אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רביע נ' מדינת ישראל

רביע נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 13/05/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
23578-11-09
11/05/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
דוד רביע ע"י ב"כ עו"ד אנג'ל ועו"ד אביב
הנתבע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד עייני
פסק-דין

פסק דין

העותר מבקש כי המשיב יעניק לאשתו (להלן: "המוזמנת") אשרת כניסה לישראל, כדי שניתן יהיה לבחון את כנות הקשר ביניהם, במסגרת ההליך המדורג.

כעולה מן העתירה, העותרת נכנסה לישראל כמסתננת דרך מצרים וזאת עוד בשנת 2002. בתקופה זו חיו בני הזוג לטענת העותר יחד, בדירת העותר באור יהודה, במשך 5 שנים. בשנת 2007, עזבה המוזמנת את ישראל מיוזמתה, ונסעה למולדתה במולדובה, כדי לסעוד את אמה החולה, עד שהאם נפטרה.

העותר בקש להזמין את המוזמנת לישראל ביום 29.6.08. המשיב סירב לבקשה. ביום 19.11.08 נערך לעותר שימוע, שהפרוטוקול שלו צורף כנספח ה' לתגובת המשיב. ביום 26.11.08 נערך שימוע למוזמנת. עורכת השימוע ציינה כי היא התרשמה שמדובר בנישואין פיקטיביים, מהטעמים שצוינו במכתבה שצורף כנספח ו' לתגובת המשיב. לכן, לנוכח ממצאים אלה, החליט המשיב לסרב לבקשת העותר להזמנה. ביום 12.1.09 נשלחה לעותר הודעת הסירוב. העותר הגיש ערר על החלטת הסירוב, והערר נדחה (ר' הודעה על דחיית הערר, נספח ט' לתגובת המשיב).

ביום 22.3.09 , הגיש העותר עתירה מנהלית (עת"מ 1521/09), בה הוא תקף את ההחלטה של המשיב לסרב לבקשתו. במסגרת הדיון הקודם שנערך בפני כב' השופטת רובינשטיין ביום 9.7.09, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה מאחר ויש לעותר מסמכים נוספים שלא היו בידיו בעת מתן ההחלטה, וכדי לאפשר לו למצות את ההליכים מול המשיב, הוא יגיש בקשה חדשה, יצרף אליה את המסמכים הנוספים, ואז תינתן החלטה חדשה על ידי המשיב. העותר הגיש בקשה חדשה, וכאמור המשיב החליט ביום 20.8.09 לדחות אותה, ולא לאשר את כניסתה של המוזמנת לישראל.

בעתירה הנוכחית טען העותר, כי המשיב לא שקל מספר שיקולים משמעותיים ביחס לבקשתו. כך, לא נשקלה העובדה כי בני הזוג חיו יחד במשך 5 שנים באותה כתובת, לפני שהמוזמנת חזרה למולדובה. המשיב לא התייחס למכתבים של מכרים ובני משפחה, שחלקם מוכנים להעיד בבית המשפט, ביחס לקשר בין בני הזוג.

העותר טען כי הוא אינו צעיר, ואין לו ילדים. הוא מסכים שיש לבחון את כנות הקשר בינו לבין רעייתו, אולם הוא טוען כי יש לתת הזדמנות לעשות זאת, לאחר שהמוזמנת תגיע לישראל. הוא מוכן להפקיד לצורך כך ערובה, ככול שיידרש. הוא טוען כי אם יסתבר כי הקשר בין בני הזוג אינו כן, ניתן יהיה בכול שלב לבטל את האשרה של המוזמנת.

העותר אף טען כי הן בשימוע שנערך לו והן בזה שנערך לרעייתו נפלו פגמים משמעותיים, ואף על פי כן היו גרסאותיהם של שני בני הזוג בשימועים שנערכו להם תואמות זו לזו בנושאים המרכזיים ביחס אליהם הם נשאלו. העותר טוען כי יש לו זכות יסוד לחיי משפחה, שתפגע אם החלטת המשיב תעמוד בעינה. הוא טען כי החלטת המשיב היא לא מידתית ובלתי סבירה.

המשיב הגיב לעתירה.

המשיב טען כי אזרח זר שנישא לאזרח ישראלי, אינו זכאי לאזרחות רק מכוחם של הנישואין, אלא עליו להגיש בקשה להתאזרח, בקשה הנתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. כלומר, הנישואין כשלעצמם אינם מקנים אזרחות לבן הזוג הזר. תנאי לאישור בקשה להתאזרחות הוא הנחת תשתית ראייתית לקיומם של מרכז חיים בישראל מזה, וקשר נישואין תקף מזה. במסגרת שיקול דעתו, המשיב קבע נוהל של "תקופת המבחן המדורגת", המשקף את ההקלה שניתנת לבני זוג זרים להתאזרח לעומת אחרים, וכן את התפיסה כי אזרחות ישראלית אינה נקנית רק מכוח הנישואין עצמם.

עוד ציינה ב"כ המשיב, כי הצגת תעודת נישואין בין אזרח זר לאזרח ישראלי, אינה יכולה להוות כרטיס כניסה אוטומטי להליך המדורג, וממילא למדינת ישראל. בדיקה ראשונית של האזרח הזר קודם לכניסה להסדר היא הכרחית, בין היתר כדי שלא ייווצר מצב בו אדם שהפר את חוקי המדינה ימצא בחלופת הנישואין את דרך המלך לכניסה לישראל, ללא שעברו יעמוד לו לרועץ כלל. לטענת המשיב, רק לאחר שאושרה כניסת בן הזוג הזר להליך המדורג, ניתנים לו רשיונות שהייה לתקופה של מספר שנים, במקביל לעריכת בדיקות תקופתיות. לאחר מכן, אם לא מתגלית מניעה, יכול בן הזוג להתאזרח.

המשיב טען כי בענייננו, נקבע, גם לאחר בחינת המסמכים הנוספים שהגיש העותר לאחר הגשת העתירה הקודמת, כי לא ניתן לאשר את הבקשה, נוכח ההתרשמות השלילית מכנות הקשר בין בני הזוג. לטענת המשיב ישנן ראיות מנהליות כבדות משקל לכך כי מדובר בנישואין פיקטיביים.

כך, לעותר ולמוזמנת היו גרסאות סותרות ביחס לנסיבות כניסתה של המוזמנת לישראל בשנת 2002, כאשר העותר לא ידע דבר על נסיבות אלה. המוזמנת טענה כי הם נישאו 5 חודשים לאחר שהיא עזבה את ישראל, בעוד שהעותר טען כי הם נישאו 7 חודשים לאחר מכן. יש הפרש גילאים משמעותי בין בני הזוג – העותרת היא כבת 30 והעותר הוא בן 54.

עוד נטען כי מהשימוע של המוזמנת עולה כי היא דוברת רוסית לא תקנית ומולדובנית, בעוד שהעותר אינו דובר אף אחת משתי השפות הללו. העותר לא ידע פרטים מהותיים על משפחת המוזמנת (כמה אחים יש לה, ואיפה היא גרה לפני שעברה לגור עמו בישראל). המוזמנת לא ידעה את הכתובת בו נטען כי גרה עם העותר.

העותרת הגיעה לשימוע עם גבר, שעורכת השימוע התרשמה כי הוא בן זוגה האמיתי. בעת השימוע נשאלה העותרת מדוע גבר ענה לטלפון בדירתה, והיא נלחצה, והשיבה שאינה זוכרת כי גבר ענה בבית. לאחר שנרגעה טענה כי היה זה אביה, אולם בשימוע נרשם כי הגבר היה "בעל קול צעיר".

המוזמנת טענה כי כאשר העותר מבקר אותה בקישנייב, הם גרים במלון. רק לאחר מכן היא טענה כי הם גרו במלון לפני ששכרה את הדירה. המוזמנת לא זכרה את התאריך בו היא נישאה לעותר. היא סברה כי העותר הוא רק בן 50 למרות שהוא היה בן 53. עוד צוין כי העותר נסע לבקר את המוזמנת רק 5 חודשים לאחר שהיא יצאה מישראל. מאחר שהמוזמנת הסתננה לישראל בעבר, ישנו חשש ממשי כי היא מבקשת להשתקע בישראל בכול דרך.

באשר למסמכים שצורפו על ידי העותר, נטען כי אין בהם כדי לבסס את כנות הקשר בין בני הזוג. כך צוין כי באחד המכתבים צוין כי שמה של בת הזוג הוא אנג'לה, בעוד ששם המוזמנת הוא טטיאנה, וכי העותר מכיר אותה משנת 2000 – בעוד שהוא מכיר אותה רק מ-2002. במכתב אחר ציין הכותב כי הוא נסע עם העותר למולדובה לפגוש את המוזמנת, אולם הוא לא צירף כל ראיות המעידות על כך.

דיון

ההלכה הפסוקה קבעה כי נישואין כשלעצמם אינם מקנים לאזרח הזר אוטומטית להתאזרח בישראל. כך נקבע בפסק הדין סטמקה ואח' נ. שר הפנים (בג"ץ 3648/97 - להלן: "פס"ד סטמקה"), כי אזרח זר הנישא לאזרח ישראלי אינו קונה בעצם נישואיו זכות להתאזרחות, ולשר הפנים יש שיקול דעת להיעתר או שלא להיעתר לבקשת התאזרחות המוגשת לו על ידי בן זוג זר.

לאזרח זר שנישא לישראלי, אין לכן גם זכות אוטומאטית להכנס לישראל לצורך קיומו של ההליך המדורג. האזרח הזר צריך להגיש בקשות מתאימות למשיב לצורך כך, כאשר למשיב מוקנה שיקול דעת האם להיעתר לבקשות אם לאו. בעתירה דנן יש לבחון את אופן הפעלת שיקול הדעת של המשיב ביחס להחלטתו האם להתיר כניסה ראשונית לישראל של אשה שנישאה לאזרח ישראלי, לצורך קיום ההליך המדורג.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ