אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רובינשטיין נ' מדינת ישראל

רובינשטיין נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 20/11/2010 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
45062-10-10
18/11/2010
בפני השופט:
רענן בן-יוסף

- נגד -
התובע:
ויקטור רובינשטיין ע"י ב"כ עו"ד קולקר
הנתבע:
מדינת ישראל – אין הופעה
פסק-דין

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ס. הנשיא י. ויטלסון) (להלן: "בית משפט קמא") מיום 06.06.10 (הכרעת דין) ומיום 06.09.10 (גזר דין), בו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (3), 64 ב (א) ו-64 ב' לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן "הפקודה") ונגזר דינו ל-24 חודשי פסילה בפועל, קנס של 1,500 ₪, פסילה מותנית והתחייבות.

2.בית משפט קמא שמע עדותם של שני עדי תביעה: השוטרים קרינה דבטיאן ואפי גולדברג, אשר עיכבו את המערער בנוהגו ברח' לה-גארדיה בתל-אביב, וביום 10.01.07 בסמוך לשעה 05:15, האחרון דרש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה לגילוי שכרות (ת/1-ת/4), דרישה שנענתה בשלילה.

הושמעו עדויות הנאשם ושני עדי הגנה מטעמו. צ'יבוטרו פסח, גיסו, שאף הוא שוטר, ועד ראיה ושמיעה כהן רפאל. בית המשפט, בסיפא להכרעת הדין קבע "...סוף דבר, בהישעני על עדויות עדי התביעה, להם אני מאמין והמסמכים ת/2, ת/3, לפיהם הנאשם סירב בפה מלא לבצע את הבדיקה, אני מרשיע את הנאשם..."

3.בית משפט קמא הגיע למסקנה המרשיעה לאחר שבחן לעומק את עדויות השוטרים, עדויות המערער ועדיו, השווה ביניהן ובין דברים שנאמרו בנסיבות שונות ובמסמכים שונים שהוגשו לבית המשפט וקבע על בסיסן קביעות עובדה על סמך מהימנות.

בית המשפט קמא הפנה בהכרעת דינו בפירוט רב לסתירות של ממש שמצא בגרסאות המערער השונות והמשתנות ובגרסאות עדיו ובחר להעדיף, כאמור, את עדויות התביעה בשאלה האם המערער אכן סירב לבדיקה משנדרש לכך או שמא אמנם סירב בתחילת האירוע, אך משהתייעץ עם גיסו השוטר ביקש להיבדק ונדחה על ידי השוטר גולדברג או שוטר אחר.

4.בהכרעת הדין, נדרש בית משפט קמא למובאות מהפרוטוקול, ת/3 "דף הסבר" בו חתם המערער על כך שהוסברה לו משמעות סירובו למסור בדיקת נשיפה, השלכות הסירוב ועובדת סירובו מצאו מקומם ב-ת/2, אף אליו נתן דעתו בית משפט קמא. שם אמר המערער לשוטר כי שתה וודקה אחת עם רדבול וכי הוא מסרב להיבדק "כי בעיניי זה לא תקין לבצע את הבדיקה הזאת..."

5.בית משפט קמא אף ניתח את עדותו של המערער בפניו, בה משהתבקש המערער להסביר את חתימותיו על מסמך ת/2 השיב כי יכול וחתם בשל טיפשות ואשר לעדותו של גיסו, אשר הועד על ידי המערער להוכיח כי ביקש להיבדק ונדחה, קבע בית משפט קמא כי הוא "...אינו מקפיד לדייק בגרסאותיו השונות, בלשון המעטה".

אכן בית משפט קמא לא ייחס פרק לעדותו של עד ההגנה כהן רפאל, אך עדותו של זה לא היה בה תוכן של ממש לזריית אור על המחלוקות במשפט בשל שלא זכר דבר לאשורו, ואף לשאלה העיקרית האם הוא זוכר שהמערער אמר לשוטר שהוא מסכים להיבדק אמר "ככה זכור לי אבל אני לא זוכר במדויק..."

6.הנה כי כן, הכרעת הדין של בית משפט קמא הינה הכרעת דין, אשר באופן ברור מתבססת על קביעת עובדות על סמך מהימנות עדויות ומסמכים שבאו בפניו. בידוע שהלכה היא "בכל הנוגע לקביעות שבעובדה ולממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית ממעטת ערכאת הערעור להתערב, שכן בידיה של הערכאה הדיונית הופקדה מלאכה זו של קביעת ממצאים שבעובדה וההתרשמות מהעדים שהעידו לפניה..." ע"פ 6921/09, פלוני נ' מ"י (טרם פורסם, מיום 13.09.10).

אמנם לכלל זה שלושה חריגים, אך בנסיבות התיק שבפניי, בהן ממצאי ביהמ"ש, כאמור, התבססו על התרשמות ישירה מן העדים, לא נמצא כי יש להחילם.

7.בערעורו בכתב ובדיון ביקש ב"כ המערער לנתב המחלוקת למחלוקות עקרוניות ולשאלות של משפט והן:

א. האם מקום והמערער מיד ("דקות ספורות", "הפרש זמנים לא ניכר" בלשון כתב הערעור) לאחר סירובו הסכים ליתן בדיקת נשיפה היה מקום להיעתר לו ולא לראות בו "סרבן"?

ב. האם טעה בית משפט קמא בסרבו לאפשר להגנה להעיד עדים להוכחת אי-חוקיות הדרישה לבדיקת "ינשוף"?

ג. אין "המסרב" כלול בהגדרת "שיכור" על פי סעיף 64 ב' (א) לפקודה.

ד. האם החזקה שבסעיף 64 ד לפקודה הינה "חזקה חלוטה"?

ה. מה טיבו של ההסבר שצריך שוטר "הדורש" מאדם ליתן דגימה – ליתן?

8.כל אלה, לטעמי, אינם צריכים לעניין הכרעת הדין שעליה הערעור שבפנינו, שכאמור, עניינה קביעות עובדתיות לטענות עובדתיות.

עם זאת, בקצירת האומר אתייחס לטענות ואומר כי עקרונית חזרה של אדם מסירובו להיבדק במרחק זמן סביר שאינו נמדד בדקות ספורות, אך איננו מרוחק מדי ממועד הדרישה, מצדיק היעתרות לבדיקה.

לשאלת "חוקיות" מכשיר הינשוף נקבעו מסמרות, זה מכבר, על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 8135/07 ורע"פ 1766/08, אהוד גורן ונועם גד נ' מ"י (טרם פורסם מיום 11.06.09) כי אין בטענה ממש ואף לאחרונה נקבע כך בעפ"ת 25450-04-10 מ"י נ' עינת מלכה עוזרי (טרם פורסם מיום 14.10.10), בו נדחו הטענות באשר לפגמים הנטענים באופן קליטת מכשיר הינשוף בישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ