אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רביצקי נ' המוסד לביטוח לאומי

רביצקי נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 06/08/2013 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
5457-10-12
30/07/2013
בפני השופט:
אריה רומנוב

- נגד -
התובע:
ישראל רביצקי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 2.8.12, שניתנה במסגרת רע"צ 59487-05-12. החלטה זו של בית משפט קמא ניתנה במסגרת בקשה למתן רשות לערער שהגיש המבקש על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, אורית יהלומי, מיום 13.5.12.

ראשיתו של העניין בהליכים שננקטו בבית משפט זה במסגרת תיקי פירוק של חברות בהן המבקש היה מועסק. במסגרת אותם הליכים, חוייב המשיב – המוסד לביטוח לאומי – לשלם למבקש סכומי כסף שונים (מדובר בתשלומי שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות בהם מחוייב המשיב לשאת, מכוח החוק, כלפי עובדים של חברה המצויה בהליכי פירוק). המשיב לא עמד בחובה זו ולא שילם למבקש את הסכומים בהם חוייב (יצוין כבר עתה, כי מדובר בסכום נומינאלי של כ- 10,000 ₪. רא' פסקה 33 להחלטת הרשמת יהלומי). כתוצאה מכך, נאלץ המבקש להגיש בקשות שונות לבית המשפט שלפירוק, אך ללא הועיל. בסופו של דבר הוגשה מטעם המבקש בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט במסגרתה התבקש בית המשפט לנקוט בסנקציות כלפי המשיב על מנת שישלם למבקש את שחוייב לשלם. בסמוך לתחילת הדיון שנקבע בבקשה, ביום 12.6.08, הגיעו הצדדים להסכם שהועלה על הכתב והוגש לבית משפט שלפירוק לצורך מתן תוקף של החלטה. במסגרת הסכם זה נקבע, בין היתר, מהם הסכומים שאותם ישלם המשיב למבקש. עוד נקבע במסגרת ההסכם, כי בית המשפט יקבע מהו סכום הפיצוי שיתוסף לקרן החוב בגין כל יום של איחור בתשלום מצידו של המשיב (להלן: "הפיצוי"). בעקבות כך, קבע בית המשפט (כב' השופט י' שפירא), עת נתן תוקף של החלטה להסכם הנ"ל, כי איחור של מעל 7 ימים בתשלום יישא תוספת של 10% מהקרן. מספר ימים לאחר מכן, ביום 18.6.08, תוקן, בהסכמת הצדדים, שיעור הפיצוי שנקבע תחילה, ובית המשפט העמיד "את החיוב בפיצוי אשר יהא בשיעור של 0.5% לכל יום איחור". בנוסף, בית המשפט חייב את המשיב בהוצאות המבקש בסכום כולל של 3,000 ₪. גם לאחר שהושג ההסכם הנ"ל בין הצדדים, המשיב לא שילם למבקש את שנקבע בו, וביום 20.7.09 פתח המבקש נגד המשיב תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. בעת פתיחת התיק, הוספו לגובה החוב המקורי 183 אחוז, וזאת על פי מנגנון הפיצוי שנקבע לעיל ( 0.5% אחוז לכל יום איחור).

לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידי המבקש התקיימו הליכים רבים בין הצדדים בערכאות שונות: בלשכת ההוצאה לפועל; בבית משפט השלום, בהליכי ערעור על החלטות שונות שניתנו בהוצאה לפועל; ואף בבית משפט זה, במסגרת בקשות רשות לערער על החלטות של בית משפט השלום. יצוין, כי במוקד הדיון בכל ההליכים הללו (שיפורטו בהמשך) עמדה החלטתו הנ"ל של בית משפט שלפירוק מיום 18.6.08 בעניין הפיצוי שבו חוייב המשיב. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לאופן חישוב הפיצוי. לטענת המבקש, על החישוב להיערך בדרך של "ריבית דריבית", כלומר באופן כזה שביום הפיגור הראשון, מצטבר סך 0.5% לקרן החוב, וסכום זה - היינו הקרן בתוספת 0.5% - הופך להיות הקרן לקראת היום השני, כך שביום הפיגור השני הקרן העדכנית היא הקרן המקורית בתוספת 0.5%, ועל הסכום הכולל יש להוסיף 0.5% נוסף, וכן הלאה יום אחרי יום. מנגד, טענת המשיב היא, כי אין לערוך חישוב של "ריבית דריבית" אלא יש לבצע את חישוב הפיצוי מהקרן הנומינאלית בלבד. כלומר, סך של 0.5% מהקרן המקורית, מדי יום של פיגור. מובן, כי לבחירה בין שתי שיטות החישוב הנ"ל משמעות רבה על גובה החוב. כהצדקה לאופן החישוב בו נקט, טען המבקש, בהליכים השונים, כי בכל מקום שבו נעשה חישוב של ריבית, אופן החישוב הוא בדרך של "ריבית דריבית" וכך יש לעשות גם במקרה דנן. עוד טען המבקש, כי התכלית שעמדה מאחורי קביעת הפיצוי הייתה מתן תמריץ למשיב לשלם את חובו למבקש בהקדם ולא להתמהמה, ומשכך, הרי שרק אופן החישוב שהוא מציע מגשים תכלית זו.

לאחר שתיארתי באופן כללי את היקף ההליכים שהתקיימו ואת עיקר המחלוקת, אתאר להלן את עיקרי ההליכים הצריכים לענייננו.

ביום 5.6.11 הגיש המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה להגדלת קרן החוב (לסך של כ- 192,000 ₪), על פי תחשיבים שצירף. הבקשה הועברה לתגובת המשיב. בהיעדר תגובה, הורתה כב' הרשמת קורין יצחקי ביום 19.7.11 על הגדלת קרן החוב כמבוקש. מספר ימים לאחר מכן, ביום 24.7.11, ניתנה החלטה נוספת של הרשמת יצחקי, ביוזמתה, במסגרתה נקבע, כי נדרש להמציא דו"ח ואישור רואה חשבון באשר לסכום הגדלת החוב המבוקש. במסגרת אותה החלטה מונה על ידי הרשמת רואה חשבון לצורך בחינת העניין. עמדתו של רואה החשבון הייתה שאין לבצע חישוב של "ריבית דריבית", כפי שביקש המבקש. עוד סבר רואה החשבון, כי מנגנון הפיצוי שקבעו הצדדים אינו חל על ההוצאות שפסק השופט שפירא בהחלטתו מיום 18.6.08. ביום 1.8.11 ניתנה החלטה נוספת של הרשמת יצחקי, במסגרתה אישרה את אופן ביצוע הגדלת החוב על פי עמדת רואה החשבון, והורתה על עריכת תחשיב בהתאם. על שתי החלטות אלה (מיום 24.7.11 ומיום 1.8.11) הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית משפט השלום. הדיון בבית משפט השלום בשני התיקים אוחד (בפני כב' השופט ג' ארנברג). בהחלטתו מיום 2.10.11 קבע בית המשפט כי יש להחזיר את התיק לרשמת ההוצאה לפועל לצורך משלוח שאלות הבהרה לשופט שפירא ביחס להחלטתו מיום 18.6.08: האחת, האם הפיצוי אמור להיות משולם למבקש או שמא לאוצר המדינה (שכן הפיצוי נקבע במסגרת הליכי ביזיון בית משפט). השנייה, האם על הפיצוי להיות מחושב לפי עמדת המבקש או המשיב. עוד קבע בית המשפט, כי הערעור נדחה בשלב זה, וכי גובה החוב ייקבע בהתאם לתשובה שתתקבל מהשופט שפירא. בהחלטתו מיום 15.11.11 השיב השופט שפירא לשתי השאלות. ביחס לשאלה הראשונה השיב השופט שפירא, כי על הפיצוי להיות משולם למבקש ולא לאוצר המדינה. בהתייחס לשאלה השנייה השיב השופט שפירא, כי אין הוא יכול לקבוע מה הייתה כוונת הצדדים בעניין אופן חישוב הפיצוי. בהחלטתו מיום 8.12.11 ציין השופט ארנברג, כי יש לצפות שבעקבות החלטתו של השופט שפירא, תזמין הרשמת את הצדדים לדיון על מנת לברר מה הייתה כוונתם בעת שנקבע הפיצוי. המבקש הגיש אל בית משפט זה בקשת רשות לערער על החלטותיו של בית משפט השלום (למעשה, על ההחלטה מיום 2.10.11), אך הבקשה נדחתה (כב' השופט י' מרזל, בהחלטתו מיום 29.2.12). ביום 9.5.12 התקיים דיון בפני הרשמת אורית יהלומי בשאלת אופן חישוב הריבית. בהחלטתה מיום 13.5.12 - מושא החלטתו של בית משפט קמא, עליה נסובה הבקשה המונחת לפניי - נדחתה עמדתו של המבקש. הרשמת יהלומי הפנתה בעיקר להחלטתה של הרשמת יצחקי מיום 1.8.11, במסגרתה אושרו עקרונות החישוב שקבע רואה החשבון, ולהחלטות נוספות שניתנו לאחר מכן, שמכולן עולה, כי אין לערוך במקרה דנן חישוב של "ריבית דריבית". במצב דברים זה נקבע על ידי הרשמת יהלומי, כי המשיב פרע את מלוא חובו למבקש, וכי אף שולמו למבקש תשלומים ביתר, אותם הוא חוייב להחזיר למשיב.

על מנת לסבר את האוזן יצויין, כי גובה החוב הנומינאלי עמד, כאמור, על כ-10,000 ₪. גובה החוב נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל (כשנה לאחר המועד שנקבע לתשלום) עמד על סך של כ- 30,000 ₪ (שנקבע על פי חישוב של ריבית על הקרן בלבד ולא ריבית דריבית), ואילו גובה החוב שטען לו המבקש, בהתאם לאופן החישוב שהוא ביקש לערוך (ריבית דריבית), הגיע לסך של כ- 250,000 ₪, וזאת כשנתיים לאחר המועד שנקבע לתשלום (רא' פסקה 34 להחלטתה של הרשמת יהלומי). התוצאה של החלטת הרשמת יהלומי הייתה, בסיכומו של דבר, כי גם לאחר שנקבע שעל המבקש להשיב למשיב סכום מסויים שקיבל ביתר, הרי שהמבקש זכה בסכום של למעלה מ-54,000 ₪, היינו סכום שהוא גבוה פי חמישה ויותר מגובה החוב המקורי. תוצאה זו – כך קבעה הרשמת יהלומי – הולמת בהחלט גם את התכלית שעמדה מאחורי קביעת ריבית הפיגורים.

כאמור, על החלטתה של הרשמת יהלומי הגיש המבקש אל בית משפט קמא בקשה למתן רשות לערער. בהחלטתו מיום 2.8.12 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ארנברג) את הבקשה, תוך שהוא דן בטענותיו של המבקש, דחה אותן והגיע למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת יהלומי.

המבקש סבור כי שתי הערכאות שקדמו לערכאה זו טעו בהחלטותיהן, ועל כן הוא הגיש את הבקשה שלפניי. במסגרת זו שב המבקש על הטענות שהעלה בהליכים הקודמים, בפרט בפני בית משפט קמא, והוא עותר לביטול החלטתו של בית משפט קמא ולהורות כי אופן החישוב הנכון של גובה החוב הוא זה שהוצע על ידו, היינו חישוב של "ריבית דריבית". בנוסף טוען המבקש, כי יש לקבוע שהוא זכאי לתשלום "ריבית דריבית" גם על ההוצאות שנפסקו על ידי כב' השופט שפירא. טענתו המרכזית של המבקש היא, כי לאחר שהרשמת יצחקי הורתה על הגדלת גובה החוב, בהעדר תגובה מצידו של המשיב (בהחלטה מיום 19.7.11), היא לא הייתה מוסמכת לשנות מהחלטה זו (בהחלטתה מיום 24.7.11). המבקש מבקש להסתמך בעניין זה על החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט העליון (כב' השופט צ' זילברטל) במסגרת רע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי (מיום 23.7.13).

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיב. מדובר בענייננו בבקשה למתן רשות לערער "בגלגול שלישי". ההלכה באשר להתערבותה של ערכאת הערעור במקרים כגון דא, ידועה ומוכרת. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128). אינני סבור שהמקרה שלפנינו בא בגדרם של מקרים חריגים אלה. בהתייחס לטענתו של המבקש לפיה טעה בית משפט קמא משדחה את בקשת רשות הערעור שהגיש על החלטתה של הרשמת יהלומי וזאת מאחר שהחלטה קודמת שניתנה על ידי הרשמת יצחקי הייתה ללא סמכות, אעיר, כי גם אם הדבר נכון – ואינני מביע דעה בעניין זה – הרי "הלכה פסוקה היא כי גם אם נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא אין הדבר מצדיק בפני עצמו מתן רשות ערעור" (רא': רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, מיום 18.6.2006); רע"א 5443/11 אולמי שושנים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, מיום 14.8.2011); רע"א 3688/12‏ צרפתי נ' הפטריאך הארמני ויורשיו - בתוקף תפקידם הפטריארכיה הארמנית בירושלים‏ (לא פורסם, מיום 14.6.2012)).

ובאשר לטענת המבקש כי ההחלטה שלא לחייב את המשיב ב"ריבית דריבית" "הינה בעלת השפעה מרחיקת לכת הן בדיני עבודה והן בדיני ההוצאה לפועל" (סעיף 21 לבקשה), הרי שמעובדות המקרה עולה, כי ההחלטות בפרשה זו ניתנו על רקע הנסיבות הקונקרטיות של העניין. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שהמבקש עצמו טען בבקשתו כי "עניינה של בקשה זו הוא בשאלה מה הייתה כוונת ההחלטה שקבעה פיצוי יומי [ועל כן] קיימת חשיבות רבה להבנת הרקע להחלטה" (סעיף 28 לבקשה). לאחר בחינת נסיבות העניין הגיעה הרשמת יצחקי למסקנה, שלא ניתן לומר כי דרך החישוב המוצעת על ידי המבקש היא סבירה, "וכי לכך התכוון כבוד השופט שפירא בקובעו כי לחוב יתווסף פיצוי יומי כאמור". לא ראיתי מקום להתערב בקביעתה של הרשמת, שאומצה על ידי בית משפט קמא. אזכיר לחיתום, כפי שצוין לעיל, כי דרך החישוב שהציע רואה החשבון שמונה מטעם הרשמת יצחקי הביאה לכך שהמבקש זכה בסכום הגבוה פי חמישה מגובה החוב המקורי. דומה, כי יש בכך כדי לענות בהחלט על התכלית ה"עונשית" שעמדה ביסוד קביעת הפיצוי על ידי הצדדים.

סוף דבר. מהטעמים אותם מניתי, החלטתי לדחות את הבקשה. הואיל ולא נתבקשה תשובת המשיב, אינני מחייב את המבקש בהוצאות משפט. הפיקדון שהפקיד המבקש יוּשב לו על ידי המזכירות.

 ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ