אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רוטברט נ' עירית נתניה

רוטברט נ' עירית נתניה

תאריך פרסום : 26/05/2014 | גרסת הדפסה
בע"א
בית משפט לענינים מקומיים נתניה
3681-05-14
21/05/2014
בפני השופט:
הדס רוזנברג שיינרט

- נגד -
התובע:
משה טוביה רוטברט
הנתבע:
עירית נתניה

החלטה

1. בפניי בקשה לביטול הרשעה עפ"י דו"ח עבירת חניה משנת 1988. משמעותה המעשית של הבקשה הנה בקשה למתן אישור להישפט.

2. בבקשתו טוען המבקש כי הדו"ח הגיע אליו לראשונה בחודש דצמבר 2004 וכי עבירת החנייה מוכחשת על ידו לחלוטין. עוד מציין המבקש כי הוא מתגורר באותה הכתובת משנת 1988 וכל דברי הדואר מגיעים אליו. לשיטת המבקש, לא סירב לקבל דואר רשום ולא החזיר דבר דואר כאמור. משכך, עותר המבקש כי בית המשפט ייקבע שהדו"ח לא נשלח אליו תוך שנה מיום ביצוע העבירה ולפיכך העבירה התיישנה. לא למותר להוסיף, כי עד לתחילת שנת 2011, ניהל המבקש תכתובות עם העירייה אשר מטרתן ניסיונו לשכנעה לבטל את הודעת הקנס נשוא הבקשה. בינואר 2011 נתקבלה תשובה סופית מטעם העירייה, המשיבה ריקם את הבקשה לביטול הקנס. המבקש צרף תצהיר ומסמכים שונים לתמיכה בבקשתו.

3. לשיטת המשיבה, בוצעה לגבי הדוח המצאה כדין ומשכך אין מקום לביטול פסק הדין. כתימוכין לעמדתה בעניין זה, צרפה המשיבה רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח מטעם עיריית נתניה החתומה בחותמת הדואר וכן והעתק פרטי רכב נכון ליום ביצוע העבירה על פי שאילתא שבוצעה במשרד התחבורה.

המסגרת הנורמטיבית –

3. סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב ), התשמ"ב – 1982, קובע כדלקמן:

" (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(תיקון מס' (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול" ( הדגשות שלי – ה.ר.ש ).

4. אין חולק כי הבקשה להישפט במקרה דנן מוגשת בשיהוי ניכר ביותר יחסית למועדים הקבועים בחוק, ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הנה כלום יש מקום להיענות לבקשה להישפט חרף השיהוי הרב בהגשתה.

5. בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ: "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו."

בהתאם לסעיף 229(ה) לחסד"פ: "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

6. ברע"פ 1260/09 סעיד נ' מ"י (פורסם בנבו) פסק ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט ג'ובראן:

"ניתן לראות אפוא כי כאשר בעבירה מסוג "ברירת משפט" עסקינן, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו".

7. בהתאם להלכה הפסוקה, השיקולים אותם ישקול ביהמ"ש בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט, עולים בקנה אחד עם המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך בחינת בקשה לביטול פסק דין המוגשת מכוח סעיף 130(ח) לחסד"פ, לאחר שהנאשם הורשע בבית המשפט בהיעדרו מכוח סעיף 240(א)(2) לחסד"פ.

על המבקש להראות לפחות אחד משני טעמים המצדיקים פתיחת השער של בית-המשפט, כמו בבקשה לביטול פסק דין. האחד – סיבה מוצדקת לאי הודעתו במועד על בקשתו להישפט. השני- גרימת עיוות דין, אם הדיון בבית-המשפט, לא יתקיים ( ראו למשל ע"פ (ירושלים) 40395/07 גרין נ' מ"י (פורסם בנבו); ע"פ (י-ם) 40599/07 רואמי אברהם נ' מ"י (פורסם בנבו)).

דיון והכרעה-

8. מן הבקשה עולה כי הדו"ח בו עסקינן הגיע לידיו של המבקש כבר בשנת 2004. אין בבקשה כל הסבר או טעם לשיהוי הניכר, המגיע לכדי עשר שנים, בהגשת הבקשה להישפט. משכך הם פני הדברים, לא ניתן לומר כי המבקש השכיל להצביע על סיבה מוצדקת לאי הודעתו במועד על רצונו להישפט. לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, כנדרש בהתאם להוראות סעיף 229(ה) לחסד"פ.

9. לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ואת המסמכים שצורפו הן לבקשה והן לתגובת המשיבה, סבורני כי אף התנאי של גרימת עיוות דין איננו מתקיים במקרה דנן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ