אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רוזן ואח' נ' אור מבואות י-ם ואח'

רוזן ואח' נ' אור מבואות י-ם ואח'

תאריך פרסום : 02/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
20339-08
24/03/2013
בפני השופט:
מרים ליפשיץ-פריבס

- נגד -
התובע:
1. איטה רוזן
2. פטר רוזן

הנתבע:
1. אור מבואות י-ם
2. מועצה אזורית מטה יהודה
3. מבואות בית"ר-מושב שיתופי חקלאי בע"מ
4. אהרון בלום

פסק-דין

פסק דין

תמצית התביעה:

לפניי תביעה כספית בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט, להשבה ופיצויים משהופר הסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות במגרש אותו רכשו התובעים לבניה עצמית למרות ששלמו את מלוא התמורה לפי ההסכם.

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 הפרה את הסכם הפיתוח משלא בצעה את העבודות תוך פרק זמן של שלוש שנים וחלקן, לא בוצעו עד מועד הגשת התביעה והנתבעים 2 ו-3 התרשלו בפיקוח על ביצוע העבודות ע"י הנתבעת 1 , למרות חובתם לכך.

הנתבעת 1 הכחישה את אחריותה למחדל בהשלמת העבודות, הואיל והייתה תלויה בצדדים אחרים אשר מנעו ממנה לקיים הסכם הפיתוח לאור החלטות המחייבות אותה ואת התובעים ובכלל זה, פסקי דין אשר בגינם התקבלו החלטות במינהל מקרקעי ישראל וניתנו הוראות שהשליכו על האפשרות לקיום הסכם הפתוח ולבצוע העבודות. לפיכך טענה הנתבעת 1 כי אין להלין כנגדה על העיכוב בהשלמת העבודות אשר נמנע ממנה לבצען. הנתבע 4 טען להיעדר יריבות והכחיש את טענות התובעים על מצגים שהציג בפניהם וכי גם אילו הוצגו, אין בהם כדי להטיל עליו אחריות אישית.

הנתבעים 2 ו-3 טענו להעדר יריבות משפטית ועילת תביעה כנגדם. הנתבעת 2 טענה כי לא ניקשרה בהסכם כלשהו עם התובעים ולא ידעה על התקשרות התובעים בהסכם עם הנתבעות 1 ו-3 ולא רובצת עליה אחריות לפיקוח על בצוע הסכם הפיתוח. כמו כן טענה הנתבעת 2 כי לא מוטלת עליה אחריות להבטחת בצוע עבודות הפיתוח מכוח צו המועצות האזוריות. משכך, היא לא התרשלה במילוי תפקידה ולא הפרה חובה חקוקה. הנתבע 2 טען להיעדר יריבות שכן, בחתימת התובעים על הסכם הפיתוח ובחתימתם על ההסכם עם המושב, הסכימו התובעים כי עבודות הפיתוח יבוצעו ע"י החברה וכי המושב, אינו אחראי לבצוען. בהתאם לכך, לא שולמה תמורה למושב והוא אינו חייב בהשבה או בחבות כספית כלשהי כלפי התובעים מה גם, שהוראות המינהל שינו את ההסכמים כמובא לעיל.

טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי הנתבעת 3 (להלן –"המושב") והנתבעת 1 (להלן- "החברה") הגיעו להבנות לפיהן החברה, תקח על עצמה את חובותיו של המושב כלפי צדדים אחרים לרבות לביצוע עבודות פיתוח במושב (להלן-"עבודות פיתוח"), על חשבון החברה. בתמורה לביצוע העבודות, תקבל החברה את הזכויות בשטח ההרחבה של המושב. הסכמות אלו , כללו הסכמה לביצוע עבודות פיתוח במחיר מופקע. לדברי התובעים, הם לא ידעו על ההסכמות לעיל בין החברה למושב וחתמו ביום 11.5.1998 על הסכם עם המושב , לבניית בית מגורים בתחום משבצת המושב (להלן – "הסכם מסגרת", נספח א לכתב התביעה המתוקן). בד בבד, חתמו התובעים על הסכם עם החברה לביצוע עבודות פיתוח במתחם היישוב (להלן – "הסכם פיתוח" נספח ב לכתב התביעה המתוקן). בהסכם הפיתוח, התחייבה החברה למסור את המגרש לתובעים עם סיום הכשרת דרך גישה למגרש עד ליום 30.5.1999 ולסיים את עבודות הפיתוח, תוך שלוש שנים ממועד מסירת המגרש לתובעים. בתמורה לכך, התחייבו התובעים לשלם לחברה סך השווה ל- 99,150$. התמורה, שולמה לחברה ביום 19.5.1999 ועמדה ע"ס של 463,492 ₪ (נספח ג לכתב התביעה המתוקן).

התובעים טוענים כי עד מועד הגשת התביעה, טרם הסתיימו עבודות הפיתוח והם נאלצו להתגורר לאורך זמן במגרש, ללא חיבור של דרכי גישה אליו , היעדר מדרכות ותאורת רחוב וללא חיבור קבע למערכת הביוב. בחלוף למעלה מ- 6 שנים מהמועד בו היה על החברה לסיים את עבודות הפיתוח נותרו לביצוע 65% מעבודות הפיתוח (חוות דעת שמאי מטעם התובעים, צורפה כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן). לפיכך, הם נאלצו לבצע בעצמם חלק מעבודות הפיתוח בעלות של 50,000 ₪ על מנת שיוכלו להתגורר בבית שבנו לעצמם ולו גם עם תשתיות מינימליות. שיעור נזקם מפגיעה מהנאתם מהבית הוערכה בסך של 134,500 ₪.

התובעים טענו כי הנתבעת 2 (להלן-"המועצה") אחראית לנזקיהם משלא מילאה את תפקידה להבטיח פיתוח של שטחים בתחום השיפוט שלה. הסכם פיתוח נחתם אמנם עם החברה והיא האחראית לביצוע העבודות אך המועצה, נכשלה בפיקוח על ביצוע העבודות.

התובעים טענו גם כי הנתבע 4 כבעל תפקיד בחברה , הציג מצג שווא בהבטחותיו לתובעים לפיו עבודות הפיתוח יושלמו ולפיכך אמר כי אל להם לבטל את ההסכם המסגרת לרכישת ה'משבצת' במושב. הנתבע 4 וכן הנתבע 5 ,שהתביעה כנגדו נמחקה עם פטירתו, גרמו לחברה ליטול סיכון בלתי סביר ולנהוג בעצימת עיניים ואדישות, בשיווק של מספר מועט של מגרשים במושב.

לאור האמור טענו התובעים כי עומדת להם הזכות לבטל את הסכם הפיתוח ולהורות על השבה של מלוא הכספים ששולמו לחברה. לחילופין, טענו לזכותם לקבל פיצוי עבור החלק היחסי של עבודות הפיתוח שלא בוצעו ע"י החברה שהוערך על ידם בסך של 769,802 ₪ ולמנוע התעשרות של הנתבעים שלא כדין לאור התמורה ששולמה בגין העיסקה ומבלי שנהנו ממנה כי אם הנתבעים. בנוסף, דרשו התובעים פיצוי בסך 134,500 בגין אובדן הנאה וכן סך של 50,000 ₪ להחזר הוצאותיהם להכנת תשתיות. לצרכי אגרה, הועמדה התביעה ע"ס של מיליון ₪ בלבד.

החברה והנתבע 4 דחו את טענות התובעים אחת לאחת. לטענתם, חל שיהוי של למעלה מ- 6 שנים בהגשת התביעה שגרם לנזק ראייתי ויש לראות את התובעים, כמי שזנחו את תביעתם. התובעים, הגישו תובענה אחרת בשנת 2004 בדרישה לחיבור המגרש והבית לרשת החשמל ולא ביקשו רשות לפיצול סעדים למרות שהיה ידוע להם כבר אז על עילות התביעה מושא התביעה.

החברה והנתבע 4 טענו כי נחתם הסכם מסגרת בין החברה למושב כבר בשנת 1995 , לפיו החברה רכשה את הזכויות במקרקעין במשבצות המצויות במושב ובתמורה, היא התחייבה לשלם את חובות המושב, לצדדי ג'. מבין המקרקעין שרכשה החברה לפי אותו הסכם עם המושב, היו גם מגרשים ב"הרחבה" של המושב. המשתכן, כדוגמת התובעים, רכש ממנהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל") את הזכויות בקרקע והחברה, בצעה עבורו את הפתוח. התובעים, רכשו זכויות בקרקע ובמרץ 1998 נחתם בין החברה לתובעים הסכם הפיתוח בשעה שהחברה, החלה כבר את ביצוע עבודות הפיתוח של התשתיות בשטח של התובעים.

לטענת החברה והנתבע 4 , ביום 7.3.99 התפרסמה הוראה ע"י מינהל מקרקעי ישראל שהקפיאה את החלטה 737 של המינהל אשר על בסיסה שווקו המגרשים במושב לרבות המגרש שנמכר לתובעים (נספח א לכתב ההגנה). כתוצאה מכך, עוכב ביצוע עבודות פיתוח של מושבים שונים ובכללם המושב , הנתבעת 3 . ביום 20.6.1999 פרסם המינהל הוראות מעבר למניעת קריסה צפויה של המושבים אשר עוכב בהם השיווק של המגרשים בשטח ההרחבה (נספח ב לכתב ההגנה). הוראות המעבר קבעו תנאים מחמירים לביצוע הרחבות ואישרו עסקאות, שנועדו לכסות את חובות המושבים בלבד. בחודש נובמבר 2002 נחתם הסכם פיתוח בין המינהל לבין החברה (נספח ג לכתב ההגנה) . בשנת 2003 , נחתם הסכם פיתוח לביצוע תשתיות בין המינהל לבין המועצה.

על פי הוראות המעבר של המינהל היה על המועצה לאשר כי החברה אחראית לביצוע העבודות ונקבע כי אישור המועצה יינתן, בכפוף למציאת מנגנון שיבטיח שלא יגרם למועצה כל נזק. הסכם משולש, בין המועצה, החברה והמושב נחתם רק ביום 30.11.06 (נספח ד לכתב ההגנה,להלן-"הסכם המועצה") כניטען ע"י החברה והנתבע 4. סעיף 16(ה)(2) להסכם המועצה קבע לטענתם, כי רוכשי המגרשים שישווקו על ידי המינהל יפקידו את כספם בחשבון נאמנות שיהיה בשליטת המועצה. רק לאחר הפקדה של 70% מהכספים תקבל החברה, צו התחלת עבודה ותשלים את עבודות הפיתוח. רק בחודש 12/08 פרסם המינהל הודעה לזוכים במכרז וטרם הופקדו 70% מתשלומי הוצאות הפיתוח. לפיכך, טרם הגיע המועד לביצוע ולהשלמת מלוא עבודות הפיתוח ובכלל זה עבור התובעים.

לאור האמור טענה החברה כי השלמת עבודות הפיתוח לא היה בשליטתה בהיותה כפופה להנחיות ולכללים שהתוו המינהל והמועצה. לא היה בידה לצפות מתן הנחיות והוראות אלו במועד החתימה על הסכם הפיתוח. יתירה מכך, בסעיף 6.10 להסכם הפיתוח נקבע שהחברה, תהא רשאית לדחות את מועד סיום העבודות בשל גורם שאינו בשליטתה וכך אכן קרה בהחלטות המינהל והמועצה.

הנתבע 4 טען כי לא הבטיח לתובעים כי ידאג להם באופן אישי . רק בשנת 2002 הוא היה לבעל מניות ואורגן בחברה והוא לא חתם מעולם על התחייבות אישית כלפי התובעים. הוא פעל באחריות ובהתאם לנסיבות שנוצרו על פי החלטות והוראות המינהל ואין להורות על הרמת מסך ההתאגדות כנגדו.

המושב טען כי הוא בעל זכויות החכירה במשבצת שהוקצתה לו ע"י המינהל. המגרש שנמכר לתובעים שווק ע"י החברה שהופקדה על שיווק המגרשים בתחום ההרחבה במושב. המושב, לא היה מעורב כלל בשווק ולא קיבל תמורה מהרוכשים וכן, לא גבה כל תשלום מהם בגין עבודות הפיתוח ואינו אחראי לביצוען או לפיקוח על הביצוע ולא ניתנה כל התחייבות שלו בנדון לתובעים. לראיה הפנה המושב לסעיף 4.א להסכם המסגרת בינו ובין התובעים שקבע כי המושב ממליץ למינהל להתקשר עם התובעים בהסכם ומעורבותו התמצתה בקיום וועדת קבלה לגביהם והעברת המלצתו למינהל, להקצאת מגרש לתובעים. משלא שלמו התובעים תמורה כלשהי, אין הם זכאים להשבה מהמושב. זאת ועוד, חלו עיכובים בעבודות הפיתוח בכל שטח ההרחבה והמושב, הוא הראשון שנשא בנטל בתמיכתו בביצוע תשתיות מים וביוב למגרשי ההרחבה שאוכלסו ויש לו אינטרס להשלמת העבודות מוקדם ככל שניתן. למרות זאת, הדבר לא היה בשליטתו ואינו באחריותו.

המועצה, טוענת להעדר עילה ויריבות עם התובעים. בנוסף טענה כי חלה התיישנות וקיימת מניעות והוכחשה המסכת העובדתית מחוסר ידיעה בהיעדר מעורבות שלה בעיסקה ובכריתת ההסכמים שהיא אינה צד להם. המועצה, לא הייתה מעורבת בשיווק הקרקעות ולא קבלה כל תמורה בגינן. היא גם לא נתנה הרשאה או יפוי כוח למאן דהוא לרבות לחברה, לבצע את עבודות הפיתוח ואין לה כל חבות לפי הדין, לבצען או לפקח על ביצוען. נכונים הדברים בפרט משלא הודע לה על ההסכמים שנחתמו בין התובעים, החברה והמושב. התובעים, לא בססו את זכותם כלפיה לפי הדין ולא הוכיחו כי קמה אחריות מכוח הכלל לפיו 'הדבר מדבר בעד עצמו' (סעיף 33(ו) לכתב התביעה המתוקן).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ