכימה עם חברי, השופטים שנלר וורדי, כי יש לדחות את ערעור המושב נגד המשיבה 2. במחלוקת שנפלה בין חברי באשר לחיוב המשיבה 1 (להלן: המבטחת), אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע חברי השופט שנלר, אולם מהנימוק שיפורט להלן.
2. אין צורך לחזור שוב על הקביעות, ששני חברי מסכימים להן, לגבי הייצוג הנגוע בניגוד אינטרסים שסיפקה המבטחת למושב. חברי, השופט ורדי קבע, כי גם בהנחה להצגת מצג שווא וחשש לקיומו של ניגוד עניינים, "הרי שבפועל, בסופו של דבר, לא הייתה כל אפשרות לתוצאה אחרת עקב העובדות הברורות, שאינן למעשה במחלוקת, כי ר' נהג ברכב, ובהנחה המתבקשת שנציגי המושב לא היו נוקטים בהליכים בתביעות והצהרות שאינן אמת ואינן נכונות לא הייתה משתנה התוצאה גם אם היה מייצג את המושב עו"ד אחר." חברי, השופט שנלר, מצא כי התנהלות המבטחת פגעה באוטונומיה של המושב, ולחילופין מצדיקה פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאשר הפיצוי נפסק על ידו על דרך האומדנא.
3. לטעמי, אכן מן הראוי לפצות את המושב על הייצוג הנגוע בניגוד עניינים שניתן לו על ידי המבטחת, כאשר, לדעתי, ניתן לקבוע ברמה גבוהה של הסתברות קיומו של קשר סיבתי בין ההתנהלות הנגועה של המבטחת לבין אי הגעה לפשרה בשלב מוקדם של ההליך, פשרה אשר הייתה מקטינה את הנזק שנגרם למושב, ומצדיקה, לכן, פסיקת פיצוי בשיעור מוערך של הסכום, שהיה נחסך למושב בפשרה סבירה.
4. דבר שבשגרה הוא שכאשר מובא לפני לקוח מסד הסיכויים והסיכונים שבתביעה שהוגשה נגדו, וכאשר הדברים המובאים בפניו מוצגים כפשוטם ועם המלצת עורך הדין, הוא שוקל סיום תיק בפשרה. בוודאי כך הדבר בתיקי הנזיקין והפלת"ד, כפי שהייתה התובענה בתיק בנצרת. אולם כאשר המבוטח אינו יודע כלל שעומדת בפניו סכנה ולפיה בסופו של יום ייאלץ לשלם כל הפיצוי מכספו וללא כל השתתפות של המבטחת, וכאשר הוא סמוך ובטוח כי עורך הדין המייצג אותו מנהל את ענייניו כנדרש לטובתו ולטובת חברת הביטוח וכאשר הוא סמוך ובטוח שהאינטרסים שלהם מאוחדים, ולכן מנהל תיק הוכחות עד סופו בשאלת החבות, הרי שהאפשרות לסיום ההליך בפשרה והסדר אינה מקבלת על ידו את מלוא כובד הראש הנדרש, אם בכלל.
5. במקרה זה שבפנינו, בנסיבות העובדתיות, שהיו ידועות לצדדים, לרבות הרשעת ר' בדין הפלילי כנהג ללא רישיון, מן הראוי היה, לצורך הקטנת הנזק והקטנת הסיכון, להתפשר בתיק עוד בשלב שטרם קביעת האחריות. אולם כאשר המבטחת לא נשאה בכל סיכון או אחריות, כיוון שנמחקה מן התביעה בהסכמת קרנית עוד בתחילת ההליך, והמושב נותר חשוף למלוא התביעה, ללא שידע על כך, לא הייתה למבטחת המוטיבציה לקדם פשרה, כפי שהיה קורה, כאשר היא עצמה חשופה לנטל הפיצוי. דבר שבשגרה ומעשה שביום יום, שעורכי דין בנזיקין אמונים עליו, הוא הגעה לפשרה, אשר לוקחת בחשבון את הסיכון והסיכוי שבתביעה. לו המושב היה יודע עוד בשלב ניהול התביעה בסוגיית האחריות, כי הוא שיאלץ לשאת לבדו בסכום שייקבע, הרי שמן הסתם היה לו אינטרס מובהק לשאוף לפשרה שתצמצם את חשיפתו. אולם בהעדר ידיעה על כך, ניהול שלב האחריות עד סופו נראה לו מעשה שמסכן את המבטחת בלבד ולא אותו. הדברים ברורים וזו דרכו של עולם. אין ספק שלו ידע המושב, כי התשלום כולו נופל עליו כי אז היה פועל להתפשר עוד קודם להכרעה בסוגיית האחריות, כאשר לנוכח הסיכוי והסיכון והשלב שבו היה מתנהל המשא ומתן, מן הסתם סכום הפשרה היה נמוך מן הסכום שנקבע בפשרה לאחר שבית המשפט פסק בסוגיית האחריות.
6. לדעתי, זהו הנזק העיקרי שנגרם למושב, והוא קשור קשר ישיר להתנהלות המבטחת, וזאת כאשר המושב אף טען כנגד המבטחת, כי לא פעלה להקטנת הנזק, ואף טען בכתב ההגנה, כי לא יידעה אותו כנדרש לגבי סיכויי התביעה וסיכוניה, כי פעלה בחוסר אחריות וחוסר אכפתיות וכי לא פעלה כפי שמבטחת סבירה הייתה פועלת - כאשר מבטחת סבירה המעמידה למבוטח ייצוג צריכה הייתה לפעול בתיק שכזה להגעה לפשרה בשלב מוקדם ככל הניתן ולצמצם את נזקיו.
7. מכאן כל שנותר הוא לבצע אומדן לסכום הפשרה שניתן היה להגיע אליו לפני שלב קביעת החבות על ידי בית משפט בנצרת, ולעניין זה ניתן להצטרף על דרך האומדנא לסכום שקבע בית משפט השלום ואשר מקובל גם על חברי, השופט שנלר.
8. לפיכך, אני מצטרפת לעמדת חברי, השופט שנלר, כי לדחות את שני הערעורים, ולהותיר את התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא על כנה, וכך אני מצטרפת לעמדתו גם בעניין פסיקת ההוצאות בערעור.

הוחלט ברוב דעות בהתאם לאמור בפסק דינו של השופט ישעיהו שנלר.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום,  י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.