אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רובינסון נ' משרד המשפטים/המשרד הראשי ואח'

רובינסון נ' משרד המשפטים/המשרד הראשי ואח'

תאריך פרסום : 12/11/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
3942-07-11
08/11/2011
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
חיים רובינסון
הנתבע:
1. משרד המשפטים/המשרד הראשי
2. משרד האוצר/המשרד הראשי
3. הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים תל אביב
4. ה סוכנות היהודית לא"י
5. ארכיון הציוני בירושלים
6. ארכיון הסוכנות היהודית לא"י
7. משרד החוץ/המשרד הראשי

פסק-דין

פסק דין

1.העותר הוא ניצול שואה, יליד פולין שנת 1936. לטענתו בעתירה הוא גורש מפולין לברית המועצות, ומשם הועבר לטשקנט שבאוזבקיסטאן. העותר עלה ארצה במסגרת עליית "ילדי טהראן". העותר הגיש יחד עם אחרים תביעת פיצויים נגד חלק מהמשיבים (ת.א. 2464/04 בבית המשפט המחוזי בת"א, שנדונה בפני כב' השופטת דר. פלפל, להלן: "התביעה האזרחית"). במסגרת הכנת התביעה האזרחית, פנה העותר לטענתו לארכיון הציוני בירושלים, לארכיב הסוכנות בצריפין ולגנזך המדינה בירושלים, כדי לנסות לאתר חומר הדרוש לו לצורך ניהול התביעה.

2.העתירה הנוכחית היא עתירה שהגיש העותר נגד המשיבים מכוח חוק חופש המידע התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). במסגרת העתירה מבקש העותר כי יומצאו לו מסמכים שונים, וכן הוא מבקש כי המשיבים ישיבו לשאלות שונות שהוא מפנה כלפיהם.

המידע המבוקש מתחלק למספר נושאים ונתייחס לכול הנושאים בפירוט להלן.

3.העותר בקש במסגרת העתירה בין היתר כי המשיבים ישיבו לו על שאלות שונות (ר' למשל ס' 9-14 לעתירה, ושאלות נוספות).

ואולם, חוק חופש המידע לא נועד כדי להטיל על הרשות חובה להשיב לשאלונים (ר' למשל עתמ" (י-ם) 1084/07 משה קורדובה נ. עיריית ירושלים, פסק דינו של כב' השופט סולברג). החוק קובע כי חובת הרשות להעביר לידיעת האזרח מידע מתייחסת להעברה של מידע לא מעובד – ורשות אינה חייבת לעבד עבור הפונה מידע (ר' ס' 7ה' לחוק). מכאן שאין חובה על הרשות "לייצר" מידע על ידי מתן תשובות לשאלונים. באשר לשאלונים – לעותר ניתנה הזדמנות לשלוח שאלונים במסגרת התביעה האזרחית, והעתירה הנוכחית אינה אם כן האכסניה המתאימה לכך.

4.באשר למסמכים שהמבקש עותר כי יועברו לעיונו, הרי מקובלת עלי טענת המשיבים 1-3 ו-7 (להלן: "המדינה"), לפיה העותר אינו רשאי במסגרת עתירתו לבקש לקבל "את כל החומר בנמצא בכול הארכיבים הנמצאים בארץ לשם קבלת המידע היכן מצוי הכסף של הפיצויים". בקשה לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע צריכה להיות בקשה ספציפית וקונקרטית, המתייחסת למידע מסוים, ולא בקשה כללית. בקשה כללית כזו יכול היה העותר אולי להגיש במסגרת התביעה האזרחית שהוא מנהל (והוא ככול הנראה אף עשה כן).

5.זאת ועוד, במסגרת חוק חופש המידע, היה על העותר לפעול כפי שנקבע בחוק – קרי לפנות לממונה על חופש המידע ברשות הציבורית הרלוונטית, לבקש לקבל מידע ספציפי המצוי בידי אותה רשות (ר' ס' 7א' לחוק חופש המידע). הרשות חייבת להשיב לבקשה, ולספק למבקש את "המידע כפי שהוא מצוי בידי הרשות ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש" (ר' ס' 7ה לחוק). כעולה מתגובת המדינה לעתירה, כאשר העותר פנה לרשויות שונות (כמו למשל למשרד החוץ, למשרד האוצר) – פניותיו טופלו ונענו (ר' ס' 9 לכתב התגובה שהגישה המדינה לעתירה).

6.יתרה מזאת – המדינה טענה, הן בתגובה שהיא הגישה לעתירה דנן, והן בדיון בבית המשפט, כי היא העמידה לרשות העותר את כל המסמכים שהיו ברשותה. כך עולה מהאמור בס' 15 לכתב התגובה מטעם המדינה לעתירה דנן. בס' 3 לכתב התגובה הנ"ל, ציינה ב"כ המדינה כי הובהר לעותר על ידי ב"כ המדינה בתביעה האזרחית, עו"ד תדמור – ברנשטיין, כי העותר רשאי לעיין בכול מסמך המאוגד בתיקיו הנמצאים ברשות לזכויות ניצולי השואה, שהיו והינם פתוחים לעיונו.

כן הובהר לו לגבי מסמכים שגילם נע מ-45 ל-70 שנה שאינם מצויים בידי מנכ"ל משרד האוצר או מנהלת הרשות לזכויות ניצולי שואה, שמסמכים אלה מצויים ככול הנראה בארכיונים הפתוחים לעין הציבור (ור' בענין זה את ס' 8(4) לחוק חופש המידע).

7.באשר לסוכנות היהודית ולארכיון הציוני, העותר טען כי אף עליהם לספק לו מסמכים. בישיבת יום 8.11.11 ציין העותר כי הוא מבקש בעיקר לקבל את התיק הרפואי שלו, וכן את התיק הפדגוגי והסטטיסטי. העותר ציין כי ברור לו כי הוא אינו יכול לקבל תיקים של צדדים שלישיים. ב"כ הסוכנות ציין בישיבת יום 8.11.11, כי לא קיים תיק רפואי אישי, וכי נערכה בדיקה והתיקים שהעותר בקש לעיין בהם, לא נמצאו.

8.ס' 8(3) לחוק חופש המידע קובע כי הרשות רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע, אם לאחר שהיא נקטה אמצעים סבירים, התברר לה שלא ניתן לאתר את המידע או שהוא אינו נמצא ברשותה. עוד קובע החוק כי הרשות רשאית לדחות בקשה, אם הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, או אם המידע התקבל אצלה לפני יותר מ-7 שנים, ואיתורו של המדיע כרוך בקושי של ממש (ר' ס' 8(1) ו-8(2) לחוק).

לכן, אם נערכה בדיקה, תוך הקצאת משאבים סבירה על ידי הסוכנות, ולא אותר תיק רפואי אישי (או תיק פדגוגי ותיק סטטיסטי) של העותר, לא ניתן להורות לסוכנות לספק לעותר תיקים כאלה. מעבר לכך, לעותר ניתנה אפשרות לערוך חיפושים בעצמו, הן בארכיון הציוני והן בארכיב הסוכנות בצריפין. דברים דומים יש לומר ביחס למקורו של הסכם השילומים משנת 1952, או ביחס לתביעות הפיצויים נגד גרמניה שגם ביחס אליו טענה ב"כ המשיבה 5 כי מסמכים אלה לא נמצאו.

9.זאת ועוד, מדברי באי כוח משיבים 4-6 בישיבת יום 8.11.11 עולה, כי סוכם עם העותר במסגרת התביעה האזרחית, כי ייערך ניסיון נוסף (לגישתם – לפני משורת הדין), לחפש את המסמכים שהעותר טוען לקיומם בארכיון הציוני. באותו חיפוש ישתתפו נציג הסוכנות היהודית, העותר ועו"ד וייספיש מטעמו. ב"כ המשיבה 5 טענה כי היא אינה מתנגדת לקיומו של חיפוש כזה, אף שמרשתה, הארכיון הציוני לא היתה צד לתביעה האזרחית.

קיומו של חיפוש כזה, די בו כדי להניח את דעתי כי העותר יוכל לנסות לאתר מסמכים נוספים ככול שקיימים כאלה, ושהסוכנות לא הצליחה לאתרם בחיפוש שהיא עצמה ערכה תוך הקצאה של משאבים סבירים מטעמה לצורך כך. העובדה כי הסוכנות מוכנה לקיים חיפוש נוסף כזה בשיתוף עם העותר, מעידה על כך כי הסוכנות אינה מנסה להסתיר מסמכים מהעותר.

10.העותר טען בישיבת יום 8.11.11, כי הוא ראה את המסמכים שהוא מבקש לקבל, כאשר ביקר אצל הרופא דר. ספירו. אינני יכולה לקבוע האם המסמכים אותם ראה העותר אצל דר. ספירו הם אכן "תיק רפואי" (המשיבים טענו כי המסמכים הרפואיים של העותר ושל אחרים מצויים בתיק האישי של כל אחד מילדי טהראן, ואין חולק כי העותר קבל אפשרות לעיין בתיק האישי שלו זה מכבר).

כך או אחרת, אף אם העותר ראה בשלב מסוים "תיק רפואי", אין בכך כדי לאפשר את המסקנה כי תיק כזה מצוי היום בידי הסוכנות או בידי מי מהמשיבים האחרים, ולכן אין מקום להורות למי מהמשיבים להעביר לידיו של העותר תיק כזה.

11.יובהר בשולי הדברים כי העותר ציין בישיבת 8.11.11, כי הוא אינו מבקש לקבל פרטים מתיקים אישיים של אחרים. ואכן, לא היה מקום להעביר לידי העותר פרטים כאלה, שכן הדבר היה עלול לפגוע בפרטיות של אותם צדדים שלישיים (ור' בהקשר זה ס' 9(א)(3) לחוק חופש המידע).

12.לכן, לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום להיעתר לעתירה. העותר רשאי לפעול במסגרת התביעה האזרחית (ככול שהדין מאפשר לו לעשות כן), וכן הוא רשאי למצות את החיפוש בארכיון הציוני בהתאם להסכמה הדיונית עליה הצהיר ב"כ הסוכנות. מעבר לכך, אין מקום להורות למי מהמשיבים לספק לעותר מסמכים נוספים במסגרת העתירה דנן מכול הטעמים שפורטו לעיל.

העתירה נדחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ