אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רוזנטל נ' עיריית באר שבע

רוזנטל נ' עיריית באר שבע

תאריך פרסום : 09/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות באר שבע
2716-08
17/06/2010
בפני השופט:
אור אדם

- נגד -
התובע:
ליאור רוזנטל
הנתבע:
עיריית באר שבע
פסק-דין

פסק דין

התובע הגיש תובענה זו כתובענה לפיצוי כספי בסך 7,520 ₪ נגד עיריית באר-שבע, בגין חיובו ב-13 קנסות חניה, בגין דו"חות מן השנים 1997-1999.

מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע טוען כי מעולם לא עבר את עבירות החניה שהובילו בגינן נגבה חובו, דהיינו הוא חולק על עצם ההרשעה הפלילית בעבירות.

הנתבעת טענה להעדר סמכות עניינית. לטענתה, מדובר בהליכים פליליים, לפי חוק סדר הדין הפלילי, שנסתיימו והוכרעו בפסק דין פלילי, ונגבו במסגרת פקודת המיסים (גביה).

אם אכן לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה, ממילא לא היא צורך להכנס לעובי הקורה בסוגיות העובדתיות שבמחלוקת בין הצדדים.

סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות הוגדרה בסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:

"(1) לתשלום סכום שאינו עולה על 30,000 שקלים חדשים. (2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי העניין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1)...".

בענייננו, הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא:

"להורות לעיריית באר שבע לבטל את כל דוחות החניה ו/או לפסוק על התיישנותן של הדרישות לתשלום הקנס, ולהסיר מיידית את עיקול הכספים בחשבון התובע. בנוסף, מתבקש כב' בית המשפט להורות לעיריית באר שבע, לשלם לתובע פיצויים בגין ההוצאות הכספיות ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו...".

מעיון בנוסח האמור, ברור כי מירב הסעדים הנתבעים בתביעה זו, אינם בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. הסעדים המרכזיים הנתבעים ברישא, הם סעדים למתן צווי עשה וסעדים הצהרתיים, שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מוסמך לתיתם.

אכן, בשולי הדברים, "בנוסף" מתבקש גם סעד כספי, אולם ניכר מהניסוח הנ"ל, כי הסעד הכספי נגזר מהסעדים העיקריים וטפל ביחס אליהם, שהרי אם ייקבע כי הנתבעת נהגה כדין ואין עילה לבטל את דוחות החניה, או לפסוק על התיישנותן של הדרישות לתשלום קנס, ממילא יתייתר גם הסעד הכספי.

די היה בכך כדי להביא לסילוק התביעה על הסף, ואולם, למעלה מן הצורך מצאתי לנכון להוסיף כמה מילים בסוגיית הסמכות העניינית.

דוחות החניה נשוא התובענה, הם בגדר עבירות של "ברירת משפט". "ברירת משפט" הקבועה בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), משמעה - מתן אפשרות בחירה לנאשם: לשלם קנס או להישפט. להבדיל מ'ברירת קנס', על הנאשם להודיע לבית-המשפט מיוזמתו על רצונו להישפט: המחוקק קבע כי אם לא הודיע הנאשם על רצונו להשפט, חלה עליו חובת תשלום הקנס ללא קיום הליך נוסף כלשהו (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ב), מהדורה מעודכנת, תשס"ט 2009, ע' 2101, 2112).

סעיף 229 (ח2) לחסד"פ קובע כדלקמן:

"לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...".

בענייננו, טענותיו של התובע הן כי לא עבר את העבירה, וכי לא קיבל את הודעות הקנס.

ההלכה הפסוקה קבעה כי ככלל, טענות בקשר להרשעה פלילית, לרבות טענות בדבר התיישנות העבירה, יש להעלות בתקיפה ישירה בבית המשפט המוסמך לדון בהליכים הפליליים, כפי שקבע כב' השופט רובינשטיין:

"... בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים... ...תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי... ... התביעות שנותרו תלויות ועומדות כיום אינן אלא השגה על הרשעה פלילית, שאין כל הצדקה לניהול ההליכים בעניינן, בבית המשפט האזרחי. אשר על כן יש לאמץ את מסקנת בית המשפט קמא כי ההליך שנפתח אינו מגלה עילה וכי על המערערים להעלות את טענותיהם בהליכים שנקבעו לכך בחוק סדר הדין הפלילי..." (ע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב, תק-על 2005(4), 2467 , 2469 (2005), ההדגשה איננה במקור).

בהתאם להלכת וקס דחה בית המשפט לתביעות קטנות תביעה דומה בקובעו:

"...ניתן לקבוע כבר על הסף, כי לאור הלכת ע"א 8080/99 ... המבקש לא יוכל לטעון במסגרת הליך אזרחי זה, בבית המשפט השלום, טענות הנוגעות להתיישנות העבירה, או טענות הנוגעות לביטול ההרשעה בעבירות החניה, דבר שלכאורה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים..." (בש"א (ב"ש) 3313/09 עיריית באר שבע נ' אבגי איציק, תק-של 2009(3), 24980 , 24982 (2009)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ