לפני תביעה בה טוענת התובעת כי בהיותה מטופלת של הנתבע 1, שהוא רופא, התרשל כלפיה הנתבע בטיפול הרפואי שנתן לה, שהוא ניתוח להגדלת שדיים, וכן נתן לה טיפול רפואי זה בלי שקיבל את הסכמתה למתן הטיפול כחוק.
א.
הרקע העובדתי
1. הנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא רופא שמומחיותו היא בכירורגיה פלסטית. הנתבע מבצע ניתוחים בתחום זה ובתוכם ניתוחי הגדלת שדיים לנשים, הנתבע מבצע ניתוחים אלה אצל נתבעת 2.
2. התובעת, ילידת 1975 פנתה אל הנתבע בשנת 1997 וביקשה לערוך ניתוח להגדלת שדיה.
3. יאמר מיד בתחילת הדברים, כי אין המדובר בניתוח חירום, או ניתוח להצלת חיים או לשיפור בריאותה הפיזית של התובעת אלא ניתוח אלקטיבי, מסחרי, שמטרתו שיפור המראה האסטתי הנעשה בתמורה כספית.
4. התובעת עברה אצל הנתבע, במהלך השנים
ארבעה ניתוחים, והיא נזקקת כיום לניתוח חמישי, כדי לשפר את מצב שדיה, הכל כפי שיפורט להלן.
5. הניתוח הראשון התבצע ביום 25/10/97. בניתוח זה הוכנסו לשדיה של התובעת שתלים בנפח של 275 סמ"ק כדי להגדיל את שדיה. לאחר מכן נזקקה התובעת לניתוח מתקן שנעשה ביום 15/10/98.
6. התובעת חזרה אל הנתבע וטענה כי אינה מרוצה מגודל שדיה והיא מבקשת להגדילם עוד יותר. תחילה סירב הנתבע לעשות ניתוח נוסף אולם לאחר דין ודברים ותחנונים מצד התובעת, התרצה וביצע ניתוח שלישי ביום 24/2/00, בו החליף את השתלים מ-275 סמ"ק ל - 375 סמ"ק. ביום 11/9/00 עברה התובעת אצל הנתבע ניתוח רביעי, מתקן. לטענתה, ולטענת המומחה מטעמה, פרופ' שפיר, תוצאות הניתוחי השלישי והרביעי כושלות. השדיים מכוערים, בלתי סימטריים, מצולקים הכל כפי שיפורט להלן.
7. המומחים מטעם הצדדים, פרופ' שפיר וד"ר גולן סבורים כי יש צורך בניתוח מתקן חמישי, אם כי מעדותם עולה כי ספק אם היו ממליצים לתובעת במצבה לעבור ניתוח חמישי. התובעת עצמה מסרבת לעשות כן, בין היתר על רקע מצבה הנפשי הנובע לטענתה ממעשיו וממחדליו של הנתבע.
8. התובעת טוענת כי הניתוחים היו רשלניים, כי הנתבע לא קיבל ממנה ה"סכמה מדעת" כדין לביצוע הניתוחים וכי כתוצאה מניתוחים אלה נגרם לה נזק אסטטי וכן נזק נפשי, ולפיכך דורשת מהנתבעים לפצותה עבור נזקים אלה.
ב.
סדרת הניתוחים
9. אין חולק כי הניתוח הראשון היה ביוזמת התובעת. היא זו שפנתה אל הנתבע לאחר שהתייעצה עם מומחים נוספים וביקשה לבצע ניתוח הגדלת חזה. על פי עדות הנתבע הוא הסביר לה את מהות הניתוח, גודל השתלים המוצע, והסיכויים והסיכונים הכרוכים בניתוח שכזה. התובעת חתמה על טופס הסכמה לביצוע הניתוח. הניתוח בוצע ביום 25/10/97 ובו הושתלו שתלים בגודל של 275 סמ"ק.
10. אין מחלוקת בין המומחים כי לא אחת קורה שיש צורך בניתוח מתקן וזאת עקב היווצרות "קופסית" בתוך השד עקב הניתוח, דבר שגורם לאסימטריה לעיתים והצורך בניתוח מתקן. הנתבע טען כי הוא הסביר לתובעת סיכון זה כפי שהסביר לה ולכל המטופלות שלו את כל הסיכונים עקב הניתוח לרבות קיומה של צלקת, וסיכונים נוספים אפשריים כמו כאב, חוסר תחושה בפטמות, אפשרות לדימום, זיהום, התקשות ואסימטריה.
11. יחד עם זאת, בטופסי ההסכמה לביצוע הניתוח הראשון, לא מופיע בכתב הסיכון של אפשרות שיהיה צורך בניתוח מתקן נוסף עקב היווצרות אותה "קופסית" חרף העובדה שמדובר בסיכון נפוץ.
12. אומר כבר כאן, כי היה על הנתבע לכלול בטופס ההסכמה האמור את הסיכונים האפשריים שהם ברמת הסתברות גבוהה, והכל בהתאם להוראות סעיפים 13-14 לחוק זכויות החולה התשנ"ו-1996. הנתבע לא עשה כן והדבר עומד לחובתו לעניין קבלת "הסכמה מדעת" מהתובעת לביצוע הניתוח הראשון, שהוא כאמור ניתוח קוסמטי ונועד לשיפור החזית החיצונית.
13. יתכן והנתבע העניק הסברים בעל פה ויתכן ולא עשה כן, אולם
חובתו הייתה לרשום סיכונים אלה במפורש, דבר שלא נעשה על ידו.
14. התובעת לאחר הניתוח הראשון הייתה התובעת בקשר טיפולי עם הנתבע, ועקב אותו סיכון שהתממש, היה צורך בביצוע הניתוח השני. לאחר ניתוח זה הושגה תוצאה, שהוגדרה על ידי שני המומחים כתוצאה טובה ומשביעת רצון בהחלט.
15. חרף זאת, חזרה ובאה התובעת אל הנתבע עוד מספר פעמים ואמרה כי אינה מרוצה מהתוצאה הואיל וחפצה היא בשדיים גדולים יותר.
16. הנתבע העיד, כי הסביר לה שלאור גודל גופה, ונפח בית החזה, הוא אינו ממליץ להגדיל את שדיה מעבר למה שנעשה, אולם התובעת התעקשה והביאה לפגישה את אמה, ששטחה לפני הנתבע את גודל השבר אצל התובעת, עד שהנתבע נעתר לתחנוני השתיים ונאות לבצע את הניתוח השלישי, היינו הגדלה נוספת של החזה.