רובלביץ ואח' נ' אזברגה ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.7.13 בתל אביב.

2. לטענת התובע, בעודו עומד עם רכבו בצד המדרכה הימנית וממתין שהרמזור יתחלף מאדום לירוק, הגיח מולו רכב הנתבע ופנה שמאלה. בעת הפנייה פגע רכב הנתבע בפגוש האחורי שמאלי של רכב התובע. לאחר הפגיעה, רכב הנתבע לא עצר, אלא המשיך בנסיעה. התובע ביצע פניית פרסה והחל לדלוק אחריו ורק לאחר חמש דקות הצליח לעצור את הנתבע ולהחליף פרטים. למחרת, התקשר הנתבע והציע לו לתקן את רכב התובע במוסך מטעמו או לשלם לו 500 ₪ לתיקון הנזק והתובע סירב מהטעם שחוו"ד השמאי גבוה מהסכום שהוצע.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בו טען כי נסע בנתיב הימני בעוד רכב התובע הגיח מכיוון התחנה המרכזית. בשלב מסוים, הכביש נהיה צר והתובע עלה על המדרכה על מנת לאפשר מעבר לרכב הנתבע. בשלב שגלגל ימני של רכב התובע היה על המדרכה, לפתע חזר רכב התובע בנסיעה לאחור ופגע ברכב הנתבע וגרם לו לנזק.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עמד בכביש ברמזור אדום כשמספר מכוניות עמדו לפניו ומאחוריו. לפתע, הגיח רכב הנתבע מהכיוון הנסיעה הנגדי, שפשף את רכבו של התובע והמשיך בנסיעה. התובע ביצע פניית פרסה והחל לנסוע לאחר רכבו של הנתבע שפנה שמאלה ונעצר. לאחר התאונה, טען הנתבע כי התובע נסע לאחור, ועל כך השיב לו התובע כי במידה והתובע הוא שנסע לאחור ופגע, מדוע הנתבע לא נעצר. התובע טען כי תמונות הנזקים תואמים לגרסתו ולו גרסת הנתבע היתה נכונה הנזק היה בפינה. בנוסף, טען כי הנזקים המוצגים ע"י הנתבע לא נגרמו כתוצאה מהתאונה דנן.

5. הנתבע העיד וטען כי נסע בנתיב הנגדי בכביש הצר והתובע על מנת לפנות לו דרך עלה עם גלגליו על המדרכה. לפתע, החל לנסוע לאחור ופגע ברכב הנתבע שעבר במקום. הנתבע טען כי גרסת התובע אינה נכונה. שכן, אין רמזור במקום התאונה וכי לאחר התאונה המשיך לנסוע למקום חנייתו ושם נעצר מאחר והיתה תנועה שלא אפשרה לעצור במקום התאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה עמד בשיירת מכוניות ולפתע רכב הנתבע השתפשף ברכבו והמשיך בנסיעה. מנגד גרסת הנתבע לפיה רכב התובע עלה על המדרכה ואז מסיבה שאינה ברורה נסע לאחור, אינה סבירה. בנוסף, העובדה כי הנתבע המשיך בנסיעה ונעצר רק לאחר מכן במקום חנייתו, איננה מתיישבת עם רכב שנפגע בתאונה ואיננו יודע האם הרכב שפגע ברכבו נוסע אחריו.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר. קרי, פגיעה בצדו של הרכב ולא בפינת הרכב, פגיעה שהיתה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע.

לפיכך, עם קבלת גרסת התובע לאופן קרות התאונה, סבורה אני כי היה הנתבע להבחין ברכב התובע העומד בשיירת מכוניות בנתיב הנגדי בכביש הצר ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו ולהימנע ממעבר, עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן, הרי הוא אחראי לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. התביעה שכנגד נדחית.

הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 3,172 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 8.9.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.