אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רב"ט א' מ' נ' התובע הצבאי הראשי

רב"ט א' מ' נ' התובע הצבאי הראשי

תאריך פרסום : 10/05/2018 | גרסת הדפסה
עלב"ש
בית הדין הצבאי לערעורים
5-18
28/02/2018
בפני המשנה לנשיא:
תא"ל אורלי מרקמן

- נגד -
המערער:
רב"ט א' מ'
עו"ד אלון ארז
המשיב:
התובע הצבאי הראשי ע"י ב"כ רס"ן דיאן טייכר ישי וסגן רועי חכם
החלטה

 

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום שניתנה בתיק דרום (ב"ש) 6/18 (סא"ל מיכל אמברם-שחר – שופטת) ביום 22.2.2018. הערעור נדחה.

 

ה ח ל ט ה

כללי

  1. כנגד המערער, רב"ט א' מ', הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום. האחד, עניינו, עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והאחר, עניינו, עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. מכתב האישום עולה כי ביום 10.1.2018, בבסיס חטמ"ר אילת, בעת שהמערער וחייל נוסף, נפגע העבירה, שהו תחת סככה במחנה, פנה המערער לחדר תאי האשפה לצורך ריקון הפחים, בעודו "מסנן לכל עבר כי אינו מעונין להיות בבסיס או מילים בעלות משמעות דומה". נפגע העבירה ששמע את דבריו השיב לו תשובה ברוח "לא צריך אותך נסתדר לבד", והשניים החלו להתווכח זה עם זה. נטען, כי במהלך הוויכוח, החל המערער לקלל את נפגע העבירה ובתוך כך, התקרב אליו וניסה להכותו. בשלב זה אחז בו אחד המפקדים (עד תביעה מספר 6), אשר התקרב למקום לשמע הצעקות. המערער חמק מאחיזתו של המפקד, הרים מהקרקע אבן "בגודל של חצי לבנה" והשליכהּ מטווח קצר לעבר נפגע העבירה. האבן פגעה בגבו של נפגע העבירה. המערער הוסיף ורץ לעבר נפגע העבירה והשניים החלו להכות איש את רעהו, עד שהופרדו על-ידי המפקד וקצין שהגיע אף הוא למקום (עד תביעה מספר 5). השניים ליוו את המערער לאזור סמוך, ונפגע העבירה פנה למשרד אחר, הסמוך למקום התרחשות האירוע. בהמשך, ניסו השניים להרגיע את המערער שלגביו נטען, כי כל אותה העת "המשיך להתפרע, תוך שניסה להתחמק מהשניים ולהתקדם אל עבר המשרד בו שהה" נפגע העבירה. לאחר שהשניים סברו כי המערער נרגע, הוא החל להתקדם לעבר המשרד והשניים בעקבותיו. טרם כניסתו למשרד הוציא המערער מכיסו אולר מסוג "לדרמן" שאורך להבו שבעה סנטימטרים, פתח אותו ונכנס למשרד, כשהוא אוחז בו. חייל אחר (עד תביעה מספר 7), אשר נכח במשרד עם נפגע העבירה, נעמד בין השניים בניסיון לחצוץ ביניהם ולהגן על נפגע העבירה מפני המערער. נטען, כי המערער הדף את החייל האחר ודקר את נפגע העבירה בזרועו השמאלית, בין הכתף למרפק, בעוד שנפגע העבירה הרים כיסא בניסיון להתגונן מפניו. בסמוך לכך, נכנסו שני המפקדים למשרד, אחד מהם אחז במערער, נטל ממנו את האולר והוציאו מן המשרד. בעקבות מעשי המערער, נגרם לנפגע העבירה חתך בידו באורך שלושה סנטימטרים, הוא נזקק לטיפול רפואי והותוו לו שלושה ימי מחלה.
  2. המערער בחקירתו, כפר באשמות שיוחסו לו וטען כי מעשיו באירוע בוצעו על-מנת להתגונן מפני נפגע העבירה.
  3. המערער הגיש לבית הדין המחוזי בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שבמסגרתה ביקש, בין היתר, לקבל לידיו מידע בנוגע לעברם הפלילי והמשמעתי של נפגע העבירה ועד התביעה מלדה. כמו כן, עתרה ההגנה לקבל לעיונה תרשומת של השיחה, שערכו נציגי התביעה הצבאית עם המתלונן, יום לאחר הליך השימוע וטרם הגשת כתב האישום כנגד המערער. להשלמת התמונה אציין, כי עתירת ההגנה לעיון בחומר חקירה כללה בקשות נוספות, שחלקן התקבלו וחלקן נדחו. מכל מקום, בית הדין קמא הנכבד דחה את שתי הבקשות כמפורט לעיל, והחלטה זו היא מושא הערעור שלפני.

 

החלטתו של בית הדין המחוזי

  1. בתמצית אציין, כי בכל הנוגע לבקשה לעיין ברישום על עברם הפלילי או המשמעתי של נפגע העבירה ועד התביעה מלדה, קבע בית הדין קמא את הדברים הבאים:

 "אשר, לעד סמל מלדה, פרט לטיעון הכללי בדבר הצורך בהערכת מהימנות הגרסה בשים לב למרכזיותה במשפטו של המבקש, טען הסנגור כי עד זה סירב לערוך עימות עם המבקש והעיד כי הוא חברו הטוב של נפגע העברה... עניינים שיש בכוחם לעורר חשד בדבר מהימנות הגרסה שמסר. עיינתי בחומר הראיות, עד זה מסר כי הוא ונפגע העברה 'חברים טובים לחדר למחלקה, לא מעבר', סברתי כי אין באמירה זו כדי ללמד בהכרח על חשש כי גרסתו מראש חשודה היא או משליכה היא על הערכת מהימנותו. למעלה מן הצורך, אף עיינתי במידע הנוגע לעברו המשמעתי והפלילי ומצאתי כי אין במידע זה כל תועלת להגנת המבקש, יש לדחות אפוא את טענת ההגנה אף בעניינו.

אשר לנפגע העברה – ווברמן, נטען כי מדובר במי שהותקף לכאורה על ידי המבקש ועדותו היא העדות המרכזית בפרשה, לפיכך להערכת מהימנות העד משקל מהותי במשפטו של המבקש. בפסיקה נמצא כי אף כאשר מדובר בעד יחיד או מרכזי, אין מדובר בתנאי מספיק על מנת לעמוד במבחן הרלבנטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של העד ובאינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות, נדרש 'דבר מה נוסף', היינו - אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם... בהקשר זה, טען הסנגור כי מגרסת העד עולה לכאורה כי הוא שהתגרה במבקש ואף נקט באלימות כלפי המבקש במהלך האירועים שבכתב האישום, עוד נטען כי עד זה נחקר באזהרה, לנוכח דברים שמסר בחקירתו, בחשד לשיבוש הליכי חקירה (ראו אמרתו השניה מיום 11.1.2018 בשעה 11:33) וכי טעמים אלה המטילים צל בדבר מהימנותו, מצדיקים עיון במידע הנוגע לעברו המשמעתי והפלילי. עובר להכרעתי בנקודה זו, עיינתי בחומר האמור ומצאתי כי אין במידע הנוגע לעברו הפלילי של העד כל תועלת שעשויה לסייע להגנת המבקש. אף עיון בתדפיסו האישי, בדבר רקעו המשמעתי, העלה כי פרט לרישומים כלליים האופייניים לשגרת החיים בצבא, אין כל מידע רלוונטי המשליך על מהימנות העד... דין רכיב זה בבקשת ההגנה אפוא, לדחייה" (הדגשות הוספו).

 

  1. אשר לבקשה לעיין בתרשומת של השיחה, שערכו נציגי התביעה הצבאית עם המתלונן, פירט בית הדין קמא, כי "התובע הצבאי ציין במהלך הדיון כי 'התרשומת הועברה לידי ההגנה' והוסיף כי אף אילו היתה בידי התביעה הצבאית תרשומת נוספת, בהתאם לדין הנוהג, ספק אם היה מקום להעבירה". בית הדין ציין בעניין זה, כי "התקשיתי להבין עד תום עמדה זו, משהתובע הצהיר בדיון כי התרשומת שכן נעשתה במהלך הפגישה הועברה לעיון הסנגור". נקבע, כי:

"מכל מקום, לפי שאין בידי התביעה הצבאית לנוכח הצהרתה כל תרשומת נוספת פרט לזו שהועברה ובשים לב לעמדת הדין שלפיה סעיף 74 אינו מהווה מקור נורמטיבי להטלת חובה על התביעה או על הגוף החוקר לערוך השלמות חקירה ולהעלות על הכתב דברים שהועלו בשיחה שנערכה בין נציגי התביעה לעד ווברמן שלא בא זכרם בתרשומת שהועברה לעיון ההגנה, תוך יצירת ראיות חדשות... מצאתי לדחות רכיב זה בבקשת ההגנה" (הדגשות במקור).

 

טענות ההגנה בערעור

  1. ערעור ההגנה התמקד בתחילה בשתי טענות. הטענה הראשונה עסקה בבקשת ההגנה לקבל לעיונה את הרישומים הפליליים והמשמעתיים של נפגע העבירה ועד התביעה, סמל מלדה. נטען, כי אמרותיהם של שני העדים סותרות את גרסת המערער במצ"ח ומשום כך לסוגיית מהימנותם משקל מרכזי בהוכחת אשמתו של המערער. לשיטתו של הסנגור "לנוכח אופיו של התיק, ולנוכח המשקל הרב שיינתן למהימנותם ואופיים של המעורבים, הרי שיש להעביר אותם לידי ההגנה". עם זאת, בעקבות הערותיי במהלך הדיון בערעור, מאחר שלמעשה, החלטת בית הדין קמא ניתנה מטעמים של היעדר רלוונטיות, לאחר שבית הדין עיין במסמכים המבוקשים ומשאף אני עיינתי בהם – חזר בו הסנגור מערעורו בעניין זה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ