אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רדאיידה נ' ועדת הערר של הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'

רדאיידה נ' ועדת הערר של הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 04/02/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
8872-01-14
16/01/2014
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
דאוד רדאיידה
הנתבע:
1. ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים
2. ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
3. מסעוד עבדאללה חמדאן

החלטה

בעתירה מינהלית שהגיש ביום 6.1.14 תקף העותר את החלטת ועדת הערר המחוזית (משיבה 1) מיום 3.12.13 לאשר את בקשת משיב 3 להיתר בניה על מקרקעין בשכונת בית חנינא בירושלים, בטענה שאותם מקרקעין שייכים לעותר ולא למשיב 3. בנוסף התבקש בעתירה סעד של ביטול תכנית מיתאר מקומית מס' 7463 (להלן – התכנית), הקובעת הוראות בדבר תכנון מפורט לאיחוד וחלוקה מחדש, ושעליה ביסס משיב 3 את טענתו לזכויות בקרקע נשוא ההיתר. הסעד האחרון של ביטול התכנית התבקש בעתירה, הגם שהוועדה המחוזית, היא מוסד התכנון שאישר את התכנית (ביום 6.7.06), כלל לא צורפה לעתירה כמשיבה. תחת זאת נטען בעתירה – בטעות – כי ועדת הערר (משיבה 1) היא זו שאישרה את התכנית.

במענה להחלטתי מיום 7.1.14, בה ביקשתי מהעותר לנמק מדוע לא יידחה על הסף הסעד שבעתירה בדבר ביטול התכנית, הודיע העותר (ביום 13.1.14) כי הוא מבקש להוסיף את הוועדה המחוזית כמשיבה נוספת בעתירה, וכי נודע לו לראשונה על אישור התכנית רק בסוף שנת 2011 עת משיב 3 הגיש נגדו תביעת פינוי בהסתמך על התכנית. העותר הוסיף כי לא נשלחה אליו הודעה אישית בדבר הפקדת התכנית, כמתחייב בתקנה 10(א) לתקנות התכנון והבניה (תכנית איחוד וחלוקה), תשס"ט-2009, וממילא נשללה ממנו האפשרות להגיש התנגדות לתכנית. עוד לטענת העותר, התכנית נעדרת תוקף משום שלא ניתן לבצע הליך של איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים, בקרקע שאינה מוסדרת ושזכויות הבעלות בה אינן רשומות במרשם המקרקעין, כפי שהדבר הוא לגבי הקרקע הנדונה. בהודעה נוספת שהגיש היום, במענה להחלטתי מיום 13.1.14, הבהיר העותר כי פנייתו הראשונה לוועדה המחוזית בה העלה טענות כנגד תוקף התכנית, נעשתה במכתב בא-כוחו מיום 9.4.13. ביום 1.5.13 נשלחה אל ב"כ העותר תשובת היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית. בתשובה נאמר כי שטחי הקרקע הנכללים בתכנית חולקו באופן שוויוני בין בעלי הזכויות בקרקע במצב שקדם לתכנית, כך שככל שהעותר היה הבעלים של החלקה המקורית לה הוא טוען, זכויותיו לא היו אמורות להיפגע. עוד נאמר בתשובה כי בתיק התכנית מצויים אישורים בדבר פרסום דבר ההפקדה; כי הוגשו לתכנית מספר התנגדויות שנדונו על ידי הוועדה המחוזית; וכי אין לוועדה המחוזית סמכות לשוב ולדון בתכנית לאחר שחלפו למעלה משש שנים מאז פרסומה למתן תוקף ברשומות. הובהר לב"כ העותר כי "הדרך לשנות תכנית תקפה היא באמצעות הגשת תכנית חדשה וככל שמרשך סבור כי קיימת הצדקה לשנות את התכנית וככל שהוא בעל עניין בקרקע בתחומה, הוא רשאי ליזום תכנית שתשנה את התכנית התקפה".

כאמור, ההתכתבות בין העותר לבין הוועדה המחוזית בנושא חוקיות התכנית לא גולתה בעתירה ולא צורפה לעתירה, הגם שהתבקש בעתירה סעד של ביטול התכנית. ההתכתבות נחשפה והומצאה לבית המשפט רק לאחר ובעקבות שתי החלטות בהן בית המשפט ביקש לקבל מהעותר הבהרות ופרטים נוספים. יש לראות התנהלות זאת בחומרה, עד כדי כך שהיא כשלעצמה עשויה להצדיק סילוק העתירה על הסף והימנעות ממתן סעד בנושא תוקף התכנית (השוו עע"מ 9562/10 שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ, מיום 2.4.12, פסקה 21; בג"ץ 9539/10 בקאא' לענייני תכנון ובניה נ' ממשלת ישראל, מיום 16.2.11, פסקה 4).

מכל מקום, וגם אלמלא המחדל האמור, אין מקום לכך שבית המשפט יידרש כיום, בתחילת שנת 2014, לעתירה התוקפת את תוקפה של תכנית מתאר שאושרה לפני למעלה משבע שנים, בשנת 2006, והמבקשת להכריז על בטלותה של תכנית כזאת. התכנית פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 12.12.06 (ילקוט הפרסומים 5604, עמ' 861-860). בנוסף התפרסם דבר האישור בעיתונים בתחילת שנת 2007 (מכתב יועמ"ש הוועדה המחוזית מיום 1.5.13). עם פרסום ההודעה על אישור התכנית, הרי מעמדה הוא כשל חיקוק (עע"מ 6555/11 אדם טבע ודין נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, מיום 15.9.13, פסקה 23; עע"מ 2523/11 פייר-טימיאנקר נ' ועדת ערר מחוזית, מיום 20.8.12, פסקה 17). אין מדובר בחיקוק המסדיר באופן צר ופרטני את פיסת הקרקע נשוא המחלוקת, אלא בחיקוק הקובע את המשטר התכנוני שהוחל על קרוב ל-19 דונמים (סעיף 4 לתקנון התכנית). בהיותו של חיקוק חלק מהדין (סעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]), רואים את התכנית כ"מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה" (סעיף 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). העותר מוחזק אפוא כמי שידע על קיומה של התכנית כבר מעת פרסום דבר אישורה בסוף שנת 2006, וזאת גם אם תתקבל טענתו כי לא נשלחה אליו הודעה כדין על הפקדת התכנית. למצער, אפילו לפי דברי העותר עצמו, ידע הוא בפועל על אישור התכנית לא יאוחר מסוף שנת 2011, מועד בו הוגשה נגדו תביעת פינוי שהסתמכה על התכנית. למרות זאת פנה העותר לוועדה המחוזית בטענות נגד התכנית רק בחודש אפריל 2013, בחלוף שנה וחצי מאז נודע לו על אישור התכנית. יתרה מכך, העתירה לבית המשפט הוגשה בשיהוי רב עוד יותר של למעלה משנתיים מאז אותו מועד. גם אם נבחן את משך השיהוי מאז שנשלחה אל העותר תשובת הוועדה המחוזית (במאי 2013), הרי מאז ועד להגשת העתירה חלפו למעלה משמונה חודשים.

תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, קובעת כי עתירה מינהלית תוגש "בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם" (ההדגשות הוספו). לכן יש למנות את תקופת השיהוי מסוף שנת 2006, עת ההחלטה על אישור התכנית פורסמה כדין. וגם אם היה ניתן (מה שאינו אפשרי) למנות את השיהוי ממועד הידיעה בפועל לו טוען העותר, עדיין הייתה העתירה נתקלת במחסום של שיהוי כבד.

במצב דברים זה, תקיפת התכנית במסגרת העתירה נגועה לא רק בשיהוי סובייקטיבי אלא גם בשיהוי אובייקטיבי, שהרי כאמור אין מדובר בתכנית נקודתית החלה אך על הקרקע שבמחלוקת, אלא בתכנית החלה על שטחים נרחבים ועל קרקעות רבות השייכות לאנשים נוספים. יתר בעלי הזכויות במתחם הסתמכו, מטבע הדברים, על התכנית, כלכלו את צעדיהם על פיה, שינוי את מצבם וביצעו פעולות שונות, שלא יהיה זה סביר וראוי לבטלן כיום בחלוף שנים כה רבות מאז קיבלה התכנית מעמד של חיקוק מחייב, ובלא שאותם אנשים אפילו מודעים לעתירה ונוטלים בה חלק. מנגד, מאחר שהתכנית לא גרעה מהיקף זכויותיו בקרקע של מי מבעלי העניין אלא שמרה על איזון בין המצב הקודם למצב המאושר, ובהינתן שהתכנית אף לא הורתה על רישום שֶמי של הזכויות בקרקע, אין לומר כי הליקויים להם טוען העותר הנם בעלי חומרה מיוחדת ופגיעה בעקרונות יסוד של השיטה עד כדי שיש בהם להצדיק היזקקות לעתירה הנגועה בשיהוי כה עמוק (עע"מ 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חוף השרון, פ"ד נח(6) 728, 735). זאת ועוד, ככל שמדובר בקרקע המסוימת אליה מתייחסת העתירה, עומד לרשות העותר סעד מתון בהרבה מהסעד של ביטול התכנית, כאמור במכתב יועמ"ש הוועדה המחוזית מיום 1.5.13, המסביר כי בידי העותר ליזום לגבי קרקע זו תכנית שתשנה את הוראות התכנית התקפה.

לאור כל האמור, אני דוחה על הסף את הסעד הנכלל בעתירה של ביטול התכנית. כפועל יוצא נדחית הבקשה לצירופה של הוועדה המחוזית כמשיבה לעתירה.

המשיבים יגישו עד ליום 20.3.14 כתבי תשובה לחלק העתירה שנותר, התוקף את החלטת משיבה 1 מיום 3.12.13 בבקשה להיתר בניה שהגיש משיב 3. נקבע לדיון ליום 23.4.14 שעה 9:00.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ