אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רגבי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

רגבי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

תאריך פרסום : 05/12/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
22661-02-11
27/11/2013
בפני השופט:
רחל בר"ג-הירשברג

- נגד -
התובע:
יחיא רגבי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים גופים על פי דין 513436512
פסק-דין

פסק דין

פתח דבר

1. ביום 13.2.2011 הגיש המערער את הערעור דנא כנגד החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.3.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער איבד 60% מכושרו להשתכר בתחולה מיום 7.9.2009. הערעור מוסב כנגד מועד תחולת הנכות.

2. מלכתחילה נמחק הערעור בפסק דינה של כב' הרשמת (כתוארה אז) חופית גרשון-יזרעאלי מיום 14.11.2011, לנוכח אי התייצבותו של המערער לדיון בערעור. לבקשת המערער בוטל פסק הדין בהחלטת הרשמת מיום 18.4.2012, תוך שנקבע כי בשלב ראשון תדון בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף לנוכח האיחור בהגשתו. או אז הועבר ההליך למותב זה. בתום הדיון בפניי בשאלת ההתיישנות, ביקש המערער שהות לערוך בדיקה עובדתית נוספת ולשקול עמדתו. לנוכח חילופים בייצוג המערער חלה התמשכות מסוימת בעניין. כך ומשהתקבלה עמדת המערער סברתי כי המסד העובדתי שנפרש לפניי אינו שלם, ועל כן הורתי לצדדים להשלים טיעוניהם בהתאם, ולמערער לתמוך טענותיו בתצהיר ערוך כדין. משהוגשו הודעות הצדדים נסללה הדרך למתן החלטה.

טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות

3. לטענת המערער דין טענת ההתיישנות שהעלה המשיב להדחות ויש לדון בערעור לגופו. לטענתו החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 התקבלה בידו אך שבוע לפני מועד הגשת הערעור. היינו, בראשית חודש 2/2011 ומכאן כי המועד להגשת הערעור לא חלף. אטעים כי המערער לא מבהיר באיזו דרך התקבלה אצלו ההחלטה. ממשיך המערער וטוען בתצהירו כי במהלך השנים הסתייע בייצוגו בפני המשיב במספר עורכי דין, אולם בירור עמם העלה שגם להם לא הומצאה החלטת הוועדה. זאת ועוד. אף שבמהלך ההליך מסר לו המשיב את מספר האסמכתא של משלוח הדואר הרשום שכלל, לטענת המשיב, את החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 לא עלה בידו לקבל מחברת דואר ישראל אישור על המועד שבו נמסר לו דבר הדואר האמור. זאת בשל חלוף הזמן. מכל מקום, סובר המערער כי לא עלה בידי המשיב להוכיח שהאסמכתא למשלוח דואר שנמסרה לו אכן מתייחסת להחלטת הוועדה מיום 17.3.2010.

4. המשיב מצדו טוען כי הערעור הוגש לאחר שחלף המועד להגשתו בהתאם לתקנות ועל כן דינו אחד - דחייה על הסף. לטענת המשיב החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 הומצאה למערער בדואר רשום כבר ביום 24.3.2010 ומספר האסמכתא של דבר הדואר נמסר במסגרת ההליך. לתמיכה בטענתו צירף המשיב טופס 'אישור על משלוח דברי דואר רשומים במרוכז' מיום 24.3.2010 ממנו עולה כי במועד זה הוא שלח למערער דבר דואר רשום. לטענת המשיב מספר תיבת הדואר שמסר המערער בישיבת בית הדין מיום 18.4.2012 תואם את מספר תיבת הדואר שאליו נשלח דבר הדואר האמור. כך ולנוכח סמיכות הזמנים בין מועד מתן ההחלטה לבין מועד משלוח הדואר, ברי כי דבר הדואר הכיל את החלטת הוועדה מיום 17.3.2010. מוסיף המשיב וטוען כי בהתאם להלכה הפסוקה חזקה כי דבר דואר ששלח המשיב בדואר רשום נמסר לנמען.

מעבר לכך ולטענת המשיב, אין לקבל את גרסתו העובדתית של המערער ביחס למועד קבלת החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 שכן בהודעת הערעור לא טען המערער לאיחור בקבלת החלטת הוועדה, אלא לכך שלא קיבל את פרוטוקול הוועדה. כמו כן בפתח ישיבתו המקדמית של בית הדין מיום 18.4.2012 טען המערער כי אינו זוכר מתי קיבל את החלטת הוועדה ורק בסמוך לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שהמכתב התקבל אצלו כשבוע לפני הגשת הערעור. ממשיך וטוען המשיב כי בעקבות החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 התחיל המערער לקבל קצבת נכות ולפיכך גם אם לא קיבל את פרוטוקול הוועדה הרי שהוא ידע גם ידע על קיומה ויכול היה לפעול כדי להגיש ערעור במועד הקבוע בחוק. לבסוף, טוען המשיב כי כיום אין בידו העתק מפרוטוקול הוועדה שהתכנסה ביום 17.1.2010 שכן תיקו של המערער נשרף, יחד עם תיקים רבים אחרים, בשריפת ארכיב המוסד לביטוח לאומי במעלה אדומים. לנוכח אלה מבוקש לקבל את טענת ההתיישנות ולדחות את התביעה על הסף.

דיון והכרעה

5. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ושקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

כאמור בפתח הדברים, שאלת הסף שבפנינו היא האם הערעור הוגש בשיהוי כך שהתיישן ואין לדון בו. נזכיר אפוא מושכלות ראשונים ביחס למועד הגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים נקבע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 הקובעת כי "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער". המועד להגשת הערעור נמנה מיום שהמבוטח קיבל את החלטת הוועדה, להבדיל מפרוטוקול הוועדה או מנימוקיה (דב"ע (ארצי) נג/01-4 המוסד לביטוח לאומי – גרינברג פד"ע כו 163 (1993); עב"ל (ארצי) 196/09 סולימאני – המוסד לביטוח לאומי (12.7.2010)). נטעים כי אין בית הדין רשאי להאריך את המועד להגשת הערעור על החלטת הוועדה (דב"ע (ארצי) מא/9-98 זיסרמן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 237 (1981)).

6. נמצא אפוא כי למועד שבו קיבל המבוטח את החלטת הוועדה חשיבות מכרעת בקביעה אם הערעור הוגש בשיהוי. כזכור, טענת המערער היא שהוא קיבל את החלטת הוועדה כשבוע לפני מועד הגשת הערעור, וכשנה לאחר שהוועדה החליטה בעניינו. אלא שדעתי היא שלא עלה בידי המערער לבסס את טענתו בעניין זה ואפרט.

המערער צירף את ההודעה בדבר החלטת הוועדה מיום 17.3.2010 לכתב הערעור. עיון בה מעלה כי היא מוענה למערער בכתובת "סילוואן ביר איוב ת.ד. 38932 ירושלים". בראשה נרשם "רשום". המשיב מצדו הציג תיעוד של רשימת פריטים שנשלחו על ידו בדואר רשום ביום 24.3.2010 ובה פריט דואר שמוען למערער בכתובת הנזכרת לעיל, כמו גם את מספר הרישום של פריט הדואר האמור. עיון מדוקדק באותה רשימה מעלה עוד כי בזהות השולח נכתב ענף "נכות כללית". לשאלת בית הדין בישיבתו מיום 18.4.2012 מסר המערער את הכתובת שלעיל כמען להמצאת מכתבים. מען זה אף מופיע בכתב ידו של המערער בהודעות שונות שהגיש לבית הדין עובר לקבלת ייצוג (ראו למשל: הודעה מיום 14.8.2011). היינו, אף לשיטת המערער המען שנרשם במסמכי המשיב מדויק. צירופן של עובדות אלו ואף סמיכות הזמנים בין מתן ההחלטה לבין משלוח דבר הדואר על ידי ענף נכות כללית דווקא, מוביל למסקנה המתבקשת ולפיה ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למענו של המערער בסמוך ליום 17.3.2010 או למצער ביום 24.3.2010. החזקה בדבר תקינות עבודת המנהל הציבורי, שלא נסתרה במקרה דנא, בצרוף הוראות סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 שעניינן המצאה על ידי הדואר, מחזקת אף היא את המסקנה שההודעה נשלחה למערער בסמוך ליום 17.3.2010 והגיעה לידיו.

7. אף כי די באמור לעיל כדי לדחות את טענת המערער בנוגע למועד קבלת ההודעה על החלטת הוועדה ולקבוע כי בנסיבות אלה אכן הוגש הערעור בחלוף המועד, מצאתי להתייחס לעניין נוסף והוא שינוי גרסאות המערער. סוגיה עליה הצביע כאמור גם המשיב. בהודעת הערעור מצא המערער לנכון לציין בפתח הדברים כי "עד היום המערער לא קיבל פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים למרות הפניות החוזרות והנשנות של המערער". מעבר לכך שלא נטען ולו ברמז כי המשיב השתהה בשליחת ההודעה על החלטת הוועדה, להבדיל מפרוטוקול הוועדה, ניתן ללמוד כי היה למערער די זמן לפנות אל המשיב במטרה לקבל עותק מהפרוטוקול ולעמוד במועדי הגשת הערעור עליה. בהמשך ידעה גרסת המערער התפתחות מסוימת וזאת, ככל הנראה, על רקע הבנתו כי בשלב זה השאלה מתי קיבל את החלטת הוועדה היא שעומדת ביסוד ההליך.

בפתח ישיבת בית הדין מיום 18.4.2012 טען בא כוח המערער כי ההודעה על החלטת הוועדה התקבלה אצל המערער באיחור, וכי המערער אינו זוכר במדויק את המועד שהתקבלה אצלו. בהמשך ולשאלת בית הדין "בכמה איחור התקבלה ההחלטה" טען המערער כי המכתב התקבל כשבוע לפני הגשת הערעור. מנגד, בהודעה בכתב ידו מיום 14.8.2011, וטרם היה מיוצג בהליך, טען דווקא כי כל המסמכים הנוגעים לערעור נמסרו על ידו לעורך הדין אלא ש"עורך הדין איבד כל המסמכים שלי" (סעיף 5).

עינינו הרואות כי גרסת המערער ביחס לעובדה המרכזית השנויה במחלוקת בהליך אינה עקבית ואף סותרת עצמה מיניה וביה. מחד טוען המערער כי קיבל את כל המסמכים ומסרם לעורך דינו שאיבד אותם, ומנגד טוען כי לא קיבלם אלא שבוע עובר להגשת הערעור על ידו עצמו. בדומה הטענה כי המערער פנה אל המשיב 'פניות חוזרות ונשנות' לשם קבלת הפרוטוקול אינה מתיישבת עם הטענה שהערעור הוגש כשבוע לאחר שקיבל את החלטת הוועדה. מה גם שספק אם היה פונה המערער אל המשיב בבקשות חוזרות להמציא את פרוטוקול הוועדה לו לא ידע כי הוועדה סיימה מלאכתה ונתנה החלטתה. שינוי גרסאות זה אך מחזק את המסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהחלטת הוועדה נמסרה לו בשיהוי, כך שהערעור לא הוגש באיחור.

8. יתרה מכך, צודק המשיב בטענתו כי אין ספק שהמערער ידע על כך שהתקבלה החלטה בענייננו שכן בעקבות ההחלטה שולמו לו גמלאות באופן שוטף וגם ביחס לתקופת העבר שכן תחולת הנכות נקבעה ליום 7.9.2009. על כך מעיד המערער עצמו בהודעתו מיום 14.8.2011. מכאן יש לקבוע כי למצער המערער ידע על קיומה של החלטה בעניינו והיו פתוחות לפניו הדרכים לפעול לשם קבלתה.

9. בפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 27/03 המוסד לביטוח לאומי – חזן (2.6.2004) מצינו מקרה דומה למקרה דנא במובן זה שגם שם הוגשה תביעה בשיהוי ניכר כשבפי התובע הטענה שלא קיבל הודעה מאת המשיב ובה ההחלטה בעניינו. בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי:

"בנסיבות המקרה, משקיימת הודעת דחייה משנת 1996, אשר מופיע בה הציון 'רשום' ואשר פרטי המשיב המצוינים בה מדויקים ומשקיימת תכתובת מאותו המועד בין באת כוחו של המשיב לבין המוסד, ולאור שינוי הגרסאות בין כתב התביעה לתצהיר באשר לשאלת קבלת מכתב הדחייה, כמפורט לעיל – בנסיבות אלה – סביר יותר לקבוע כי מכתב הדחייה התקבל אצל המשיב עוד בשנת 1996".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ